יום שישי, 22 באוגוסט 2014

קצת קוסמטיקה של קיץ בשישי והגרלה לשיפור מצב הרוח!

photo3לאחרונה הגיעו אליי כמה מוצרים חדשים ולגמרי קייציים. רציתי לכתוב עליהם כבר קודם אבל זה לא הסתדר, וגם לקח לי זמן לנסות את כולם. את הבושם לא פתחתי כי החלטתי להגריל אותו בין קוראות הבלוג להעלאת המורל. נשמע קצת מצחיק, אבל אני מרגישה שהקיץ הזה די דורש את זה.

נתחיל מקרם ההגנה לפנים הנעים של ניוואה – מדבור בקרם ממש נעים וחסר ריח של קרם הגנה, חוץ מהשמש הוא מגן גם מנזקי הגיל, אם אפשר לכתוב את זה ככה ואם לגיל יש בכלל נזקים. למרות שאני רגילה לקרם הגנה מדרגה 50, גם זה עובד בשבילי בימים שאני לא מסתובבת הרבה בשמש. אחת החוזקות שלו היא באמת הריח הנעים והמרקם המפנק. כשאני מורחת קרם הגנה על הפנים בבוקר, אני מוותרת על קרם לחות והוא מעולה בביצוע שני התפקידים.

photo2בכלל, מה שאני אוהבת במוצרים האלה שעם שלושתם ואני מתכוונת לצללית הקרם של אליזבת ארדן והמסקרה בסגנון שלנות ה-60 של רימל וקרם ההגנה של ניוואה, זה שאפשר להשלים איתם שגרת איפור טיפוח מהירה בכל בוקר. לאחרונה החיים שלי התבלגנו בגדול כי אני קמה מאוד מוקדם בבוקר ובגלל זה, אני נוהגת להתאפר במשרד לאחרונה. אני מגיעה למשרד עם משקפי שמש שחורים ואחרי שתי דקות אני כבר מוכנה להתמודד עם העולם.

photo1צללית הקרם של אליזבת ארדן בגוון הבז’י שאני כל כך אוהבת מונחת בצורה נעימה על העפעפיים ולא יורדת או נופלת לבין קמטוטי העפעף, זוועוות שזכרתי מצלליות קרם אחרות. וכשאני במשרד במזגן היא נשארת עמידה לכל היום. מה שהכי כיף זה המריחה באצבעות שהיא מהירה ומדוייקת.

המסקרה של רימל עם המברשת העבה יחסית עושה את הריסים לשחורים מאוד ומדוגשים, מה שאני מאוד אוהבת ולמרות שאני מאוד בלונדינית אני מאוד אוהבת את הריסים שלי מאוד שחורים וחזקים, זה בטח כי איני נוהגת רוב הזמן להדגיש את הגבות החיוורות שלי ואני צריכה את הריסים השחורים כדי להבליט את העיניים.

ואחרון חביב, זה מוצר מדהים וחדש של ניוואה- שמן גוף  Firming body oil – Q10. הוא נספג מהר בתוך העור ומשאיר אותו ריחני וחלק. זה לא דורש הרבה זמן של התעסקות כמו רוב קרמי הגוף והוא מעולה לקיץ שבמהלכו אנחנו מתקלחים המון עם סבון והעור נוטה להתייבש וגם בגלל החיים בחללים ממוזגים שגם מייבשים את העור. הבנתי שהמוצר מתאים גם לנשים בהריון ומומלץ בניסיון למנעית סימני מתיחה. בכל מקרה, אני נהנת ממנו אחרי המקלחת, זה קצת שונה מבדרך כלל עבור מישהי שרגילה לקרמי גוף, אבלי איכשהו בקיץ החשק לקרם גוף יורד בגלל אווירת ההזעה, אז אולי זה הזמן לנסות משהו חדש.

photo4-001

ועכשיו לאחרון חביב, הבושם! מי מכן שאוהבת את הבשמים של קנזו ורוצה לקבל את הבושם החדש ממני, מוזמנת לעשות שני דברים פשוטים, לעקוב אחריי באינסטוש way2yellow ולשלוח לי מייל ל sefierlich at gmail.com זה כדי שלא תצטרכו להשאיר מייל בתגובות כי זה לא כל כך בטוח בימינו. אפשר, כמובן, להשאיר גם תגובה, אם בא לכן.

