יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

בלוגוספירה אוהבת חייזרים

הי לכולם. הדבר הכי כיפי בבלוגוספירת האופנה זה שאפשר לעשות דברים כאלה כמו לתת פרסים וככה גם לקדם בלוגים אחרים. אז את הפרס הזה קיבלתי מקוראת שלי מאוסטרליה songy , אולי ראיתם אותה מגיבה לי באנגלית, שאני גם מאוד נהנת לקרוא את הבלוג שלה.
חוץ מזה גם
דנה תייגה אותי ונתנה לי את אות ההערכה הבא שנפלא וכיף לקבל: I LOVE YOUR BLOG

במסגרת האותות שניתנו לי אני צריכה לעשות כמה דברים:
1. לספר על האות ולהסביר מה צריך לעשות כדי להבהיר לכולם את הכללים.
2. לבחור כמה אנשים להעניק להם את האות: שריי , picked pics , fashion fillers, הלוואי והיו בלוגים ישראלים חדשים להמליץ עליהם, אבל אולי בקרוב. - I LOVE YOUR BLOG!
3. להודיע להם על זה שתייגתי אותם (עוד רגע אעשה גם את זה), ואז גם הם אמורים לחזור על המסורת.
4. לכתוב כל מיני דברים מוזרים עליי:

אז ככה,

*לפני יומיים קניתי כלי מיוחד לקילוף אבוקדו בחנות "סוהו" בקניון רמת אביב, הדבר הכי פלצני שיכולתי לעשות. ואפילו *עוד לא ניסיתי לבדוק אם זה עובד.
*אני אוהבת שקוראים לי בשמות חיבה שמתחילים באות ק'.
*אני מתה על עכברושים. בין אם הם אמיתיים, מצויירים או בובות. הכי אני אוהבת כשהם מדברים או משחקים
בסרט, עם עדיפות לסוף טוב.

*מתה על יפן וסופרת את הזמן עד שאסע לשם עוד שנתיים. עד אז מסתפקת בבהייה באתרי אופנה יפניים.
ניראה לי שזה הכי מוזר שמצאתי לכרגע, אולי אוסיף עוד אחר כך בעריכה.

בתמונה: חולצת פסים מH&M, שמלת סריג דקה מזרה, ג'קט מהארון של אמא שלי, גרביוים אפורים מH&M, מגפיים שחורים ושרשרת שעשיתי בעצמי.
צולם: בתא מדידות ב pull&bear בקניון רמת אביב.


אנצל את הפוסט הזה כדי להעלות את האאוטפיט הזה שלבשתי ביום שלישי לעבודה. כל מיני אנשים היו המומים קצת מהז'קט הגדול והיפה שלי. אבל הסברתי להם את טרנד ה-oversized blazer והם הבינו שהם כניראה לא מבינים כלום באופנה אם הם מזדעזעים. וגם הבטחתי לעצמי לא לצלם יותר בסלולרי כי אני רוצה להשקיע בקוראים שלי ולשים רק תמונות איכותיות, אבל הסלולר הוא חלק מהחיים , הוא תמיד איתנו ולכן אני בכל זאת אשים לעיתים תמונות בסלולר כי זה באמת תיעוד של החיים שלי ואני ניראת כאן כמו חייזר, שזה די מה שאני.

