יום שישי, 30 בינואר 2009

יום רביעי

זה מה שלבשתי והיה חמים ונעים מספיק לצילומים נעימים בהרצליה. בין העבודה לארוחת צהריים, הפסקה לצילומים זה עדיין חלק די נחמד מהיום שלי. די קשה לי להימנע למעשות שטויות ולשחק מחבואים בצמחיה העבותה של מגדלי אקרשטיין. הצילומים בהרצליה, כתמיד, באדיבות מיכל.

IMG_5126

IMG_5131

IMG_5138

IMG_5144

בתמונות: חולצת פסים וגרביונים מ-H&M, שמלה מ- pull&bear, קרדיגן מ-ZARA ומגפונים מהחנות האהובה בקינג ג’ורג (משנה שעברה).

יום רביעי, 28 בינואר 2009

שמלה צהובה מחומר

ביום שבת שעבר קרו הרבה דברים טובים. אולי כי יום שבת הוא מן יום טוב כזה שהרבה דברים טובים קורים בו, כמו זה שאבא שלי סוף סוף הסכים להכין צ’ולנט, שהלכתי לביאנלה לקרמיקה במוזיאון ארץ ישראל, יצא לי ללכת לאורך רח’ אבן גבירול ונזכרתי כמה הוא רחוב אהוב, וגם זה שהיה חופש. מעניין שדברים כאלה טובים לא קורים באמצע השבוע כמעט.

במהלך השבוע עובדים נורא קשה וזה לא חדש, אבל כבר כמה זמן לא קרה שלא התפניתי לעדכן את הבלוג כל כך הרבה זמן. וגם יש לי מלא להראות. כל מיני אנשים שקצת אכפת להם ממני אפילו התמרמרו שלא כתבתי פוסט והתרגזו שאני משקיעה רק ב”דנה”. אני מאוד רוצה לשתף אתכם בביקור שלי בתערוכת הקרמיקה, אבל יש כל כך הרבה תמונות וקשה לבחור.

הכל היה רעיון של חברה שלי, ליה, ואני רק הסכמתי לצאת מהמיטה בעשר בבוקר ביום שבת ועוד ביום האביך בשנה, אבל היה שווה את מאמץ הקימה וההגעה. התערוכה, “רגש, חומר”, הוצגה בחלל חשוך יחסית והתאורה המעניינת והרכה יצרה אווירה של סקרנות, כך שכדי לראות את הכל היה צריך להתקרב ולהתפנות לבהייה במיצג מהמם תורן. ההצבה של העבודות על רפסודות עץ בשילוב עם פרספקס שחור העניקה לתערוכה עוד רובד והפכה אותה לפוטוגנית יותר. כאילו עולם גס ורך נפגשים עם חושך ואור, אם ניתן לומר את זה על תערוכת קרמיקה, אז זה מגניב.

IMG_5036 IMG_5030

IMG_5038 IMG_5032

IMG_5064

IMG_5045

IMG_5055

אחרי התערוכה שלשמה באנו, הצצנו בתערוכות נוספות, שאחת מהן הציגה בפאר רב את תולדות היצור והשימוש בבטון בבניה בארץ ישראל, היה אכן מרתק. לאחר סיבוב קצר במתחם המוזיאון, הלכנו לנו לכיוון ביתנו לאורך פארק הירקון והגענו ל”קפה זוריק” בכיכר מילנו. מקום שאני לא כל כך אהבתי בעבר ומסיבות לא מוצדקות כלל, פשוט כי חשבתי כל חיי שזה מקום של חנונים. היות ואני חנונה בעצמי, למדתי כניראה, לחבב אותו והיה ממש כיף, חמים ונעים, אבל זה לפעם אחרת.

חשוב לציין, שעניין הלבוש לא הטריד אותי ביום שבת אביך וקריר זה, ואין מצב שהיופי שלו היה עולה על מה שאתם רואים כאן, לכן העיסוק בו הופך לשולי למדי. “העיקר שיהיה לי חם” חשבתי כשלבשתי סוודר שחור וחצאית קורדרוי קצרה שמסתתרת מתחת למעיל האהוב עליי השנה.

IMG_5075

התערוכה נמשכת עד אפריל, אז כדאי לכם לבקר. זה נותן המון רעיונות חיוביים, מעניק השראה ועושה חשק גדול ללכת לחוג קרמיקה.

