יום שני, 29 ביוני 2009

קצת חדשות טובות

גם לי מגיע קצת חדשות טובות. בעצם לכולם מגיע, לכל מי שמחכה למשהו טוב שיקרה, אני ממש מקווה שזה יקרה ויקרה בקרוב. כל כך כיף להתחיל את הפוסט ממשהו אופטימי. אני כותבת אותו מאוחר בלילה, אבל מקווה שמי שיקרא אותו בבוקר, זה יעשה לו נעים. אז חדשות טובות כבר אמרתי?

לא יודעת אם בא לי לפרט על הכל עכשיו, הרי בשבוע הבא הכל כבר יהיה מאוד גלוי ולא יהיה צורך במילים כדי להסביר. יהיה אפשר פשוט להמשיך הלאה. אבל רק אומר שזה יהיה משהו ממש כיפי ומשהו שקשור לבלוג.

sefi_08 (2)

בנתיים, אחלוק איתכם את התמונות האחרונות מסט צילומי יום ההולדת לבלוג. אני חושפת שמלה חדשה ישנה שלי. ישנה כי היא אצלי כבר מזמן ועוד קודם היא הייתה של אמא שלי וחדשה היא בעיקר עבורכם שעוד לא ראיתם אותה וגם לא את הסנדלים הקיצוניים והחדשים שלי מזרה שקניתי החודש. כבר מזמן היה בא לי על פלטפורמות שחורות קצת גסות אבל נוחות. זה תמיד כיף להיות גבוהה ואני בתור אחת שעקבים זה קצת סיוט עבורה התפתתי לפלטפורמות. הרי שנים חשבתי שזה שייך למלתחות של פרחות ולמרות שכבר התרגלתי להבין ששום דבר לא יראה עליי פרחי, עדיין התרחקתי מנעליים מהסוג הכל כך ישראל יהזה. לא חושבת שיש עוד עמים מעמי העולם שאוהבים פלטפורמות כל כך. אפילו בת דודתי מגרמניה, שנמצאת בארץ פחות משבוע אמרה בעודה מסתכלת על חלון ראווה של רשת “גזית” שזה כניראה כל כך מקומי ללכת עם פלטפורמות כאלה גבוהות. אבל אז מה, עכשיו גם לי יש כאלה וזה אפילו מהמם.

sefi_11

sefi_19 (2)

sefi_21

sefi_23 (3)

sefi_24

בתמונות: שמלה מעשה ידי אמא שלי, נעליים מזרה, חגורה של tifa arts.

אז תודה לערן מחלו, צלם החצר ו”לקריסה” העכבר הלא אקולוגי שלי על הסט המהמם.

שיהיה לכולם בוקר אופטימי ויום מעולה. כבר פחות חם אז זו כבר התחלה טובה. מחר זה גם יום הלימודים האחרון לכל תלמידי היסודי שזה בעיקר ניראה לי כמו אושר קיצוני עבורם. אני מתגעגעת לימים האלה ואני מקווה שיהיה להם חופש מאושר.

יום שבת, 27 ביוני 2009

בבית הזה גרות גם פנדות

שלא תחשבו שגרים אצלי רק עכברושים וכדי שפנדה השמנמנה לא תיעלב כי גם ככה היא כל החיים תקועה לבד בפינת המיטה שלי כי היא היצור הכי שמנמן ועצלן וישנוני בעולם גם ככה. אבל מאחר ואיני מעליבה אף חיית בית הזמנתי גם אותה להשתתף.

sefi_29

sefi_30

sefi_26

sefi_edited_27

אלה כניראה התמונות הכי משועשעות שלי מכל הסטים. אני לובשת שמלה משוק בצלאל, חגורה של טיפה ארטס וסנדלים זהובים עם פייון מלפני שנה. הסיכות בראשי הן מתה מליאת שהבאיה אותן מז’נבה בביקורה הקצר הקודם שם. הפנדה היא בכלל מהגרת מוינה, היה שם קר מדי.

אני עכשיו שמחה במיוחד על ההפקה הזאת מאחר והשבוע אני מארחת בביתי את בת דודתי והחבר שלה, מה שלא משאיר לי זמן לכלום. הם, כניראה, התיירים הכי חמודים מגרמניה בתל אביב. עכשיו כשאני המדריכה והמארחת אני שוב זוכה למבט נוסף על תל אביב ושוב מופתעת מכמה העיר הזאת היא מגוונת ויפה. זה מרגיש לי נורא כיף למרות שהחום ששורר בה השבוע, שבכלל לא מפריע לגרמנים, הורג אותי לאט וזו השנה הראשונה שבה אני ממש מתבאסת לצאת החוצה אל מחוץ למזגן.