יום שלישי, 28 באוקטובר 2008

יום ראשון שהיה שלשום

אין לי מה לכתוב היום. יש ימים כאלה שבהם לא בא לי לחלוק אתכם את מה שאני חושבת ומרגישה. אתמול היה יום ראשון ולבשתי את מה שאתם רואים בתמונה. אני אוהבת את לוק הסבנטיז שיצא לי עם הג'ינס הגבוה והכל. ורק לחשוב שקניתי את החולצה הזאת בוינה לפני כארבע שנים וזו הפעם הראשונה שיצא לי ללבוש אותה מאז. היה זה בחורף ואז גיליתי לראשונה את H&M. הכרתי את הרשת כבר לפני, אבל לא ממש יצא לי לפגוש בה הרבה ובאופן אישי ולזמן בלתי מוגבל כמו שהזדמן לי בימים הקרים ההם. שהיתי בוינה במסגרת השבוע הבינלאומי של סטונדטים לכלכלה וניהול במשך 11 ימים וזה היה כיף בטירוף. היה שלג לבן, הרים גבוהים מחוץ לעיר, מסיבות שיכורות, נשף מהסרטים, אופרה, עיר מדהימה ביופיה ואנשים שמחים החיים בה. אז פגשתי את מרקוס, שהיה בן זוגי למרחקים במשך כמעט שנה וזו הייתה חוויה שהשאירה אותנו חברים טובים עד היום. ונחזור לענייני H&M. ינואר, וינה קר ומלא חנויות H&M ברחבי העיר. עשיתי המון קניות, בעיקר של פריטים שהיו בSALE ואני חושבת שבכלל קניתי המון. התרשמתי מאוד מהמגוון, מהגזרות המיוחדות, מהבנת הרצון של אנשים להתלבש כמו פעם, בעשורים קודמים. אני מניחה שהביקור ההוא בוינה הוא שגרם לי להתלהב כל כך מהמותג הזה. מי שלא קרא אף פעם את באתר של H&M ולא שמע על החזון של מקימיו, אז הנה הוא:
FASHION AND QUALITY AT THE BEST PRICE

ומשנת 1947, השנה בה הוקמה הרשת הם עומדים בהבטחה שלהם. טוב, בסוף היה לי מה לכתוב. לא כי התכוונתי אלא כי כניראה באמת היה.
חולצה:H&M מלפני 4 שנים בערך, ג'ינס: מנגו, קרדיגן: ישן ושחור, חגורה חומה קלועה: מאלנבי, סנדלים חומים: מקינג ג'ורג', עגילי קליפס צהובים: מתנה מחברה שלי, ליה, שהכינה אותם בעצמה, צמידים: משוק הכרמל.

אני מצולמת בכניסה לדירה שלנו שהיא בעצם גלריה ומוצג שם כרגע ציור מהמם של ארון עם מדבקות ישנות, כחלק מתערוכה הנקראת "דירה, לדוגמא". זה בגלריית החללית, רח' הירקון 70 בתל אביב. אתם מוזמנים בשעות הפתיחה, בעיקר בשישי בצהריים, כך נדמה לי. אספר על סביבת המחיה שלי בהזדמנות. זה לפוסט נפרד לגמרי.

תקריב על דוגמת הבד של החולצה והחגורה, מאוד אוהבת את הזווית בה התמונה מצולמת

הלק הורוד והחדש שלי שנמרח באהבה ע"י תמר, מוצג כאן בעיבוד צבעוני להחריד

יום ראשון, 26 באוקטובר 2008

טיול לילי

בלילה כזה של סתיו גיליתי את עצמי הולכת ברחוב דיזנגוף. זה לא ממש קרה במקרה, אבל זה היה די יוצא דופן יחסית לזמן האחרון כשאני כבר לא גרה בצפון בן יהודה ולא עושה את דרכי הביתה בין חנויות שמלות הכלה בצפון דיזנגוף. אז הלכתי ברחוב לבד והסתכלתי על חלונות הראווה של החנויות שהלכו לישון. היה נעים וסתווי ולא היו הרבה אנשים שהפריעו לי לבהות בחלונות הראווה ממש מקרוב. בכלל לא חשבתי על הבלוג כשהחלטתי לקחת כמה תמונות של שדרת האופנה הלילית, אבל בסוף יצא שרציתי לכתוב על זה. הרי זה חלק מחיי, לא? כ מקווה שזה נחמד גם אם הטלפון הסלולרי שלי מאכזב מעט בחללים סגורים ובעיקר בחושך.

כאשר יצאתי לרחוב דיזנגוף מבאזל וחציתי את הכביש ראיתי ערמת מכתבים ישנים מארץ רחוקה בחלון הראווה של גרטרוד. היו שם עוד ערמות מכתבים ושמלות שחורות ויפות, אבל אהבתי יותר מכל את הערמה הזאת.

