כמה המלצות כיפיות…

היום היו לי כמה רגעים בכל הלחץ הגדול שבו אני שרויה עכשיו כדי לשחק קצת עם המצלמה מול המראה. ניצלתי את זה שהצלם שלי לא נמצא בהישג יד והחלטתי לצלם תמונות בעצמ, בלי לדעת מה יהיה השימוש שלהם. התלבשתי כך לפגישה. בחרתי משהו לא פורמלי והרגשתי שהאאוטפיט הזה מתאים למצב הרוח שלי. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה להקשיב לעצמי לרגע כדי ללבוש משהו שמתאים ליום שעומד לפניי. לפעמים לחצי היום-יום לא מאפשרים לי לעצור ולקחת שניה כדי לחשוב מה אני רוצה להיות היום, מה להרגיש ומה לגרום לבגדים שלי להעביר, ואז אני מתחרטת על הבחירה. טוב, זה לא קורה הרבה, למזלי.

אז ככה:

התמכרות הרגע: אני עובדת מלא בזמן האחרון, אבל אני גם מכורה לסדרה FRINGE. אם אתם בעניין של מדע קיצוני ואפל וחקירות FBI עם מפלצות מגניבות, דברים מעבר להבנתנו שמסתדרים לפעמים באופן הכי מושלם ולפעמים לא נפתרים לעולם, כאשר כל זה עשוי מעולה ועם דמויות מרגשות שגורמות לכם לרצות להיות במחיצתן, זה בשבילכם. פייסי מ”דוסון קריק” משחק שם ופעם ראשונה שהוא ניראה מהמם. לא יודעת אם זה משודר בארץ. השתמשו ב”ראפיד שר” בתשלום, זה מוריד מהר. מי היה מאמין שמישהי שאין לה אפילו טלוויזיה בבית תתמכר לסדרה. כן, אין לי טלוויזיה…

התחדשות אינטרנטית: פתחתי לעצמי tumblr וקראתי לו you can be yellow too.זוהי שיטת הבלוגינג הכי נוחה שנוצרה עד היום בעולם. לא סיימתי עדיין לפענח לגמרי את כל הפיצ’רים והתוספות, אבל אתם יכולם להציץ ולהתרשם. בקרוב זה ישמש אותי לתמונות מגניבות. יש לינק פה בעמודת הוידג’טים של הבלוג, עם תמונה ממוסגרת שלי. מי מכן שרצתה לפתוח בלוג וחששה. זו הדרך הכי קלה. תנסו…

עוד התחדשות אינטרנטית: sense of fashion מיזם אופנה ישראלי של דריה שועלי, בחורה עם סטייל. רשת חברתית למכירות, קניות ושיתוף אופנה. גם מעולה וגם ישראלי. כנסו לעמוד החדש שלי שם שסוף, סוף התפניתי לפתוח, אולי יבוא לכם גם. לא יודעת מה יש לי שאני כל כך מעודדת אתכם להשתתף במדיה חברתית ולפתוח בלוג. זה באמת נורא כיף.

אז מה לבשתי: ג’ינס ישן ממנגו שבתחילת הקיץ חזרתי אליו כאשר קיפלתי אותו למטה. חולצה מ”דליתי” מהקיץ שעבר, סנדלים לבנים מחנות בקינג ג’ורג’ שנקנו בתחילת הקיץ וליוו אותי בגבורה עד סופו, שיגיע כבר. וצעיף שקיבלתי ממש אתמול מחברתי מיכל ששבה מהודו. לא הלכתי איתו כי היה חם מדי, אבל אני מאוד אוהבת את הצבע שלו ואיך הוא נותן לכל האאוטפיט הפסטלי והפשוט הזה קצת יותר הדר.

אה, וכמעט שכחתי. בתמונות האלה מופיעה לראשונה המראה שלי. היא מהממת, מינימליסטית ויש לה רגליים. אחרי שחצי שנה, כמעט, לא הייתה לי מראה, התפנקתי במראה הזאת. מתנה מאמא.

אומרים שיתקרר בסופ”ש. נשיקות לכולם!

