יום ראשון, 20 ביולי 2014

במקום לראות חדשות ולקרוא בפייסבוק

אני באמת לא יכולה יותר עם עודף המידע, הפרשנויות והשמועות שמופצות. זה עושה לי רע ברמות שהגוף שלי רועד ולא בא לי לאכול ואני שוכחת לשתות. אני רוצה לראות דברים אחרים. ורוצה שכל הרוע יפסק. אז מצאתי כמה דברים נחמדים.

אף אחד מהסרטים שכאן עוד לא ראיתי, אבל אני רוצה לראות אותם ומקווה שזה גם יקרה.

פוסטר עם בריכה והשחקנית האהובה עליי ממד מן. הטריילר ניראה משונה ואני מקווה שגם הסרט. קומדיות רומנטיות זה כבר מזמן לא ז’אנר מוביל בקולנוע הממוסד ודווקא הקולנוע העצמאי המאריקאי עושה את זה מעולה. את זה ודרמות התבגרות.the-one-i-love-poster

עושה חשק לבריכה תכלת עתיקה כזאת מאבן ועם פילטר של היפסטרים.

זה ניראה כיף עם קיירה נייטלי

וזה ניראה כיף של סטיוארט מורדוך מ”בל אנד סבסטיאן” והשיר הכי מתוק ששמעתי בחיים.

זהו.

נשאר רק לחכות שניתן יהיה לראות את כל זה. ושכל הרוע יגמר ומהר.

יום חמישי, 17 ביולי 2014

עננים באמצע הקיץ

IMG_4529IMG_4552 IMG_4595 IMG_4616 IMG_4649IMG_4653IMG_4737IMG_4746IMG_4741 זה היה ביום שני וזה היה מושלם. מאז אני רואה את העננים בשמיים כל יום. זה לא רגיל שיש בשמיים טילים ועננים בו זמנית. או רק טילים בשמי המזרח התיכון, או רק עננים בשמי אירופה. בכל מקרה לנו היה משניהם.

המקום שהייתי בו נמצא לא רחוק ולא קרוב. לבשתי שמלה ישנה שמעולם לא לבשתי קודם. לקחתי סיכון כי זה לא ממש הסגנון הרגיל שלי. בסוף יצא מושלם. אני והרקעים והעניים התאמנו בול. הבית הירוק הזה עשה לי חשק להישאר שם. לחיות חיי כפר, או איך שלא קוראים לזה על חוף הים. כולם אמרו שזה ימאס עליי מהר, אבל קשה לי לדמיין את זה נמאס עליי.

ברור שאני רוצה לשם שוב.

הבטחתי לעצמי ללבוש את השמלה הזאת שוב ולקנות לי עוד כובע, למרות שאת זה אני מאוד אוהבת.

יום ראשון, 13 ביולי 2014

המקלט הכתום של גן החשמל

הימים האלה מביאים אותי לדכדוך עמוק. לחזרה הביתה מהעבודה ולחוסר חשק לעשות דבר. הסיבה היחידה שבחרתי לכתבו על זה כי פשוט הראש כבר מתפוצץ ממחשבות ונזכרתי שיש למחשבות שלי מפלט. הבלוג כאן כדי להכיל אותן והמחשבות הן רבות אך גם די עצורות ולא רוצות להתקדם לשום מקום. לא רוצות להחליט ולקחת צד כי אין פה צד אחד. מחשבות שרוצות להסבל ימשך וגם יפסק. שהכל יהי רגוע אבל גם בודד. זה ממש מוזר.

