יום שלישי, 11 בספטמבר 2018

מטאור וצרות אחרות - סוף שבוע מפתיע בגליל והגולן

אין כמו לחזור לכתוב את הבלוג אחרי הסופ"ש האחרון. אני שמתי לב שעברה שנה מאז הפוסט האחרון שלי. שלא תחשבו שלרגע חשבתי לעזוב את הבלוג באמת, כל הזמן התגעגעתי לכתוב ולשמור את ההרפתקאות והזכרונות, ותאמינו לי שזאת הייתה שנה מלאת הרפתקאות. למה לא כתבתי? פשוט הייתי עסוקה. אין תירוץ אחר מלבד זה. עסוקה בלעבוד ועסוקה בלחיות. אני מאוד רוצה לחזור לכתוב כי המחשבה שכל הזכרונות נשארים בתוך הטלפון מבאסת אותי ממש וכי לפעמים, כשבא לי שקט ולחזור שוב לעצמי, אני חוזרת וקוראת את הבלוג שלי. אז אני רוצה את הזכרונות שלי גם כאן.
חתול ושעול בדרכים
אז אחרי הקדמה קצרה, אפשר להתחיל. לפני כמה חודשים יעל הציעה שניסע לפסטיבל מטאור. אני לא ממש מתמצאת במוזיקה אלקטרונית ולא כל כך הייתי בטוחה איפה זה הולך להתקיים, מי מופיע וכו', אבל ידעתי שפסטיבל מוזיקה זאת הרפתקה ואני אוהבת הרפתקאות! אחרי אי אילו שכנועים מצידי יעל הסכימה שנישן באוהל וגם לא ממש התאמצנו למצוא סידורי לינה באזור. אז תאריך הפסטיבל הגיע, לנה דל ריי ביטלה אבל לנו לא היה אכפת. יצאנו ל road trip!

יעל אספה אותי מהעבודה עם כל התיקים, האוהל, הפנס, הספריי נגד יתושים, המנעול וכל האביזרים שחשבנו שיעזרו לנו להתגבר על הטבע. הטבע זה מקום מסוכן, כך יעל אומרת. סתם, אנחנו מאוד אוהבות להיות בטבע, אבל בהחלט צריך לדעת להתכונן היטב. עם הזמן אגרנו לא מעט ציוד קמפינג, יש לנו אוהל, צלון, כיסאות ים, שקי שינה, גרלנדת מנורות על בטריות, צידנית, כלים רב פעמיים ומה לא. כך שאי אפשר לומר שלא היינו מוכנות.

בזמן הנסיעה הבנתי שלהבות הבשן, מיקום האירוע, הוא סופר רחוק שנמצא קרוב לצפת. בצפון האמת, כל לוקיישן הוא חצי שעה נסיעה מכל מקום אחר, אז אולי זה לא היה ממש קרוב לצפת, אבל זה היה מאוד רחוק מתל אביב. עם הפקקים, העצירה במקדונלדס (פעמיים) ועוד סיבוב בעיר, הגענו למטאור אחרי 5 שעות נסיעה. יעל נהגה והיא שרדה את זה. כשהגענו למטאור, חיכה לנו תהליך קליטה ארוך ואז גילינו שאין מקום לאוהל שלנו. הסטרס מהגילוי לא נמשך זמן רב ונמצא המיקום האופטימלי לבית שלנו ליומיים הבאים.