בשבוע הבא קורים כמה דברים משמעותיים. מישהו שאני מאוד מחכה לו חוזר מחו”ל ומצד שני ליאת נוסעת וזה ממש לא כיף. ביום שישי חגגנו לה מסיבת פרידה בפיקניק בפארק דובנוב. אין כמו פארק עירוני לנקניקיות בלחמניה וגיגית ענקית של קפיריניה. מקווה שיהיו תמונות להראות לכם.

שתהיה לכם שבת מהממת ושבוע מעולה.

תודה רבה לערן מחלו, שוב.

יום חמישי, 25 ביוני 2009

המשך יומולדת!

הבנתי שיום אחד של חגיגות זה לא מספיק והחלטתי לשחרר כל יום סט צילומים נוסף לכבוד יום ההולדת החגיגי. מעבר לזה שאתם זוכים להצצה על הספה שלי (זה סתם, כי לא באמת רואים אותה) אתם גם זוכים להכיר את היצור הכי חמוד שחולק איתי את הדירה. gosic rata נקנה באיקאה לפני חודש ומשהו ומאז הוא הדבר הכי חמוד ששורץ אצלי בסלון. העכברוש הראשי של הבית חי על הספה והוא מהמם, אבל הוא קצת התבייש ולכן רק בקושי ניתן להבחין בו, לעיתים, לימיני בסט הזה. בתמונה השניה, למשל,  אני מניחה את ידי ליד אוזנו האפורה. אולי בעתיד הוא יסכים להצטלם ועד אז אנחנו מבלים שלושתינו במזגן כי החום הזה פשוט לא חוקי.

sefi_edited_07

sefi_final_01

sefi_final_02

sefi_final_05

בתמונות: אוברול של מנגו שנקנה ממש לאחרונה (כבר אמרנו שה”סייל” התחיל?), לק לוריאל 505, עכברוש מאיקאה.

תודה רבה לערן מחלו על הצילום. יש לו בלוג פורטרטים שגם מעוצב נורא חמוד ואתם מוזמנים להציץ.

יום רביעי, 24 ביוני 2009

way too yellow בן שנה!

אז לכבוד האירוע צילמתי את ההפקה הזאת שחלקים ממנה עוד שמורים ויוצגו בעתיד. גיליתי שהסלון שלי יכול לשמש כסטודיו לצילום וגם שזה יכול להיות אפילו כיף להצטלם ולעשת סטיילינג באופן ספונטני.

אני מקווה שמי שקורא את הבלוג שלי אוהב את מה שהוא רואה, כי זאת הייתה השנה המשמעותית של חיי. השנה הבנתי שיש עוד המון דברים שאפשר לעשות חוץ מללכת לעבודה ושאפשר להציג את העולם הפנימי שלי בצורה הכי אמיתית במקום שהוא לגמרי שלי.

תודה רבה לכל הקוראים ולמגיבים שלי שהביאו את הבלוג למקום שבו הוא נמצא היום, מקום שאני מאוד מרוצה ממנו. תודה!

sefi_edited_47

sefi_45

sefi_edited_34

sefi_33

sefi_final_43

תודה רבה לערן מחלו על הצילום. הסטיילינג, האיפור והשיער זה אני.

יום ראשון, 21 ביוני 2009

הכל צהוב

IMG_7046

אוי הכל היה כל כך צהוב ביום חמישי בתערוכת צהבת בגלריית אורבניקס בשקנין. אפילו האוטו בחוץ הודבק כולו באלפי דפי post it קטנים וצהובים. הרגשתי חגיגה גם לצהבהבות שלי למרות שזה היה אירוע אמנות חמוד למדי, אבל אחד מני רבים. בעיקרון מה כבר אפשר לעשות מפתקים צהובים קטנים, אתם שואלים. אבל מסתבר שזה חומר כמו כל חומר ומעבר לגימיקיות שלו והקלות שבה ניתן לחבר כמה פתקים ליצירת אמנות, יש בו גם פשטות גאונית.

לכבוד האירוע לבשתי שמלת טריקו בעלת שתי שכבות בגווני צהוב שקניתי לפני כשנתיים בחנות בפינת קינג ג’ורג’ ובורוכוב, נדמה לי. נו, החנות שמוכרת שמלות טריקו לרוב. צרפתי נעלי פיפ טואו בצבע קרם עם פפיון, ישנות כמו השמלה. בימי הזוהר של השמלה הלכתי איתה עם הסנדלים האלה. שרשרת חי מפלסטיק סגול של ANSSI מאיזו בחורה מקרית באיזו מכירה בנמל. הבחורה בכלל לא השתתפה ביריד, אלא עברה לידנו עם הקופסא והתלהבתי. את מכשירי התקשורת שלי, הארנק והמפתחות שמתי בתיק חום של זרה, שבדרך כלל אני נושאת אותו across the body אבל הפעם קיצרתי את הרצועה, מה שהפך את התיק למתאים יותר לשמלה הזאת.