סופש נעים ושקט!

יום שלישי, 19 באוגוסט 2014

ורוד ומושלם

aDSC_0081saDSC_0078saDSC_0103s aDSC_0069s aDSC_0113s aDSC_0138s aDSC_0142saDSC_0077sהשפתון הורוד והמשולם הזה BABY DOLL KISS & BLUSH – lips & cheeks soft mate colour של איב סאן לורן הוא השפתון למי ששונאת שפתונים. המגע שלו רך ומלטף, לא נוזלי, מין מצב צבירה משונה שכזה. הוא מלטף את השפתיים והמרקם שנוצר הוא מאט ורך, נעים ולא מייבש. לפני שנפגשנו, חשבתי שלא אמצא שפתון כזה ופתאום הוא הופיע ועוד בצבע הזה, קייצי וקריר ומאוד אני.הוא עובד מעולה גם על הלחיים, בעיקר הגוון הזה.

באתר הזה של איב סאן לורן אפשר לקבל שובר לרכישת הקסם הזה ב 150 ש”ח עד סוף החודש.

נשיקות ורודות!

יום שישי, 15 באוגוסט 2014

בגדי עבודה 2

aDSC_0036saDSC_0017saDSC_0039s התחלתי ללבוש ג’ינס לעבודה.

אפשר די לסיים את זה כאן, אבל למי שלא מכיר, או לא קרא כאן קודם, אני חייבת להבהיר שאני לא נוהגת בשום פנים ואופן ללבוש ג’ינס בקיץ. לפחות לא עשיתי כך בעבר. אבל עכשיו כשאני כבר לא רוכבת לעבודה באופניים, אלא נוסעת בהסעה באוטובוס ממוזג, אני חושבת שזה לא כזה נורא לכסות את הרגליים בקיץ, אבל רק לעבודה.

זה מה שלבשתי באחד מימי העבודה בשבוע האחרון. קניתי את הג’נס והחולצה בסייל 50% המוצלח של GAP. חיפשתי בוייפרנד ג’ינס כבר די הרבה זמן וזה התברר כאחד ממש מוצלח. לא סתם קוראים לו sexy boyfriend ובסייל הוא עולה רק 150 ש”ח. החולצה עלתה 50. החלטתי שחולצות כחולות הן גם מאוד משדרות עבודה במפעל וגם ממש יפות לי, כי קצת נמאס לי ללבוש רק חולצות אפורות וחולצות פסים. גם האהבה לשחור גדלה בקרבי, אבל את מימושה נשאיר לימים קרירים יותר.

כבר מזמן כתבתי בבלוג שיש לנצל את מחירי סוף העונה הנוחים לרכישת בגדי בייסיק על- זמניים, או לפחות כאלה שיתאימו לכמה עונות נוספות ואני אכן מיישמת וממליצה בחום.

בסך הכל ג’ינס נוח זה משהו שנחמד לבלות איתו במשרד ממוזג ומקפיא בו הטמפרטורה נקבעת ע”י המין הגברי.

ונסיים במשהו חמוד באווירת הסופ”ש

יום שלישי, 12 באוגוסט 2014

יום שישי בבוקר - שמלה וכובע

aDSC_0016s aDSC_0020s aDSC_0027s aDSC_0036s (1)aDSC_0060s aDSC_0064s

קיץ של צרות עובר עליינו, אבל זה תמיד נחמד לעשות סיבוב בשכונה ביום שישי בבוקר כשכולם עוד ישנים ללכת לשוק לוינסקי ולאכול בורקס לפני שיש תור ולקנות תאנים טריות, לשתות מיץ גזר ולחזור הביתה לראות סרט. זה היה ה”יום שישי בבוקר” שלי. חשבתי שזה נגמר בזה, אבל זה המשיך להצצה לתוך גלריה ואז לטיול לפלורנטין שם קניתי כובע מעולה ופיסת underwearחמודה.

