יום רביעי, 4 במאי 2016

ברחנו מניו יורק והגענו לאמריקה

זה אולי לא ממש לפי הסדר הכרונולוגי של הטיול שלי לניו יורק, אבל אחרי מעבר על התמונות, עריכה ובחירה זה הרגיש לי כמו הפוסט שאני הכי רוצה לכתוב כרגע. זה אולי כי אלמנט הבריחה נמצא בו וגם במחשבות שלי עכשיו כשחזרתי לישראל ויש הלימה מסוימת במצב הרוח ההיפי שלי לבין התמונות הקסומות מיום ראשון אחד שבו השכרנו אוטו אדום ונסענו למקום שתמיד חלמתי להגיע אליו.
אני אספר לכם בקצרה שנסענו לאפ סטייס ניו יורק. איזור צפוני יותר במדינת ניו יורק. הכוונה העיקרית שלנו הייתה להגיע ל Dia: Beacon, מוזיאון לאמנות מודרנית בעיירה Beacon. מדובר במוזיאון מוכר והוא לגמרי הסיבה לצאת מהעיר הגדולה ולנסוע על כמה גשרים ועל כמה כבישים ולמצוא את עצמנו במקום שתמיד רציתי להיות בו ולא ידעתי בדיוק איך לתארו. עיירה אמריקאית רגועה באווירה קצת היפית, שגרים בה אנשים שנמאס להם מניו יורק אחרי ששם הם עשו את הכסף שאיפשר להם לפרוש. אז בדרך עצרנו ב Cold Spring, עיירה כזאת בדיוק, עם רחוב ראשי מתוק שמוביל אל גדת נהר ההאדסון ולנוף מופלא ופתוח.
 ניויורק זאת עיר שכיף לברוח ממנה בידיעה שאחזור אליה בקרוב. זה היה בימי "קואצ'לה", אז ניכרת ההשפעה ההיפית של הפסטיבל עליי ועל הבחירות האופנתיות לטיול.
 בתערוכה מינימליסטית ב Dia: Beacon
 סיוי והאורך המושלם של הג'ינס עם הסניקרס הנכונות והשיער הנכון :)
אחרי המוזיאון היינו רעבות וחיפשנו משהו מקומי כדי לקחת איתנו לפיקניק ביעד הבא שלנו, אבל אז מצאנו את      Yankee Clipper דיינר ושם נשארנו. אני שתיתי אייס-קרים סודה לראשונה בחיי. זה הכי חלום ישן שלי שהתגשם בלי לתכנן. למי שלא יודע, זה בעצם מילקשייק עם קולה וגלידה, במקום חלב וגלידה. כן, זה נשמע מוזר, אבל זה טעים. האמריקאים האלה יודעים מה הם עושים. המילקשייק שהיה המנה העיקרית, מבחינתי, הגיע בליווי סנדוווץ' BLT חמוד וטעים. סורי על התמונה השרופה של הדיינר, אבל לא יכולתי בלי זה.
אחרי האוכל המשכנו ליעד הבא שלנו, Storm King. מדובר בפארק פסלים ענק שצריך המון כוחות כדי לסייר בו. בנו נותרו רק הכוחות לשכב הדשא ולקרוא את מדור המתחתנים של ה"סאנדיי טיימס".  זה תחביב ותיק שלי ושל סיוי. קצת חולמות וקצת צוחקות לנו על הדשא בזמן שאנשים עם יותר מרץ מטיילים מסביב. או רוכבים על אופיים שניתן לשכור שם או נוסעים ברכבת ההפתעות ברחבי הפארק. מדובר במקום ענק וממש מגניב.

אפשר לראות את המרחבים והפסלים מסביב. אם אתם בניו יורק, אתם חייבים לצאת לטיול מחוץ לעיר. כל אחד מהיעדים הלאה נמצא כשעה, שעה וקצת נסיעה ברכב, ולמוזיאון דיה אפשר להגיע גם ברכבת שעוצרת ממש ליד והנסיעה בה, לאורך גדת נהר ההאדסון אמורה להיות מהממת גם כן. כך סיפרו לי.
המסע שלנו הסתיים ונסענו בחזרה לברוקלין. בבית הזמנו אוכל תאילנדי, נחנו והלכנו לישון. אני עדיין לא מאמינה שכל זה הסתיים, כי לגמרי בא לי עוד או שוב. 