את האוהל הקמנו בחושך עם פנס ואם תאורה חלקית שהגיעה מסביב. את המזרון המתנפח ניפחנו ידנית עם משאבה וכשהכל היה מוכן, פרסנו את המצעים, הדלקנו את המנורות והיינו גאות בעצמנו. והפסטיבל, הוא כבר התחיל סביבנו.
האוהל הכי פנסי בכל הפסטיבל. יעל הביאה מצעים מכותנה מצרית
הפסטיבל עצמו היה קצת קשוח. הרבה אבק, כי הכל הוקם בשדות עם אדמה יבשה, מרחקים גדולים בין הבמות ולא היה ממש איפה לשבת מלבד במתחם האוכל. בסך הכל היה כיף, המוזיקה הייתה מעולה ווייב מאוד מגניב, אבל תנאי השטח לא היו אופטימליים. האירגון היה טוב ואני מאוד מעריכה את מי שלקח על עצמו את ההפקה של האירוע הענק הזה. המקלחות בבוקר היו כיפיות למרות התור די נהננו להתרענן במקלחת עם צינור, וזה היה ממש מגניב. בבוקר, אחרי חווית המקלחות, החלטנו לצאת להסתובב בצפון, כי הבנו שיהיה חם מדי להישאר במתחם הפסטיבל עד השקיעה, ולמזלנו היו לנו תכניות אחרות!
בדרך לאנשהו
יצאנו משטח הפסטיבל ונסענו ליקב "הרי גליל" יקב אהוב עם יין מצוין ואנשים שאנחנו אוהבות. ביקב חגגו את תחילת השנה החדשה עם טעימות יין, מוזיקה, אוכל כיפי וכמובן מזג אוויר אירופאי ונוף מדהים. אני מאוד מתחברת ליקב הרי גליל שהיינו יקב בר-קיימא שחי בשלום עם הסביבה שבה הוא נמצא, התקיים בהרמוניה עם הטבע ועומד בסטנדרטים בינאומיים של יקבים סביבתיים. 
Blanc de noir - היין האהוב של הרגע ביקב הרי גליל
אכלנו ונהננו ועכשיו מה?
בהחלטה של רגע החלטנו שאנחנו צריכות לנוח ועלה לנו רעיון גאוני, צימר לפי שעה! הגוגל הציע מיד מגוון אופציות. התחלנו לדמיין כל מיני דברים ובסוף הלכנו על אחת ההצעות, צימרים במושב שזור. אבל רגע, לפני כן, היינו חייבות לבקר בצפת. אני אף פעם לא הייתי שם והייתי בטוחה שמדובר בעיר רוחנית ומסתורית שאני חייבת להכיר. תוספת מרתקת לטיול הספונטני שלנו.
במציאות הגענו לעיר קטנה ועתיקה שהייתה חמה ומשונה, אני מניחה שבחצי השעה שהיינו בצפת, לא ניתן היה ללמוד עליה הרבה, אבל עובד העיריה ביקש שנכתוב בפייסבוק שזו עיר טובה, בתור בחורות תל אביביות. מוזר מאוד, מה אנשים מבקשים בימינו. אני חושבת שצפת היא עיר שכדאי לבקר בה בחורף, אולי היא תהיה מסתורית יתר, כמו שאני מדמיינת אותה. 

כאשר עליתי בקושי רב את מאות המדרגות מהעיר העתיקה לעבר החניה, יעל כל הזמן אמרה לי שעוד מעט מגיעים לצימר לפי שעה ואיך רציתי כבר להגיע לשם!!!! 200 ש"ח עבור 3 שעות של מזגן, ג'קוזי, מקלחת, שנץ, חצר חמודה ובריכה שלא הסכימו לנו להשתמש בה. עדיין שווה!


חתול בעיר המסתורית
אז נסענו לצימר שהיה במרחק חצי שעה (איך לא?) מצפת. המארחת שאלה למה לקח לנו כל כך הרבה זמן. היא לא שאלה שום דבר נוסף, היה כתוב באתר שהצימר הוא גיי פרנדלי, אז אולי בגלל זה. היה כיף להתרחץ, להתרוצץ בטוגה. כן. גם את זה עשינו. לא הכל מתועד בתמונות כי אנחנו הכי אוהבות לעשות סרטונים בסטורי אז הכל כאן, בהיילייט הראשון עם אימוג'י של שועל, מטאור וחתול, למי שרוצה לראות. את הסדינים הבאנו מהבית.
היום הזה פשוט לא נגמר

לא עברו שלוש שעות המנוחה שלנו וכבר היינו בדרך לקיבוץ "עין גב". חצי שעה ואנחנו שם. הקפנו את הכינרת ואנחנו בצד של הגולן. "עין גב" הוא מקום קסום ואני אסירת תודה שיצא לי להגיע לשם. חוף פרטי לכנרת, שלא שחיתי בה שני עשורים, בתים צנועים ושלווה מהממת. אה, וגם שקיעה.
בכנרת אחרי 20 שנה
מיותר לציין ששכחנו את בגד הים שהבאנו, באוהל, ושחינו צנועות בגופיות גברים שהלווה לנו המארח המקסים שלנו. 