IMG_7052

אם יש פה מישהו בין הקוראים שחושב שראה כבר מפלצת צהובה מימיו, הוא לא יודע כלום. גם אם הוא בטוח שכבר פגש במגעילה שבין הפלצות הצהובות, באחת כזאת הוא עוד לא נתקל. קבלו אותה: “ מפלצת צהובה!” – מימין. וואו, כמה ניירות post it היו צריכים לבשל בשביל להכין אותה. משמאל, קולאז’ מגניב שבמציאות, זאת אומרת בעין אנושית לא מזויינת, לא ניתן כמעט להבחין בדמות המוצגת בו. זאת ניתן לראות רק ע”י כך שמסתכלים דרך מצלמה דיגיטלית או מצלמה של טלפון סלולרי. החיישנים שם רגישים יותר להבדלים הקלים שבצבעים וכך כשמצלמים ניראת הדמות הכחלחלה צהובה הזאת. במציאות זה  ניראה יותר כמו כתמים. כמו שכבר אמרתי. זאת תערוכה גאונית בפשטוטה.

IMG_7057 IMG_7060

מובן כי אוצרי התערוכה לא פסחו על האפשרות להציע פעילות גם לבאי התערוכה ומי שרצה יכול היה להשאיר את חותמו על השולחן מלא הפתקים, או להדביק פתק עם מסר משלו על חלון שיועד לכך. בתמונה למטה ניתן לראות את יואב, ידידי מצייר את הלוגו של הבלוג הצהוב שלי. בגלל שצהוב על צהוב לא הולך כל כך קונטרסטי, הוא החליט לעשות קו מתאר שחור. כמה מעצב גרפי זה מצידו.

IMG_7058

מעבר להיותו של יואב חבר טוב, הוא גם מועיל למדי והוא זה שעיצב לי את כרטיס הביקור הצהבהב שלי. צד אחד (זה שאתם רואים, זה הצד עם פרטי הבלוג, ואילו מאחורי הכרטיס ניתן למצוא את כל פרטי ההתקשרות שלי לגבי העבודה שלי בקידום מותגים במדיה החברתית. העיצוב של הצד האחורי של הכרטיס מהמם לא פחות. הייתי מראה לכם, אבל אז כל מיני אנשים ישלחו לי סמסים כדי לגלות לי שאני בעצם ג’ינג’ית ולא ניראה לי שזה הדבר הכי טוב שיכול לקרות למישהי צהובה.

IMG_7087

התערוכה עוד פתוחה עד 13 ליולי. כדאי לכם לקפוץ לשם. תתלבשו בצהוב, זה עושה אחלה מצב רוח. שבוע מעולה לכולם!

יום חמישי, 18 ביוני 2009

ה”מעמד” או משקפיים בחינם

DSCF8048

איזה כיף זה להגיע ל”מעמד הזה”, של הבלוגרים המשפיעים. זה הגיוני למדי, הרי אני תמיד ידעתי שאני משפיעה, אבל בכל זאת נחמד לגלות שיש עוד אנשים שחושבים ככה. אז הזמינו אותנו לסניף אירוקה שבקניון איילון, אסלח להם הפעם על כך שהייתי צריכה לעבור את המסע אל  מעבר לירקון, לבחור לנו זוג משקפי carrera ולקשקש על עולמנו המופלא של הבלוגרים. קצת פלורסנטים בחנות ופלאשים של נמרוד ו-kalba סינוורו אותי מאושר ובכלל שכחתי שאני נמצאת בקניון שהיה עבורי מעוז שנות ה-90. למי שלא יודע, כאן נפתחה חנות ה ZARA הראשונה ונדמה לי שגם סניף המק’דולנדס הראשון.

אני מתה על זה שבתמונה הראשונה פה רואים את נמרוד משתקף במשקפי הכאילו וינטאג’ שבחרתי והשיק האיטלקי הקצת פרחי שלהם הולם אותי מאוד.  בחרתי לי את הזוג הקלאסי של המותג בשחור. בכלל עם האוברול שלי זה עושה לי תחושה של חופש. אוף, למה אני לא בחופש.