יום שבת, 30 באפריל 2016

קר בניו יורק

באמת שלא חשבתי שאפסיק לכתוב פוסטים כשאני בניו יורק, אבל אחרי שניים בלבד, הרגשתי שאני צריכה חופש אמיתי וזה כולל חופש ללא כל התחייבויות. הבלוג שהוא בעיקר התחייבות שלי בפני עצמי, התיעוד שלי, של רגעים מגניבים בחיי שאני רוצה להשאיר בזיכרון ולהעניק להם חיי נצח באמצעות הפיקסלים, הוא חובה שאני חיה איתה כבר שנים רבות. התרגלתי לחובה הזאת, כמעט ולא יכולה לחיות בלעדיה, אבל הייתי חייבת הפסקה. זה בעצם מסביר את זה שכל הפוסטים על מה שחוויתי בניו יורק עדיין לא נכתבו.

 ביום שנחתי בניו יורק, אנשים הסתובבו ברחוב עם חולצות דקיקות ויומיים לאחר מכן, חודש אפריל החל להראות את פרצופו הבלתי צפוי. הטמפרטורות ירדו כמעט עד ל 0, ובעצם חוויתי חורף ניו-יורקי קר למשך השבוע הראשון של הטיול שלי. זה היה קצת מבאס כי מבחינה אופנתית זה הגביל אותי למעיל, צעיף ומכנסי ג'ינס, וכל הבגדים האביביים והנעימים שלי נאלצו לחכות בארון עוד הרבה זמן. פה בתמונות עם הקפה, היה יום ממש קפוא ואני בעצם צוחקת ואומרת בקול:"כיף לנו, בכלל לא קר לנו, מהמם לנו והשמש זורחת!". במציאות היה סופר קר. אחרי הקפה חזרתי הביתה לנוח קצת עד שהטמפרטורות יעלו קצת כדי לצאת מהבית שוב.
בימים האלה שמרתי על לוק בייסיקי וטיפחתי בליבי תקווה שהקור יגמר. בסוף זה קרה, אבל בינתיים סיון ציירה אותי שותה קפה בבקרים. בכל בוקר לפני העבודה של סיוי ישבנו לקפה ומאפה במקומות האהובים עלינו בוויליאמסבורג. ביחד עם הקפה אכלנו בננה ברד, מאפין אוכמניות או משהו אחר כדי להתחיל את הבוקר עם פחמימות. לאחר הקפה סיוי הלכה לעבודה ואני נותרתי לבד עם תכניות למה אעשה היום. חיים רגועים ללא לחץ, אל מול העיר שמחכה לי, בדיוק כמו שהיא מחכה לעוד מיליוני אנשים. לא הרגשתי כל לחץ לרוץ אחריה או אליה. היה אפילו יום אחד שלא יצאתי בכלל מהבית וחיכיתי לסיון שתחזור מהעבודה. פשוט נחתי, אהבתי את התחושה של לדעת שאני בניו- יורק.
 עליי: משקפי שמש של Prince eyewear, תיק של מירב אוחיון, קפה של Toby's Estate, שיער מהמם מתנת המים והאוויר של NYC.
 תמיד היה הבניין האהוב עליי בעיר
 מנהטן - הכי כיף להסתכל עליה מרחוק
 תה, קפה ומאפה ב Bakeri
 על הספסל ב High Line ביום קריר
 זה יפה
 עיר לא יכולה להיות מושלמת בלי גשרים שצריך לחצות כדי לנוע בה, או להגיע אליה.
 ביום קריר בדמבו. קר לי הרבה יותר ממה שניראה כאן. זה היום שבו הכפתורים מהמעיל הזה החלו לעוף.
מראה קפוא בצ'יינה טאון.

האמת היא שהיו לי הרבה מחשבות על ניו יורק כשהייתי שם. הן תמיד נעו על הציר של בין פליאה מההשפעה מלאת הקסם שיש לעיר הזאת עליי לבין ביטחון מלא שהכל פשוט מושלם בה. שהערך שלה בעייני הוא אדיר, שאני מוכנה לעשות את כל החופשות שלי בה ולא לטוס לעולם לפרז או ברצלונה (שם באמת לא הייתי). בכל רגע חשבתי לעצמי שכל מי שגר בה הוא בר מזל לחזות ביופי הזה כל הזמן, מתי שרק יתחשק לו.

