מה אתם עושים בסופ”ש הקרוב?

אני לא תכננתי שום דבר מיוחד מלבד חגיגות יום הולדתי, אבל כשפנו אליי מ”יריד המותגים” וביקשו לקדם בבלוג שלי את האירוע, לקחתי לעצמי דקה לחשוב על זה. אחרי דקה שבמהלכה הסבירו לי איזה מותגים משתתפים באירוע העומד להתרחש בגני התערוכה בסופ”ש הקרוב החלטתי ללכת על זה. בחרתי כמה פריטים מבין אלה המשתתפים וחשבתי שכבר אדע מה לעשות עם זה בבית, ברגע האמת. הבטתי בפריטים הנבחרים שהם בעיקר בייסיק, אומנם איכותי, אבל עדיין בייסיק והחלטתי ליצור מראה שכמה שיותר אנשים יוכלו להתחבר אליו, אבל גם משהו שהוא לגמרי אני.  הלכתי על לוקים שאפשר ללכת איתם לעבודה או לפגוש חברים ולא רציתי להפוך את הניסיון הזה למשהו לא לביש, למרות שלא ניראה שזה כל כך אפשרי עם הפריטים שבחרתי. בכל מקרה, את כל הבגדים האלה אהבתי מאוד ואפשר להרכיב איתם מלתחה שלמה, ולא רק לעבודה. הנה מה שיצא:

חולצה, חצאית וג’קט: TAMAR’Z ומגפונים: גזית

חולצה: נאוטיקה, סריג: פולו ראלף לורן, ג’ינס: ליוויס, מגפונים: גזית, עניבה: מהבית

חולצה: נאוטיקה, חולצת T-שירט וצעיף: TAMAR’Z, ג’ינס: דיזל, מגפונים: גזית

חולצה: טומי הילפיגר, ג’ינס: ליוויס, מגפונים: גזית, צעיף: TAMAR’Z

בסוף קצת השתעשעתי עם הפריטים האהובים עליי מכל: סריג הצמות הורוד והג’קט המגניב הזה שניראה ממש אייטיזי. בחרתי לא להשתמש ביותר מדי אקססוריז, כי ביום-יום אני באמת משתמשת במעט,  ולמזלי הגרביון שלי בדיוק נקרע, מה שנתן לאאוטפיט האייטיזי הראשון מנת מגניבות נוספת, למרות שאני לא כל כך רואה את עצמי הולכת עם גרביון קרוע בכוונה תחילה. רוב האנשים עדיין חושבים שזה נורא…

יריד המותגים יתקיים בימים 26/11/09-28/11/09 בגני התערוכה, ביתן 1, ת"א. הכניסה תעלה 20 ש”ח ובנוסף לאלה שמופיעים בפוסט הזה ישתתפו גם עוד הרבה מותגים אחרים מהארץ ומחו”ל ויימכרו בהנחות של 30%-70%. כל הפרטים באירוע בפייסבוק.

עוד על היריד תוכלו לקרוא אצל: falafel fashion ו- fashionisista.

מקווה שתמצאו מציאות, נשיקות!

אלמונית ופלונית

ביום שישי האחרון חברתי רותם הציעה שניפגש לקפה. היא הציעה את “קפה מרסנד”, שכבר כתבתי עליו והצטלמתי בו, אבל בגלל שביום שישי הוא מפוצץ ומלא בכל ה”מי ומי” וגם בגלל שהעדפתי לשבת בגינה שקטה ולא על בן-יהודה שטראסה הסואן, החלטתי שנלך ל”נסיך הקטן”.