חציתי את הכביש לצד השני של דיזנגוף כי היכן שממוקם מטה המשטרה אין חנויות ובצד השני יש כמה כאלה מיוחדות אפילו. החלון של יעל לב, לא מעצבת מעניינת בדרך כלל, משך את תשומת לבי עם השמלות המשובצות הקטנות שקישטו אותו וגם האור הבהיר הזה באמצע הלילה משך אותי אליו כאילו הייתי יתוש קטן.

המשכתי ללכת וחלפתי על פני בית הקפה אתנחתא שמעולם לא הבנתי אותו כל כך וגם לא ישבתי שם, אז לא רוצה להגיד סתם דברי טינוף על מקום שלא ניסיתי, אבל נו נגיד קאלה זה ממש ליד ושם פגשתי את החולצה הוורדה עם הוולן בחזה, זה היה נעים לי מאוד באמצע הלילה. כנראה שביום הייתי משנה את דעתי.

בצד השני של חלון הראווה של קאלה גיליתי את הסוודר האפור עם השרוולים הרחבים, זה היה מעניין.

עד פינת בן גוריון לא ממש עניין אותי משהו, אולי מלבד זה שבקפה "משולש" ישבו בעיקר תיירים ודיברו בשפות שונות. היה בזה משהו נעים, תחושה קלה של קוסמופוליטיות מתקתקה, דבר נדיר כאן. כאילו תיירים יש, אבל קוסמופוליטיות זה משהו שצריך לעבוד עליו קשה יותר. פניתי שמאלה לבן גוריון והלכתי לי. בשדרה ישבו ב"קפסיטו", ככה מסתבר קוראים לבית הקפה במרכז השדרה, זה שאחרי "בר גוריון" עם הסנדוויצ'ים. בטח היה להם כיף. כבר מזמן לא ישבתי לקפה על שדרה. צריך לעשות את זה מהר לפני שיהיה קר מדי.

אה כן, והקרינו שם סרט. לא יודעת איזה. הצופים בטח חשבו אותי לתימהונית כשכה עומדת לי ומצלמת מסך שמוקרן עליו סרט עם ג'ראר דפרדייה. אבל החלטתי שזה רגע נדיר בעייני ולכן אקח אותו לי.
כבר לא נשאר לי הרבה ללכת לאחר מכן. נסתיימה לה השדרה תחת רגליי ו"גן העיר" עמד מולי חשוך וזקן. חלפתי על פניו חציתי את אבן גבירול עדין מדמיינת את ריחות הסופגניות של בית הקפה הוהנגרי בגן הער בימי החנוכה ואת קרירות המזרקה בסגנון שנות השמונים שאפשר לשבת על שפתה בימי הקיץ החמים. חציתי את הכביש ומתחת לחנות ספרים משומשים פתחתי את שער הברזל הקטן והמשכתי לחדר מדרגות לבקר את חס, חברתי היקרה, לא לפני שצלצלתי בדירה הלא נכונה ולמזלי כנריאה לא היו שם בבית. זהו, תם הטיול מדיזנגןף פינת באזל ועד אבן גבירול כמעט פינת בלוך.
עכשיו כמעט לילה ואני בביתיי. לילה טוב.

יום חמישי, 23 באוקטובר 2008

סתם עוד יום

ממש סתם יום. יום לא כיפי בכלל. יום אפור עם בשורות רעות לרוב גם בחדשות וגם בכלל. לא כיף היה היום. טוב, את זה כבר הבנתם. עבודה, שחזרנו אליה רק אתמול משום מה מוזרה. אבל זה כי צריך להתרגל לעבודה ולהפסיק להיות רגילים לחופש. אני מניחה שאחרי המנוחה של הסופ"ש הקרוב, שבוע הבא יתחיל כבר הרבה יותר טוב. מקווה שהתקוות הן לא לשווא. אני ממשכיה לכתוב את הטקסט הסוריאליסטי הזה וזה בסדר בעייני. לא כל הזמן צריך לכתוב משהו שיש לו משמעות לקוראים שלי.