במפגש גם פגשתי לראשונה שתי בלוגריות שאני אוהבת standing ovation ו-אוסף פרטי. ואז הבנתי שמעבר לזה שאנחנו משמשים כלי פרסומי בידי אירוקה, אנחנו גם זוכים לפגוש אנשים שאנחנו אוהבים ולא הייתה לנו הזדמנות לכך. כיאלו לא צריך להגזים. הרי היינו יכולים להיפגש גם לבד, אבל עובדה שזה קרה בזכות זה שנבחרנו לקדם את המשקפיים. בדרך במונית חזרה דיברנו עם הבחורה המהמתת מסאצ’י אינטראקטיב על האם ואילו מותגים לא היינו מוכנים לקדם. הדיונים על פרסום בבלוגים הם מעייפים ותמיד מסתיימים בזה שיש תועלת לכולם, בסופו של דבר.

מי שרוצה גם זוג כזה מוזמן להיפרד מ- 500 ש”ח, או לנסות לזכות בזוג במתנה. אצל נמרוד ב ILOOK יש תחרות והוא מחלק זוג חינם.

DSCF8047

אה ועוד משהו משעשע שקורה ממש היום. הום בעכבר העיר התפרסם סיפור קצרצר שלי על חיי כבלונדינית. בסיפור מתוארת אפיזודה די יומיומית של חיי. מומלץ לקרוא לפני שמחליטים לצבוע לבלונד ולחשוב טוב, טוב, האם זה טוב לכן.

עכבר העיר 180609  פנאי פלוס 180609

ועוד דבר שהבנתי הסיפור הזה של לכתוב בעיתון, זה שיש עורך. ואיך שהסיפור שלי היה הרבה יותר מצחיק ועם חידודי לשון פנימיים שהפכו אותו מדיווח על יום בצבע בלונד, לחוויה הרבה יותר מלאה. אבל ככה זה כשיש מקום מוגבל בעיתון. הוופעה השניה שלי בעיתנות היום היא לכבוד המותג האהוב עליי petit A שזכה לאייטם בפנאי פלוס.

אני זזתי לפתיחת תערוכה שנקראת “צהבת”. הרי לא אפספס שום אירוע צהבהב. מקווה לדווח בהמשך, סופ”ש נעים.

יום שני, 15 ביוני 2009

כל מיני דברים נחמדים שקרו השבוע

מה שטוב בדברים נחמדים זה שזה פשוט נחמד. שום דבר ממש מדהים, או ממש ממש מאכזב. הייתי רוצה שרוב החיים שלי יהיו מורכבים מרצף של דברים נחמדים ושהם יהיו גם קצת אסתטיים. לעומת זאת, המחשב שלי לא במצב משהו בכלל וזה מדכדך אותי, כי הוא יקר לי מאוד ואני מקווה שהוא ישרוד את תלאות החיים הדיגיטליים המסכנים שלו, זה הדבר היחיד הלא נחמד שקורה, אבל אני מקווה שהוא יחלים והכל יהיה טוב שוב.

אז נחזור לדברים הנחמדים. קודם כל לא מדובר בשבוע קלנדרי, אלא בכמה ימים אחרונים. ביום חמישי עזרתי לידיד מאוד רחוק לעשות שופינג. מה שהיה מוזר בהתחלה התברר כחוויה די חביבה. תמיד כיף לקנות בגדים, וכשעושים שופינג עבור מישהו אחר, זה יותר כיף, כי אז לא צריך לשלם. וגם זה נחמד כי יש כל מיני אנשים שיכולים לקנות ממש הרבה בגדים בבת אחת. זה מעניין, משהו שלא ניסיתי, כמו לעבור חוויה אנטרופולוגית בתחום השופינג. בדרך כלל אני קונה פריט פה, פריט שם, אבל לא חוזרת עם מלא שקיות. מה גם שהסיפור הזה עמד להפוך לסיפור אימה, כאשר המזוודה בה נארזו הקניות החדשות נאבדה במטוס באמריקה, אבל מאחר ולשופינג בזארה חייב להיות סוף טוב, המזוודה נמצאה לבסוף כעבור יום ואפילו אף פקיד ביטחון לא גנב את הבגדים החדשים.

עוד משהו נחמד זה שקיבלתי שרשרת במתנה מהאחת והיחידה, מעצבת התכשיטים, Lilla my, גם אותה אראה לכם בקרוב, וגם כמה בגדים מהממים עשו את דרכם לארון שלי באורח פלא. כל זאת בנוסף לזוג הסנדלים ההורס שקניתי בזרה, למרות הצרות הכלכליות. כי נעליים זה מה שמצעיד אותנו לעבר העתיד. אין לחסוך על נעליים.

עוד דבר נחמד זה שיפית מהמותג tifa arts הזמינה אותי לסטודיו שלה לקבל מתנה וזו אמנם הייתה חוויה קצרה, אבל מגניבה מאוד. מהאירוע הזה דווקא יש לי תמונות, אבל זה בעיקר כי היה קשה לעמוד שם ולא לצלם. את החגורות המהממות שבחרתי אני כבר אראה לכם עם האאוטפיטס הגאוניים שארכיב איתם בעתיד, אבל התמונות מהסטודיו המגניב שלה כאן. מעבר לזה שהוא יפה ובהיר ומלא בדברים מגניבים, אווירת העשייה הזאת שיש בסטודיו לעיצוב אביזרי אופנה, יש בה משהו שעושה חשק לעשות משהו בידיים. טוב אולי מתישהו.