האמת היא שהיה סיוט ואני מתנצלת בפני בית הקפה שנהגתי לשבת בו שנים על מרק ירקות בחורף ועל סלט ערבי קצוץ בטחינה בקיץ, אבל היה פשוט נורא. חלקי עץ דקל נשרו על הקפה של רותם וגם על הבגדים, השיער ואפילו על החביתה המקושקשת עם השערה השחורה שהיא קיבלה. לא יודעת מה השתנה במקום הזה, אבל גם הקהל לא היה אותו קהל והשירות היה איטי, מגומגם ומעיק. אני רגילה להתמרמר מאוד על השירות בבתי הקפה, במיוחד אם לא מגישים לי את המזונות בכלי האוכל הנכונים. אם התה מוגש בכוס קפוצ’ינו, או הכפית של התה מגיעה בדמות  כפית מילקשייק ארוכה שלא תואמת את גודל הכוס. אני באמת מאמינה שהישיבה בקפה ביום שישי צריכה להיות מענגת, כזאת שנותנת איזשהו פיצוי על השבוע הארוך והמתיש שעברנו וגם מעניקה תחושה שלעבוד ולחיות בעיר הזאת שווה משהו לפעמים. במקום זה זכינו לקחת חלק במשחק הישרדות מול הרעב והמנות שאלה שיושבים לידינו קיבלו ולא היה שום פרס בסוף. אה, וגם הסלט לא היה טעים והיה בו מלא, אבל ממש מלא בצל . מעכשיו, רק בראסרי! שם אפשר להסתפק בארוחת בוקר לשתיים והיא תהיה טעימה, מוגשת נפלא והכל יהיה בול.

טוב, לא נורא. הסיוט הקולינרי לא מנע ממני להנות מהסביבה הפסטורלית של החצורות הפנימיים של רחוב קינג ג’ורג’. בין הסימטה הפלונית, שבה שוכן ה”נסיך הקטן” המדובר ולבין הסימטה האלמונית שמתהדרת בכמה חנויות חמודות ובניהן חנות יד השניה “מחתרת” וגם הקפה שכולו נמצא בגינה, “סוניה”, עדיין אפשר להרגיש כאילו אנחנו נמצאים במקום אחר. הרעש ונחילי האנשים שפוקדים של רחוב קינג ג’ורג’ ביום שישי לא מורגשים כלל. הבניינים בסביבה משופצים בחלקם ואלה שטרם שופצו עוד נמצאים ברשימה של אלה שאנשים רגילים יכולים להרשות לעצמם לגור בהם. מעניין אם האיזור הזה כולו יהיה מחודש ומהמהם ויקר יום אחד.

סריג מעטפת: forever21, חולצה: גולף (ישנה), מכנסיים קצרים: אמא שלי תפרה בשנות ה-90 והחזרתי אותם לחיים השנה,         גרביונים: המשביר, פלאטס: חנות בקינג ג’ורג’, תיק: זארה (עונת הקיץ).

תודה רבה לרותם, הצלמת האנונימית, על התמונות ועל הסבל המשותף.

שבוע טוב לכולם, ובעיקר לי!

חזרתי לשמש שלנו

שום דבר מיוחד לא קרה היום מלבד זה שהשלמתי עם החזרה שלי לארץ וחזרתי להתעסק בעבודה וגם בבלוג שלי. לא הכל נשאר כמו שהיה לפני שנסעתי, אבל הדברים נועדו להסתדר, כך אני נוהגת לחשוב עוד מהימים שעבדתי במשרד פרסום ותמיד עבדתי תחת לחץ וחשש שלא נספיק להפיק את הקמפיין בזמן. אז למדתי להיות אופטימית ולקוות לטוב.

היום היה לי יום עמוס. פגישה, איסוף בגדים לאיזה פרוייקט, ארוחת צהריים ארוכה ומפנקת ב”פאפא’ס”, שאם הם לא היו מגישים מזון איטלקי כה משובח ושמנמן, היינו ממש מתעצבנים על השירות האיטי שלהם. אחרי האוכל, ביקשתי מידידי יואב לצלם אותי בכרם התימנים. האיזור הזה דווקא היום התברר כבעל השפעה טובה על מצב הרוח שלי ושמחתי שאני שוב בתל אביב האהובה והמכוערת.

בדרך הביתה עברתי בחנות הנעליים האהובה עליי בקינג ג’ורג’ וקניתי פלאטס שחורות חמודות ב-50 ש”ח וחגורה עם קישוט בדוגמת פפיון ב-10  ש”ח באחד מדוכני שוק בצלאל, ונזכרתי כמה הכל כאן קל ובדיוק כמו שאני רוצה. איך אני מרגישה בנוח לקנות פריטים זולים שמראם לא ניראה כמחירם כאשר אני משלבת אותם עם שאר המלתחה שלי ואיך בניו-יורק רק מה שיקר ניראה יפה מספיק וראוי.