אתמול חמאס הודיע שבתשע יפציץ ואמא התקשרה לבשר לי על כך כי היא יודעת שאני לא רואה טלויזיה. אני חייבת לציין שאבא ואמא שלי לוקחים את כל הסיפור בקלות יחסית ויותר מספרים לי מה הולך. בקולם לא נשמעת פאניקה גם כשהם מתקשרים אליי אחרי מטח טילים לשאול אם הכל טוב. הם אפילו לעיתים קצת מתבדחים. אבל זה ידוע שהומור אצלנו במשפחה מכסה קצת על חששות אמיתיים. אז אחרי השיחה של אמא החלטנו אני וגיא ללכת לחפש מקלט אמיתי. הבניין התל אביבי האקלקטי שבו אנו גרים לא כולל בתוכו קירות פנימיים, ממ”ד או חדר מדרגות מוגן. אין לנו איפה להסתתר, בעיקר לא מנפי מטח שמתוכנן מראש ויגיע בתשע. החלטנו ללכת ל”לבונטין”, הבר שלנו בשכונה, שמולו מקלט ציבורי חדש ונוח. התלבשנו יפה ואפילו התאפרתי ויצאנו בעודנו קצת צוחקים על זה שאנחנו יוצאים לחפש מקלט. לקחנו את הלפטופים שלנו והתיישבנו אצל חגי. הזמנתי כוס בירה, קראתי מצגת על דור ה-Z והתחלנו לחכות לאזעקה. הבר נמצא ממש מול המקלט וראינו איך אנשים באים זוגות, זוגות ומציצים פנימה כדי לראות אם המקלט פתוח ומוכן. זה היה קצת משעשע. הטילים אכן הגיעו וכולנו רצנו לשם, למעבר לכביש, למקלט הכתום של גן החשמל. במקלט היו אנשים עם ילדים וכלבים וקצת לא היה לי נעים לצלם אותם אבל נורא רציתי כי זה בכל זאת רגע שמעורר רגשות. היה חם.

photo 5 

אחרי כמה דקות יצאנו מהמקלט וושב הייתה אזעקה, אז חזרנו שוב פנימה וליטפתי כלב גדול של מישהו שניראה לחוץ. עמדתי ליד שקע חשמלי והתטענתי את האייפון שאיים להסתיים. היה שם חם ומחניק והמקלט הנקי והלא משומש עד כה עורר כבר בעיקר דאגה וסטרס. אנשים היו לחוצים יותר ובסתר ליבם קיוו שזאת האזעקה האחרונה. למרות זאת, יצאנו אחרי עשר דקות וחזרנו לבר שמעבר לכביש. חגי חילק בירה לכל הממתינים למטח הבא. מצב הרוח השתפר וחברה שלי באה. ישבנו קצת בפנים במזגן אבל כבר התעייפתי מהבילוי ורציתי הביתה. כאילו שאם אהיה בבית אז חווית המלקט והטילים לא יבואו איתי לשם. בבית ראינו סדרות ואכלנו והלכנו לישון.

ישנתי גרוע, קמתי בחמש ורבע והלכתי לעבודה. בעבודה הייתי עייפה אבל עסוקה. בדרך הביתה בהסעה טילים שום הגיעו אבל לא רציתי בכלל שהאוטובוס יעצור, רציתי לחזור כבר. הביתה, לשכונה עם המקלט הציבורי היפה והבר האהוב ורעש הרקע. שונאת את השקט היחסי שיש ברחובות בשבוע האחרון אבל אוהבת אותו בו זמנית.

photo 1 ארוחת בוקר באובר קפה ביום שני. ברחוב שלנו.

במהלך השבע האחרון התחלתי לחשוב איך היה לי כיף בפריז והייתי רזה והיה לי שיער ארוך ויפה וישבתי על הספסל בגני לוקסמבורג תחת עצי הערמון ואכלתי מקרון צהוב בטעם לימוד מ”לדורה”. שנאתי את זה שהם עולים כל כך הרבה אז אכלתי רק אחד והוא היה מושלם. אני הכי מתגעגעת לטעם שלו עכשיו, אבל גם לרזון ולשיער הארוך. מחשבות די פסיכיות שאני לא רגיילה לחשוב. מעניין אם הטילים והמלחמה יהפכו אותי לבן אדם אומלל יותר. מקווה שלא. גם בא לי לרוץ אבל כניראה שהיום אעשה גם את זה בשכונה. נרוץ מסביב לבלוק שבמרכזו המקלט. נשמע אולי מצחיק אבל גם מרגיע כי הרעיון של אזעקה ומקלט קרוב כבר מתחיל להתסדר אצלי בראש בהגיון חולני כלשהו. כאילו כך זה אמור להיות.

photo 2 צילמתי בדרך חזרה מהעבודה, ביהודה הלוי.