אם אני כבר במצב רוח כזה, אז אני רוצה להודות לקוראים שלי שקוראים אותי. כאילו מה ציפיתי בכלל כהתחלתי לכתוב את הבלוג? האמת היא שלא ציפיתי לכלום. זה הכי כיף ככה. לא לצפות ולקבל קוראים. אז תודה רבה!
עוד משהו, אתר אופנת הרחוב היפנית style-arena.jp קיבל עיצוב חדש. זאת כנראה הסיבה שהוא לא עלה ביומיים האחרונים. עכשיו בכל צילום של אנשי טוקיו המגניבים נוכל לראות גם פריטים כמו נעליים, תכשיטים, תיקים ובכלל כיף לדעת יותר.
ועוד משהו, כבר כמה זמן יש לי התלבטות פנימית לגבי ההשראה שלי. אני מאוד אוהבת אופנה יפנית ואת הכיוונים שהיא לוקחת אותי. מצד שני אני קצת מתלהבת מהאופנה האמריקאית שכוללות, כפי שניתן לראות באתר chictopia בגדים צמודים, כהים, מינימליסטיים ועם עקבים בלתי הליכים בעליל. לא יודעת מה משני הזרמים הם יותר אני. האמת היא שאני כן יודעת. אני עם היפנים. לא הולכת להתפתות למראה החנוט, והאנורקטי שהבלוגריות האמריקאית משדרות. הרבה יותר בעד מראה השכבות היפני, הצבעוניות והתעוזה ללכת עם מה שהם הולכים. ואת זה ניתן לראות בהנאה קיצונית ב-style-arena.

חצאית התחרה שמציצה מתחת לחולצה המשובצת החדשה שלי מ-ZARA מזכירה לי את הלוליטות הגותיות מ-Harajuko.
חולצה משובצת של ZARA - קניתי בשבוע שעבר - 40 ש"ח
שמלה לבנה מחנות בבוגרשוב - 80 ש"ח
טייץ מ ZARA - משנה שעברה - 70 ש"ח
מגפונים שחורים מZARA - עם עקב עץ 500 ש"ח
ג'קט מ pull&bear - מהעונה הנוכחית - 180 ש"ח
שרשרת שעשיתי בעצמי.

אפילו הלכתי ככה לעבודה,רק בלי המגפונים כי עוד חם. נעלתי נעלי בלט שטוחות ונוצצות בעדינות בצבע בז'. חייבת לציין שהסתכלו עליי טיפה במבט מוזר אבל לא הזדעזעו באופן מופגן.

חדי העין יבחינו בנעלי הפלטפורמות האפורים שלי והאהובים שלי מהקיץ, שננשכו באכזריות ע"י אדי, הכלב החום....