חוויותיי באילת

אז פעם לא הייתי חושבת בכלל על לנסוע לחופש באילת. מזה פעם? לפני כמה שנים. אבל בשנתיים האחרונות פתאום החשק לשהות בעיר הקיץ הנצחית של ישראל חזר אליי במפתיע. בתחילה זה היה כי ההורים שלי הזמינו אותי להצטרף וזה היה תירוץ לקחת יום חופש מהעבודה, וזה נמשך עם הסקרנות לגבי מלון ”ישרוטל אגמים”, שהשהות בו הייתה עבורי החוויה הכי חיובית של נופש בארץ שיצא לי לחוות עד עתה. עם הזמן השנאה לאילת ולסטריאוטיפים של מבקריה פחתה עד כדי כך שאני שוב מצליחה להנות מהעיר הזאת (כמובן בתנאים מסוימים והם: לא בעונת הקיץ ובמלון מעולה בלבד, עדיף אגמים).

כן, גם זארה בלי מע”מ זה משהו שמעודד אותי בעיר הזאת. בעיקר כאשר אני הולכת בטיילת השוק המגעילה שבה המילה הסטייל לא ביקרה, כנראה, מעולם.  חנות הזארה היא כמו האור בקצה המנהרה כשאני חולפת על פני הדוכנים, חנות “פקטורי 54” האיומה וכל מיני חנויות SWEAR סתמיות שמעודדות את תרבות לבישת הטרנינג מחוץ לחדר כושר. אני חושבת שעודף הקד’ואליות שנשות ישראל מרשות לעצמן ביום-יום (מחוץ לבית) היא אחת הבעיות של אופנת הרחוב בישראל, וחנויות שמוכרות טרנינגים כאילו זו אופנה, רק מעודדות את זה. אבל למרות כל זאת ואם לא חושבים יותר מדי על כמה שאילת יכולה להיות הרבה יותר יפה ללא השוק בטיילת שמסתיר את הים וללא הלכלוך ששורר שם, ואם לא יוצאים הרבה מהמלון, זה כן יכול להיות כיף. ואת מה שקניתי בזארה אני מקווה להראות לכם בקרוב.

קבלו קצת תמונות:

הפריט היחיד שעורר אצלי איזשהו רגש בשוק שבטיילת של אילת – נעלי בית בצורת אולסטאר 

אני והחלון המזוברר של “פקטורי 54” בטיילת. לובשת ג’ינס ליוויס ישן שלי שמצאתי אצל ההורים וגזרתי, גופיה של מוג’י וכפכפים. הלבוש המושלם לאילת. משום מה אנשים שבאים לחופש באילת מרשים לעצמם להסתובב מוזנחים. אני מבינה את הרצון להרפות ולהיות נינוחים, אבל גם להראות טוב בחופש זה משהו שנורא חשוב בעייני. אני מודה שהפעם לא השקעתי ממש, הבאתי רק את הבגדים שהכי נוח לי איתם.

ארוחת צהריים מופרזת במלון, אבל רק ככה אפשר קצת להשמין בעולם הזה. 3 ארוחות ביום עם מבחר עצום. זו הדרך.

אני ושמואל באמבטיה, מתחבאים מאמא ואבא שלי. כן, שמואל זה הלפטופ נסיעות שלי.

אמא ואבא במנוסה.

בארוחת בוקר ליד הבריכה, אחרי שאכלתי כמו פרת ים.

מימין: אני בבגד הים בן 38 השנים של אמא שלי ובגי’נס הישן שלי ומשמאל הגב של שמלתי הורודה עם הרוכסן. כמה שמש יש שם על הבוקר. ברגע שרק הורדתי את משקפי השמש שלי הסתנורתי בטירוף. לא יודעת איך אפשר להסתדר בלי ואפילו אם זה רק כדי להצטלם.

בגד הים המנומר שלי. רכישה מוצלחת ביותר בשוק בצלאל, ב- 20 ש”ח. אני חייבת לציין שהוא לא היה הפריט המנומר היחיד שאחזתי בו באילת. וכן, בבריכה היה כיף. בסוף אוקטובר שורר מזג אוויר מושלם לחופש באילת.

מסדרונות אפלים…

תודה לאמא שלי על התמונות ועל החופש. שבוע מעולה לכולם וביי!

