יום חמישי, 30 באוקטובר 2014

בגדי הספורט של אלכסנדר וונג ל H&M

IMG_6018 IMG_6025 רק גבר דקיק ממוצא אסייתי יכול לומר שהוא לא עושה ספורט בראיון ועדיין ללבוש בגדי ספורט כל הזמן. וזה כל כך נכון לימינו. אני אמנם עושה ספורט, לפחות משתדלת להתמיד אל מול העצלנות והעייפות, אבל ללבוש בגדי ספורט אני תמיד אוהבת.

הקולקציה של אלכנסדר וונג ל H&M היא מאוד חלק מהשיח האופני העכשווי. כולם מדברים על בגדים נוחים עם שיק והקולקציה הזאת מספקת המון שיק, עם זה אי אפשר להתווכח. הקולקציה ברובה שחורה ואפורה, עשויה מבדים מעולים הלקוחים מעולם הספורט, כולל בדי הסקובה, והאביזרים שמגיעים איתה הם לא פחות ממושלמים.

אני ישר מדדתי את הבגדים שהם אכן הכי ספורטיביים, אבל גם בעיקר מאוד מינימליסטטיים ונוחים. הלוגו WANG מודפס על חלק נרחב מהפריטים אבל איכשהו זה לא מפריע, כי בעולם הספורט זה מרגיש מאוד נכון. בקיצור, הקולקציה מאוד מעניינת ומגניבה, בעיקר למי שמתחבר לעולם הספורטיבי האפל ומתכוון ללבוש אותה מחוץ לחדר כושר. אם זה לא מדבר אליכם, עדיף לא לעמוד בתור בעזריאלי ב 6.11, אלא לפנות מקום למשוגעים לדבר. הקולקציה גם יקרה יחסית, לדעתי.

15582580876_dd2e25949c_z15420153268_4857b1a1eb_z 15582580146_d1daa520d6_z 15419625659_963c335ccc_z15607044902_ede969c844_z

טוב, ניראה לי שהבנתם את הרעיון הכללי.

אתם בעניין? 6.11 בעזריאלי. מוקדם בבוקר.

היכון, הכן, צא!

יום שבת, 25 באוקטובר 2014

ג’קט הג’ינס המושלם

aDSC_0009aDSC_0033aDSC_0016aDSC_0058aDSC_0066 aDSC_0057 aDSC_0075 aDSC_0140

לבשתי: שמלה Urban Outfitters (ישנה מניו-יורק), סניקרס של נייקי וג’קט ג’ינס Forever21.

רצית ללבוש את הבגדים האלה כבר כמה זמן. חיכיתי למזג האוויר הנכון. הלוק הזה הרגיש לי כאילו הוא נכון לי בזמן הזה, אבל הוא מרגיש לי גם נכון באופן כללי. לא יודעת אם באמת יש דבר כזה נכון באופן כללי כשמדובר בבגדים, ואני גם שונאת את מילת התואר הזאת כשהיא בשימוש הזה ולא מצביעה, בהכרח, על משהו שהוא נכון או לא נכון באופן ודאי, אבל אולי גם אני קצת מרמה וקוראת לאאוטפיטים בתור נכונים לפעמים.

אחרי הרהור קצר בסוגיית נכונות האאוטפיט, החלטתי שאני אוהבת את מה שלבשתי כי זה בעיקר נכון לי. וכי הוא מורכב מבגדים שכבר יש לי. מבגדים טובים ויפים ודי מינימליסטיים ושאני לא צריכה לקנות שום דבר נוסף. יש לי הכל.

ביום שבת שעבר הייתי מצוננת והשתעלתי כל היום. כדי להקהל על אומללותי הוחלט ללכת ל”וונג”, המסעדה הוייטנאמית האהובה עליינו ברוטשילד כדי ללגום מרק פו חם עם עשבי תיבול. הייתה לי תחושה שכבר כמעט זמן השקיעה וזה הזמן הנכון לאווטפיט הכה נכון לעונה הזאת. סתם, זה בצחוק. זה פשוט התאים למזג האוויר.