IMG_6954

IMG_6956

IMG_6959

IMG_6965

IMG_6972

IMG_6975 IMG_6970

למרות שאחרתי לפגישה בסטודיו והיה נורא חם בעת הרכיבה על האופניים, עדיין מאוד נהנתי מהיצירתיות ובכלל מלהיות במקום כזה.

גם השמלה חדשה והצבעוניות שלה עשתה לי אתמול מצב רוח טוב כל היום. יצא לי פוסט קצת תזזיתי, אבל אופטימי. שבוע מעולה לכולם!

יום שישי, 12 ביוני 2009

בקרים במרסנד

IMG_6879

היום היה אחד מהבקרים האלה שפשוט קמתי בבוקר והלכתי לאכול ארוחת בוקר ב”מרסנד”. לרוב איני אוכלת בבתי קפה בימי שישי כי הם עמוסים ומאחר ועומדת לפני האפשרות לשבת בבית קפה בכל ימי השבוע,אפשרות לא מנוצלת בעליל, יש לציין, אז למה להידחק. אבל היום היה בא לי. “מרסד” אחיו של בית הקפה “באצ’ו” נבחר בפה אחד לאור היותו הקפה האהוב עליי ועל ליאת, שעוזבת לחו”ל, והוא נכנס לרשימת הדברים שצריך להספיק לעשות כמה שיותר במסגרת הזמן שנשאר לה בתל אביב. אז נפגשנו בפינת ריינס והלכנו לאורך רחוב פרישמן ובפינת בן-יהודה התישבנו בפנים במזגן בחלל המעוצב כמו מראשית שנות ה-60 או ה- 70, הלוואי וידעתי מתי באמת הוא הוקם. צריך לברר…

IMG_6902 IMG_6923

מצאנו עיתון לא מזיק ( רק מוספים כמו גלריה או “דה מרקר” או מוסף כלכלי אחר נחשבים ללא מזיקים מאחר אינם מאמללים אותנו עם חדשות אמיתיות ומרושעות בשעת בוקר נעימה ביום שישי) וחיכינו לארוחת הבוקר המעולה עם הביצים הרכות. האוכל היה מעולה, החברה גם. במילה חברה אני מתכוונת למפגש נשים מבוגרות מאוד, מטופחות לגילן ותל אביביות אמיתיות, שדיברו בגרמנית בשולחן הארוך לידינו. ה”בחורות” שתו קפה ומיץ ואכלו ופלים מהבית בעודן מרכלות בשצף בגרמנית על אנשים אחרים. לליאת ולי היה משעשע לראות אותן ולקוות שגם אנחנו נזדקן באושר ונהיה זקנות חדות לשון שמרכלות בחדווה ומצליחות לעשות מפגש של שבע חברות גם אחרי גיל 70. תוך כדי הצחקוקים שלהן חשבתי לי שהלוואי והגרמנית שלי הייתה טובה כשלהן, ומזל שיש לי עוד כמה שנים טובות להתאמן. זה מזכיר לי את הפוסט לפני אחרון שבו כתבתי על בלוג האופנה המסקר זקנים. הן בקלות יכלו להיכנס לגרסה ישראלית של בלוג כזה. מי מכם הולך לעשות את זה?

אחרי ארוחת הבוקר המשכנו לשוק של כיכר דיזינגוף וליאת קנתה זוג מחזיקי ביצים רכות בהשראת ארוחת הבוקר. בדרך הצטלמנו על פרישמן, שזה לא החלק הכי פסטורלי של הרחוב המהמם הזה, אבל ככה זה, העיר הזאת יפה בכיעורה החם והלח בקיץ.

IMG_6934

IMG_6950

IMG_6942

לבשתי שמלה בצבע nude מערמה בשוק בצלאל שהסכמתי להקדיש לה 5 דקות יום לפני, ובמסגרת הזמן הקצר הזה מצאתי אותה, להפתעתי הרבה. בחרתי להוסיף אביזרים בצבע חום בהיר כדי לתת בכל זאת קצת גוון ללבוש, וגם כי החגורה שתומכת במותן הופכת את השמלה הזאת למוצלחת. האביזרים החומים: תיק- זארה, משקפי שמש – H&M משנה שעברה, חגורה – מאלנבי, סנדלים חומים עם אבני טורכיז שלא רואים, לצערי, התמונות – מתנה מאמא. את השמלה אפשר לשלב גם עם גוונים בהירים של ורוד, לבן ובז’, מה שאולי אעשה בעתיד.