החלטתי לתעד את האאוטפיט שלי כי לא לבשתי הפעם ג’ינס קצר וגזור וכפכפים כמו ברוב ימי הצרות של הקיץ. רציתי להפוך את יום השישי לחגיגי קצת יותר. אני כבר מזמן די אפאתית למציאות ומשתדלת להתרכז בהנאות מסוימות ובעיקר בהנאות שלי. אני מניחה שהחיה הפוליטית שבי ישנה. היא עייפה ורוצה לקום לעידן אחר. בינתיים, אני רוצה בעיקר מיץ אננס ותאנים ועוד מהשמים המעוננים שיש כאן בזמן האחרון. 

יש לי גם חשק אדיר לשופינג אחרי המון זמן שלא רציתי כלום ואפילו קניתי כמה דברים שאולי אראה לכם בעתיד. ואם יש להם הזדמנות, כדאי ללבוש שמלה וכובע בכל יום ולחשוב בעיקר על עצמכם. זה ממש נחמד לפעמים.

גם התחלתי לראות מחדש את הסדרה “פלורנטין”. אני חושבת שזה התחיל די במקרה, אבל ניתוח פסיכולוגי קצר ולא מתייתר של המצב הנפשי שלי, מביא אותי להבנה שאני רוצה לחזור לשנות ה-90. אז תל אביב היתה החלום של כולנו וכולם דיברו על שלום. האופנה הייתה מופלאה והכל היה פשוט ואפטימי. אז זהו, אם בא לכם להיזכר בחיים שהיו אז, או לחוות אותם קצת מחדש, דרך אנשים שחלקנו חלמנו להיות, זה ממש כדאי, למרות שהמשחק די גרוע, חוץ מסמי הורי, אבל עיצוב הפנים של הדירות שלהם מרגיש אותנטי. זה פיצוי הולם. >>>>>>>> פלורנטין.

יום שלישי, 5 באוגוסט 2014

נשאר רק לחכות לסתיו

כי בסתיו אפשר סוף, סוף ללבוש שחור ונעלי טניס לבנות.

WOMAN_11_1920 WOMAN_06_1920 WOMAN_08_1920 הסתיו של ZARA. ניראה שבלונד זהוב לגמרי הולך בחורף, זה מעודד. ובא לי מעיל שחור ארוך ודק. מתוך האתר.

H&M Studio aw14 צילום הנס מוריץ (14) H&M Studio aw14 צילום הנס מוריץ (4) H&M Studio aw14 צילום הנס מוריץ (10) בסתיו אפשר גם למדוד בגדים חדשים ומוזרים בדירה שוודית. קולקציית H&M STUDIO של השוודים מצולמת מדהים ולבישה קצת פחות, אבל שווה לקפוץ לראות אותה ב 4.9 בחנות בעזריאלי כי הם יודעים מה הם עושים.

תמונות של H&M STUDIO

אז אני מחכה.

יום שני, 4 באוגוסט 2014

יום שישי, 1 באוגוסט 2014

שתי תמונות מכאן ואחת משם

IMG_4837 פריחה סגולה ברוטשילד אתמולIMG_4827ספסל בגינת בית בצפון תל אביבIMG_3212 אמבטיה בבית בגרמניה שהתארחתי בו ביוני

אני חסרת מילים. מריגשה כמו בתמונות האלה. בחרתי בהן בדפדוף בצילומים שיש לי בטלפון. אני לא יודעת אם אני מרגישה כך, או רוצה להרגיש כך. בכל מקרה להביט בהן מאריד וגם מרגיע אותי.

ביי בנתיים.

יום ראשון, 20 ביולי 2014

במקום לראות חדשות ולקרוא בפייסבוק

אני באמת לא יכולה יותר עם עודף המידע, הפרשנויות והשמועות שמופצות. זה עושה לי רע ברמות שהגוף שלי רועד ולא בא לי לאכול ואני שוכחת לשתות. אני רוצה לראות דברים אחרים. ורוצה שכל הרוע יפסק. אז מצאתי כמה דברים נחמדים.

אף אחד מהסרטים שכאן עוד לא ראיתי, אבל אני רוצה לראות אותם ומקווה שזה גם יקרה.

פוסטר עם בריכה והשחקנית האהובה עליי ממד מן. הטריילר ניראה משונה ואני מקווה שגם הסרט. קומדיות רומנטיות זה כבר מזמן לא ז’אנר מוביל בקולנוע הממוסד ודווקא הקולנוע העצמאי המאריקאי עושה את זה מעולה. את זה ודרמות התבגרות.the-one-i-love-poster

עושה חשק לבריכה תכלת עתיקה כזאת מאבן ועם פילטר של היפסטרים.

