מכירת קיץ ראשונה של petit A

חיכינו מספיק, ועכשיו זה עומד לקרות. קולקציית הקיץ המהממת של petit A כבר כאן. אבל אל תחשבו שאתם תיראו הכל. לפניכם הזמנה למכירה וטעימה קטנה מהקולקציה החדשה, שיש עוד כל כך הרבה מה לראות, אבל לא עכשיו. הקולקציה כוללת שמלות מתוקות בסגנון וינטאג’ רומנטי ונשי ופריטים נוספים שתיראו כשתבואו.

לצילום התמונות המקסימות האלה נפגשנו, נופר המעצבת ואני, עם הגר ציגלר, בסטודיו שלה, עגולה, בלב בתל אביב, בו היא מצלמת נשים בהריון ועושה את האמנות המדהימה שלה.

אז ככה, בשבת הקרובה תערך מכירה מיוחדת לכבוד יום העצמאות

במכירה תוצג לראשונה קולקציית הקיץ של המותג petit A

באירוע ישתתפו מעצבות נוספות ותהייה מכירה של ריהוט ב”פועה”.

המכירה תתקיים ביפו, בשוק הפשפשים, בבר ה"מרגוזה ", רח’  רבי יוחנן 3, מול פועה, בשעות 11:00-19:00.

בואו, יהיה כיף! 

צילמה: הגר ציגלר.

צועקים “שופוני”, אבל אין מה לראות

טוב, אז קודם קצת עליי ועל החצאית החדשה והמהממת שלי ואז על שוק הנעליים. כחול ולבן לכבוד יום העצמאות, שעוד לא בא וכי זה הכחול הכי מהמם ונכון לקיץ הקרוב. עזבו טרנדים, הזוהר הכחול שלו עושה לי את בטירוף גם בלי להציץ בפלטת הצבעים של עונת קיץ 2009 הייתה לי מחשבה מעוותת לצרף לאאוטפיט הזה נעליים לבנות, אבל אז זה היה  יכול  להראות חגיגי מדי והחג עוד לא כאן, זה הרי רק שוק נעליים ועוד מעט תבינו שלא היה מה לחגוג. מה גם שללכת כמעט חצי שעה ברגל באזור תעשיה, זה לא הדבר שהייתי ממליצה לנעליים הלבנות שלי.

בתמונות: חצאית – מעשה ידיה של אמא שלי, חולצה מ weat seal , נקנתה בפלורידה בשנת 2002 וזה תמיד מפתיע אותי כמה זה נחמד לא לזרוק דברים מפעם. תיק פול&בר מהקיץ שעבר, נעלי הפלאטס המהממות שלי מזארה שמחזיקות מעמד כבר יותר זמן מהמצופה ומשקפי שמש מאלנבי.

עכשיו על “שופווני” - אז עוד שוק אופנתי בעיר התברר כאכזבה. דווקא אחרי כמה פלסטיקים, חשבתי שלמדו כבר לעשות שוק מעצבים בעיר, אבל שוב טעיתי. לא שזה משנה כל כך, הרי אני לא באמת מאמינה בקניית סנדלים בסכום של מעל 150 ש”ח. הלכתי להסתכל עם ליה שמחפשת סנדלים שירגשו אותה. אחרי שביום שישי ביקרנו ב”בוטיק המרתף” וראינו סנדלים של chloe ב-1,200 ש”ח וסנדלים של מרטין מרג’יאלה שאליהם תפורים שטרות מזוייפים של המטבע היפני שלא היה לנו אומץ לשאול כמה הן עולות, באמת קשה לרגש אותנו. והתברר ש”שופויני” באמת לא ריגש.  היה שם די חם, אבל זה כי הקיץ כבר ממש קרוב.