חושך בכיכר דיזנגוף

היום נחתה עליי השראה מוזרה. היא לא כל כך מוזרה כשאני חושבת על זה שוב. כבר כמה זמן בא לי על מכנסיים שחורים רחבים, כאלה עם שלייקס. מכנסיים שמזכירים לי את צירלי צ'פלין והליצן העצוב ואת אלה של סוניה ריקל שראיתי בפוסט של החברה הפריזאית שלנו Alix. אבל לא רק שלא היה לי זמן לחפש משהו כזה, כי הרי את אלה של סוניה ריקל לא ארוץ מיד לקנות. גם לא ממש הספקתי להעמיק בנושא הזה, כי כמו שכולנו יודעים, חם עכשיו וזה לא כל כך דחוף לי עדיין לממש את כל הפנטזיות החורפיות שלי. אבל כאשר פתחתי היום את הארון וראיתי את האוברול השחור שלי, שגזרתו מזכירה את המכנסיים השחורים הרחבים הנחשקים, ידעתי שאיתו אפשר בנתיים להשתעשע. זרקתי על עצמי את חולצת הפסים, שמתי אודם אדום, שאותו אני שומרת לאירועים מיוחדים וירדתי לכיכר.

בכיכר היה כבר חושך. לא חושך מוחלט, אבל חושך כזה שלא מאפשר לצלם תמונות ראויות בלי חצובה. למרות הטשטוש והגירעון של התמונות, אני מוצאת אותן מיוחדות וחביבות עליי מאוד. גם די מאסו עליי הצילומים בשמש הבוהקת בשעות הצהריים, שמש שמזכירה לי שהסתיו עוד לא כאן וכנראה שצריכים לנסוע רחוק כדי להרגיש קצת את הרוחות הקרות. הדבר היחיד שמעודד אותי היא הידיעה שהחורף באמת יגיע כי בכל שנה ביומולדת שלי שחל בחודש נובמבר כבר די קריר.

   

באמת שהייתי יוצאת עכשיו ככה, כמו שאני לבושה בתמונות האלה, אבל אין כל כך לאן וגם חם מדי. אבל אני שמחה שהבגדים שלי נותנים לי השראה שלא בהכרח קשורה למה שאפשר באמת ליישם.

בתמונות: אוברול ממנגו, חולצה מ-H&M, סנדלים מגזית, תיק וינטאג' ושרשרת עלים מדיוה.

במהלך הצילומים ניגשה אליי מישהי שקוראת את הבלוג שלי וראתה את צילומי הבלוג בתהליך הכנתם. תודה רבה על ההתייחסות :).         זה באמת מקום די פומבי לצילומים, אבל העיקר שיצא טוב. אני אמשיך לפנטז לי על המכנסיים של סוניה ריקל, או על דרך להשיג משהו תחליפי ואפשרי קצת יותר.

נשיקות לכולם!

נפרדת מהקיץ, מקבלת את הסתיו

הסתיו לא מגיע וזה מעיק עליי מאוד. לא רוצה להתחיל את הפוסט הזה באופן כזה שלילי, אבל אין לי שום דרך אחרת, מלבד להתלונן על זה. היום בבוקר החלטתי לצאת לסיבוב בעיר ולבשתי את בגדי סוף הקיץ שלי. החולצה הרקומה הזאת בצבע קרם מזכירה ליי תחושה של סוף. אולי כי כל הקיץ היא שכבה בין הבגדים הפחות אהובים עליי, מתחת למיטה? או כי את רוב הבגדים שהיו איתה בשקית אני אעביר בקרוב לויצו וה יהיה הסוף של יחסינו? כאשר יצאתי החוצה נדהמתי מכמות הקיץ שהתנגשתי בה. אתמול שמעתי את דני רופ אומר שיהיה כל כך חם, אבל לא האמנתי. טוב, זה גם בגלל שהיום לפני תשע בוקר ברחוב ריינס עוד היה קריר.

כבר כמה שנים שיש לי חלום סתווי מסויים. ללבוש מכנסיים קצרים עם ג’קט. לא זכורות לי הרבה הזדמנויות שבהן יכולתי להתלבש כך בעבר, אבל אולי זה לא ממש התאפשר כי הייתי צריכה ללכת למשרד. זה לא קרה, בעיקר, כי בקיץ חם פה מדי לג’קט ואז פתאום מגיע ה”חורף” הישראלי האכזר, מזג האוויר משתנה ונהיה קר מדי למכנסיים קצרים. גם היום זה לא הצליח לי, אבל לפחות הצלחתי לזמיין איך זה יהיה, כאשר אתפוס את היום הנכון, עם מזג האוויר הנכון בדיוק למזימה הזאת. אתם תסלחו לי שהיום זה לא באמת, נכון?