היום החל להרגיש סופר ארוך. אכלנו, שתינו יין, נפרדנו מהמארח ונסענו לפסטיבל בחזרה, כי שם אמרנו לכולם, שאנחנו גרות. אנחנו גרות בפסטיבל. האמת היא שכן רציתי להנות עוד קצת ממוזיקה וכבר היה די מאוחר, אז לא חששנו מהחום. חזרנו, שתינו בירה, שמענו מוזיקה, אכלנו צ'ורוס. ועדיין היה כתוב שם נקניקייה עם שתי י'. אני לא יודעת אם זה נכון אבל זה ממש הצחיק אותי. אני חשבתי שכותבים עם אחת.
עייפות ומרוצות הלכנו לישון באוהל שלנו ששרד לבד כל היום. בבוקר קמנו, עברנו ב"ארומה" ויצאננו הביתה לכיוון תל אביב. היה לנו פאנצ'ר והרגשנו שהטבע התאכזר אליינו. יעל אומרת שזו אשמתה, שזה לא אותי הטבע דחה. אני חושבת שזה היה מושלם. הרואד טריפ הזה שמזמן רצינו לעשות. שהכל בו היה נעים וכיף וסופר מפתיע. טירוף של אירועים בזמן כל כך קצר. אה וגם קנינו כנאפה בירכא. והכל, בזכות פסטיבל "מטאור". מקווה שיהיה גם מטאור 2019 וזה יהיה כיף אפילו יותר.

אז כמו שאתם רואים, נראה שחזרתי. עוד סיפורים על מה שהיה בשנה האחרונה וכמובן הרפתקאות מרגשות של השנה החדשה, הכל יהיה פה!
בואו לקרוא!

יום שלישי, 8 באוגוסט 2017

We LOVE our Fashion Slow - חתול ושועל לובשות Tilden

אנחנו חיים בעולם שבו הכל קורה מהר, אבל לפעמים זה לא מספיק. לא שזה לא מספיק מהר, זה פשוט לא מספיק טוב. אנחנו רגילים לחשוב שהכל חייב להיות יפה, נגיש ומתאים לנו בדיוק - זה עוד צורך חיוני עבורנו. אבל האם שני הצרכים האלה, מהירות ושביעות הרצון שלנו, מתנגשים? אני מאמינה שאנחנו חיים בעולם של ערכים מתנגשים שמקשים עלינו לבחור את הדברים היקרים לנו. זה לא בהכרח רע, זה בעיקר אומר שכדאי לנו לפעמים לעצור ולחשוב מה באמת גורם לנו אושר.
באופנה, כמו בכל תחום בעולם הצריכה המודרני, יש שפע בלתי נתפס של מוצרים, ועדיין חלקנו לא מוצאים בו את עצמנו. אנחנו מנסים להתאים את הצרכים שלנו לסביבה, לאפשרויות הכלכליות שעומדות בפנינו, לערכים נוספים שעל פיהם אנחנו רוצים לחיות כמו מינימליזם אולי ועוד. חלקנו מתעמקים וחושבים על זה, בעיקר עכשיו בסוף עונת הקיץ, כאשר החנויות מתרוקנים מפריטים קיציים ומתמלאים בפריטי סתיו חורף. אני תמיד מוצאת את רגע חילופי העונות כזמן נכון לחשוב על הבחירות האופנתיות שלנו.
כל ההקדמה הזאת באה בעצם לספר את הסיפור של Tilden, מותג אופנה של בחור אמריקאי מקליפורניה שתופר בגדים בעצמו על מכונת תפירה ומכין, כי קשה לי לקרוא לזה יצור, פריטים קלאסייים עם וייב וינטאג'י, כאלה שתרגישו שנתפרו במיוחד בשבילכם, כי הוא יתפור אותם במיוחד בשבילכם.
את Tilden, כצפוי, אני ויעל פגשנו באינסטגראם, שם כל הדברים המעניינים מבחינה אופנתית קורים והוא תפר לנו את המכנסיים הקצרים, האוברול והחולצה הפרחונית ושלח לנו אותם בדואר. ההקפדה על הפרטים, הגזרות, הבדים המעט קשיחים אך הטבעיים באמת גרמו לי להרגיש מיוחדת. ההבנה שהוא בעצמו תפר את הפריטים כשחשב עליינו ושזה מתאים בול לגוף שלנו, יש לזה משמעות עמוקה עבורי. כשאני לובשת את הפריטים הייחודיים הם תמיד מעוררים עיניין ושאלות לגבי המקור שלהם, אז אני אומרת שזה מ Tilden. בימינו, כשאין לנו מספיק מידע לגבי מקור את הבגדים שלנו זה באמת יוצא דופן לדעת מי עשה אותם.
את הפריטים של Tilden אני ויעל לקחנו לטיול קטן בעיר ליד הבית בשקיעה ביום שישי. רצינו להרגיש הכי קליפורניה שאפשר במסגרת מה שיש. האור הנכון, קצר ירוק ונוף עירוני רך של שדרות בן ציון נותנים לבגדים לוק יותר מקומי, למרות שאין ספק שהם משדרים משהו בין חיים בצפון קליפורניה לחופשה בפלורידה.
מוזמנים להכיר את Tilden ואת עולמו המיוחד באינסטגראם.
האתר של Tilden כאן. הוא מספר איך הוא מיצר את הבגדים ומאיפה הוא קונה את הבדים המושלמים שממנו הוא מכין אותם.