כמה מבוטיקי הנעליים הציגו נעליים נאות למדי שיכולות להתאים לסבתא שלי במחירים בסביבות 800 ש”ח לזוג, זה לא מתאים ולא מועיל. נעליים של roni cantor היו נאות, מיוצרות בסין ולא מעוררות אמון במיוחד. אפילו נעלי העקב שלה, שמצאו חן בעיני ליה, היו בגוהות מדי עבורה, הבחורה המהממת מתנשאת לגובה של 1.76 מ’ וללכת עם עקבים, במקרה שלה ושלי יחד, זה ממש לא מומלץ  העקבים הם שמנעו את העיסקה היחידה שיכולה הייתה להתרחש שם מצידנו.

הנעליים היחידות ששידרו קיץ. כמו ארטיקים צבעוניים בדוכן של “שושו”.

                                סניקרס צבעוניות של Keds בדוכן של “ג’יפה”. הן יפות אבל כבר חם מדי בשבילן.

                                       סנדלים עם פפיון בדוכן של “שושו”. מהממות, אבל 460 ש”ח זה מוגזם, לדעתי.

יש לי כמה חוקים בסיסיים לקניית נעליים לקיץ. אני אוהבת הרבה סנדלים שונים ולכן מעדיפה לפזר את ההשקעה. 8 זוגות זולים, במקום שניים יקרים, זה ניראה לי כמו אחלה דיל וזה גם מוכיח את עצמו כל שנה מחדש.

החנויות האהובות עליי לקניית סנדלים הן:

חנויות הקופסאות בקינג ג’ורג’, שם תמיד יש את המציאות הכי שוות.

זארה ופול&בר – סנדלים חמודים ועמידים די בזול.

גזית – אני קונה שם בסוף עונת הקיץ את הסנדלים הכי מוזרים שאף אחד לא רוצה ואני מוצאת בהם את הקסם, ב- 100-150 ש”ח.

אני אשמח לשמוע, איפה אתן קונות סנדלים ואם מישהי מצאה משהו ב”שופוני”. שיהיה שבוע נפלא ונשיקות.

בדרך לעפולה

בדרך לעפולה ביום שהיה אמור להיות היום הכי כיפי והפך ליום הכי עצוב בשנה. בחדר המדרגות שלי עם המצלמה ביד שוב.

לובשת אוברול שניראה קצת כמו שמלה שזה מה שהכי טוב בו. הוא לא חדש, הוא ישן אפילו, והכי טוב לקיץ. עכשיו קיץ אמנם מאוד קרוב, אבל הוא לא יהיה כמו שאני רציתי שהוא יהיה, לפחות כמו שחשבתי עד סופו של היום הנורא בשנה.

בתמונות: אוברול H&M, כפכפים הוויאנס, תיק פול&בר, משקפיים מאלנבי.

מקווה שיש משהו שיכול לבטל את היום הכי נורא בשנה, ובנתיים מקשיבה לפסקול המדהים של “פרידות”. בעפולה היה דווקא מצחיק. סופ”ש נעים ונשיקות.

עדיין לא החלטתי

האם זה הגיוני למישהי בגילי ללכת עם מכנסונים כל כך קצרים ולכן נאלצתי להשאיר אותם בזרה. אבל לקחתי כמה תמונות למזכרת. אז מה אתם אומרים? מעבר לזה שזה כיף להצטלם בתאי ההלבשה זה גם לפעמים כלי נח להתלבטות בבית לגבי פריט מסויים, אם הוא בעייתי במיוחד כמו במקרה של מכנסונים קצרים. אז כן או לא?

פפיונים כתומים

כבר קצת נמאס לי להתהלב מהחוויה התל-אביבית הפרטית שלי, אבל מאחר ואלה הם חיי, אין לי ברירה אלא לכתוב על פפיונים כתומים בתל אביב. ביום שבת האחרון חברות הילדות שלי ואני החלטנו לקיים מפגש תקופתי ולצורך כך התאספנו בפארק הירקון לפיקניק מעולה שהיה מורכב ממטעמים מעשי ידיהן של חברותיי. אני כרגיל הייתי עסוקה מדי מכדי להכין אוכל אמיתי והסתפקתי במטעמים קנויים כמו פיצה “טוני וספה” ועוגיות מדהימות וחדשות שגיליתי. העניין המצחיק הוא שכל חברותי חוץ מאחת מתגוררות בתל אביב. וליאור, שגרה בחיפה, יש לה תירוץ מעולה. היא לומדת רפואה בטכניון, תמיד צריך רופאה בחבורה. אז למרות כל זאת אנחנו נפגשות אחת לכמה חודשים ואז צריך להשלים פערים ופגישה אחת לא מספיקה ואז מרגישים חור. אבל אם מניחים את המחשבה הזאת בצד, היה לנו נורא כיף.