זה ניראה כיף עם קיירה נייטלי

וזה ניראה כיף של סטיוארט מורדוך מ”בל אנד סבסטיאן” והשיר הכי מתוק ששמעתי בחיים.

זהו.

נשאר רק לחכות שניתן יהיה לראות את כל זה. ושכל הרוע יגמר ומהר.

יום חמישי, 17 ביולי 2014

עננים באמצע הקיץ

IMG_4529IMG_4552 IMG_4595 IMG_4616 IMG_4649IMG_4653IMG_4737IMG_4746IMG_4741 זה היה ביום שני וזה היה מושלם. מאז אני רואה את העננים בשמיים כל יום. זה לא רגיל שיש בשמיים טילים ועננים בו זמנית. או רק טילים בשמי המזרח התיכון, או רק עננים בשמי אירופה. בכל מקרה לנו היה משניהם.

המקום שהייתי בו נמצא לא רחוק ולא קרוב. לבשתי שמלה ישנה שמעולם לא לבשתי קודם. לקחתי סיכון כי זה לא ממש הסגנון הרגיל שלי. בסוף יצא מושלם. אני והרקעים והעניים התאמנו בול. הבית הירוק הזה עשה לי חשק להישאר שם. לחיות חיי כפר, או איך שלא קוראים לזה על חוף הים. כולם אמרו שזה ימאס עליי מהר, אבל קשה לי לדמיין את זה נמאס עליי.

ברור שאני רוצה לשם שוב.

הבטחתי לעצמי ללבוש את השמלה הזאת שוב ולקנות לי עוד כובע, למרות שאת זה אני מאוד אוהבת.

יום ראשון, 13 ביולי 2014

המקלט הכתום של גן החשמל

הימים האלה מביאים אותי לדכדוך עמוק. לחזרה הביתה מהעבודה ולחוסר חשק לעשות דבר. הסיבה היחידה שבחרתי לכתבו על זה כי פשוט הראש כבר מתפוצץ ממחשבות ונזכרתי שיש למחשבות שלי מפלט. הבלוג כאן כדי להכיל אותן והמחשבות הן רבות אך גם די עצורות ולא רוצות להתקדם לשום מקום. לא רוצות להחליט ולקחת צד כי אין פה צד אחד. מחשבות שרוצות להסבל ימשך וגם יפסק. שהכל יהי רגוע אבל גם בודד. זה ממש מוזר.

אתמול חמאס הודיע שבתשע יפציץ ואמא התקשרה לבשר לי על כך כי היא יודעת שאני לא רואה טלויזיה. אני חייבת לציין שאבא ואמא שלי לוקחים את כל הסיפור בקלות יחסית ויותר מספרים לי מה הולך. בקולם לא נשמעת פאניקה גם כשהם מתקשרים אליי אחרי מטח טילים לשאול אם הכל טוב. הם אפילו לעיתים קצת מתבדחים. אבל זה ידוע שהומור אצלנו במשפחה מכסה קצת על חששות אמיתיים. אז אחרי השיחה של אמא החלטנו אני וגיא ללכת לחפש מקלט אמיתי. הבניין התל אביבי האקלקטי שבו אנו גרים לא כולל בתוכו קירות פנימיים, ממ”ד או חדר מדרגות מוגן. אין לנו איפה להסתתר, בעיקר לא מנפי מטח שמתוכנן מראש ויגיע בתשע. החלטנו ללכת ל”לבונטין”, הבר שלנו בשכונה, שמולו מקלט ציבורי חדש ונוח. התלבשנו יפה ואפילו התאפרתי ויצאנו בעודנו קצת צוחקים על זה שאנחנו יוצאים לחפש מקלט. לקחנו את הלפטופים שלנו והתיישבנו אצל חגי. הזמנתי כוס בירה, קראתי מצגת על דור ה-Z והתחלנו לחכות לאזעקה. הבר נמצא ממש מול המקלט וראינו איך אנשים באים זוגות, זוגות ומציצים פנימה כדי לראות אם המקלט פתוח ומוכן. זה היה קצת משעשע. הטילים אכן הגיעו וכולנו רצנו לשם, למעבר לכביש, למקלט הכתום של גן החשמל. במקלט היו אנשים עם ילדים וכלבים וקצת לא היה לי נעים לצלם אותם אבל נורא רציתי כי זה בכל זאת רגע שמעורר רגשות. היה חם.