יום שלישי, 21 באוקטובר 2008

יום באם המושבות

בשבוע שעבר נסעתי לפתח- תקווה. לא כמו כל שבת שאני באה לארוחת צהריים אצל ההורים והולכת אחרי כמה שעות של בילוי עם אמא ואבא, אכילה כמות מטורפת של אוכל וצפיה בטלוויזיה. ביום חמישי שעבר ממש נסעתי ביום כשכל החנויות פתוחות ואנשים הולכים ברחוב והכל. הבנתי שכבר כמה שנים לא הסתובבתי בפתח תקווה באור יום. ומה? כלום לא השתנה. אותן חנויות, אותם אנשים, אותו הכל. זה גם טוב וגם רע בעייני, בו זמנית. חוסר שינוי זה סימן ליציבות לרווחיות החנויות ולזה שהכל שם זורם בדרכו. ורע כי יש הרבה מה לשנות. החנויות יכולות להיות עם יותר סטייל, יותר לא יודעת מה. יותר טובות פשוט. אני כמובן מגזימה ששום דבר לא השתנה. כן היו כמה חנויות חדשות, אבל מכרו בעיקר בגדי פרחות, זה אולי לא יפה להגיד, אבל כמעט שום דבר שם לא משך אותי.
בכל מקרה, היה די נחמד. ביקרנו בקניון הגדול, מה שהיה כבר קרוב יותר לציביליזציה. ראיתי בנעלי גלי נעליי יפיפיות שאני עדיין חושבת עליהן. לא חושבת הרבה, אבל לעיתים כן. ולאחר מכן פרשנו לבית הוריי לעבוד על פרויקט DIY הבא. שכבר הושלם עד לכתיבת שורות אלה אבל אין כמו לייצר קצת מסתורין בבלוג. התוצאה תופיע כאן בקרוב.
כל התמונות צולמו בסלולרי שלי, כך שסורי שהתמונות לא בשיא איכותן, אבל ככה זה הכי אותנטי...:)
על רקע מצבת הברון רוטשילד שתרם להקמת המושבה הראשונה בארץ ישראל, סמלה של פתח תקווה.
טוניקה בסגול מPULL&BEAR - מהחורף שעבר כשפתאום התלהבתי מצבע סגול.
ג'ינס מזרה - גם מהחורף שעבר.
סנדלים חומים מקינג ג'ורג'.
תיק סגול בהיר ממנגן מהעונה הנוכחית.
שרשרת עם פפיון בצבע זהב - משוק הכרמל, ששם תמיד ניתן למצוא תכשיט כרצוני בשקלים בודדים.

נעליים צבעוניות שמשכו את תשומת לבי בחלון רשת SCOOP ברחוב חובבי ציון, רחוב קניות ראשי למדי במרכז העיר.

מגפיים צבעוניות בחנות אחרת - כמובן שהלהיב אותי הצהוב מבניהם

תחילתו של תהליך היצירה

תהליך היצירה בסלון של ההורים, המשך יבוא........

יום שישי, 17 באוקטובר 2008

ARTTLV ביום שישי

מכירים את זה שרוצים לעשות משהו או ללכת לאיזה אירוע או תערוכה שמתלהבים ממנה ולא מוצאים זמן ואז זה נגמר? ואז מתבאסים? אז הפעם זה לא קרה והיום הלכנו ל ARTTLV08, תערוכה של אמנות ישראלית ובינלאומית ברחבי תל אביב. שני חללי תצוגה מרהיבים בנחלת בנימין אירחו את התערוכה - בית העמודים ברחוב רמב"ם 16, שחדרי האמבטיה בו התבררו כפוטוגניים במיוחד, ובר הבלקוני לשעבר, שאירח תערוכה אפלה שהפחידה אותי, אבל במגניבות. גם ביתן הלנה רובינשטיין היה חלק מהאירוע. לא אומר שנפלתי מהאמנות שראיתי אבל עשה לי נעים להיות שם, להסתובב, להסתכל. דווקא בבית הלנה רובינשטיין, החלל הפחות מפתיע, הייתה עבודת וידאו מפולין שכללה וידאויים קצרים ומגניבים עם מסרים. זה די הדבר הכי טוב שראיתי שם, אולי כי זה הפתיע אותי בהומור העצמי, החדות וחוסר המאמץ שניקרו בעבודה. בכל מקרה, היה נחמד להסתובב בתל אביב ביום שישי בצהריים ולראות אמנות. מחר זה היום האחרון של התערוכה, למי שעוד לא הספיק.
טוב נו, לא באתם לפה לקרוא ביקורת אמנות, הנה התמונות.

באחד מחדרי האמבטיה בבית העמודים, האוברול שלי משתלב יופי עם הריצוף

באמבטיה יש גם שמפויים

אני והתמונה בצבע האהוב עליי של לאה ניקל

מרצפות בחלל התצוגה שבו הוצגה העבודה של לאה ניקל, בבית העמודים

עבודה של יוחאי מטוס. מי שלא מכיר אלה מנורות פלורוסנט.

אני ואורן בחלל עם מראה ענקית וחדר מלא בערפל מאחורינו.