אז לבשתי שמלה של petit A, ענדתי שרשרת פנינים, הוספתי לשערי את הפפיון הכתום הגדול ונסעתי לפארק על האופניים הישנים שלי. לא מצליחה לחשוב על משהו טוב יותר שאפשר לעשות בשבת. בפארק היו הרבה אנשים שראו את הפפיון הכתום והזוהר שלי למרחקים וזה שימח אותי. כבר הרבה זמן אני רוצה סיכה או קשת לשיער עם פפיון ענק, אבל באמת ענק ולבסוף הוא הגיע אליי ממש במקרה. המחשבה היחידה הרעה שיש לי לגביו עכשיו, היא למה לא קניתי גם את הכחול?

בתמונות: שמלה petit A,סנדלים מפורנרינה ואלה האופניים החלודים והאהובים שלי. לא צהובים כמו הקודמים, אבל עדיין כאן, לפחות.

פתאום הבנתי שגזרת השמלה הזאת היא הכי נוחה ומחמיאה לקיץ. גם חושפת כתפיים, שיש שחושבים שזהו האיבר הסקסי ביותר אצל האישה, גם יושבת טוב ונוח בגלל הגומי בחלק העליון וגם אוורירית ורחבה, כזאת שמאפשרת לרכב על אופניים בקלות ומתנפנפת בחן כשאני חולפת על פני יושבי בתי הקפה שעוקבים אחריי במבטם. טוב, אולי הם הביטו מהופנטים בפפיון הכתום והבלתי צפוי שלי.

לחיי שבתות בפארק ותודה רבה לליאור שצילמה.

הבילוי ברחוב דיזנגוף

האם יתכן לבלות שלוש שעות בחתיכת רחוב באורך פחות מחצי קילומטר? מסתבר שכשמדובר ברח’ דיזנגוף, זה אפשרי. שד’ בן-גוריון ועד דיזינגוף סנטר ב- 3 שעות וזה עוד כלל את המדרכה הימנית בלבד. פשוט הלכנו בה ולא הרגשנו שום צורך מיוחד לחצות לצד השני. את הבילוי המטורף הזה עשיתי עם חברתי, ליאת, שגם צילמה את התמונות המטריפות האלה .שמתי לב שהפוסטים האחרונים שלי הם מאוד מאוד תל-אביביים וזה לא כי אני רוצה למשוך אנשים לעיר, העירייה לא משלמת לי, לצערי, וגם הם באים לבד, אלא כי העיר ניראת כל כך טוב בחופש וכל כך טוב לעשות בה את הדברים הפשוטים ולהנות מבילויים שלא עולים כסף, כמו לטייל ברחובות.

התחלנו בארוחה קלה ב”שדרה 34” המסעדה הזולה שכל אחד מכיר בעיר ונזכר בה בימי המיתון. נתקלנו שם ב”לחם פסח” שהיה טעים מדי מכדי להיות כשר ולאחר ששאלנו, הסתבר לנו כי הוא עשוי מקמח תפוחי אדמה. מעניין.

בהמשך טיילנו לאורך הרחוב, הצטלמנו ליד דוכן מיצי הפירות “תמרה” וחנות התכשיטים “מילר” שהצילום לידה הזכיר לי את הסצנה הפותחת ב”ארוחת בוקר בטיפניס”,. נזכרנו, אני וליאת, בימי העבר ובבלויים משותפים, הסתכלנו בחלונות הראווה ואפילו נכנסנו לכמה חנויות ששיעשעו אותנו, כמו Rhus Ovata, חנות מהממת של שתי מעצבות אחיות, שהעיצוב שלה פשוט הורס, וגם הבגדים יפים.