נקודה חשובה להבנת מצבי הנפשי היא שאני לא באמת חושבת שיפול עליי טיל ויקרה לי משהו. החרדה היא יות כללית ולא מובנת. אני לא רוצה את התחושה הזאת של הפחד. זה הרבה יותר מפחיד מהטיל עצמו. הפחד ללכת, הפחד להיות. הפחד מלשמוע את האזעקה. זה הכי מפחיד. מה שעוד מפחיד זה לחשוב למה ה מגיע לנו ומה עשינו. מצד שני העולם הוא מכלול של רשע וטוב. אני לא מאמינה שככה סתם הכל ניתן לנו. אויל סבל זה חלק מהקיום האנושי. הייתי רוצה להיות קצת בקליפורניה עכשיו, או אולי לאכול פטל בפינלנד. לראות איזה סבל ניתן למצוא שם. כי איך ניתן לחיות בלי סבל?

photo 4 נוף יום ביום שישי האחרון. מחומוס אליהו בלבונטין.

יום שישי, 11 ביולי 2014

לא אסקפיזם

לחשוב, לדבר, לכתוב ולחיות את המלחמה זה בלתי נמנע בימים אלה. כל מייל שאני מקבלת מתחיל בהתנצלות על זה שמעיזים להטריד אותי בימים אלה. מרגיש כאילו צריך לחשווב לעסוק רק במלחמה וכל עיסוק אחר אין לו מקום. זה משונה, כי אנחנו הולכים לעבודה אוכלים, מבשלים, מתלבשים ועושים את כל הפעולות היומיומיות האלה גם מאז החל המבצע וגם בכל יום אחר. אז הפוסט הזה הוא לא למטרות אסקפיזם, הוא פשוט סתם ככה כי בא לי לשתף אתכם בכל מיני דברים יפים ואל תקבלו את הפסקה הזאת כהתנצלות על זה שאני מעיזה להטריד אתכם בעניינים שהם לא ענייני מלחמה.

היום העיר ריקה וזה מרגיש כאילו כולם נסעו לוקאנס בכפר ושכחו אותנו בעיר. הכל יפה וחם, רק ריק יותר. אני ממש נהנתי מזה. יש תחשוה של חופש. היום גם הזמנתי שתי שמלות זולות מאסוס, משהו שלא עשיתי המון זמן. הלכנו לשוק ולשתות קפה ברחוב שלנו ואז לאכול חומוס ברחוב שלנו עם חבר ואז בחזרה הביתה. לראות סרטים ולהיות במחשב.

במחשב מצאתי לעצמי קצת זמן לבהות בבגדים. אמרתי בשבוע שעבר למישהו בשיחת חולין שנערכה בפתיחת תערוכה שאני כבר לא מתענינת באופנה ושזה משעמם אותי, אבל מצאתי משהו יפה ולא משעמם בשבוע אופנת הקוטור שמתקיים עכשיו בפריז. אולי חיפשתי למצוא משהו יפה, אולי זה מקרי שאהבתי את מה שמצאתי. בעת הדפדוף בסטייל.קום ראיתי גם דוגמנית חדשה שכדאי לאהוב. מצאתי אותה בתמונות מהתצוגה של שאנל. קוראים לה Kati Nescher ווהיא גרמניה.

244734-800w 244732-800w 244735-800w מתוך: online.wsj.com

june 2014 קולקציית הקוטור של וויקטור אנד רולף, כולה באדום מכאן. היא כמו חלום תמים ומדמם. אריזת מתנה משונה ופלאפית.

june 20141הקולקציה של שאנל היא הכי קז’ואל קוטור. אהבתי את הנעליים, את הגזרות ואת המכנסיים הקצרים מתחת למעיל ואת הצבעים. מכאן

june 20142 ואת שתי השמלות האלה מקולקציית הקוטור של ולנטינו אני פשוט רוצה לעצמי. מכאן

בזמן שהייתי בבית ראיתי אתמול והיום שני סרטים שעוסקים במיניות של בני נוער. שניהם מאוד שונים למרות שהם מתרחשים בפרברי ניו- יורק. את הסרט הראשון הכרתי לראשונה לפני שנה בפריז. לקחת את הפוסטר שלו איתי הביתה ותלוי על הקיר בדירה שלי. לסרט השני נחשפתי במקרה. אני לא יודעת למה הם עניינו אותי, אבל קצת בא לי לעצור את הזמן. לחכות לפני שאהיה חייבת לקבל החלטות חשובות. אויל זהכבר מאוחר מדי בשבילי לחכות וכבר הייתי צריכה להחליט, אבל תיראו את הסרטים. לא משנה באיזה גיל אתם. דקוטה פנינג גם עשתה לי חשק לשיער בלונדיני ממש בהיר ואהבתי את המלתחה שלה שכאילו יצאה מהרשת האמריקאית האהובה עליי Madewell