את האאוטפיט הזה לבשתי היום לפגישה שגם ככה התעצבנתי בה, אז זה בסדר שלא באתי “לבושה לפגישה”, למרות שאני אף פעם לא הולכת לפגישות מהוגנת מדי ואף פעם לא בלבוש אלגנטי כמו שמצפים. היותי בלוגרית אופנה מאפשר לי להתלבש מגניב ובדיוק כמו שבא לי בכל זמן ובכל מקום. היום הסתיו איפשר לי לשלב גרביונים שחורים לא לגמרי אטומים עם הליוויס הגזור שלי והג’קט שהפך להיות אהוב עליי מאוד מאז ניו-יורק. לעומת זאת חולצת הפרחות הורודה הייתה אהובה עלי מהרגע הראשון שראיתי אותה ב”זויה” באלנבי, חנות ה-30 ש”ח האולטימטיבית בקיץ האחרון והרותח במיוחד שהיה לנו. כל הלוק האורבני והקצת צעיר לגילי (בכל זאת אני אהיה בת 28 בשבוע הבא) תרם הרבה למצב רוחי המשתפר וממש התאים למיקום הצילומים שנבחר בשל קרבתו למסעדה בה אכלנו. שכונת כרם התימנים עם שני בנייניה היפים ביותר זהרה בשמש הישראלית הסתווית ולי זה הספיק. 

בתמונה הבאה אני מדגמנת חניה תל-אביבית, זה הצחיק אותי.

 

   שני בנייניה היפים ביותר של שכונת “כרם התימנים” בתל אביב ניראים בצילום הזה בצד שמאל, התכלת המהמם עם המרפסת העגולה והבניין האקולוגי והמיוחד המצופה עץ, שהוא גם נפלא בפנים.

 

ג’קט: פול&בר, חולצה: זויה באלנבי, ג’ינס גזור: ליוייס ישן מהתיכון, גרביונים: H&M, פלאטס:forever 21, תיק:זארה

.מחר, יום שישי יש אירוע מיוחד בפארק קריית ספר בתל אביב. יש שוק החלפות, בלוז ופיקניק שבועי. אז תביאו דברים שאתם רוצים להיפרד מהם. אירוע חשוב לתושבי שכונת קריית ספר בתל אביב שנאבקים כבר הרבה שנים על הקמת פארק בשטח של העירייה במקום חניון או משהו. בואו! לאירוע בפייסבוק עם עוד פרטים.

תודה ליואב על הצילומים וסופ”ש מהמם לכולם!

MOMA והנקודות

הביקור הזה בניו-יורק תוכנן להיות רגוע והדבר האחרון שרציתי זה להפוך אותו לתזזיתי ותיירותי. לא רציתי לרוץ בעיר כל היום כדי להספיק דברים ולא לצאת פראיירית שפספסתי. היה אפילו יום אחד שלא יצאנו מהבית ורק ראינו MAD MEN ואכלנו מרק מקופסא. מרק מקופסת שימורים זה גאוני, למה לנו אין כאלה?! טוב, נשכח מהמרק. אז רגוע זה אומר לא לרוץ לגלריות ומוזיאונים, כך אמרתי לעצמי, אבל על MOMA לא יכולתי לוותר. אף פעם לא ביקרתי שם והנחתי שזה לא יקח יותר מדי זמן. שעתיים והיינו בחוץ. מעבר לעבודות שמפארות את המוזיאון, גם הגלריות עצמן מאוד יפות וכוללות נוף ניו-יורקי הורס הנשקף מהחלונות הגבוהים. זה, כמובן, מוסיף להנאה. טוב, אולי חוץ מרצפת הפרקט בגלריה שבה מוצגת התערוכה המדהימה Bauhaus, ששם כמעט והשתטחתי על העץ המחליק.