לפני האוכל עלינו לגג של הבניין שלנו. הוא התברר כתערובת לא אחידה של סתיו וביתנים די מאיימים שלא מזכירים דברים טובים מאירופה, אבל זה היה שונה, קצת ישן  ובעיקר בודד. זה התאים לצילומים וגם השמש, שהופיעה שם ממש ברגע הנכון כדי להאיר אותי באור זוהב. הפעם השימוש המילה “נכון” היא לגמרי נכונה, לא ככה?

ועכשיו על הג’קט. הוא באמת מושלם. הוא רך נעים וקליל. הוא גם ממש לא יקר – 129 ש”ח ב Forever21, החנות היחידה שאני יכולה לסמוך עליה כמקור בלתי נדלה לבגדים באווירת שנות ה-90 בעיצוב מושלם ובמחיר נוח. הג’קט גם ארוך יחסית ודי רחב. זה בדיוק מה שרציתי מג’קט מעבר סתווי שיכיל אותי ואת כל מה שאחליט ללבוש מתחתיו. ודבר אחרון, הצבע שלו מושלם ויש לו כיסי צד חיצוניים וגם כיס פנימי לטלפוון או מפתחות, כך שלא חייבים להסתובב עם תיק כל הזמן.

המרק בוונג היה מעולה וכבר הספקתי להבריא. עכשיו אלך לישון ואתעורר לשעון חורף.

מקווה שגם אתם לובשים את בגדי הסתיו הנכונים לכם עכשיו. זה זמן מעולה לכך.

נשיקות

יום שני, 20 באוקטובר 2014

Clarins Day – 22.10.14

IMG_7029 IMG_7030IMG_7033 IMG_7035 IMG_7034 התעוררתי בבוקר שהיה אמור להיות גשום. אני חולה אז לא הלכתי לעבודה. לקחתי את תיק האיפור האדום הקטן עם מוצרי קלרינס וצילמתי אותם על רקע הג’ונגל הירוק שנשקף מחלון האמבטיה. בשבילי, כבר כמעט שנה, כל יום הוא Clarins day, כי איכשהו המוצרים האלה הפכו להיות האהובים עליי מכל האחרים. אני מניחה שהאריזות הזהובות המפתות וגם הריחות הנעימים וסוג של קלות  ופשטות מסויימת במוצרי ניקוי הפנים, וכמובן המסקרות המעולות.

השפתון שבתמונה – Rouge eclat – בצבע pink berry, הוא שעשה לי חשק לנסות שפתון לקראת החורף ואני לגמרי מאוהבת בו. הוא כל מה רציתי בשפתון חורפי. קצת כהה, קצת בורדו, לא חזק מדי ומאוד נעים. יש לו מן גוון של פירות יער, אחרי ששמו אותם בבלנדר ואז על השפתיים. והריח מעולה. לכל המוצרים יש מן ריח של פטל. משב רוח אירופאי מתקתק שכזה.

אם גם אתן אוהבות את המוצרים של Clarins, או רוצות להכיר, כדאי לכן לקפוץ ל- Clarins day ב 22.10.14, יום רביעי הקרוב. היום המיוחד יתקיים בסניפי סופר פארם שיקושטו בצבע אדום ושמח, במהלכו יציעו הנחות על כל המוצרים, והנחות משמעותיות על הרבה מוצרים מובילים, ותיקי מוצרים מוקטנים ינתנו במתנה בקניה מעל 349 ש”ח. שווה לקפוץ.

שבוע מעולה לכולם.

יום שישי, 17 באוקטובר 2014

בצבעי מדבר

IMG_5900IMG_5770IMG_5836IMG_5788 IMG_5898 IMG_5869 IMG_5881 IMG_5901 IMG_5844 IMG_5919 IMG_5921 בשלושה ימים במדבר קרו כל הדברים שאף פעם לא קרו לי במדבר. ירד גשם ונעלתי את נעלי הפלאדיום שלי. התרחצתי בים המלח בחוף לא מוכרז ושחיתי בבריכה של המושב בחצבה. ראיתי חקלאים נוסעים בין החממות ובניהם עובדים תאילנדים וסטודנטים סינים לחקלאות. ליטפתי בן של תנין בן שנה וחזיתי במופע ברקים ורעמים שלווה ברעשי גשם על הברזנט של החושה בה ישנו. ראיתי גם כוכבים ועצי שיטה ירוקים. הדלקנו מדורה ואכלנו בננה על האש ובטטות אפויות במדורה.