תודה רבה לליאת שלא רק קראה את ה”דה מרקר” הלא מזיק, אלא גם צילמה ודיסקסה איתי בכל הנושאים שעלו בבילוי אתמול בלילה, ורובם לא נעימים כלל. שבת כיפית ואופטימיות, כמו ההליכה ברח’ פרישמן, הזקנות המרכלות בקפה וכל מה שתחשבו שעושה לכם מצב רוח טוב.

נוסף בעריכה: תודה רבה לאנונימי/ת ששלח לי את הלינק לכתבה על "בנות מרסנד" מתוך עיתון "הארץ", פשוט מדהים. מומלץ ביותר.

יום רביעי, 10 ביוני 2009

פרויקט מסלול והחלטות בחיים

IMG_6825

אז התקשרו מ”רשת” לפני כמה שבועות והזמינו אותי להשקה של התכנית שהם מקווים להפוך לדבר הכי חם בקיץ. אז לבשתי משהו שחור ומהמם, כמו שאירוע כזה דורש והלכתי. לא סתם הלכתי. קמתי ברבע לתשע לפנות בוקר, זרקתי על עצמי את האאוטפיט האלוהי שלי, עליתי על אופניים ואחרי 10 דקות הייתי בסינמקט. היה חם וקצת מגניב להתחכך בסלבס שלא היה לי ברור למה הם טורחים לקום כל כך מוקדם, אבל כנראה שזו גם עבודה בשבילם, משהו שאני לעולם לא אבין. היה כיף, גם כי כבר מזמן לא פגשתי את חיננית וחבורת האוחצ’ות ההורסות שלו וגם כי כן פגשתי באירוע זוג חברים שלא ראיתי מזמן והם הודיעו לי שהם מתחתנים, סוג של סימן ותקווה שגם בעיר הזאת יש סיכוי לאהבה.

משום מה, כל החיכוך בסלבס לא הביא לי שום תחושה חיובית במיוחד. אולי כי זה היה מוקדם מדי בבוקר וכי הם לא באמת מעניינים אותי מאחר ואיני צופה בטלוויזיה, כמעט, ולא מבינה מהי גדולתם באמת ומה הם שונים ונעלים משאר האנשים שאני בניהם. אבל זה לא חשוב כי באתי בשביל לצפות בפרק הראשון של “פרויקט מסלול” בגרסה הישראלית וכי שלחו לי הזמנה עם שליח הביתה. כנראה המחווה הקטנה הזאת של “רשת” הרשימה אותי.

הפרק הראשון של “פרויקט מסלול” גרם לי לחשוב שמצד אחד אופנה יכולה לעניין קהל רחב ומיינסטרימי, אבל מצד שני יוצריה מיד מתנצלים על זה שאופנה עומדת במרכז הריאליטי, ואומרים שהתכנית היא גם לגברים והיא לא רק על אופנה ובגדים וכל מיני נושאים איזוטריים שיכולים לעניין רק פאשיוניסטות צעירות. התכנית היא בעיקר שואו של המשתתפים. הם מצחיקים, מרגשים מעיקים, מפגרים, מבריקים ולפעמים אפילו יפים (טוב, אלון תמיד מאוד יפה, לא רק לפעמים). לאחר הצפיה בפרק הצלחתי להכיר אותם לעומק, ולא רק כי הם ישבו בשורה מאחורי בזמן ההקרנה, אלא כי העריכה הראתה הרבה מהם ולא ממש מספיק מהיצירה או תהליכי העבודה שלהם, כך שחוץ מהתוצאה הסופית לא ראיתי מה מניע אותם התהליך היצירתי. אני מקווה שבפרקים הבאים ניראה יותר התמודדות מול החומר והעיצוב, ולא רק את ההתמודדות שלהם בתכנית.

טוב, לא אהיה ביקורתית מדי. התכנית ניראת מקצועית, מעניינת, זורמת ומצחיקה. היא גם מאוד ישראלית במובן הזה שגם הרייטינג מכתיב את בחירת השופטים המחליטים מי ישאר בתכנית ולא רק הכישרון של המתמודדים. אי אפשר לדרוש אידיאל, אבל אפשר לקבל כיף. כיף זה בטוח יהיה, גם לגברים, כמו שמתעקשים יוצרי התכנית להדגיש (וכנראה סוחפים גם אותי לעניין הזה), מאחר ובתכנית משתתפות דוגמניות מהממות שמוסיפות לאושר הויזואלי, כמו גם חדר העבודה החלומי שבו עובדים המעצבים.