צילומים: רן מנדלסון החתיך.
מצולמת איתי ומהממת כרגיל: יעל קימלמן.

קצת על אופנה איטית (Slow Fashion) - אם זו הפעם הראשונה שאתם שומעים על אופנה איטית וזה מונח חדש עבורכם, אתם מוזמנים לקרוא קצת בנושא הזה בגוגל, כי כולנו שומעים רק על אופנה מהירה וזה הצד הפחות יפה של האופנה. אופנה איטית היא חזרה להתליכי יצור קלאסיים של בגדים והקפדה על תנאי עבודה, חומרים ומיזעור השפעה שלילית על הסביבה במסגרת תהליך היצור של הפריטים. באופנה איטית מקפידים על התאמה אישית ואיכות שתגרום לכם לאהוב את הבגדים שלכם יותר זמן והם גם ישארו איתכם להרבה שנים.

יופ שלשי שמח!




יום שבת, 8 ביולי 2017

My Sicilian Getaway - המתכון המושלם לחופשה קצרה בסיציליה

מהחופשה המשלמת בסיציליה חזרתי כבר לפני חודש. נכון, עכשיו היא ניראית כמו חלום מתוק ורחוק, אבל לרגע לא שכחתי כמה כיף באמת היה. חייבת לציין שסיציליה הייתה יעד חלומי עבורי פעם, אבל איכשהו החלום הזה נשכח והפך לרלוונטי בדיוק כשהייתי מוכנה באופן די פתאומי לטיסה למקום קרוב. אז קניתי טיסה והזמנתי מלון כפרי בדיוק כמו שרציתי ובבוקר אחד יומיים לאחר מכן פשוט נחתנו בסיציליה ונסענו לראות את הר הגעש "אתנה". כן, ממש כך.

בגלל שנסיעה הייתה פתאומית, עמדו לרשותי רק יומיים כדי לתכbן את הנסיעה, אז נכנסתי ל TripAdvisor וחיפשתי את השילוב vמושלם בין ים, קצת שקט, עיירות חוף מתוקות עם גלידה ופסטה פירות ים ולא יותר מדי נסיעות. האתר הזה כבר מזמן הפך לכלי הכי נוח לתכון חופשות ואני לא ממש מאמינה בחיפוש מקומות סודיים ומטורפים שאף אח לא מכיר, כי הכל, גם המקומות האלה נמצאים ב TripAdvisor ואני מאמינה שהסקרנות שלכם היא שתביא אתכם למקומות מעניינים, אבל צריך להתחיל לתכנן מאיפשהו.