יום שישי, 23 בינואר 2009

ירוק סינטטי וצהוב אמיתי

אני משתזפת על המדשאה הסינטטית של מגדלי אקרשטיין. זה רק הגיוני שמקום כזה יחזיק מדשאות סינטטיות, הרי מה הסיכוי שמישהו ימצא זמן באמת להנות מהן ובשביל נוף מהחלון זה מספיק טוב. אבל מה, פרחים צהובים קטנטנים וחמודים מרימים ראשם בדיוק בגבול שבין הaטיח הסינטטי הירוק לסלעים האפורים החלקלקים. כיף לדעת שדבר צהוב וקטן, יש לו אומץ כזה גדול.

IMG_4983

במסגרת פרויקט צבירת החוויות שלי בעבודה ובהרצליה פיתוח בכלל, החלטתי לקפוץ לאאוטלט בהרצליה (10 דקות הליכה מהמשרד שלי) כדי לראות מה יש שם. שמעתי שנפתח שם אאוטלט של מנגו. אבל אוי ואבוי, זה היה נורא. לא היה שם פריט אחד ראוי ומעבר לזה, הכל היה יקר ומיותר. ברוב חוצפתם הם עוד מציגים פריטים שלא נמכרו בקולקציות שנה שעברה ליד השלט המביך NEW COLLECTION – זה באמת דוחה. הרי אנשים שלא זוכרים כל פריט ופריט עלולים עוד לחשוב שזה נכון. בקיצור, אני קצת התאכזבתי מהרשת שאותה אני אוהבת מאוד וממנהליה החמדנים. בלי קשר לכלום, המתחם הזה הוא איום ונורא והחנויות שם לא אחזות בפריט אחד ראוי ללבישה. קצת חבל, הרי בחו”ל מתחמי האאוטלטים מציעים מציאות אמיתיות, לפחות ממה שאני זוכרת מביקורי בארה”ב.

IMG_4986

בתמונות: חולצה מאמריקו אפרל, קרדיגן מפול & בר, חצאית מלפני שנים, מגפונים מקאלה (כשהעקב שלהן לא היה נחשב עוד ביג נו-נו), גרביונים משוק בצלאל מלפני שנים גם.

IMG_4996

מיכל, הצלמת ואני חשבנו לעשות פעם פיקניק על המדשאה הסיננטית הזאת בשעת צהריים, בקרוב….

יום רביעי, 21 בינואר 2009

להיות ברק אובמה

perfection4 

לכבוד ההשבעה של נשיא ארה”ב החדש, החתיך והאופנתי, ברק אובמה, אני גם רוצה להיות קצת הוא. בעזרת האפליקציה ההורסת: http://cli.gs/ObamIcon  זה התאפשר לי בקלות וגם אתם יכולים להיות אובמה בין רגע,

ואם כבר מדברים על הזוג הראשון הכי חתיך מאז ימי קנדי, אז הנה לכם רגע של נחת: הריקוד הראשון של הזוג באחד מהטקסים בהם הם השתתפו. אין מה לומר, גב’ אובמה היא ליידי ראשונה למופת. השמלה שלה אומנם קצת “כלתית” אבל יפה, נעימה ומתוכמת. שניהם לבושים פשוט הורס. הם משדרים תיקווה  ונינוחות כמו שמישל רצתה להביע בשמלתה, שעוצבה ע”י המעצב הטאייוני ג’ייסון וו, שאחרי הצצה באתר שלו, ניראה כי הוא יוצר שמלות מעלפות שאני לא הייתי מתנגדת לאמץ. אה, וגם לא הייתי מתנגדת לרקוד עם ברק אובמה.

שימו לב לביונסה המזמרת, שלשם שינוי לבושה יחסית סביר.

עכשיו כשאני חושבת על זה, אז גם בפוסט על הזוג אובמה הצלחתי לדחוף את עצמי.

