יום שלישי, 17 בינואר 2017

חתול ושועל עושות Tangens

אין דבר טוב יותר מאסקפיזם נוסטלגי אל העבר ועוד עם מישהי שאפשר לעשות איתה פוזות שלא יראו מביכות מדי. זה המסקנות שלי מהצילומים האחרונים שעשיתי עם יעל למותג האופנה האורבני האהוב עלינו Tangens. זה שאנחנו הפכנו לזוג ברשת (וגם קצת בחיים) זה לא חדש לכם ואני מאמינה שדברים טובים יכולים להיווצר הרבה פעמים משילוב כישרונות שמשלימים אחד את השני. בדיוק כמו המקרה שלנו והפעם שועל וחתול בסקייט פארק של יד אליהו.

כשראיתי את הבגדים הנפלאים של טניה, ישר חשבתי שאני רוצה שנצטלם בסקייט פארק ביד אליהו. חשוב לציין שמעולם לא הייתי בסקייט פארק ביד אליהו, אבל שמעתי עליו בכל מיני הקשרים וה יצא פשוט מעולה. העיר מאחורינו דקה לפני השקיעה ורעש עירוני מסביב. אפילו לא חפפתי את השיער אחרי הגלישה בבוקר. אמא שלי ראתה את התמונות ואמרה שאני נראית כמו עצמי אבל קצת אחרת, יותר כמו אני מפעם. אני חושבת שזה נחמד.

את הבגדים המהממים של Tangens ניתן להשיג ביריד המעצבים בדיזינגוף סנטר בכל סוף שבוע. כדאי לכם גם להכיר את טניה, המעצבת הכי מיוחדת בעיר.

תודה רבה לצלם העל ערן מחלו על התמונות ההורסות.

זה הזמן להיכנס ולעקוב אחרינו, כי כיף איתנו גם כשאנחנו מדברות!
ואפשר לעקוב אחרינו גם בפייסבוק

יום רביעי, 11 בינואר 2017

להתאהב מעל הראש ב 2017

אני אתחיל את הפוסט הראשון של השנה החדשה עם משהו ששמעתי ממש ברגע זה. אסף גרניט מתארח בתכנית חדר 101 של החינוכית ומדבר על זה שהוא רוצה להשליך את האהבה, כי היא מביאה הרבה דברים רעים כמו כאבי לב ואז גם צריך לתחזק את זה ואז זה נהיה בכלל סיוט, לדבריו. בקיצור, זה די הצחיק אותי כי זה באמת נכון. וזה הרגיש נכון לא כי הוא אמר את זה בצורה מצחיקה, אלא כי הוא אמר את זה בצורה הכי רגילה שלו, למרות שהוא הפך לדמות טלויזיונית והוא יודע איך לדבר.
הפוסט הזה בפייסבוק לפרומו של התכנית בחינוכית הזכיר לי את הסרט שמתעסק באותו הנושא. הוא מוציא את האהבה למבחן הכי קשה שלנו כצופים מהצד. הוא מציג אותה כמאבק אמיתי בין הרגשות שלנו לבין מה חושבים עלינו ועל איזה סוג של בן אדם מגיע לנו כבן זוג.
"להתאהב מעל הראש" היא אמנם קומדיה רומנטית, צרפתית, קלילה מצד אחד, אבל נוגעת במקומות הכי רגישים שלנו. הסרט מעלה שאלות מורכבות על איך אנחנו תופסים את מי שאנחנו צריכים להיות איתו, איך האנשים הקרובים לנו רואים את בני הזוג הפוטנציאליים שלנו. הסרט הזה גרם לי לחשוב המון על השלמות היחסית שאנחנו דורשים מהחיים שלנו ואיך האהבה היא רק עוד מבחן לא קל בלהשיג את התמונה המושלמת עם הפילטר הנכון.
אבל מעבר להכל, זה סרט כיפי עם שחקנים מעולים ורגעים קומיים עם מעט כאב חבוי בכל צחוק. אם עוד לא ראיתם, אז כדאי לכם. ז'אן דו'זרדן והשחקנית החדשה שהתאהבתי בה כבר בסרט "נפלאות החושים" וירז'יני אפירה, הם סיבה ממש טוב לצאת לקולנוע בלילה קריר.
מבחינת הסטייל, ניתן לחזות במהלך הסרט באאוטפיטים מושלמים בסגנון הצרפתי העל זמני עם שמלות קלילות, מעיל טרנץ' מושלם ואווירה של חיים טובים מושגים במונחים של סרט צרפתי. סגנון מוקפד אך לא מתאמץ שכיף לראות על המסך גם אם הסרט ורק אותנו מדי רגע לחוויות שאנחנו מייחסים בלי לשים לב לחיים שלנו. זה תמיד כיף לראות סיפור אהבה עם אנשים לבושים היטב.
הסרט מוקרן בימים אלה ברחבי הארץ ובסינמטק בתל אביב. כל הפרטים כאן

המשך שבוע מהמם!