אספנו את האוטו הלבן הקטן והחסכוני שלנו בשדה התעופה בעיר Catania, ונסענו למלון המתוק שלנו, נסיעה של כ 20 דקות, הגענו מוקדם וזה לא הפריע להם לתת לנו את החדר הנקי והנעים עם הנוף להר געש ולבריכה בצבע טורקיז. היינו רעבים אז התחלנו לנסוע. בדרך למעלה, ל"אתנה" שיורקת עשן וכבר פיזרה אבן וולקנית שחורה בכל האזור עצרנו לאכול פסטה ב Ristorante La Vite, אצל הבחור הכי מקסים שפגשתי בחיי. גאיטנו, בעל המסעדה שניראה כמו היפסטר איטלקי וחמוד עם זקן לבן, אירח אותנו בנדיבות והפך לחבר. קשה שלא לתפוס אותו ככזה. למרות שהוא לא ממש מדבר אנגלית הצלחנו לתקשר לא רע במגוון שפות והוא אפילו המליץ לנו להתרחק מהעיר היפה Taormina שאירחה את מפגש המעצמות G7 וכך נמנע מאיתנו להגיע להעיר חסומה כשטראמפ וחבורת מנהיגי העולם מעיקים עליה בנוכחותם. נסענו לשם ביום אחר וזה היה ביקור מושלם. הוא גם פינק בגלידה, במטען לסללארי לאוטו, בפסטה מעולה. בפיצה בצורת הר הגעש "אתנה" הוא פינק אותנו ביום למחרת, כי היינו חייבים לחזור למסעדה המעוצבת והמיוחדת שלו. וכי את הפיצה הוא מגיש רק בערב.