יום ראשון, 18 בינואר 2009

אין לי חלום

זה אולי קצת מוזר להתחיל כך פוסט בבלוג אופנה, קצת לא ברור וכאילו לא אופנתי פתאום. אבל כבר שמעתי מכמה אנישם שהתלוננו שאין להם חלום ואין להם למה לשאוף, והם לא רוצים כלום. אני לא ממש הצלחתי להרגיש את התחושה הזאת עד לאחרונה, ופתאום זה נגע גם בי.  בגדים, כמה אירוני, לא מעניינים אותי. אני משתמשת בהם כדי להתכסות. קריירה, מעניינת אותי, אבל זה מרגיש לי ריקני וכלל לא כחלום לרדוף אחרי הצלחה וכסף, אבל מה עוד אפשר לעשות? נסיעות בעולם, ניראות לי בלתי אפשריות בגלל הצורך להתפרנס בכבוד ולעשות קריירה, לפחות לעת עתה.. אמנות מעניינת אבל רק כשאני מרגישה קשר אישי וריגשי. מעודד לדעת שהרבה מחבריי ומכריי אמנים, כך שלעיתים קל להתחבר או לפחות לא קשה, לעבודותיהם. מלחמות ופוליטיקה רחוקות ממני לא כי לא חשוב, אלא כי אני מבינה את עומק הבעיה של יחסינו עם שכנינו לא רואה שום פיתרון וזה כואב. כלכלה, זה מעניין מאוד אפילו, אבל בעיקר כשאני קוראת עיתונים כלכליים והמציאות היא מפחידה. אמרו לי כבר כי איני קפיטליסטית מספיק במחשבתי בכדי שלעשות כסף יהיה לי לחלום. אז מה עוד נשאר? אהבה? אהבה זה משהו שרוצים עכשיו, קשה לחשוב עליה בגדר חלום כי אם היא רחוקה מדי, מתייאשים.

טקסט קיטשי למדי יצא לי, אבל זה כי הסופ”ש היה מן כזה שבמהלכו צפיתי בסרטים, ביקרתי את הוריי ופגשתי חברות, שום דבר יוצא דופן אבל עדיין נינוח וזה די כיף ובכל זת גרם לי לחשוב.  אה, וקניתי את הנעליים השחורות החדשות האלה בסייל בזרה. אם צריך להתכסות אז לפחות שיראה טוב. והבחורה היפה עםהקרה השחור היא ליה, חברה שלי.

IMG_66995

IMG_4976

IMG_4973

IMG_4969

בתמונות: אני – קרדיגן ונעליים מ-ZARA, חולצה מ-MANGO וג’ינס של פורנרינה. ליה – סווצ’ר מ- H&M. צולם בגלריה ובקפה תאצה דורו.

יום חמישי, 15 בינואר 2009

עם הגב לים ולשגרירות האמריקאית

ביום שבת שעבר לפני ביקורי את הוריי חשבתי כרגיל מה ללבוש. זה הדבר האחרון שאני חושבת עליו לפני צאתי מהבית. כבר ידעתי מה יהיה אצלם וכניראה גם מה נאכל ובאילו תכנים נצפה בטלוויזיה. זה החלקים הכיפיים שבביקור אצל הוריי, שהכל נעים ורגוע וצפוי וידוע מי אוהב אותי. בסופי השבוע אני מרשה לעצמי לערוך ניסויים אופנתיים והפעם הלכתי על הבזקים מן העבר. לבשתי פריטים שנקנו לפני הרבה זמן ולמרות שברור שהם לא “מעודכנים”, כמו שיש שאומרים, אבל הם עושים לי נעים להיזכר והם גם ממש נעימים על הגוף.

IMG_4851 

אה, וקניתי אודם אדום, בצבע  coral red, שזה מן אדום נוטה מעט לכתום, של L’oreal,שזה מותג האיפור שהכי פחות מפחיד לקנות בסופר פארם,  כי באמת יכול להיות מפחיד שם, אבל זה לא חשוב. פשוט כשמנסים למצוא משהו ספציפי הכי כיף להתחיל משם, ושם  גם יהיה מה שמחפשים. לקח לי די הרבה זמן לרכוש לי שפתון אדום אחרי החוויה השלילית עם השפתון האדום הקודם גם של המותג הזה, אותו קניתי בדיוטי,  שהיה עמיד וקשה להסרה, מה שדחה את רכישת האודם הבא בכמה שנים טובות. אבל התגברתי עם הפחד ואני די שמחה.

IMG_4847-1

המראה הבוהמי, נוטה לשנות ה-70 שיצרתי ביום שבת שעבר דווקא מצא חן בעיני והיווה תוצאת ניסוי מוצלחת, אבל ישאר משהו שאני אלבש בשבת. לימי השבוע הרגילים אלך עם מה שאופנתי יותר, או נוסטלגי פחות. למי יש זמן להיזכר.