אני לובשת: אוברול סגול וינטאז' משנות ה-80 - מהארון של אמא, סנדלים מקינג ג'ורג, תיק ממנגו ומשקפי שמש מ-H&M.מאז שהתמכרתי לאוברולים (טוב, לא צריך להגזים, יש לי רק שניים ) אני מכירה בנוחות שלהם. גם כיף לרכב באופניים כי זה לא חצאית וגם זה בגד אחד ולא צריך לחשוב יותר מדי על שילובים. זה כיף לימי שישי כשאין לי כח לחושב על בגדים ואני בעיקר מתרגשת מהחופש לעשות כל מה שבא לי.

קיבלתי מייל מקורא שאמר שהבלוג שלי נשי מדי, טוב הוא עליי ואין מה לעשות, ככה אני, בחוריתה. אבל אולי, לעתים, תופיע פה דמות גברית, כמו היום.

אורן לובש חולצה ומכנסי ג'ינס קצרים מ-H&M ונעלי אול סטאר.

יום חמישי, 16 באוקטובר 2008

טיול עם הכלב בבוקר רטוב

כמה ימים עברו מאז יום שבת שכתבתי לאחרונה. באמת שהייתי קצת עסוקה בדברים הרי גורל כמו מעבר דירה, חגים, משפחה וכל מיני נסיונות לנצל את חופש גם ללנוח. כן, אני בחופש וזה נחמד, למרות שגם קרו כל מיני דברים פחות משמחים כמו שאדי הכלב החום אכל לי בטירוף זוג סנדלים, אבל סלחתי לו. כמה סנדלים כבר בן אדם צריך? בכל מקרה, אני נמצאת בתקופה של נסיונות עזים להיפטר מכמה שיותר בגדים שיש לי כי אין לי מקום בדירה החדשה וכי בכלל אני מאמינה שצריך כמה שפחות מהם. זה בטח נשמע מוזר, אבל זה נכון, לפחות לכרגע. אני גם התחלתי ללבוש יותר דברים מהארון של אמא שלי וגם לעסוק ביצירת בגדים במסגרת הבית, בעזרתה של אמא שלי, אז בקרוב תהיו עדים לפרוייקט DIY חדש ומצליח ביותר, יש למה לחכות.
בעוד דקות ספורות אצא ל"אדרת" חנות יד שניה חמודה בבוגרשוב בתל אביב כדי לתת קצת בגדים שלי ושל החבר, מה שלא ילך לחנות אשמח לתת לנזקקים.
אתמול היה חתיכת גשם רציני בתל אביב. חייבת לציין שישנתי חזק ולא שמעתי אותו, אבל מסתבר שהוא בכל זאת היה. יצאנו לטיול עם הכלב במסלול הרגיל, ברחובות הקטנים ביו הירקון לבן יהודה וירדנו לטיילת בדיוק בזמן כדי לראות את כל הזוהמה העירונית של הקיץ שנשטפה בלילה הקודם מרוחה על החוף. זה לא הביוב, לא לדאוג, זה רק הטינופת שנשטפה מהמדרכות, משהו שכבר מזמן היה צריך לקרות. והטרקטור העירוני הצהוב עסק בניקוי החוף.


מנסים לנקות את החוף


IMG_3296


IMG_3311

נעלייםמאמסטרדם

שמלה כתומה עם פפיון אפור - שוק בצלאל - 50 ש"ח

טיץ שחור עם רגלית - מנגו - 69 ש"ח בסוף עונת הקיץ

נעלי סירה צבעוניות sacha- באמסטרדם - 250 ש"ח

שרשרת עם פפיון בצבע זהב - 20 ש"ח שוק הכרמל

אה, ובזמן האחרון אני די מתה על כל דבר עם פפיון אולי מאז שקניתי, את הצמיד הפפיון שלי מהפוסט הזה, או אולי בגלל בטי מהבלוג של בטי שיש לה מלא אקססוריז עם פפיון וזה מדליק.