יום חמישי, 29 בדצמבר 2016

ערוץ יוטיוב חדש ופעם ראשונה ביער

קצת רציתי לנצל את הפוסט של סוף השנה כדי לספר לכם על כל מיני דברים נחמדים שקשורים אצלי לסוף השנה, אבל החדשות הכי מרעישות, זה ערוץ הוידאו החדש שאני מקימה עם האחת והיחידה יעל קימלמן מהבלוג Life by B.
האמת היא שלא חשבתי אי פעם שאני אקים ערוץ יוטיוב, כי מה לעשות, לא דמיינתי את עצמי מדברת למצלמה על כל מיני מוצרים שאני אוהבת, וכמה שאני כן צופה בסרטונים מהז'אנר המדובר, אני לא מאמינה בכוחם לרתק את הקהל שאני חלק ממני. אבל לכל דבר יש את היום הזה שבו משנים את דעתנו, ככה אנחנו, אנשים חכמים יכולים לקום יום אחד ולראות את העולם קצת אחרת. אז חשבתי שאפשר לעשות אותם מצחיק ואפשר לעשות אותם מעניין, וכן, תוכלו לשמוע ממש עכשיו את הקול המאנפף שלי.

הפעם כל מה שנדרש  כדי שדעתי תשתנה זה שילוב של טכנולוגיה, חברות ולא מעט צחוקים. ומסתבר שאני ויעל די טובות בכל אלה. מתישהו בחודשים האחרונים התחלנו לצלם את עצמנו מדברות וצוחקות בסטוריז של האינסטגראם ודי אהבנו את התוצאה. התבאסנו עמוקות שהסטוריז מתקיימים בעולמנו רק 24 שעות ואז נעלמים אל החור השחור של הפיקסלים המיותרים, ורצינו לצלם משהו שיישאר. וזה הסרטון הראשון שלנו. וכן, הוא צולם ביער ושתינו במהלכו ליקר אמרטו דיסורונו. וכן, מיד תגלו שתמיד כיף ביער!

אז אם אהבתם, עשו לייק לסרטון הראשון שלנו והצטרפו לערוץ בלחיצה על הכפתור subscribe, כך תקבלו עידכון כשיעלה סרטון חדש ואני שמחה לעדכן שהוא כבר צולם ונמצא בעריכות.
וגם בואו לעקוב אחרינו בפייסבוק Some like it sweet, but not us
אני מקווה שהשנה החדשה תביא רוח של יצירתיות ותקווה חדשה לעולם וכולנו, כי ניראה לי ששנת 2016 די פירקה אותנו.
תודה רבה לכולכם שהייתם איתי גם השנה, בין אם הגבתם, שיתפתם או סתם קראתם ונהנתם.
אני אוהבת אתכם, אז אל תיבהלו מהקול שלי.
שנת 2017 מהממת לכולם!

יום שבת, 24 בדצמבר 2016

הפרידה מהכיכר

שנת 2016 הייתה שנה לא קלה בשבילי. אמא שלי התקשרה לפני כמה ימים ואמרה לי: "מפרקים לך את הכיכר". או שהיא כתבה לי את זה בווטסאפ, כי למי יש כח לדבר בכלל? אז אמרתי לה שזה לא מפליא אותי, כי כל מה שאני אוהבת די מתפרק.
על זה שהורסים את הכיכר שמעתי מזמן, זה דבר ידוע וככל שיכולתי, ניסיתי להתכונן לכך. דיברתי עם אנשים, קראתי את כל הדעות מכל הכיוונים, אבל לא השתכנעתי שהיא מכוערת. בעייני, היא תמיד הייתה יפה. אולי זה כי אני גרה על הכיכר כבר כמעט 8 שנים ושמחה לראות אותה כל בוקר, לא משנה באיזו שעה אני מתעוררת. ברור שיש בה גם מין הכיעור האורבני, אבל זה מה שהיה כל כך יפה בה.

עיר אמיתית היא לא רק אוסף מונומנטים חדשים ונוצצים כמו כיכר הבימה, היא גם האתרים שלמדנו לאהוב ולשנוא והמקומות שמרכיבים את הזיכרון המשותף שלנו מתל אביב. אפילו אם מדובר בתכנון שהתחרטו עליו ואני כבר לא מדברת על כמה הכיכר הזאת עוזרת לתנועה ברחוב דיזנגוף, גם אם צריך להתאמץ כדי לעלות אותה עם אופניים. אני מניחה שרק אנשים שלא גרים קרוב לכיכר חושבים שהכיכר והמזרקה של אגם מכוערות, אבל הן הסמל של העיר שלנו. ואני ממש אתגעגע.

לכבוד פוסט הפרידה נזכרתי בכל הפוסטים שצילמתי בכיכר ובכל עשרות תמונות האינסטגראם, כשזה היה רק בדרך לאנשהו. הפוסט האחרון צולם בקיץ על רקע מלון סינמה וקולנוע רב חן. היה כיף להיזכר. חשבתי שהיא תמיד תהיה כאן, הכיכר וגם המזרקה. אז נתחיל מהעבר ועד היום.