אני אוהבת את התמונות האלה. הים, השגררות, העציצים על הגג ותכף שקיעה. מקווה שהסופ”ש הזה לא יעבור כל כך מהר כמו הקודם. השבוע גם הייתי קצת חולה ולכן לא עדכנתי את הבלוג, מקווה שהסופ”ש יפצה. הוא תמיד מפצה.

IMG_4850

בתמונות:

מעיל שנקנה בפתח-תיקווה בשנת 2001.

מכנס חצאית H&M בוינה בשנת 2005.

מגפיים מזרה בקניון רמת אביב, בימיי הסטודנטיאליים, בסוף שנת 2004.

סופ”ש כיפי לכולם!

יום שני, 12 בינואר 2009

סנדלים אדומים וחולצה אפורה.. טוב נו, וגם ג’ינס טוב

זה מה שצריך כדי לשרוד בחיים. זו התובנה האופנתית היחידה שעלתה במוחי בזמן האחרון. אני מצטיינת בהגיית חוקים אופנתיים או אפילו בהדגמתם ואנ ידי נגדם, אם חושבים על זה. אין דבר כזה חוקים באופנה, צריך קצת טעם טוב וכסף לקניית הפריטים הנכונים. אני מרגישה שאם  הייתי נאלצת להסתובב הרבה זמן עם סט בגדים אחד, במקרה שהיו זורקים אותי מהבית או אם הייתי בחו”ל ואני לא מדברת על  ניו יורק וזה, אלא במקום נידח והיו גונבים לי את המזוודות, אז הייתי הכי רוצה להיתקע עם סט הלבוש הזה. לא ניראה לי שיכול להימאס לי ממנו. הסט מורכב מהפריטים האהובים עליי מכל בעולם – חולצה בצבע אפור אמריקאי, סנדלים אדומים, שלמרות שזה כאילו לא הכי שימושי, תמיד בא לי על סנדלים אדומים וג’ינס, כן אין כמו ג’ינס שווה.

 IMG_3669 IMG_3677

IMG_3670 IMG_3666

בתמונות: חולצה: אמריקן אפרל, ג’ינס: פורנרינה, סנדלים רנדומליים למדי ושרשת שאני עשיתי.  

טוב, זה סט לקיץ כי אני מקווה אף פעם לא להיתקע בלי בית בחורף. בקרוב גם הסט החורפי המושלם.

היום היה כל כך קר שהיה בא לי להיזכר בקיץ.

יש לכם סט כזה? שהוא כולו שלמות בעיניכם?

יום שישי, 9 בינואר 2009

ורדרדות נוסטלגית

בהמשך למחשבות ברוח הנוסטלגיה על אירועי שנת 2005, שהזכרתי די בהרחבה בפוסט הקודם, ועל הבחירות האופנתיות שלי אז, החלטתי היום ללבוש פריטים ברוח השנה ההיא. חברה שלי, ליה, חושבת שהקיץ של שנת 2005 היה הקיץ הכי טוב בחיים שלנו ואני מסכימה עם הקביעה הזאת. זה הקיץ האחרון של התמימות, הקיץ האחרון שבו בילינו ורק בילינו ולא עבדנו בכלל.מסתבר שהיה דבר זמן כזה לפני שהתחלתי לעבוד ולבנות את הקריירה שלי.

IMG_4828

אתמול הצטלמתי כמו תמיד בהרצליה, שהיא הסמל לעבודה בעייני, כי זה אפילו מחוץ לתל אביב ורחוק מחיי הבוהמה, ולבשתי את הבגדים שהיייתי לובשת אז. מכנסיים ממנגו מקורדרוי דק בתוך מגפיים, וסט אפור במראה וינטאז’  ושילוב צבעים רגוע, אך אמיץ בו זמנית. אז לבשתי בגדים במראה יותר וינטאז’י והטעם שלי היה יותר מיוחד ואישי. אני גם נוטה להאמין שהתבלטתי יותר מתוך ההמון ודי התעלמתי מהאופנה ומטרנדים, מה שיותר קשה לי ל עשות היום. השילוב הזה של אפור וורוד, על כל גווניו, היה שילוב חביב עליי תמיד. ונזכרתי גם שאופנה זה לא רק שחור.