כאן גאיטאנו מוזג לנועם בירה פרוני צוננת. הוא חשב שאנחנו הגענו להפגין נגד הגלובליצזיה ב G7 בגלל שאנחנו בלונדינים, מתולתלים וקצת היפים. NO Globo!!!!! זה שיעשע אותנו מאוד.
תמיד הייתה לי משיכה להרי געש, ולמרות שהייתי פעם ליד אחד כזה (הר סנט הלן, בוושינגטון), החוויה הוולקנית של "אתנה" הייתה לגמרי אחרת. הנופים בדרך להר משתנים כל הזמן, סוגי הסלעים, הצמחיה והנוף המטריף של ההר עצמו. כשהגענו להר אחרי נסיעה של שעה ונהננו מהדרך ועצרנו להצטרם עם העננים בשדות של טרשים וולקניים, עלינו על ההר ברכבל, אך לא המשכנו עד ללוע שלו, בעיקר כי היה מאוד קר למעלה והתקמצנו על עוד 60 יורו, אבל למי שלא מתכוון להתקמצן בסוף ומביא איתו מעיל, או מוכן לשכור אחד כזה, הייתי ממליצה לעלות עד למעלה ברכבים הגדולים ולראות מה יש שם.
בערב הראשון, אחרי שקצת נחנו במלון החמוד שלנו, החלטתי מסיבה לא ברורה שאנחנו צריכים לנסוע ל Catania, העיר הגדולה במחוז שבו התארחנו כדי לאכול במסעדה. היינו מאוד עייפים וכשהגענו לקטניה אחרי כמעט חצי שעה של נסיעה גילינו עיר אפלה, עם חזיתות של חנויות סגורות, כיכר מוארת עם לא מעט מסעדות מסביב, מכונית משטרה, קושי למצוא חניה ובכלל, היינו קצת מאויימים. זה הרגיש מוזר לא להיות בערי מוארת שחיה 24 שעות כמו תל אביב. נשמע לי מוזר שאנשים רוצים לנוח בלילה ולא רק לארח. סתם, אני קצת צוחקת. ברוב הערים שביקרנו בסיציליה, בלילה די חשוך ומוזר. אצלנו שרגילים לעיר גדולה ותוססת, זה מעורר חוסר ביטחון מסוים, כי אנחנו פחדנים וכי קראתי שב- Catania יכולים לשדוד אותך. זה לא קרה ואחרי שמצאנו חניה ומוזרים הפסיקו לפנו אליינו בפינות רחוב חשוכות, היה ממש כיף.
אז הפחד עבר די מהר, אחרי סיבוב קצר שבמהלכו לא אהבנו שום מסעדה, למרות שהיה מבחר לא רע, כולל מסעדות שהיו מלאות במקומיים, החלטנו ללכת למסעדה בסימטה עליה קראתי ב TripAdvisor ושמה Trattoria Giglio Rosso, לא ידעתי מה בדיוק הולך שם, אבל המסעדה החמודה הסתתרה בחצר קטנה ברחוב צדדי, הביקורות היללו ואני ידעתי שזאת בטח מסעדה לתיירים, אבל לא היה אכפת לי כל כך. והאמת, לא התאכזבתי. זה היה מקום קטן וחמוד בגינה בין בניינים. ישבנו בחוץ, והמסעדה הייתה מלאה כמעט לגמרי בכל מיני אנשים, והאוכל שהמקומי הרגיש טעים ופשוט, שום דבר פנסי מדי. פסטה עם פיירות ים, יין לבן, עוגה רכה לקינוח ושקט נפשי בעיר המוזרה והחשוכה. ולמרות שבאנו מאוחר והם לא דיברו אנגלית, המלצרים המבוגרים היו חמודים והייתה אווירה קסימה במסעדה. לא נוגנה שום מוזיקה ואת האוויר בחצר הקטנה מילאו רק צחוקים ושיחות בשולחנות מסביב. אנשים שתו יין וחייכו. הכל הרגיש קצת כמו בסרט.
היום הראשון די חיסל אותנו. בסופו הגענו עייפים למלון ונרדמנו מיד. המלון שלנו, הוא חווה כפרית קטנה עם 12 חדרים בבית ורוד מקסים עם גינה מטופחת, בריכה יפה, חיות משק ומקום לטייל בו מסביב וכמובן צוות משפחתי וחמוד. בחרתי אותו סתם כי אהבתי איך שהוא ניראה. משהו בפשטות, בצבעי הפסטל הרכים והנוף הפתוח דיברו אליי - Corte Aragonese  יצא לנו להתארח שם לפני פרוץ עונת התיירות וזכינו לבלות לגמרי ללבד בבריכה, למרות שהיו עוד אורחים במלון. זכינו לקבל הצצה גם לאירועים המשפחתיים שהמלון אירח במסעדה ובמדשאה. קצת תחושה שאתה נכנס לחיים של אנשים ולא רק רואה אותם מהצד.
מול המלון ממוקמת חווה נוספת ופסי רכבת ישנים שרכבת לא עברה בהם כבר שנים ארוכות. מובן שטיילנו גם שם וראינו פרות חוזרות הביתה באחד הימים. האזור מלא עצי זית וקקטוסים ענקיים עם פירות סברס מבשילים, עצי לימון, פרחים מכל הצבעים וטבע שלא מרגיש מאוד שונה משלנו, אבל מאוד פתוח ומרגיע.
אהבנו לבלות את אחרי הצהריים בבריכה עם בקבוק של משקה האלים - האפרול שפריץ! כן, באיטליה אפשר לקנות את הקוקטייל האלוהי מוכן לשתיה, אבל לא היה לנו קל להשיג אותו.
ביום השני התחלנו את היום בבחירת התכני תהמוצלחת ביותר לימים הבאים. את כל האופציות הכנו כבר מראש, אבל בגלל שאני לא אוהבת להחליט מראש מה נעשה בכל יום, כי גם לחשק שלנו יש תפקיד בתכנון, היה צריך לעשות החלטות. אז החלטנו שבכל יום נבלה בעיר יפה כלשהי וגם ניראה חופים יפים. שניינו אוהבים מאוד ים והתכנית הזאת התאימה לנו.
כבר באותו היום, בטיול בעיירת חוף היפה, Syracuze, כשהסתובבנו בעיר העיתקה והיפה Ortygia, הבנו שהסבלנות שלנו לסימטאות קטנות ויפות ואפילו לשווקים מתוקים ומסעדות קטנות וחמודות היא מוגבלת ושאנחנו חייבים גם בילוי בים, חוף פראי ונסיעה מענגת באזוים כפריים, אז בכל יום הכנו לעצמנו תכנית שלפיה נבלה גם בעיירות יפות וגם בים. אחרי Ortygia, בה קניתי את בגד הים האדום כי שכחתי להביא אחד מהמלון, המשכנו לחוף היפה הזה שהביא איתו הרפתקאות. החלטנו לטפס על צוק ולראות את החוף משם, כי בטן גב על החול החם זה לא ממש אנחנו.