photo 5 

אחרי כמה דקות יצאנו מהמקלט וושב הייתה אזעקה, אז חזרנו שוב פנימה וליטפתי כלב גדול של מישהו שניראה לחוץ. עמדתי ליד שקע חשמלי והתטענתי את האייפון שאיים להסתיים. היה שם חם ומחניק והמקלט הנקי והלא משומש עד כה עורר כבר בעיקר דאגה וסטרס. אנשים היו לחוצים יותר ובסתר ליבם קיוו שזאת האזעקה האחרונה. למרות זאת, יצאנו אחרי עשר דקות וחזרנו לבר שמעבר לכביש. חגי חילק בירה לכל הממתינים למטח הבא. מצב הרוח השתפר וחברה שלי באה. ישבנו קצת בפנים במזגן אבל כבר התעייפתי מהבילוי ורציתי הביתה. כאילו שאם אהיה בבית אז חווית המלקט והטילים לא יבואו איתי לשם. בבית ראינו סדרות ואכלנו והלכנו לישון.

ישנתי גרוע, קמתי בחמש ורבע והלכתי לעבודה. בעבודה הייתי עייפה אבל עסוקה. בדרך הביתה בהסעה טילים שום הגיעו אבל לא רציתי בכלל שהאוטובוס יעצור, רציתי לחזור כבר. הביתה, לשכונה עם המקלט הציבורי היפה והבר האהוב ורעש הרקע. שונאת את השקט היחסי שיש ברחובות בשבוע האחרון אבל אוהבת אותו בו זמנית.

photo 1 ארוחת בוקר באובר קפה ביום שני. ברחוב שלנו.

במהלך השבע האחרון התחלתי לחשוב איך היה לי כיף בפריז והייתי רזה והיה לי שיער ארוך ויפה וישבתי על הספסל בגני לוקסמבורג תחת עצי הערמון ואכלתי מקרון צהוב בטעם לימוד מ”לדורה”. שנאתי את זה שהם עולים כל כך הרבה אז אכלתי רק אחד והוא היה מושלם. אני הכי מתגעגעת לטעם שלו עכשיו, אבל גם לרזון ולשיער הארוך. מחשבות די פסיכיות שאני לא רגיילה לחשוב. מעניין אם הטילים והמלחמה יהפכו אותי לבן אדם אומלל יותר. מקווה שלא. גם בא לי לרוץ אבל כניראה שהיום אעשה גם את זה בשכונה. נרוץ מסביב לבלוק שבמרכזו המקלט. נשמע אולי מצחיק אבל גם מרגיע כי הרעיון של אזעקה ומקלט קרוב כבר מתחיל להתסדר אצלי בראש בהגיון חולני כלשהו. כאילו כך זה אמור להיות.

photo 2 צילמתי בדרך חזרה מהעבודה, ביהודה הלוי.

נקודה חשובה להבנת מצבי הנפשי היא שאני לא באמת חושבת שיפול עליי טיל ויקרה לי משהו. החרדה היא יות כללית ולא מובנת. אני לא רוצה את התחושה הזאת של הפחד. זה הרבה יותר מפחיד מהטיל עצמו. הפחד ללכת, הפחד להיות. הפחד מלשמוע את האזעקה. זה הכי מפחיד. מה שעוד מפחיד זה לחשוב למה ה מגיע לנו ומה עשינו. מצד שני העולם הוא מכלול של רשע וטוב. אני לא מאמינה שככה סתם הכל ניתן לנו. אויל סבל זה חלק מהקיום האנושי. הייתי רוצה להיות קצת בקליפורניה עכשיו, או אולי לאכול פטל בפינלנד. לראות איזה סבל ניתן למצוא שם. כי איך ניתן לחיות בלי סבל?

photo 4 נוף יום ביום שישי האחרון. מחומוס אליהו בלבונטין.