הביקור הקודם שלי בניו-יורק היה בקיץ 2012. אלה היו שבועיים קסומים וחמימים ביוני, אבל הביקור האחרון היה הטוב מכולם. הבנתי ששלושה שבועות ויומיים זה טוב יותר משבועיים. אשליית החיים בעיר מתחזקת ומפעילה  איזה מנגנון של אושר מסוים, שהוא אולי קצר, אבל עוצמתי.

בפוסט הבא יהיה יותר חמים, מבטיחה!

נשיקות



יום שני, 11 באפריל 2016

טיפוח בניו יורק - מה לקחתי איתי לחופש?

עוד יום קריר בחוץ ולפני שאני יוצאת לעוד סיבוב בעיר, אני קצת נחה ולוקחת כמה רגעים כדי לכתוב על שיגרת הטיפוח שלי כשאני בחופש, כי עוד מעט תגלו כמה השפעה יש על מה שאנחנו מביאים איתנו על ההנאה שלנו מחופשה עירונית.
הפעם ארזתי מאוד לייט, אם לוקחים בחשבון את זה שאני נסעתי לחופשה של שלושה שבועות עם מזג אוויר קר ולא צפוי והרבה בגדים אביביים שעוד לא לבשתי ממש, ואני מקווה ללבוש כבר בימים הקרובים.

את מוצרי הטיפוח שהבאתי בחרתי בקפידה, כי היה לי חשוב להיות מדויקת ולא לסחוב דברים שאני לא צריכה. אז מה הבאתי? בושם אחד - חדש אביבי וטבעי - הבושם בניחוח פירות ההדר של Weleda, מהסדרה החדשה Jardin de Vie, גן החיים. הבושם עשוי כולו מרכיבים טבעיים ושמנים טבעיים כמו כל מוצרי החברה. יש לו ניחוח אשכוליתי מריר מעט ואני די התאהבתי ולכן זה הבושם היחיד שלקחתי איתי לניו יורק.
לקחתי איתי עוד כמה מוצרים שאני יכולה לסמוך עליהם, גם במזג אוויר קר ויבש כמו בניו יורק. האמת היא שכבר הספקתי לשכוח כמה עור סובל מיובש כשקר ולמזלי הבאתי איתי את קרם הלחות של סבוקאלם, שבלי להיות שומני מספק לי מספיק לחות לעור הפנים. מתחתיו אני משתמש בסרום Idealia Life Serum של וישי שמספק לחות נוספת, ומאיר את עור הפנים ובכלל מעניק לו תחושה ממש נעימה עם ריח מופלא. אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו גם כשאני בגרסה המצומצמת של שגרת הטיפוח שלי. בתל אביב אני משתמשת גם בקרם לילה המעולה מאותה הסדרה Idealia Skin Sleep, שנותן אפקט של שנת לילה טובה לעור, אבל הוא מחכה לי בבית ואני מודה שאני קצת מצטערת שלא הבאתי אותו. לא נורא.

עוד קסם אחד שהתחלתי להשתמש בו ממש לפני שנסעתי היא מברשת הפלא להנחת איפור של סבוקאלם. אחרי שנים שלא השתמשתי במייק-אפ, הגיע הזמן שלי לחזור אליו. אני לא שמחה ולא עצובה, כי אין לי ממש ברירה. שנאתי מייק-אפ במשך שנים, אבל המברשת הזאת גרמה לי להתייחס אליו בקצת יותר חביבות. המברשת השחורה עם הסיבים הקצרים והצפופים מורחת את המייק-אפ לתוך העור בשניות ומעלימה את העקבות לזה שיש לי בסיס איפור. העור ניראה חלק ומושלם. אני כבר לא צריכה למרוח עם האצבעות ולהתלכלך, ממש שמחה שניסיתי אותה והיא תהיה איתי תמיד.