אני כבר מתגעגעת למדבר.

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

שיער חדש וסתיו

בישראל אין באמת סתיו, זו רק תחושה שמתעוררת כשנהיה קצת קריר יותר בערב והיא לא יותר מגעגוע וקצת שקר. הרי לא יפלו כאן עלים צהובים, ולא ירדו גשמים משמעותיים, אבל התקווה לקצת סתיו אירופאי או ניו-יורקי אמיתי מקוננת בי. אחת הדרכים להרגיש את השינוי של העונות זה לגזור את השיער. לגזור את השיער זה תמיד טוב, מתאים כמעט לכל שינויי עונות, למרות שבחורף אני אוהבת שיער ארוך. אני חייבת לזכור את זה.IMG_5746 השיער שלי שיגע אותי בזמן האחרון והיה ניראה רע כל הזמן. חסר חיים וחסר צורה, אז קפצתי לספר האהוב עליי, אלירן הרוש, ואמרתי לו שהשיער ניראה רע, הוא אמר שהגיע הזמן להסתפר קצת ואז הסתפרתי. הוא לא “נגע באורך”, כי אני רוצה לגדל עכשיו ושיהיה לי שיער ארוך שוב. וזהו. ניראה איך יהיה מעכשיו.

IMG_5708 התחלתי להשתעשע ברעיון להסתובב קצת עם אודם אחרי שהגיע אליי האודם החדש של קלארינס בצבע של פירות יער. אז אני עדיין חושבת על זה. הוא קצת חזק בשבילי, אבל למזג אוויר סתוי ואור חשוך מעט יותר הוא יכול לגמרי להתאים.

ואלה הם סנדלי הסתיו שלי שקיבלתי מחברה אחרי שקצת נמאס לה מהמם. אני מאוד אוהבת אותם ולמרות העקב הדי גבוה, הם מאוד נוחים. והתיק, הוא ממש ישן. קניתי אותו בניו- יורק, כשגרתי שם קצת לפני כמה שנים, אבל הצבע האדום הקלאסי שלו עושה חשק לחזור ולהשתמש בו שוב, בעיקר עם ג’ינס וחולצה מתנפנפת. זאת חולצה ורודה דקה של SACK’S, גם מלפני כמה שנים.

IMG_5731 אף פעם לא נמאס לי מנוף המנל ביפו כשאנחנו קופצים לשם לקנות דגים טריים. בעיקר ביום ההוא כשיהיה שם ממש ריק ושקט. המשכנו משם לבית של חבר ביפו, שם אכלנו מליטות מטוגנות עם רוטב מעולה.

IMG_5732 ושכחתי את משקפי השמש שלי בבית. הייתי מסונוורת מדי מכדי להסתכל למצלמה, אז לא הסתכלתי.

תהנו בחופש, זה זמן יקר ערך. השתמשו בו בחוכמה.זה גם זמן מעולה להסתפר ולהרגיש מוכנים לסתיו הלא אמיתי שלנו.

נשיקות

יום שלישי, 30 בספטמבר 2014

ההרפתקה

IMG_6950 פעם לא חשבתי שלקחת אוהל לים זאת הרפתקה. אני גם חושבת שאף פעם לא עשיתי מעשה כה אמיץ רק עם חברה ובלי בנים שיצילו אתנו מאבדון בערבות נחל אלכסנדר וחוף בית ינאי. אבל זה קרה. אני וענת ברחנו עם אוהל וקראנו לזה הרפתקה.

ענת התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא הביאה את האוטו הישן של אחותה. הדבר הראשון שאמרתי זה שאנחנו צריכות לצאת להרפתקה. מאחר והאוטו התברר כממש זקן הוחלט לצאת להרפתקה קרובה. הגיתי את רעיון חוף בית ינאי ואז החלטנו לקחת אוהל, גזיה (ללא בלון גז) ומיני גרגירים לנחל אלכסנדר הסמוך. קבענו שנעשה זאת מחר.