נכנסו גם לכמה חנויות הזויות יותר כמו חנות המצעים “דארלן” שהיו בה מצעים יפים ויקרים מדי, חנות לשמלות ערב פרחיות למדי בפינת פרישמן וישבנו בכיכר דיזנגוף. בדיזנגוף סנטר הלכנו ל-NO NAME, במטרה להיפטר סוף, סוף מתלוש המתנה על סכום 200 ש”ח שקיבלתי מחבריי לעבודה, לכבוד יום הולדתי, אך שוב לא מצאתי כלום. זוהי מתנה שהיא קצת עונש, כי אני רוצה לממש אותה, לפני שאני מאבדת את התלוש, אבל אף פעם לא מוצאת שם כלום. אוף.

לגבי האאוטיפיט שלי, הייתי חייבת לשלב כחול וצהוב, צבעי הקיץ התל אביביים, עם לבן. רציתי גם לנעול כבר את סנדלי הגלדיאטור הלבנים החדשים שלי, (קניה מוצלחת במיוחד בחנות הנעליים האהובה עליי בקינג ג’ורג’ – 80 ש”ח). החולצה הלבנה הכי כיפית שלי (מהבזאר של אתי פרץ – בקינג ג’ורג’ 17), החצאית שאמא שלי תפרה לי בשנה שעברה (בהשראת אמריקן אפרל) ותיק אמריקן אפרל הצהוב המהממם שלי (שעליו אפשר לומר: או שקיבלתי אותו באייטיז בחינם באיזה סופר או שקניתי אותו ב-200 ש”ח באמריקן אפרל, מצחיק אבל נכון). אקססוריז משעשעים בדמות משקפ השמש הצבעוניים מניו-יורק, ושרשרת הפפיון מ-H&M – מתנות מחברות שנוסעות לחו”ל. אני חושבת ששילוב הצבעים הזה יצא טוב, מה אתם אומרים?

אני מקווה שנהנתם מהסיור הוירטואלי. הלוואי והיה אפשר לעשות אותו יותר מובנה שגם יועיל לכם כשאתם באים לעשות קניות בעיר, אולי בעתיד. סופ”ש נעים!

כמעט כמו בסנטרל פארק

רק בתל אביב… פארק הירקון באביב, אין מילים, רק תמונות הפעם.

בתמונות: שמלה pull&bear, נעליים מקליגולה, תיק ZARA,  משקפי שמש H&M.

H&M עם Alix ו- Betty

היום כמו כל יום כמעט הצצתי אצל Alix מהבלוג הכי מהמם וראיתי שיתוף פעולה מעניין בין בלוגרים, פרויקט של מדיה חברתית Ykone ומותגי האופנה H&M המוכר והנחשק בעיני כולנו -וCOS המותג החדש השוודי מבית H&M. גיליתי שגם Betty בעסק והצצתי גם אצלה. התמונות של Alix הרבה יותר מהממות כמו תמיד.

תציצו באתר המהמם הזה,  Ykone, גם אם הוא בצרפתית כי הוא באמת שווה ומעביר את הערכים שבאירופה מייחסים לאופנה ולכן כל כך כיף לראות שתופי פעולה כאלה שם. כרגיל, מתי אצלנו? אני חייבת לציין שאני עומדת לפעול כדי לקדם את הנושא הזה. מקווה לחדשות בנושא אחרי החגים.

פתאום הבנתי שלא איחלתי לקוראיי היקרים חג שמח, הייתי כרגיל מרוכזת בעצמי. אז שיהיה חג שמח, הרבה אושר וכיף בחופש. תהנו ותהיו יפים.

אני זזה עוד מעט לפארק, מקווה לחזור עם תמונות מהממות בשבילכם. נשיקות.