חידוש נוסף, הן צלליות חדשות בצבעים מעולים של Revlon. הן פיגמנטיות במידה שאני אוהבת, זאת אומרת, פיגמנטיות אבל לא מדי, כאלה שאני לא מפחדת לגעת בהן מרוב שהן משאירות המון צבע, אבל כיפיות למריחה. מה שעוד מגניב בהן, זה שניתן לחבר אותן למין מיני פלטה. לכל צללית יש אופציות להתחבר לאחותה וזה מונע את הבלגן של חיפוש קדחתני אחר צלליות קטנות בתיק האיפור.

שניים אחרונים הם קרם העיניים Special Eye Contour Balm for Dry Skin של Clarins, כי אי אפשר בלי קרם עיניים בארץ קרה ויבשה. זאת הפעם הראשונה שאני מקפידה למרוח אותו כל יום. וקרם הלחות לשיער של Philip Martin's, מותג אורגני וטבעי לטיפוח השיער שעשה את דרכו לישראל מאיטליה, גם אותו אני מאוד אוהבת, למרות שהשיער בניו יורק תמיד ניראה מעולה. הדבר היחיד שהאקלים המקומי לא מצליח להרוס.

הכי חשוב בכל הסיפור הזה של להביא את המוצרים שאנחנו הכי אוהבים, אבל גם שמתאימים לאקלים במקום אליו אנחנו נוסעים, זה כדי לא לבזבז זמן על קניות מיותרות של מוצרים שכבר יש לנו בבית ושכחנו להביא. נכון, אין דבר יותר כיפי מלקנות מוצרי איפור וטיפוח בחופשה, אבל זה כיף כשיש לזה זמן ולא איזה לחץ לקנות משהן שמלווה את הטיול. לכן, מאוד ממליצה לבדוק מה מזג האוויר, לראות מה יש לנו בבית שהכי מתאים למזג האוויר וכמובן לא לשכוח קרם נגד שמש, כי גם במקומות קרים אפשר להישרף.
שומרים על העור שלי מיובש וסבל, ואם כבר אנחנו במיטה, אז גם נאכל משהו טעים ונקרא ספר.
המתכון האהוב עליי לארוחת בוקר קלילה בניו יורק: אינגליש מאפין מדגנים מלאים עם יוגורט יווני, פטל טרי וקצת דבש. יאמי!

אם אתם רוצים לראות את כל מה שאני עושה בניו יורק, בואו לעקוב אחריי באינסטגראם וגם בסנאפצ'ט - כל הקטעים הכי מגניבים הם שם - way2yellow. נתראה! בדיוק יצאה השמש וזה הזמן לצאת לטיול בעיר.

יום חמישי, 7 באפריל 2016

בדרך לשיעור יוגה בניו יורק ביום אפור

ללכת לשיעור יוגה בניו יורק זה פשוט מגניב יותר מללכת לשיעור יוגה ליד הבית. אין לי משהו יותר מדי חכם להגיד על זה, אבל זה פשוט ככה. בניו- יורק כבר ניסיתי יוגה בסנטרל פארק, יוגה חמה ומייסרת ויוגה בסטודיו. זה תמיד נחמד ומשארי לי טעם של עוד כשאני חוזרת לתל אביב. מקווה שהטעם של עוד מהפעם יגרום לי להכניס קצת יותר יוגה לחיי. אני בטוחה שהגוף שלי יודה לי.
לשיעור של היום בבוקר לבשתי סט בגדי יוגה של המותג ripple. טיץ וגופיה מבדים נעימים ודקים, נמתחים וכמעט שלא מורגשים על הגוף. למזלי כבר יותר חמים היום ולכן להסתובב עם טייץ דקיק בחוץ היה נוח וסביר.
מאוד רציתי להראות לכם את בגדי היוגה החדשים שי בפעולה, אבל זה ממש מטריד להצטלם בשיעור עצמו וצילומי חוץ מהממים די קשה לבצע בקור ששורר פה כרגע, אבל אתם מוזמנים לבקר באתר המקסים של ripple ולהתרשם מהפריטים המינימליסטיים והמדויקים, מהרכבי הבדים האיכותיים - הטיץ והגופיה עשויים מ 95% ויסקוזה, שזה סיב טבעי ו-5% אלסטן שמעניק לבגדים את הגמישות הנדרשת, ואולי גם לכם יתחשק להכניס קצת יותר יוגה לחיים.

נשיקות מניו יורק!

יום שלישי, 5 באפריל 2016

מה לעשות בניו יורק באפריל?