מחר הגיע ויצאנו לדרך. כשהגענו למקום, התברר שזה לא כל כך מגניב ואחרי סיבוב שבו עקף אותנו טרקטורון והשאיר אותנו אותנו בתוך ענן אבק החלטנו לישון על החוף, ולא סתם חוף, על החוף של כושי.

את כושי ענת ואני מכירות מהפסיקה הסביבתית בישראל ובהקשר של סוגיית בניה על החופים. למי שלא יודע, אסור לבנות בישראל על החופים שום מבנה,מלבד כאלה הנדרשים בסביבה החופית. במקרה של כושי, מלפנים משורת הדין הוחלט להשאיר לו את מבנה הקיוסק בחוף מכמורת. שמענו שכושי מנקה את החוף ושומר עליו ואפשר להעמיד שם אוהל ללא תשלום. כשהגענו באמת היו שם אוהלים ואף אחד לא ביקש כסף, אבל החוף היה מלוכלך. התאכזבנו. באמת ציפינו לראות חוף נקי, אבל אחרי כל מה שעבר עלינו בדרך שכלל לא מעט אירועים מתישים כמו חווית קניה בסופר של מחוץ לעיר, חוויות מוכרת ממש איטית ב”ריקושט” ואי יכולת לרכוש בלון גז מתאים לגזיה שלנו שגררו מחשבות על רעב על החוף, וחוויה חיובית של בשלנית דרוזית שהצילה אותנו מלהישאר בלי ארוחה חמה, אז רק רצינו להקים את האוהל ולנוח.

אה וגם האוטו הזקן של ענת התחפר בחול כשניסינו לחנות בסמוך לחוף, אבל חבורה שמחה של גברברים ירושלמים, כך התברר, דחפו את האוטו והוא יצא משם ברגע. זו הייתה התחלה של דברים טובים בהרפתקה שלנו. אז הקמנו את האוהל בחוף של כושי, הים היה יפה, ילדים ישחקו, אכלנו תבשיל בורגול עם עולש ולימון (כך הסבירה לנו המוכרת) והיינו רגועות ושמחות, למרות שהלכלוך על החוף לא הפסיק להטריד אותנו.

אחרי האוכל החלטנו לטייל קצת על החוף. צעדנו דרומה על קו המים. המים היו נעימים וחמימים, השעה הייתה שעת שקיעה. שני בחורים סחבו אוהל ענק לפנינו, העבירו אותו למקום אחר. וגם אנחנו מצאנו חוף נקי יותר רק 50 מטר מהמקום שלנו. על החוף ישבה חבורה חמודה של מבוגרים וילדים ובגלל שראינו שהם בלי אוהל, הנחנו שהם יזוזו משם עם בוא החושך. הם אמרו שאכן כך הוא הדבר וגם האוהל שלנו התרומם באוויר ונסחב בצורה מצחיקה למיקומנו החדש. התיישבו ליד האוהל עם החברה החדשה. הם הציעו לנו קפה שחור, את חום המדורה וגם קצת שייכות. שמחנו לראות בחוף אנשים שאוספים את הזבל אחריהם ובכלל, הם היו חמודים. הם השאירו לנו מדורה והזהירו שצריך להוסיף לה עצים. הם הלכו ונשארנו רק אנחנו. היו אוהלים מסביב, אבל לא היה לנו פנס. החלטנו לשמור את האש. אבל קודם קנינו בירה וערק. בבר על החוף, במחיר מופקע, אבל זה היה שווה את זה.

יצאנו לסיבוב קרשים ראשון בסביבות השעה שמונה. אני חזרתי עם שני קרשים שמצאתי לא קרוב מדי ולא רחוק מדי לאוהלים אחרים. אם הייתי צריכה לגנוב קרשים, גם את זה הייתי עושה. לא רציתי להישאר בחושך ובלי מדורה. מסתבר שלהחזיק את המדורה בחיים הפך לעיסוק העיקרי שלנו עד שהלכנו לישון. שתינו בירה ובהינו באש. דיברנו. חיפשנו עוד קרשים ואז נשפנו עליהם כדי שידלקו. גם הרתחנו מים ושתינו תה ירוק. אכלנו קצת עלי גפן מקופסת שימורים. זה התגלה כאוכל החוף המושלם וגם די המשיך את הקו הקולינרי של ארוחת הערב המוקדמת שלנו.