סטודיו מתמודדים  צלם - קובי בכר

אז זה מתחיל בשבוע הבא 17.6 בשעה 21:00. אני אראה בשידור באינטרנט. את הפרק הראשון כבר ראיתי ואני מחכה לעוד.

אוף, מרוב שכתבתי על התכנית לא נשאר מקום בפוסט בשבילי. אז היום הפוסט יהיה קצת ארוך יותר ואהיה קצת פחות מאוהבת בעצמי בו. להקרנה לבשתי את האוברול השחור ההורס שלי שקניתי במנגו לפני שבועיים בערך, אחרי פגישה מעניינת שזכיתי לה. האוברול היה מאוד יפה, אבל לא רציתי להוציא כסף. מדדתי אותו והתלבטתי לי האם כדאי או לא? בזמן המדידה נשמע צלצול הטלפון ומעבר לקו הייתה אורנה מ”רשת” שרצתה להזכיר לי את התאריך ההקרנה של ההקרנה החגיגית. מיד הבנתי שזה מה שאלבש לאירוע, אבל זה יתאים גם לעוד הרבה אירועים אחרים. האוברול הוא שילוב של LBD עם חליפת עסקים. בעייני זה שיא השיק, גם אם איני מרבה ללבוש שחור בקיץ. לאוברול הוספתי נעלי לקה שחורות מזארה וקלאץ’ צהוב שלי שסטייליסט חבר של חיננית אמר שהוא הורס. מחמאה מסטייליס צמרת זה הכי משהו לכתוב עליו הביתה. ביי בנתיים.

IMG_6849 IMG_6851

יום שני, 8 ביוני 2009

כמה דברים שריגשו אותי השבוע

השבוע התחיל טוב למדי. באופן מפתיע הייתה לי פגישה טובה והיה לי חשק לעבוד ולעשות דברים חיוביים. כחלק מהרצון לעשות דברים חיוביים, ניסיתי להוסיף רכיב לבלוג שעשה לי בלגאן מטורף והבלוג שלי התהפך. לא הצלחתי לתקן את המעוות ורק בזכות ערן שעזר להציל את התבנית שנפגעה ע”י הרכיב הרשע, הכל הסתדר והבלוג שלי שוב צהוב וחמוד, וכל דבר בו במקומו מונח. השבוע הזה עתיד להיות מאוד עמוס בכל מיני דברים מגניבים שאשתדל לכתוב עליהם בהמשך, אבל בנתיים לא יכולתי להתעלם משני הלינקים הבאים שריגשו אותי וגם רציתי להכיר לכם בלוג שיצרתי עבור חברה. הנה לפניכם.

Advanced style - בלוג אופנה לגיל הזהב. אולי מישהו מכם ראה את הקישור החדש שתפס את המקום הראשון בבלוג רול מחו”ל שמופיע אצלי בבלוג. את הבלוג גיליתי בטוייטר מציוץ של אתר bamoda, שלינקק לאתר nrg, שם הייתה הכתבה על האתר הגאוני. למזלי לא שכחתי קרדיט לאף אחד. כנסו ותהנו. יום אחד גם אנחנו נתבגר בסטייל.

milan7

התמונה מתוך advanced style

LIFE – מרלין מונרו בתמונות שלא פורסמו לפני. כל כך יפה ומרגשת בשחור לבן בפארק. מצולמת ע”י צלם של מגזין LIFE עוד לפני שהייתה ממש מפורסמת. התמונות התגלו כאשר אנשי LIFE ניסו לסדר את הארכיון וליצור ספריה דיגיטלית של התצלומים. בעת בה צולמו התצלומים המהממים הם נדחו ע”י המגזין ועכשיו הם כאן. היא כל כך יפה, הכי יפה בעולם.

Fullscreen capture 08062009 214626.bmp

התמונה ממגזין LIFE

petit A - הבלוג החדש של המותג petit A עלה לאוויר והוא בתקופת הרצה. אתם מוזמנים להציץ ולראות את כל הקולקציות של המותג הצעיר והנחמד. את הבלוג אני בניתי (כמובן מתבנית קיימת ששיניתי לפי רצוני) ויש שם מן הסתם הרבה תמונות שלי מצולמת וזה קצת מוזר. למרות שגם בבלוג הזה, שלי, יש הרבה תמונות שבהן אני מצולמת. אתם מוזמנים להתרשם מהקולקציה, להתעדכן על מכירות קרובות, על פריטים חדשים וכמובן ליצור קשר עם המעצבת, אם תרצו.

Fullscreen capture 08062009 215856

שיהיה לכם המשך שבוע מעולה!