יום שני, 7 ביולי 2014

תמונות מהסופ”ש האחרון

photo10 (2)

photo11 (2)

photo13המיצג המהמם של אלשבע לוי VILLA. בית מושלם כמעט בגודל מלא עשוי כולו מנייר. חלום אמריקאי מהסרטים, ממש כמו בפלורידה. יש אפילו פינה לקיפול כביסה ולבילוי של ערב מושלם בבית. הקסם הזה נמצא בגלריית Raw Art.

photo1 (3) photo2 (4)אני ורותי בתוך פרצל בבריכה כפרית בבית במושב ליד אשקלון. פעם ראשונה שלי באיזור. בכפר הכל היה נפלא כולל האוכל והנוף. מקווה שזה היה כך גם אחרי שנסענו.photo3 (3) photo4 (4)

photo6 (2)לבשתי חולצת בטן נסענו לתקן רסיבר במעבדה של יעקב בקריית שלום. אני אוהבת את דרום העיר השקט. אצל יעקב מצאנו מחסן מן העבר שמתאים בול לאוזניות שלי מתנת House of Marley שפתחו חנות בדיזינגוף סנטר.

זה היה בחמישי ושישי ולא בהכרח לפי סדר הופעת התמונות. חוץ מזה גם שתלנו הרבה צמחים במרפסת והכנו ארוחת בוקר. בשבת סתם התבטלנו בלי לצאת מהבית. זה היה הסופ”ש הראשון בלי ללמוד למבחנים מאז סיום הסמסטר.

מה אתם עשיתם בסופ”ש?

יום רביעי, 2 ביולי 2014

פעם ראשונה בביוטי סיטי

אף פעם לא הלכתי לאירוע הזה מעולם ואני חושבת שהוא מתקיים מזה שמונה שנים ואולי אפילו יותר. פעם בשנה רשת סופר פארם חוגגת באירוע ענק את עולם הקוסמטיקה. לא יודעת אם יש בזה צורך, אבל ניראה כי תחום האיפור והטיפוח מושך לא מעט בנות. אולי זה האריזות הקטנות ויפות שמעודדות אותנו לקנות עוד ועוד, התקווה לעתיד טוב יותר, הרצון להיות יפות, או סתם שיעמום. השנה הביוטי סיטי תוכנן באווירת יפן ואני מחבבת מאוד כל מה שיפני. בתור מי שביקרה באירוע לראשונה, זה ניראה מאוד מרשים, בעיקר כשיפניות מחופשות ל – Harajuku Girls מתרוצצות מסביב וניתן להבחין גם בבחורות עטויות קימונו ואווירה כללית אפלולית ומעניינת.

האירוח שלי בביוטי סיטי החל עם פרזנטציה של חברת האיפור והטיפוח הצרפתית Clarins, החברה החדשה שאני אוהבת בימים אלה. התנדבתי שיאפרו אותי וקיבלתי איפור ערב קיצוני בידי מאפר החברה.קיצוני כי אני כמעט ולא מתאפרת, אבל היה נחמד ומפנק. קיבלנו לא מעט מתנות, אבל הדבר הכי שווה שם כרגע זה המייק- אפ החדש הנעים והעדין והשקוף, שלא קניתי לצערי, והסומק החדש בקרם שיש לו צבע פיצ’י מהמם ואריזה מהפנטת – תמונה בהמשך.

קלרינס ביוטי סיטי 2014 צילום נמרוד סונדרס (46) (Custom)

קלרינס ביוטי סיטי 2014 צילום נמרוד סונדרס (57) (Custom) צילום: נמרוד סנדרס

photo11photo5 photo7 photo1 הילה ויאנה יפות באדום

photo9 יש שם גם סבונים בריח תות

בדוכן המהמם והמאור של Clarins יש מבצעים ואת כל הקולקציה החדשה של האיפור לקיץ הקרוב שכוללת המון מוצרים שמאירים את עור הפנים והכל נורא יפה ועדין וזוהר. אני קניתי את הסומק שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו. יש לי בעיקר חולשה למסקרות וסמקים, אז את זה הייתי חייבת.

photo3 (2) הוא פיצ’י, וזוהר. אפשר למרוח אות ועם האצבעות וגם על השפתיים. לכל הממהרות שלא אוהבות הרבה איפור, כמוני. זה מוצר מעולה. ממש התאהבתי בו. יש לי גם חולשה לאריזות מוזהבות.