יום שבת, 11 באוקטובר 2008

יום כיפור משובץ

ביום כיפור היה מן יום כזה, שעיקרו בעצם הערב. כי בערב עוד עושים סיבוב בעיר, פוגשים חברים ומתלהבים מכמה שזה מגניב שאין מכוניות. תמיד עולה המחשבה לגבי זה שאיזה כיף היה יכול להיות אם פעם בשבוע או בחודש, אפילו, היו סוגרים את הכבישים בשבת והיו מאפשרים לאנשים להנות מהשקט, לרכב באופניים וכאלה דברים. אבל ברור לי שזה לא אפשרי. היום של יום כיפור, זה היום שנגמר הכי מהר בשנה. מאחר ועם צאת הצום מרגישים כאילו שזהו, היום תם. אבל הקטע הטוב הוא שלא ממש צריך לעשות משהו עם הזמן שנותר ושאפשר לראות מלא סדרות. ראינו פרק חדש של Heros ושל ,Mad men הסדרה שבעברית נקראת "הגברים של שדרות מדיסון", שמספרת על עולם הפרסום השוביניסטי בניו-יורק של שנות ה-60. אם יש עוד מישהו שלא רואה את הסדרה הזאת, חייב להתחיל עכשיו כי כבר התחילה העונה השניה באמריקה. מעבר לזה שהסדרה זכתה לפרס האמי בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר, וצריך לראות את הסדרה גם כי הארט (כולל התלבושות) בסדרה נותן תחושה של סיקסטיז, אבל כאילו זה ממש עכשיו, אבל זה בפוסט אחר.

תלבושת טיול ביום כיפור:

חולצה משובצת משוק בצלאל
חצאית קורדרוי ממנגו, מלפני 4 שנים
גרביונים שחורים מ-H&M בברלין
סנדלים מגזית, מלפני 5 שנים, אולי?

ניתן לראות בקלות שאני ממש מתלהבת מהחולצה המשובצת ולובשת אותה כל הזמן. טוב, רק התחיל הסתיו ובכלל לא העברתי את הדברים שלי עדיין, אז לובשים מה שיש.
החבר (פעם ראשונה מופיע בבלוג)
חולצה משובצת יד שניה מבלגיה
מכנסיים אפורים מזרה
all star בצבע בז'

וככה הסתובבנו לנו שנינו משובצים בעיר הלילית.

יום שלישי, 7 באוקטובר 2008

פרויקט DIY - פפיון לחולצה בסגנון TOPSHOP

לפני כמה שבועות קפצתי לקניון רמת אביב, כשעוד לא הייתה חנות ZARA פתוחה בסנטר. כמו תמיד, לא יכולתי שלא לעבור ב-TOPSHOP, למרות שכמו תמיד זה משאיר אותי עם כאב לב. הפריטים שם מהממים אך יקרים מדי. זה פשוט לא ניראה לי הגיוני להוציא 300 ש"ח על גופיה. וגם כבר כתבתי שאני רוצה להימנע מלהוציא הרבה כסף על בגדים ולנסות להסתדר עם מה שיש. כן זה אתגר, אבל זה משהו שיגרום לי להרגיש טוב עם עצמי. המחשבה על ביזבוזים אינסופיים תמיד אימללה אותי במידה זו או אחרת. בקרוב אכתוב על מעבר הדירה שלי ואשפוך אור על הנסיונות שלי להיפטר מכמה שיותר בגדים.

בכל מקרה, הגופיות האלה שבו את ליבי והלכתי הביתה מאוכזבת, אבל לא לפני שקניתי בלייזר שחור וחמוד בPULL AND BEAR.

חשבתי והחלטתי לעשות מעשה. כבר מזמן הייתה אצלי חולצה ממנגו שקניתי בסוף עונה ולא הלכתי איתה כי היא נראהתה לי לבנה מדי וארוכה מדH ורחבה מדי. החלטתי להוסיף לה פפיון. לצורך זה נסעתי לבית הוריי והודעתי על
פרוייקט פפיון

אמא שלי הסכימה להכין לי פפיון כדי לספק את הרצון שלי בפפיון שיפון מנוקד.