בתמונות:ג’קט מ-זארה (ישן וטוב שאני הולכת איתו כבר כמה שנים), חולצה רקומה וינטאג’ שנמצאת אצלי בבית כבר קרוב ל 20 שנה, מכנסיים קצרים ממנגו מלפני כמה שנים, חגורה מאלנבי, נעליים וינטאג’ וסיכה מ-H&M. רציתי גם לדגמן את הצללית החדשה שמדינה מילנו שלחו לי, אבל היא כל כך בהירה שעליי בקושי מבחינים בה. תנסו את הקלוז-אפ שלי (פה, כמה תמונות למעלה) ותיראו אם אתם שמים לב.

האמת היא שגם רציתי לכתוב משהו על השראה מבלוגים אחרים. תודה למיכל מ איי לאב ג’וש על ההשראה לצמה הצידית של אלכסנדר וונג, זו אחלה תסרוקת שלא הייתי חושבת לחזור אליה, אבל העיון בבלוג שלה החזיר אותה לחיי. תודה.

מאחלת לכולם סופ”ש נעים ושהסתיו כבר יגיע.

ביקור מפתיע בירושלים

לא תכננתי להגיע לעיר הקודש, אבל לא הייתה ברירה. כולם עובדים ולא היה מי שייקח את האורח שלי לסיבוב בעיר המוזרה. נעשו ביום הזה כמה טעויות שלא אחזור עליהן שוב, כאשר האיומה שבהן היא ההגעה לעיר וההסתובבות בה בתחבורה ציבורית. הנסיעה בקו 1 לכותל עברה בשכונות שבהן ניראה כאילו הזמן נעצר לפני 100 שנים. האורח נהנה ואילו אני לא האמנתי שאני תקועה בפקקים עם עשרות גברים דתיים לבושים בשחור בשלהי הקיץ הירושלמי החם.
היה מעניין, גם לראות את ירושלים אחרי יותר משנה שלא הייתי בה וגם להסתכל בעין ביקורתית על האנשים והרחובות. היא כל כך רחוקה מתל אביב ואני לא רוצה להישמע צפונית או מתנשאת, היא פשוט כנראה לא עיר בשבילי, או שאולי אני רגילה מדי לחיים הנוחים בתל אביב. עכשיו אני כותבת את הפוסט ושומעת שירים של ערן צור. לא יודעת למה אני מספרת לכם את זה. אולי ככה טוב לי כאן בעיר האהובה עליי, כאשר המרק מתבשל על האש. מרק עדשים.
האורח המשיך היום במסעו מסביב לעולם. אפשר תמיד לעקוב אחרי הבלוגים שלו ולראות מה חדש במקומות אחרים ורחוקים. איזה כיף זה לנסוע ולא לעצור בשום מקום ליותר משבוע, אבל מעניין אם זה משהו שהיינו רוצים. לי זה ניראה מעייף וקשה לי לחשוב על להכיל את כל החיים במזוודה אחת. קיבלתי זר סוכריות כמתנת פרידה וליוויתי אותו למונית. ביי, היה כיף!

אלה היו הרגעים ההכי אופנתיים בירושלים. אני בטוחה שמגניבי העיר יאמרו כי לא הסתובבנו במקומות הנכונים, אבל בסך הכל רצינו לראות את הרחובות הרגילים של העיר שמחכה לרכבת ולהפסקת עבודות הבניה ברחובות. אבל לא מצאתי, לפחות אני, את הייחוד הזה שציפיתי מתושבי העיר.
וזאת אני, עייפה ומותשת ובשמלה מקומטת, בעמק רפאים…
כיף לחיות בתל אביב! נשיקות.
עריכה: וככה האורח שלי ראה את ירושלים - http://yvanrodic.blogspot.com/