IMG_4836

היום גיליתי את המקום הזה שהוא מן רחבה מוגבהת שמהווה חלק ממתחם אקרשטיין, והוא מזכיר לי אנדרטה. אולי זו אנדרטה לזמן החופשי של אנשים, סוג של אנדרטה לחופש שלנו, לזה שאנחנו מוותרים על מלא דברים למען עבודה. אני מניחה שזה הזכיר לי את זה כי אני פשוט עייפתי מהעבודה השבוע ואני בדרך כלל לא נגדה. הרוח פה מניפה את שערי בטירוף כאילו אומרת איזה כיף לך, כבר יום חמישי והסופ”ש הגיע.

IMG_4835

IMG_4831

בתמונות: מעיל, חולצה ומכנסיים ממנגו מעונות שונות, מגפיים מזרה, ווסט מפעם ושרשרת מ- H&M.

צילמה בכישרון רב, כמו תמיד, מיכל.

סופ”ש נעים לכולם!

יום רביעי, 7 בינואר 2009

חלום על נשף וינאי

קרה לכם פעם שהייתם בתוך חלום ושכחתם את זה. שחלמתם שדלתות נפתחות ואתם פתאום במקום אחר? עולם שהוא מוחשי וחלומי בו זמנית? חלמתם שאתם נוסעים ברכבת תחתית עם מעיל עבה וסנדלי עקב דקיקים וקהל רב מביט בכם ואתם מרגישים שזה בטח חד פעמי ומפחדים שהרגע יעבור?

לי זה קרה בחורף 2005, במסגרת שבוע בינלאומי של סטודנטים לכלכלה וניהול בוינה. תחילה זה לא היה ניראה כמו המקום הכי שווה לנסוע אליו. יש שבועות בינלאומיים בשבדיה, אסטוניה, גרמניה ואפילו יפן, אבל וינה, מה כבר יש שם חוץ מאופרה? מסתבר שמעבר לזה שזה המקום הכי יפה בעולם, אבל באמת, ושחזרתי לשם עוד פעמיים אחרי השבוע הזה כדי לגלות עוד ועוד מהיופי הזה,העיר הזאת העניקה לי אוסף מדהים של חוויות שלא יחזרו לעולם. אתמול נזכרתי בתמונות מהנשף שה-dress code אליו היה ידוע עוד טרם יציאה מהארץ לאוסטריה. נזכרתי איך התלבשתי פעם ואיך הכל היה פשוט חלומי, קר ומושלם. למרות שהתמונות לא מהאיכות המופלאה ביותר, הן מרגשות אותי כל פעם מחדש. מה גם שזה צולם במצלמה הדיגיטלית הראשונה שהייתה לי.

בית1 046 בית1 035

בית1 038

בית1 037

בתמונות: שמלה מקסטרו, תיק ערב ממנגו, צעיף פרווה מעשי ידיה של אמא שלי, סנדלים מהחנות האהובה עליי בקינג ג’ורג’.

בית1 044

יום שלישי, 6 בינואר 2009

קצת שמש אתמול בחורף המעיק

אני רואה את עצמי עכשיו מלטפת לעצמי את השיער כאילו אין מחר וזה בעצם היה אתמול.  כן, התנוחה די מצחיקה אבל זה מה שהיה בא לי, כניראה לעשות בדרך לארוחת הצהריים אתמול תחת השמש החמימה שהשתקפה בבנייני השיש. את מעיל הניילון הכחול, שאני כל כך אוהבת, קניתי במנגו בסוף החורף שעבר וידעתי שאני עוד אשתמש בו הרבה. הוא עושה לי תחושה כאילו אני בדרך לחופשת דייג באירופה. חבל שזה לא כך במציאות.

בהסתכלי לעבר הימים שעברו מאז תחילת החורף, שמתי לב שלבשתי את המעיל די הרבה. התמונות הגדולות הן מאתמול ואילו הקטנות שלמטה הן מהשבועות האחרונים. מה שכיף במעיל הזה, זה שהוא מעניק קצת ספורטיביות לכל לוק ומפחית מהרצינות, שלא כל יום מתחשק לי לקחת אותה איתי. בקיצור, אין כמו קצת קז’ואל.