שלב א' - בחירת הבד. אמי היא מעצבת אופנה לא ממומשת ותופרת לעצמה בגדים פעם בכמה זמן. ביתה מלא במגוון בדים מכל סוג וצבע. מתוך מגוון הבדים הזה בחרנו את הבד השני מימין. שיפון חצי שקוף, שחור, מנוקד בנקודות לבנות וורודות מבולגנות.

שלב ב' - גוזרים ריבוע בד 20X20 ס"מ ומקפלים לשניים, מגהצים ותופרים במכונה למלבן דו שכבתי.

שלב ג' - יוצרים את הפס האמצעי של הפפיון באופן שתפרנו את הפפיון עצמו ומחברים באמצע. מניחים על החולצה ומתאימים את מיקום הפפיון.
שלב ד' - תופרים את אמצע הפפיון לחולצה ולאחר מכן תופרים את ארבע הפינות.
והנה זה מוכן.
בפוסט הקודם אני לובשת את החולצה המוכנה.

יום ראשון, 5 באוקטובר 2008

שעון חורף

אומנם יש אור חזק בחלון בבוקר ולא קר בכלל ביום, אבל אני כבר מרגישה שהסתיו מתקרב. הכל איטי יותר, נעים יותר. אולי זה בכלל בגלל החגים או בגלל ההאטה בכלכלה העולמית או בגלל שמרגיש לי די רגוע. צבעי החורף עוד לא ממש נכנסו למלתחה שלי אבל כבר בא לי ללבוש מכנסיים גבוהי מותן, גרביונים שחורים אטומים וגם אפורים. בא לי על מגפיים שחורים עם קשירה וסוודרים.
טוב, לזה עוד צריך לחכות. אני מרגישה שאני אומרת את זה כבר הרבה מדי ומחכה הרבה מדי.
מתי כבר סתיו?
היום בבוקר החבר שלי קם מוקדם ויצא נחמד שהוא תיעד את ההכנות שלי לעבודה ואת המהפך שלי מיצור ישנוני ומעוך ל"סופר ספי".



איפור בגווני חורף - אפור, שחור וקצת וורוד של stila, מתנה מדודה באמריקה.


ג'ינס כחול כהה בגזרה גבוהה - MANGO הקולקציה של פנלופה קרוז - 180 ש"ח בסוף עונה
חולצה לבנה עם דיטייל של פפיון שהוספתי בעצמי - MANGO - בסוף עונה 40 ש"ח
קרדיגן בצבע אפרסק - משנות ה-90 המוקדמות, מהארון של אמא
סנדלי פלטפורמה של גזית - 199 ש"ח בסוף עונה

צולם בבוקר בדירה שלנו.

יום שבת, 4 באוקטובר 2008

כבר קר בים בלילה


בים כבר קר בערב וכל הכסאות הצהובים מסודרים כאילו כבר לא ישתמשו בהם מחר. אבל מחר עוד תצא השמש ויהיה חם. למרות שכבר קריר אני עדיין מסרבת להיפרד מהסנדלים. הם סמל הקיץ שלי וגם כפכפים.
בתמונה, אני והזנב של אדי.


בחולצה משובצת משוק בצלאל - 10 ש"ח.
טייץ שחור מזרה - 80 ש"ח.

רק לאדי, הכלב החום, לא מזיז שקריר. הוא אוהב לרחרח הכל.
צולם בטיילת בתל אביב.

יום רביעי, 1 באוקטובר 2008

בגדי החג

שמלה משובצת צהובה - מתנה מאמא
סנדלים אדומים - מקינג ג'ורג - 50 ש"ח
תיק דמוי עור נחש אדום - מאמא
צמיד זהב עם פפיון אדום - Lilla My משוק הפלסטיק האחרון - 80 ש"ח
משקפי שמש - H&M בבריסל 36 ש"ח
צולם בערב חג ברח' הירקון בתל אביב


Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...