עוד פוסט על תל אביב

גם כשתל-אביב כבר בת 100 היא מרגשת אותי מאוד. אומרים כי היא בעצם זקנה עוד יותר מאחר ונווה-צדק וכרם התימנים הן שכונות שהיו קיימות עוד לפני הגרלת הצדפות של דיזינגוף, שזה האירוע המסמל את תחילתה של העיר, אבל אי אפשר לריב כל הזמן על ההיסטוריה כשהעיר כל כך יפה, יש שמש, ים ותיירים שגורמים לי להרגיש תושבת של עיר קוסמופוליטית, כמו שאני רוצה שהעיר שלי תהיה.

אתמול ירדתי לאורך רחוב גורדון אל הים, וזה מה שהבאתי איתי. תמונות. ככה אני זוכרת את תל אביב מלפני יותר מחמש שנים כשגרתי בדירתי הראשונה ברח’ שפינוזה והייתי הולכת לים לאורך רח’ גורדון, עוברת על פני “קפה תם” ואז רק עוד קצת ואני בים. כמעט כמו המסלול שלי אתמול. היה חם כמעט כמו בקיץ, כך שהזכרונות קפצו לראש בלי מאמץ. שמעתי שירים של מוריסי באייפוד ונתתי לזכרונות ללטף אותי ולשמש לחמם. לא לפני שמרחתי על אזורי גופי החשופים קרם נגד שמש.

התמונה האחרונה: רח’ גורדון עם הבניין החדש בגורדון 1 שנראה גדול מדי ובודד מדי ומחכה לתושבים עשירים, וזה חבל. אני מכירה כמה תושבים לא עשירים כלל שהיו מתים לגור בו כבר עכשיו, כך שהבניין לא היה צריך לחכות בבדידותו.

עכשיו אני שמה לב שברוב בתמונות יש שילוב של גווני כחול וצהוב, כניראה שזה בלתי נמנע ואלה הצבעים שמושכים אותי בעיר. אולי היא לא רק עיר לבנה, היא גם מאוד עיר של קיץ ותכלת וצהוב.

וזאת אני בדרכי אל הים, בחדר המדרגות המהמם של הבניין בו אני גרה היום.

אאוטפיט לטיול על הים: אף אחד מהפריטים אינו מהעונה הנוכחית, אלא בגדים אהובים מעונות קודמות. טוניקה מ- TNT, טייץ מ- ZARA, קרדיגן מ-pull&bear, נעלי פלסטיק אדומות מהמשביר, שבזמנו, לפני שנתיים כשקניתי אותן היו רכישה מאוד חשובה שלי, והתיק הסגלגל מ- MANGO.

תודה למי שמנקה טוב כל כך את המראה בלובי ולמצלמה הקטנה שלי canon.

פרידות ונפילה

זה לא ניראה כמו השם הכי אופטימי לפוסט שלי, אבל אלה הן רק שתי הנקודות המוצלחות של היום המעולה שהיה לי אתמול.  היום התחיל בסיבוב קניות פורה ביותר, המשיך לפגישה עם בחורה מדהימה שאוחזת בסטארט-אפ מרגש בתחום האופנה, מה שהוביל אותי למגדלי עזריאלי, לאחר מכן במונית לדיזינגוף סנטר, שם ראיתי את הסרט היפני שגזל את פרס האוסקר מ”ואלס עם בסאשיר”, “פרידות”. אני קצת מפחדת לומר שזה בצדק שגזל, למרות ש”ואלס עם באשיר” הוא יצירה קולנועית למופת, “פרידות” היה פשוט מדהים. זה לא מפתיע אותי בכלל שאני הולכת לסרט ביום יציאתו להקרנות בארץ. כך זה תמיד עם סרטים זרים שאני כבר מחכה שיגיעו, וגם הביקורים התכופים בדיזינגוף סנטר מפגישים אותי תדיר עם הפוסטר המפתה והרגוע של הסרט היפני והנפלא. יפני, במקרה שלו, זה לא רק המוצא, הכל שם מאוד מאוד יפני. אני לא רוצה להרחיב, כי אני רוצה להשיר רושם שטחי למדי, כדי שתלכו לראות. אה, שכחתי. אני רצה להוריד את הפסקול.