צולם בתחילת סתיו 2009 בערב רך.
ניראה ממש ישן, אבל זה ניסיון ומשחק שלי עם מצלמת לומוגראפיה בחורף 2012
 צולם באביב 2012 כשהמזרקה הייתה בשיפוץ. אני בקז'ואל אביבי והמזרקה בלי צבעים. צילום: ערן מחלו.
אני בלוק היפי מנומנם באביב האחרון, שנת 2016.
צבעים זוהרים של תחילת קיץ 2016. זווית הצילום המושלמת במהלך היום.
וזה היה בסוף הקיץ האחרון. 2016 לוקחת איתה גם את הכיכר.

אני מניחה שמתרגלים להכל, אז אני מחכה להתרגל. אלה היו הזיכרונות שלי והם היו נעימים.

ספרו לי אם יש לכם זיכרונות מהכיכר.

רוצים לדעת מה הולך לקרות עם הכיכר עכשיו וקצת פרטים טכניים על הסדרי תנועה - מוזמנים לבלוג של תומר שלוש.

יום ראשון, 11 בדצמבר 2016

שמלה נוצצת ביער


ושוב אני בטבע ונמשכת לנוצצים כמו עורב. זאת לא אשמתי שהשנה כל המעצבים וכל הרשתות נכנעים לטרנד החמוד של הבדים המטאליים. אני תמיד אהבתי אותם, אבל זה הרי ברור שהרבה יותר קל ליפול לנוצצים כשהם סביבנו בכל מקום. השנה זכיתי להוית הבעלים המאושרים של 3 פריטים מטאליים וחצאית את מעור לקה. אני חושבת שקצת הגזמתי, אבל בסך הכל היו לי כוונות טובות.
כמו ששמתם בטח לב, לאחרונה אני נוהגת לשתף פעולה עם מעצבים ישראלים וזה קורה מהרבה סיבות. חלק מזה שאני מרגישה יותר בנח לתת מקום בבלוג למוצרים שנוצרו כאן והם השראה של אנשים אמיתיים שאני מכירה ושמחה לפגוש, וגם כי יש בהם משהו שמדבר על פה ועל עכשיו. הבגדים האלה מספרים את הסיפור שלנו, של חיים ויצירה בתל אביב, ואותי מעניין לראות מה יקרה לאופנה המקומית ואני מקווה שהיא תשגשג, אז לא מספיק לי רק להסתכל מהצד.
בתמונות: שמלה של "פיצקע", מגפונים של asos. לא צריך הרבה יותר מזה למראה מרשים ולא מתאמץ. צילמה בכישרון רב: נערת הטבע בהתהוות life by B.
השמלה הזאת כאילו נוצרה עבורי. הצבעים שלה, הנינוחות, חוסר המאמץ וגם תחושה מסוימת של חגיגיות מנצנצת. מדובר בפריט מוצלח מהקולקציה היפה של מאיה קטן, בעלת המות "פיצקע". הצטלמתי בעבר (לפני 6 שנים) עם פריטים מהקולקציות הראשונות שלה ואני שמחה שהיא מצליחה ולפני שנה פתחה חנות מהממת בדיזינגוף 152 בתל אביב.

בבוטיק הקסום והמעוצב של "פיצקע" תמצאו פריטים בעיצוב מינימליסטי עם טוויסטים קטנים ומרתקים ומגוון גדול של בגדי ערב בנוסף לקולקציות היומיומיות המוצלחות. בדים מטאליים עדינים ודקיקים שאני אהבתי במיוחד מגיעים אליינו כשמלות וחולצות מלאות שיק רגוע ונינוח. בכלל, בעולם של רכישות און-ליין, אין כמו לבקר בחנות יפה עם צוות מתוק לבחור לכן שמלה מיוחדת לחגיגות השנה החדשה או סתם ככה.

וחוץ מזה, "פיצקע" חוגגת יום הולדת בסופ"ש הקרוב  - 15-16.12 יומיים של חגיגות מיוחדות בחנות והנחות של עד 50%. למי שלא מכירה, מומלץ לעבור ולהתרשם. דיזנגוף 152, תל אביב.

על הרפתקאותינו ביער תגלו בקרוב. הישארו איתי, כמו שאומרים :)

יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

סתיו ערוך היטב

אני לא יודעת מה אני כל כך נדבקת לסתיו הזה. הוא חמקמק ורחוק מכאן וזה קצת פאתטי להיאחז ברגע הזה, אבל אני גם יודעת שזה אחד הרגעים היפים להיאחז בהם וזה הופך את זה לקצת פחות מטופש. יופי תמיד מאפשר לנו לאהוב משהו עוד קצת, גם אם זה כבר לא שלנו, או אף פעם לא היה ממש שלנו.

לבשתי סוודר של ZARA, חצאית H&M ומגפונים של שני בר.

ביי לסתיו הזר הזה, היי לחורף החמים שלנו. זה גם לגמרי לא רע.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...