הגרביונים המנוקדים. איך לא! קניתי אותם בסניף H&M ברחוב 34 שהוא סניף גדול למדי ובו קיר שלם של גרביונים. לאחר יומיים חזרתי לסניף, היות והוא בכל זאת נמצא ברחוב מרכזי במיד טאון, והעמודה של המנוקדים הייתה ריקה. זה קצת הצחיק אותי. הנחתי שקבוצת בלוגריות ישראליות פשתה על החנות, לפי ההתלהבות שהגרביונים האלה זוכים לה בפוסטים רבים בזמן האחרון. האמת היא שבצדק. אחלה גרביונים ועל הגרסה של השוודים יש ממש הרבה נקודות והן קצת אכזריות ומשאירות שקעים קטנטנים בעור הרגליים לאחר שמורידים אותם.

לבשתי: בלייזר שחור מפול&בר, חולצת פסים H&M, חצאית קפלים אהובה שהנמצאת אצלי כבר שנים (מציאה הורסת בשוק בצלאל), נעליים מזרה. הגרביון החדש וגם התיק מ-century 21. אחלה חנות בעיקר לתיקים. האמת היא שאני מתכננת להכין פוסט המלצות ניו-יורקיות לפי נקודת מבטי האישית ושם יפורט הכל.

אלה חלק מהעבודות שאהבתי וצילמתי לפני שהחלטתי שלא רק לעדשת המצלמה מגיע לראות אמנות, אלא גם לי.

סופ"ש מהמם לכולם!

סתיו בניו יורק

הסתיו הניו-יורקי הוא פשוט הדבר הכי יפה בעולם. אני לא ממש מצליחה להפסיק לבהות בעצים ובעלים היבשים שנשרו לאדמה בסנטרל פארק. הסתיו הצהוב-כתום הזה זה באמת מה שחסר לנו. כל עניין המה ללבוש הופך פה לקצת ללא חשוב כי הרי ברור שאין משהו יפה מהסתיו. יותר חשוב שיהיה נוח, כי זה באמת יכול רק להרוס אם יכאבו לי הרגליים מנעליים לא נוחות באמצע כל היופי הזה.

בתמונות: אני לובשת הכל מזרה. ג'ינס, מגפונים ותיק מהעונה הנוכחית וקרדיגן וחולצה מעונת החורף של שנה שעברה. ולקראת הסוף קצת תמונות שלי מהרגעים הכיפיים של אותו יום. איזה כיף שאפשר להסתובב בלי מעיל, ואיזו בעסה שבארץ חייבים להסתובב בלי מעיל :)

נשיקות ניו-יורקיות לכולם!

ברוקלין ברידג' בלי מירנדה וסטיב

כשאני חושבת על ברוקלין ברידג' עולות לי בראש שתי תמונות. התמונה האיומה של נפילת מגדלי התאומים ואזרחי ניו יורק הנמלטים דרך הגשר לכיוון ברוקלין, והתמונה השניה היא הסצנה האופטימית בסוף "סקס והעיר הגדולה – הסרט" כשמירנדה וסטיב נפגשים על הגשר ומחליטים לחזור להיות יחד. עזבו שזה הקטע הכי רומנטי בכל הסרט הזה, זה פשוט הצטלם יפה. רציתי לקפוץ לגשר כי זה לא הגיוני לבקר בניו- יורק ולא לצאת ממנהטן. האמת היא שאני כבר שבוע פה ועדיין לא יצא לי לחצות שום גשר. אני עדיין משתעשעת ברעיון לקפוץ לברוקלין, כי אומרים שחנויות יד השניה בוויליאמסבורג שוות ביקור. אם לא היה כל כך קר, הייתי ממשיכה לחצות את הגשר הארוך, אבל נורא רציתי מרק, מונית והביתה. התמונות האלה צולמו  בעודי על הגשר. היה לי נורא קר בידיים ורציתי להביא תמונות מושלמות. לא היה קל.

שכחתי לסגור את אחד מששת הכפתורים של מעיל uniqlo האדום החדש שלי שנקנה בחנות המהממת שלהם בסוהו. את המעיל הזה קניתי ביום שופינג מזעזע. הרחובות היו מפוצצים אנשים ואני הרגשתי ששום דבר לא יפה, לא עליי ולא בחנויות באופן כללי ולעולם לא אקנה שום דבר מגניב בניו- יורק. אבל פתאום ראינו את החנות הצבעונית ונשאבנו פנימה. סידור המדפים והצבעים היה מהמם. אמריקן אפרל ניראת כמו שוק ליד החנות השווה שלהם. האמת היא שאמריקה עושה לי חשק לבייסיק וזו חנות הבייסיק הכי שווה שראיתי עד היום. הדברים שם עולים ממש סביר ואני שוקלת לקפוץ לשם שוב לפני שאני עוזבת כדי למלא את מלאי הסריגים שלי לחורף.