בכלל, יש מבצעים בכל הדוכנים ואם לא כתוב שם במפורש, אז כדאי לשאול. ברבלון מציירים אותיות יפניות באיפור גוף ובאיזי מיאקי מקבלים תיק למחשב במתנה על קניית בושם.

ואם רוצים עוד משהו מארץ השמש העולה, פרשנויות של מעצבים ישראלים לקימונו היפני.

ביוטי סיטי טוקיו תצוגת אופנה צילום אלירן אביטל (34) (Custom) ביוטי סיטי טוקיו תצוגת אופנה צילום אלירן אביטל (33) (Custom) (Custom) ביוטי סיטי טוקיו תצוגת אופנה צילום אלירן אביטל (26) (Custom) (Custom) ביוטי סיטי טוקיו תצוגת אופנה צילום אלירן אביטל (24) (Custom) (Custom) צילום אלירן אביטל

photo10 מציעים לכם בסך הכל קצת אסקפיזם ומיזוג אוויר באריזה קצת אחרת.

ביוטי סיטי מתקיים 1-4 ליולי בגני התערוכה.

תהנו!

יום שישי, 27 ביוני 2014

עוד מקום שווה ביקור במתחם נגה – Sofia Jon

בוקר טוב לכל שורדי הלילה הלבן. נרדמתי אתמול ב 10 כדי להתעורר לצפירות מטורפות של מכוניות מתחת לבית באמצע הלילה. אבל המשכתי לישון ולהפתעתי הלילה הלבן עבר יחסית בשלום. הבוקר התעוררתי מלאת מוטיבציה לחזור ללמוד למבחן הבא שלי ויש המון חומר. לפני שאצלול למעמקי הפסיקה והחקיקה הסביבתית אני רק אתן לכם רעיון נחמד למה לעשות בתל אביב היום. בתוקווה שהעיר שרדה את אתמול בלילה, כמובן. עוד לא פתחתי את החלון הבוקר, אז אני מקווה שכן.

אתם כבר יודעים שאני אוהבת את מתחם נגה, אז הייתי חייבת לספר לכם על הסטודיו המושלם של אורלי רוזן והמותג שלה Sofia Jon. אורלי היא מעצבת צעירה שלמדה בלונדון ועושה בגדים שאני הייתי שמחה ללבוש. אהבתי מאוד את החלל שבו היא חיה ועובדת, את הצבעים של הפריטים שהיא יצרה ואת האווירה המינימליסטית אך גם התל אביבית של כל מה שהיא עושה. זה מרגיש קצת כמו חו”ל, אבל קצת כמו הבית. זו, לדעתי, הנקודה הכי חשובה עבורי אצל מעצבים מקומיים. לעשות בגדים טובים, יפים אבל לא רחוקים מדי מתל אביב.

photo2 photo3 photo4 photo5 photo1photo6 photo8 photo9 photo11 photo12הכי אהבתי את הפריטים מבד הכותנה הצבעוני, יש גופיה, מכנסיים קצרים מהממים וגם שמלה שראיתי בעמוד  הפייסבוק של Sofia Jon. מריחות הצבע בגוונים הבסיסיים של של צהוב, כחול ואודם הם, לדעתי, הקלאסיקה הקיצית בשיאה. התיק הצהוב הגדול היפנט אותי. כמו כל דבר צהוב וגדול. אהבתי הכל. גם את עציצים בסטודיו ובצילומי הקולקציה.

הקולקציה:DSC7683 DSC7981 DSC8061-2 DSC8231 DSC8436-1024x682 צילום: גלעד בר שליו

את הפריטים היפים מקולקציית הקיץ של Sofia Jon ניתן להשיג בסטודיו של אורלי במתחם נגה, רח’ ניצנה 14.

טל': 0525588787

מאחלת לכולם סופ”ש מלא סטייל.