האש שלנו בערה בתוך חצי חבית מתכת ישנה עם חורים. זה היה נחמד להזיז את הגחלים והעצים עם שארית של ידית כורסת ים מפלסטיק שמצאתי לידנו. בכלל, אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי כה אחראית לגורלי כמו בלילה הזה בים עם האוהל וענת.

האמת היא שהכי פחדתי ללכת לישון. דמיינתי איך יאנסו, ירצחו או סתם ישדדו אותנו בזמן השינה. ענת נרדמה ואני התרוממתי ופתחתי את רוכסן הכניסה לאוהל עם כל רעש קטן. שכבתי באוהל, בהיתי בטלפון הנייד ובבטריה המתרוקנת שלו. כל הזמן רציתי לשלוח את המיקום שלי לחברים כדי שידעו איפה אני כי כמעט ולא סיפרתי לאף אחד שנסעתי, אבל החזקתי את עצמי ופשוט דמיינתי דברים רעים. אחרי שהבטריה התרוקנה בהיתי בכוכבים דרך הפתח בגג האוהל עד שנרדמתי והתעוררתי שוב ונרדמתי והתעוררתי שוב. ראיתי צל של חיה קטנה נצמדת לאוהל. לא התייחסתי, רק הצצתי דרך חלון הרשת הפתוח, אבל לא ראיתי כלום. נרדמתי עד שעלה השחר.

כל כך שמחתי שתעוררתי בחיים שמיד החלטתי להכתיר את ההרפתקה כמוצלחת. יצאתי מהאוהל. הבגדים והשיער שלי הריחו ממדורה. הטלפון שלי היה מת ולא יכולתי לראות את עצמי. יצאתי לטיול על מים לבד. ראיתי את ארובות תחנת הכח בחדרה, ראיתי ציפורים, גלים, צדפים והרבה עורבים שנחתו על החוף וחיטטו בחול. והים, הוא היה מהמם וירקרק. זריחות בים זה כל כך נדיר, זה ממש יפה.

אחרי שקצת צילמתי ראיתי את ענת מציצה מהאוהל היא קמה וצחצה שיניים. ניערנו את החול מהסדין הירוק שלנו ויצאנו לחפש מישהו עם גזיה שיתן לנו להרתיח מים בפינג’אן של ענת כדי להכין לנו קפה. אני לא שותה קפה, בטוח לא שחור, אבל זאת הפעם השניה ששתיתי קפה שחור על החוף ההוא. זה היה טעים ומתוק וחם. שתינו את הקפה ליד האוהל, אכלנו עוגיות ותכננו את המשך ההרפתקה. לפתע נעמד לידנו בחור עם כובע ופנקסי גביה. הוא ביקש מאיתנו 50 ש”ח עבור האוהל ו- 30 עבור החניה. זה די הפתיע אותי, אבל גם הבנתי שאנחנו כניראה לא בחוף של כושי יותר כי היו שם פחים מסודרים והרבה פחות זבל. עדיין זה היה ניראה לי מופרך לשלם, בעיקר כשכבר סיימנו לישון וגם בכלל לא חנינו בחניה שלו. חנינו יחסית רחוק על הכביש. בסופו של דבר הוא ויתר לנו, אחרי שאמר שזה חמור מאוד שהגענו ממרחק 50 מטר והתמקמנו. הוארק רצה שנקפל את האוהל ולא נעשה את זה יותר.

כך עשינ, קיפלנו וניקינו ועברנו לשבת בצילו של גזיבו מאולתר, ענק ולבן שהיו בתוכו רק אוהלים של בנות, הנחנו שמדובר במסיבת רווקות, אבל זה היה מחוץ לגדר הבד והייתה גם מוזיקה. הן שמעו גלגל”צ. שם בילינו את שארית הבילוי הימי שלנו. נכנסו לים, הדבקנו קעקועים זמניים שהבאתי איתי, שאותם קיבלתי מהבנות החמודות של H&M לכבוד השקת קולקציה של פרטי ג’ינס שעוצבו כך שתהליך יצורם יהיה פחות מזיק לסביבה  במובן של השקעת אנרגיה ומים בתהליך היצור. הקולקציה נקראת Conscious Denim והיא מוצלחת ונעימהוהיא תגיע לחנויות ב- 6.10. את הקעקועים עיצבה koketit, מאיירת האופנה שירה ברזיל,י בשיתוף פעולה יחודי וראשון מסוגו עד כה בארץ עם הרשת.