הי לכולם! אני בניו יורק. מי שעוקב אחרי בכל כלי המדיה החברתית בהן אני מפיצה רגעים מחיי, יודע ומתקשה לפספס את זה שאני בניו יורק ושקר פה, ושבכל זאת ניו יורק תמיד תהיה עבורי מקום מוכר ואהוב. רציתי להגיד שזה מרגיש כמו בית, אבל אז נזכרתי כמה עשירים צריך להיות כדי לקרוא לניו יורק בית, אז לא בית, אבל כמעט. זאת העיר הזרה שאני מכירה הכי טוב אחרי תל אביב וזה ממש מרגיש כאילו שום דבר לא השתנה מאז הביקור האחרון שלי ב 2012. כאילו העיר שמרה את עצמה עבורי כדי שארגיש בבית כשאגיע שוב לביקור. אני מתארחת את חברה שלי סיוי בדירתה המקסימה בווילאמסבורג, ברוקלין, השכונה הכי שווה בכל ניו יורק.

וכן,  התמונה הראשונה בפוסט הראשון שלי מניו יורק, זה ה"סינמון באן" המושלם של מאפיית Peter Pan. אם אתם לא באים לפה כשאת בניו יורק, אין לוזרים יותר גדולים מכם. כאילו זה הדבר הכי מרושע שאני מצליחה להגיד, אז בבקשה, אל תפספסו את הדבר השמנמן, האוורירי, המתקתק, הקינמוני והמושלם. אם אתם לא מחובבי הקינמון, יש במאפיה הזאת דונאטס מטריפים מכל הסוגים ולא, אין שום קשר לאלה התעשייתיים של דאנקן דונאטס. פשוט אין. ותבואו מוקדם, בעיקר אם אתם באים בסופי שבוע, כי הכל נגמר מהר. זה מקום מושלם להתחיל שם את היום בארוחת בוקר. יש שם בר לשבת עליו ולשתות קפה באווירת דיינר של פעם. גם אם אתם לא ישנים בברוקלין, פשוט לכו לשם.
אמנות היא אחת הסיבות הנוספות לבקר בניו יורק. מוזיאונים וגלריות, ירידים ומה לא? בכל מקרה ביום שבת אחרי הסינמון באן, סיוי ואני הלכנו לתערוכה ב Affordable Art Fair, שם הוצגו שם יצירות מופלאות ברמת מחיר סבירה של עד 7,000 דולר בערך. מן הסתם, באנו רק כדי להתרשם, לראות עבודות של אמנים צעירים ולהנות מחוויה ניו-יורקית אמיתית. כי זה מה שניו -יורקרים עושים בסופי שבוע, בונים את אוסף האמנות שלהם. ברור.
 פה אני צוהלת ושמחה ביום גשום אך נעים בדרך ל Peter Pan בגרינפוינט, השכונה בה מתגוררות בנות ה Girls בסדרה.
 זה כאילו סתם פרסומות, אבל הכל כל כך יפה פה, עם הקסם האורבני משופשף הזה. החיים בוויליאמסבורג הם חלום!
 סיוי, היא ניו- יורקרית אמיתית. מלאת סטייל נינוח, והמארחת המופלאה שלי, וגם חשוב לזכור, חברת אמת.
אני עושה את עצמי שאני סתם לוגמת קפה, למרות שרוח איימים מקפיאת דם שורקת סביבי והקפה מתקרר - ביום ראשון בדרך לפגוש חברים לארוחת בוקר במקום שנקרא ה Egg Shop, סופר טרנדי, צריך לחכות שעה בחוץ, בנוליטה. היה כיף וטעים, ובסוף שבוע מחכים בכל מקום, אז כדאי!
אני וסיוי משתעשעות בחנות של Reformation בסוהו. יקר מדי, אבל שווה ביקור לחובבות המותג, רק כדי אולי קצת להתאכזב מזה שזה לא שווה את הכסף ולהצטלם. זה כיף.
לפני הבראנץ' הסתובבנו קצת בנוליטה ויש שם את הפארק החמוד הזה על Elizabeth st. וזה יפה, למי שחובב פארקים קטנים ונסתרים בניו-יורק.
פריחה בניו יורק בכל מקום. היא מנחמת ומבטיחה שהאביב האמיתי כבר ממש מעבר לפינה.