על הגשר צילם אותי איזה בחור יפני שאחז במצלמה משוכללת והנחתי שהוא יכול לספק כמה תמונות סבירות לבלוג. יצא לא רע. לא יודעת מי הוא, אבל תודה.

כל זה היה שלשלום. היום היה ממש חמים בניו יורק. נשיקות

בחנות ממתקים

אני ו-m&m הירוק בשיחה צפופה. מזה כל הצבעים המגניבים האלה שיש להם, למה לנו אין?

כבר כמה ימים שאני בניו יורק וקצת הבנתי את העיר. השופינג הפך לשולי וההתבוננות הפכה לעיקר. הבנתי למה הניו-יורקרים הולכים מהר, זה כי קר. ואיך בכל חנות, אפילו חנות ממתקים או כלי בית תמיד יש תור בקופה. ואיך בסופר בדרך כלל אין. לא יודעת מה כל כך טוב בעיר הזאת עדיין, אבל זה שבשש בבוקר בא לי לכתוב עליה, זה כניראה אומר משהו.

המגוון שיש לאמריקאים מדהים ומהפנט אותי כל יום מחדש. כמות הצבעים של ה "ג'לי בליס"  ב Dylan's Candy Bar היא רק דוגמה אחת. יש הרבה ומהכל. אנשים כל הזמן קונים ולכן יש מקום לכל מיני חנויות מגניבות להתקיים, כמו חנויות כרטיסי הברכה papyrus . הנגישות, היא לא נותנת מנוח. בא לי קרם גוף, יש "ויקטוריה'ס סיקרט" ליד הבית. לא צריך ללכת רחוק לשום מקום. לא יודעת למה כל העולם הממוסחר הזה פתאום קוסם לי כל כך. אולי כי זה באמת כיף שיש גזרים קטנים ומקולפים בחבילה בסופר ולא צריך לחתוך גזרים כשסתם בא לי לתת בהם ביס. ה"נוחות הבלתי נסבלת" הזאת מאוד מאוד מגניבה כשאני כאן.

אה, והפסקתי לצאת למסעות שופינג, אם אגיע לחנות נחמדה ארכוש לי משהו ואם לא ,אז לא. אתמול עברתי ב Barnes & Noble  וקניתי את הספר של סקוט שומן וב"ויקטוריה'ס סיקרט" ברח' 86  קניתי חלוק ונעלי בית ועכשיו אני מסתובבת בדירה הניו-יורקית כמו ארנב קטן ופלאפי. זה הכי כיף לקנות דברים שלא באמת צריכים אותם.

קצת תמונות מאתמול, מחנות הממתקים DYLAN'S.

ג'לי בליס בכל הצבעים בעולם.

לבשתי: ג'קט חדש עם רכיסה כפולה מ H&M, חולצה גברית שלי שלא נלקחה מאף אחד והיא במידה S מ –pull&bear, טייץ ממנגו והמגפיים השחורים שלי משנה שעברה שעדיין לא מצאתי להם תחליף הולם בעיר השופינג האולטימטיבית. אה, וכולם לובשים פה טייץ שחור עם חולצה שלא מכסה את התחת. לא מבינה את זה וזה גם לרוב לא ממש מגניב. אולי אביא תמונות של הזוועה בהמשך.

כולם כבר מחכים כאן לקריסמס ואני בבית מוקדם בבוקר כותבת על מה שהיה אתמול. בערב היינו במסעדה מקסיקנית וכל האמריקאים ראו בייסבול בהתרגשות קיצונית. הקבוצה הניו- יורקית, כנראה, מנצחת השנה את כולם, אבל זה כל כך משעמם.

מקווה שבארץ החורף יחזור כשאני אגיע. נשיקות לכולם!