אחרי שהדבקנו קעקועים הכנו סלט בלי שמן, אבל עם אגוזים מלח ומיץ לימון והוא היה טעים. דוע הרי שהאוכל על החוף תמיד טעים יותר. מזג האוויר היה מושלם ואפילו לא נשרפתי. בצהריים זזנו לכיוון תל אביב. זה היה כבר יום שבת וסוף ל-4 ימים לא קלים של חופש שעברו מהר מדי. רציתי להישאר שם עוד, בתוך ההרפתקה, רחוק מהבית, רחוק מהכל. אבל לא נשארתי. חזרנו למציאות.

IMG_6924 IMG_6940 IMG_6958IMG_6953 IMG_6983IMG_6951IMG_6960 IMG_6985IMG_7016IMG_7002 IMG_7005 אפשר לראות בתמונות את ענת, המדורה שלנו עם הגזיבו הלבן הגדול ברקע, את הים ואותי עם מדבקת קעקוע של התחת.

אני כבר מחכה לחופש הבא, לסוכות. אני יודעת שקוראי הבלוג שלי לא מלכלים את הטבע והחופים, אבל אם אתם יכולים, תעזרו גם לנקות קצת. תודה למי שנשאר עד הסוף. נשיקות ושבוע מעולה ושיעבור מהר.

תודה לענת על ההרפתקה ועל הצילומים. היה כיף. אני רוצה עוד.

יום שבת, 20 בספטמבר 2014

שמלת החתונות שלי

בעיר.

יש שני דברים שאני אוהבת בחתונות.  אחד, זה כשהן מתקיימות בחו”ל וזה תירוץ לטוס מכאן לקצת גם כשאין כסף ושני, זה שאפשר ללבוש שמלה אהובה וממש לא יומיומית לכמה אירועים. לבשתי את השמלה הזאת ביוני לחתונה של ליאת בגרמניה וגם ביום חמישי הארחון לחתונה ממש כיפית ונעימה בקיבוץ ניצנים. הייתה בריכה, אבל אף אחד לא קפץ, גם המשלה הזאת לא ממש מאפשרת התנהגות אינה מאפיינת “ליידי”.IMG_5465IMG_5468 בכפר.

עד שהגענו לניצנים השמש כבר שקעה ויצאו תמונות מגורענות. זה נחמד. גם הבתים היפים והקטנים בקיבוץ חמודים ובכלל, להתחיל את יום חמישי מחתונה התגלה כ דבר חיובי שמאריך את חוויית הכיף של הסופ”ש. אבל עדיין, אני מאמינה שלי יש מזל עם לתונות. החברים והקרובים שלי עושים את זה בכיף, בצורה מיוחדת, נעימה ורגועה. חשבתי על זה כשבדרך לניצנים חלפנו על פני אולמי “טרוייה”, חלל אירועים מצועצע ומזעזע בעייני. אני מעדיפה דשא של קיבוץ ובריכה.IMG_5476 IMG_5482החלטתי הפעם על אאוטפיט בהיר ואביבי לקראת סוף הקיץ. אני אוהבת את הגב השקוף של השמלה ולא צריך ללבוש חזיה.קניתי אותה בסוף החורף ב ZARA, ידעתי שאזדקק לה בקיץ.  בחרתי לשלב סנדלים צהובים של שני בר, שהחנות שלה נמצאת ברחוב שלי. עברתי יום אחד ונכנסתי. הם היו סמפל במידה שלי ואחרי מיקוח קצר, הם היו שלי במחיר נוח. המעצבת מציעה למכירה סנדלים דומים לשלי שנכנסו לבסוף ליצור, אבל הם לא מעור לקה. אני אוהבת את שלי צהובות ומבריקות.

נשאר לחכות רק לסוף עונת החתונות ולחורף.

שנה טובה לכולם!