Picture 741

Picture 740

בתמונות: מעיל ממנגו, טוניקה מקסטרו, כן מקסטרו – הפריט היחיד שלי מהרשת, ג’ינס מזרה, מגפיים מחנות הנעליים האהובה עליי בקינג ג’ורג’, שרשרת שעשיתי לבד

 Picture 710      Picture 735

כל התמונות הן על רקע הנוף האורבני, הקשוח, העיסקי של הרצליה פיתוח. בגשם, זה ניראה קצת כמו ניו יורק, אבל בקטע רע. מרגישים  לבד וקר בין בנייני הזכוכית והבטון, מה שעושה חשק לרוץ למקום חמים ולשתות שוקו.. כניראה שהצלחתי למצוא משהו מעט רומנטי כאן בכל זאת – מן רומנטיקה אורבנית קשה כזאת, למשל, היציאה מהמשרד וההליכה בקור לעבר מסעדת ג’ויה החמימה, שתיית מרק המינסטרונה כמנה ראשונה של העיסקית. זו המהות של חווית החורף וזה החלק הכי טוב ביום קר, כאן בהרצליה.

יום שבת, 3 בינואר 2009

בייסיק אמנותי

כל השבוע לא היה לי זמן להתפנות לבלוג היקר והאהוב שלי. המלחמה, הקור וכל האווירה החלודה שבה הייתי שרויה לא עשו לי חשק להרכיב אאוטפיטים יוצאי דופן ולא להצטלם. דווקא זכורים לי כמה ימים שבהם התלבשתי נאה וקיבלתי המון מחמאות, בעיקר על השמלה שלבשתי בפתיחת התערוכה. אולי עוד אזכה לקבל תמונות משם ואוכל להראות לכם. בכל מקרה, לא אומר כי כיף, אך גם לא אכתוב על המלחמה, אולי מלבד זה שהיא מדכאת אותי והייתי רוצה שהיא תיפסק הכי מהר שאפשר. קשה לי עם האבדות בשני הצדדים ובכלל מלחמות זה פויה ואין דבר כזה מלחמה בלתי נמנעת, או איך שלא קוראים לזה, כשאין תירוץ אחר. מקווה גם שהתקשורת תירגע ולא תפרוץ לשידור עם כל טיל שנופל בשטח פתוח, לא תיזרע פאניקה מיותרת ותתרכז בעבודה עיתנאית טובה. טוב, זה אולי יותר מדי לצפות. ויסלחו לי כל אנשי התקשורת שמבקרים כאן.

למרות כל זאת, יום שישי עשה לי מצב רוח טוב יותר והחלטתי לצאת לטייל בשמש החורפית. זה החלק הטוב של החורף כשקר ויש מזג אוויר בהיר. מרגיש כמו להיות הרחק מכאן, בארץ קרה ושלווה. דווקא השקעתי מחשבה רבה במה שאלבש כדי להנות מיום השישי, והחלטתי על בייסיק אפור שחור כזה. זה התברר כבחירה מוצלחת, בעיקר כי זה ניראה לי יפה. אני, בעיקרון, בעד בייסיק והצבע האהוב עליי הוא אפור, אבל קשה לי לחשוב שהייתי יכולה להתמיד בזה. אני אוהבת מאוד לשלב צבעים קיצוניים מעט כמו כחולים, ירוקים ואפילו ורודים ובעיקר ללבוש שמלות מבדים מעוטרים ולא חלקים.

היה לי יום שישי מעולה שכלל פגישה עם אמא, ביקור בביתה של רותם חברתי ושיטוט בחברתה בפלורנטין בחיפושיינו אחר מרק ועצירה מרגשת ליד חנות המברשות ברח’ הרצל. בערב לבשתי את האאוטפיט הזה שוב לחגיגות יום הולדת של חברתי יפית, מה שהיווה סיום חמים וכיפי ליום הזה.

בתמונות, אני בגלריה שבה מוצגת התערוכה של חבר חבר שלי, בדרך החוצה לאוויר הקריר. לבשתי מעל  את המעיל האפור שלי ממנגו. נחמד שיצא לי להצטלם בגלריה כשהיא לא מפוצצת באנשים סקרנים שמסתירים את התמונה הצהובה הזוהרת.

IMG_4783 

IMG_4778

בתמונות: קרדיגן ומגפיים מזרה, טיץ ממנגו וחולצת פסים ארוכה מסתם חנות, עבודות של אורן ענבי

וככה זה ניראה ביום של הפתיחה. אפשר להבחין בי בתמונה הימנית בין החברים, האמנים ואורחים שבאו לפתיחה החגיגית.

תערוכה לבלוג

                         שנה טובה ומרגשת, שנה של שלום, יצירה ואושר.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...