יום שבת, 6 ביוני 2009

night life

כבר כמה זמן רציתי לכתוב משהו על חיי הלילה. לא על חיי הלילה בתל אביב, כי יש הרבה כותבים שמשתכרים יופי (אני מקווה) עבור כתיבתם בנושא, אלא על חיי הלילה בעיר כמו שאני חיה אותם. הייתי רוצה לקחת אתכם לסיבוב בעיר, אבל זה אולי בפוסט אחר. הבנתי שאין לי מספיק חומרים בשביל זה. אצטרך לעבוד על זה.

בכל מקרה חיי הלילה כמו שאני חווה אותם הם מאוד משונים, הם יכולים להיות במקום מקובל להשתכרות כמו אחד מברי “לה-צ’מפה” או סתם סיבוב באיבן גבירול עם בירה ודחקות מול מדף פאנטן בסופר פארם בלונדון מיניסטור.  זאת הייתה אחת החוויות הפחות רגילות, כאלה שחוויותי עם ליאת והיא נוסעת בקרוב להרבה זמן לחו”ל, ניראה ככאילו אני נפרדת ממנה וזה מאוד קשה, כי חיי הלילה שלי יצטמטצמו לדברים יותר קונבנציאונליים וזה לא ממש רצוי.

כשגרים בעיר גדולה, ניראה כאילו יש כל כך הרבה אפשרויות לצאת וכל כך הרבה דברים לעשות, אבל מגלים שאוהבים בערך 3 מקומות מתוך כלל האופציות. ה”פרוזדור” מקום הזוי בנחלת בנימין נותן תחושה של דירה מפעם עם בר ובה כל מיני מבקרים מוכרים. בניהם צעירים יותר, כאלה שמזכירים אותי מלפני 5 שנים, שחושבים שהעיר הזאת תעניק להם עתיד זוהר. “לה צ’מפה” טאפאס וקאווה בזול, לא בברצלונה בשמש עם גופיה, אלא על המדרכה או בשדרה עם הבקבוק וכוסות שאפשר לגנוב הביתה, אם רוצים. מסעדת “גוצ’ה” קלמארי ושרימפס בדרך הביתה, לא ממש בילוי לילי זוהר, אבל טעים ומלוח עם דרינק טוב. "הפינגווין” זה כבר משהו שמזכיר חיי לילה אמיתיים. מועדון אפל וכיפי עם חדרים סודיים וקודים אותם מחזיקים רק המובחרים מבניינו, שפותחים דלתות לחדרי מיזמוזים או סתם דלתות סודיות. זה טוב לבנים כדי שירגישו חשובים ויוכלו להרשים בנות. יש את “SUBLET”  בר זוהר ליפים ויפות מול גן ציארלס קלור, אם רוצים בריזה מהים והרגשה של מיליון דולר מול המנוורת היפות המתנדנדות ברוח הקלה. לעיתים יש אירועים, פסטיבלים, פתיחות של תערוכות, יפו וכאלה, אבל זה הכל, בעיקרון. ידיד מחו”ל שאל אותי פעם איך אני מכירה את המקומות החמים בעיר. ועניתי שזה קל, פשוט הולכים רק למקומות החמים בעיר. אלה המקומות שכשאלך אליהם אכיר, בדרך כלל, הרבה אנשים, מה שנותן תחושה של עיר קטנה. בעצם זו אכן עיר קטנה במדינה קטנה, שרק חושבת שהיא גדולה.

מה ללבוש ליציאות המופרכות האלה? בדרך כלל מה שאני אלבש גם ביום. מלבד חתונות, איני מרבה לדפוק יציאות. הרי הרכיבה על אופניים על השדרה לעבר אחד המקומות האלה צריכה להיות נוחה. וגם למי אכפת ממה שאני אלבש, כל עוד אני אראה טוב. האאוטפיט של היום יהפוך ללילי כשאחליף תיק או נעליים, ואתקן את האיפור. להלן כמה תמונות מהזמן האחרון, בעצם רק שלוש, משתי יציאות שונות, מאחר  ואיני מרבה להצטלם בלילה, לא יפים לי הפלאשים. הזוהר לא חבר.

על המדרכה עם כוס קאווה, ,”לה צ’מפה”, בסריג דק מ- H&M מהעונה הנוכחית.

על שטיח וכריות ביפו, עם בירה סן מיגל, אחרי פתיחת תערוכת “ליגה”. 100 נשים אמניות לכבוד 100 שנה לעיר (עדיין נמשכת). בשמלה     מ- H&M מלפני שנתיים וסנדלים לבנים עם עקב נוח במפתיע (חדשים).               

להבא, אסתובב עם צלם אופנה ברחבי העיר כדי שיהיו לי תמונות טובות מחיי הלילה. מקווה שנהנתם בסופ”ש הזה שמגיע לסופו. עוד שבוע עוד אחד. לילה טוב!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...