ביום השלישי אחרי שבדקנו שועידת G7  הסתיימה וטראמפ עזב את האי, נסענו ל Taormina, העיר היפה על צוק עם חוף מושלם שנקרא Isola Bella. הגענו כמעט ראשונים לחוף הסלעי היפה. הים היה קפוא ושקוף, הצוקים מושלמים והאי היפה והירוק ממול קסם לנו. אז טיילנו בו, הסתובבו גם איפה שאסור וחיפשנו פינות קסומות ונסתרות.
אחרי הים נסענו לעיר עצמה, מדובר בעיר מטופחת, יקרה יחסית ומאוד תיירותית. יש בה פארק מדהים שממנו רואים את הים והוא סוג של קסם קריר ורומנטי, חוץ מהתוכים המלחיצים שגרים בו, אבל אפשר פשוט לא להתקרב אליהם- Villa Comunale
ביום הרביעי והאחרון נסענו לראות טירה על צוק בזלת לא רחוק מ Catania ולמרות שקראתי ש Aci Castello זה מקום קסום, גיליתי מקום יפה מאין כמותו. הטירה השחורה מול השמיים הכחולים, טיילת נעימה עם מסעדות יפות ובלי תיירים כמעט, הבנו שזה גם אחד החופים המיוחדים. טיפסנו לנו על סלעי הבזלת וטיילנו לעבר המים, פרשנו את השמיכה הלבנה, שתינו אפרול שפריץ צונן ונשנשו אוכל שהבאנו איתנו. קפצנו למים כמו ילדים והם היו קרים ומלוחים. עוד לא הייתי במקום כזה. אחרי שסיימנו עם הים, החלטנו לבקר בטירה השחורה, אבל היא הייתה סגורה לצהריים, אז ניצלנו את הזמן להתפנק במסעדה יפה ממש ממול. באנו שניה לפני הפסקת הצהריים, אז המלצרים לא היו ממש שמחים, אבל הבירה הייתה קפואה ופסטה פירות הים הייתה מושלמת. 
את היום האחרון סיימנו בספא במלון מקסים ממש קרוב לטירה השחורה. היינו עייפים וחשבתי שזה יהיה נחמד להתפנק וגם להתקלח לפני הטיסה חזרה. הטיול היה מושלם. עשינו דברים משעשעים, כולל לבקר בקניון גדול ורועש וזה היה קצת חלום שלי לסיים את הטיול המפנק שלנו בספא. אז מצאתי את המלון הזה Baia Verde Spa. נכנסנו פנימה וכשחיפשנו את הספא עברנו ליד בריכה פתוחה מהממת שפונה לחוף, החזקתי את עצמי חזק ולא נכנסנו אליה, אלא המשכנו לספא נעים ואפלולי שגם בו היינו לבד. לצערי, לא היו תורים לטיפולים ברגע האחרון, אבל זה היה סיום מושלם ומפנק להרפתקה הסיציליאנית שלנו. משם נסענו, החזרנו את הרכב וחיכינו לטיסה. היה מצער שזה היה כה קצר, אבל אני בטוחה שנחזור לסיציליה שוב. יש עוד חלק גדול מהאי שלא ראינו, את האזור של העיר המושלמת פלרמו.

מה ארזתי?
לבשתי רק גבדים כיפיים שגורמים לי להרגיש יפה. בעיקר שמלות קלילות ופרחונות, ג'ינס קצר עם חולצת כותנה דקה מזג האוויר של סוף חודש מאי עשה לי את העבודה לקלה. הבאתי ג'קט ג'ינס, סנדלים וסניקרס ואפילו שהחלפתי בגדים פעמיים ביום כדי להתאים אותם למקום אליו אנחנו נוסעים, הסתפקנו שניינו במזוודה לא גדולה. לא עשיתי שופינג, כי לא נסעתי לשם כך וממש אהבתי ללבוש את השמלות שלי.

מקווה שגם לכם מחכות חופשות מרגשות בקיץ הזה, אם אתם נוסעים לסיציליה, מחכה לכם אי מושלם. ואם יש לכם שאלות, מוזמנים לכתוב לי בתגובות.

שיהיה לכולנו שבוע מושלם!
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...