אתמול יצאתי לסיבוב במנהטן במקומות האהובים עליי. היה גשום וקריר, אבל זה לא עצר אותי. זה אפילו הרגיש יותר נכון. התחלתי ב"יוניון סקוור", משם הלכתי על השדרה החמישית לכיוון רחוב 23, ל"מדיסון סקוור פארק", זאת הייתה השכונה שלי כשגרתי במנהטן בשנת 2011,  ושם אמרתי היי לבניין האהוב עליי בכל העיר, ה Flatiron, הבניין המשולש שאתם רואים פה בתמונה. משם לקחתי סאבויי לרחוב 42, והגעתי ל"בראיינט פארק" היפה. שמחתי לגלות שבתחנות סאבויי יכול להיות ויי-פיי חינמי. בינתיים ראיתי בתחנה של ה"מדיסון סקוור פארק" ובטיימס סקוור".
"בראיינט פארק" בגשם זה מחזה עצוב כמו גן סגור, כי אף אחד לא יושב על הכיסאות היפים שלו. גם בפארק הזה יש ויי פיי חינמי. הוא היה הפארק הראשון בניו-יורק שבו ניתן השרות הזה והוא צמוד לסספריה הציבורית של ניו יורק, The Public Library, שמעולם עוד לא הייתי בה, שוקלת ברצינות לבקר כדי לראות אם היא נראית כמו בסרטים.
 אחת החוויות שהן מבחינת Must אצלי בניו-יורק, או בכל מקום בעולם, זה ביקור בסופר. הסופר האהוב עליי הוא ה- Trader Joe's ברחוב 14, יש שם מוצרים שהם כולם חלק מהמותג הפרטי של הרשת, זה מה שכל כך מיוחד בה. יש להם דברים מטורפים שלא רואים בסופרים אצלנו, כמו חטיף אצות, או כל מיני דברים מוכנים וקפואים. אני אוהבת גם את Whole foods, הסופר האורגני שנמצא בלוק אחד משם, על ה"יוניון סקוור", שם אני אוהבת את קומת האוכל המוכן, הסושי המעולה, המרקים המטריפים ובכלל הכל, גם את המחלקה הגדולה של קוסמטיקה אורגנית. שווה ביקור וגם ארוחת צהריים בקומה השניה, שם שאפשר לאכול את האוכל המוכן שקנתים למטה וליהנות מנוף יפה לכיכר ה"יוניון סקוור".
בבוקר שותים קפה, כי קר ואי אפשר להתחיל את היום אחרת. התמונות האלה הן מהיום. התעוררנו למזג אוויר קיצוני של מינוס מעלה אחת. זה מוגזם לכל הדעות, בעיקר כי מדובר בחודש אפריל ויש כבר פריחה מסביב. החלטתי שזה יהיה היום המושלם להעביר יום רגוע בבית. לכתבו פוסטים לבלוג ולבשל, כי אין שום סיבה להסתובב בחוץ במזג אוויר כזה, במיוחד שכל כך כיף ונעים בבית. למעלה, אני באיור מקסים של סיוי שלי בקפה Toby's Estate Coffee, הקפה הכי נחמד בוויליאמסבורג. סיוי אומרת שהאנשים הכי יפים בשכונה באים לשם לשתות קפה וזה מקום מואר, נעים וגדול שממש כיף לשבת בו. אז אם אתם ישנים בשכונה, שתו את הקפה שלכם שם.
וזה הלוק שלי להיום, לשעה שביליתי מחוץ לבית: המשקפיים החדשים של Prince, ממש הולמים את דמותי הניו- יורקית והקפואה ואני מאוד מרוצה מהם. גם הצעיף הכי חם מככב. מקווה שזה היום האחרון שאני והוא ככה צמודים. תיק הבאקט הנוח והמהמם של מירב אוחיון מלווה אותי גם כאן, ג'ינס ומעיל שחור מינימליסטי זה די בסיסי.

אז זהו לבינתיים. לא עשיתי עדיין שופינג, כי אני משתדלת להימנע, אבל אכתוב על זה בהמשך ועל כל ההמלצות והדיס- המלצות לשופינג כאן.

נשיקות קפואות.
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...