אחרי הסרט שעשה לי ולחברה שלי, ליה, חשק עז לסושי, למרות שבכלל לא אכלו סושי בסרט, ביקרנו בסושיה “יאמיסאן” בקינג ג’ורג’, מהסושיות הזולות והכיפיות האלה שגם מגישות תה יפני או סיני. היום כבר התקרב לקראת סופו בשלב זה, אך לא נתתי לו להסתיים כל כך מהר. קפצנו ל”באצ’ו” להגיד שלום לחברות ולקבוע את המשך הערב.ואכן אחרי מנוחה קצרה בבית נסענו באוטו, דבר מאוד מוזר יחסית לחיי היום-יום בעיר, לאירועה אמנות  “נפילה” שמתקיים בסופ”ש הזה ב”בית פנורמה” בתל אביב.המיקום בבניין התעשייתי הענק שמול בית המעצר באבו-כביר התברר כרומנטי ביותר. למי שעוד לא היה, מחר עוד יש לכם הזדמנות ללכת וזה שווה וכיף.  מעבר לחללי התצוגה המרהיבים, שרק הקירות שלהם הרטיטו את גופי, האמנות החיננית, ההופעות והבר המגניב, תפגשו גם את כל התל אביבים המעודכנים שהזיזו את עצמם אל דרום העירבמיוחד לכבוד האירוע. האירוע נמשך 3 ימים ולכן הצמיד הזוהר על היד שלי. ולא, זה לא האקססורי הלוהט בעיר, למרות שלסופ”ש הזה, זה בהחלט כן.

עוד דבר טוב שקרה אתמול – זה שכתבו על הבלוג שלי באתר bamoda – כנסו לקרוא.

רואים את הקירות, מבינים למה התכוונתי? חללי התצוגה  מוצעים, כפי שאני חושדת,  להשכרה לאמנים.

אור מנורות הפלורסנט הלבן והיפה שמאיר אותי הוא מעבודה של מהממת של יוחאי מטוס. Fame , הרי לא בשביל זה כולנו כאן? אפילו ניתן לראות את רותם, הצלמת האנונימית, משתקפת בתמונה.

בתמונות: מגנסי הרמון מ- pull&bear, תיק ונעלי בובה מזרה – הכל מהעונה הנוכחית. התרגשתי מאוד מהמראה הנקי והמשוחרר שבעייני מאוד התאים לחללים הריקים האלה.

והחולצה –  עליה בפינה החדשה פה בבלוג “חנויות שוות בתל אביב” – אותה החלטתי לפתוח כדי לתת לכם גם תועלת כלשהי וגם כי אני שמחה לחלוק איתכם את המקומות שבהם אפשר למצוא מציאות שוות.

חנויות שוות בתל אביב -  והפעם על מקורה של החולצה הלבנה. החולצה נקנתה מחנות מרגשת וחדשה שמצאתי בקינג ג’ורג’ במהלך שיטוטיי אתמול. החנות מייבאת בגדים מרשתות אמריקאיות. ראיתי פריטים מ-forever21, אברקרומבי,old navy ועוד רבים אחרים. היא נמצאת בקינג ג’ורג’ 17 ונקראת בשם הלא סקסי – “הבזאר של אתי פרץ”. השם אולי לא סקסי אבל הבגדים כן. יש מלא חולצות  מגניבות, שמלות וגופיות והכל שווה וזול. זאת אפילו החנות היחידה בכל קינג ג’ורג’ והסביבה שמכרה חולצות בצבעים הנכונים של הקיץ, לכן גם זכתה להצצה מצידי. מעבר לכביש מהחנות הזאת, בקינג גורגי 10, נמצאת החנות האחות של החנות הזאת ושמה True Life, שם שםמציעים לכם מותגים אמריקאים יוקרתיים יותר, כמו פולו, ראלף לורן, מוצרים יוקרתיים יותר של אברקרומבי ועוד. שתי החנויות האלה יהיו מעכשיו מקומות קבועים בהם אבקר. מעבר לחולצה המהממת שבתמונה שעלתה רק 50 ש”ח, קניתי עוד אחת שגם אותה אראה לכם בקרוב. אז אם אתם בסיבוב בעיר, שווה להיכנס.