הצייד צילם אותי בפלסטיק

היה לי סופ”ש עמוס ולא רק כי היה את שוק הפלסטיק וגם לא בגלל שאני מארחת אורח מאוד סקרן מחו”ל. האמת שאני סתם משקרת, ברור שזה בגלל שאני מארחת מישהו שצריך להיות כל הזמן עסוק בלהבין את המהות של תל אביב, בין אם זה דרכי, או דרך אנשים ברחוב, או סתם תוך כדי התבוננות. הסתובבתי די הרבה מיום רביעי בחמש בבוקר ועד עכשיו. וזה די מעייף כי בדרך כלל אני לא אהיה זאת שרצה אחרי דברים, כי אני מניחה ששום דבר בעיר הזאת לא חולף וכל דבר חוזר ומעניק לך עוד הזדמנות. אני גם חייבת לציין שאני לא יודעת איך פעם הצלחתי לבלות כל הזמן….מי שרוצה לראות איך העיר ניראת בעיניו של האורח שלי, מוזמן להציץ כאן.

ואם כבר הזכרתי את שוק הפלסטיק, הנה קצת תמונות שלי מהאירוע. היה כיף לפגוש את אוליביה ושריי, להצטלם עם התיק של קלבה ובכלל להגיד היי, אבל לא אהבתי את המיקום המוזר הזה של השוק. הרבה יותר מגניב היה כשזה התקיים במועדון “מסי” ברח’ השרון. מארגנים, לתשומת ליבכם!

לבשתי סתם בגדים מבד טריקו, שכבר מזמן רציתי לשלב והתחושה המצועצעת שהשם פלסטיק עורר אצלי איפשרה לי את זה סוף, סוף.  אני יודעת שאין זה מרשים ביותר, אבל זה פשוט כיף. חצאית מנוקדת מתוצרת עצמית וגופיה לבנה עם נקודות כחולות ולוויתנים כתומים. מן הדפס ילדותי כזה, שלא ממש רואים בתמונות האלה, מפול&בר, פלאטס לבנות מקליגולה, צמידים מפלסטיק שקיבלתי בשקית גודיס מהשוק. ואני מקווה שאתם מתרשמים מהקלאצ’ון החמוד של קלבה.

תודה ל face hunter על התמונות. נשיקות לכולם!

כל העולם מפלסטיק

כשהייתי בסין בקיץ האחרון, עברתי ליד מסעדה יפנית וראיתי את כל התפריט מוצג בחלון הראווה, עצרתי להסתכל והבנתי שכל המזונות סושי, מרק וכל הירקות עשויים מפלסטיק. הייתי קצת המומה. אבל לאחר בירור עם חברתי ליה, המבינה קצת בענייני יפן, הובהר לי שזה עניין די מוכר ביפן ושזה אפילו סוג של אמנות להכין את כל האוכל מפלסטיק. משתמשים בזה כדי להציג את תפריט המסעדות, או כמו בתמונה כאן למעלה, את ההיצע של קונדיטוריה.

כאן, רק התותים שנראים קצת לא אמיתיים מסגירים את כל הסיפור. אז כן, זה גם מפלסטיק. וגם הסושי פה למטה.
כל הדיבור על פלסטיק הוא לקראת יום שישי ושבת שאז אתם מוזמנים להגיע לשוק הפלסטיק. שוק אופנה מגניב שמתקיים כבר בפעם התשיעית. ואם אתם רוצים לקרוא עוד על פלסטיק, כנסו לבלוג של .פטיט לולו כאן בלינק המצורף
http://fashionpetitlulu.blogspot.com/

התמונות לקוחות מפה ומפה

הגשם הראשון שלי

קמתי בבוקר אחרי שינה מלאת חלומות מוזרים, פתחתי את המחשב וגיליתי סטטוסים מתלהבים בפייסבוק ובטוויטר על הגשם המהמם שכל מיני חברים וירטואליים שלי חוו על הבוקר. הסתכלתי החוצה ולא ראיתי שום סימן לשום שלולית מסכנה. המשכתי לעבוד עם הלפ טופ במיוטה, לקרוא ,לכתוב ולצו’וטט על ענייני הא ודא. ופתאום נהיה חושך בחוץ ושמעתי את הרעש החזק שלו. הגשם! הוא הגיע!  קפצתי מהמיטה, תפסתי את המצלמה ורצתי לאמבטיה. שלחתי ידיים אל מחוץ לחלון, נגעתי בו וכמובן צילמתי אותו.

התלבשתי מהר, כדי לצאת ולצלם אותו בחוץ וגם לקפוץ לדואר כי שם חיכתה לי חבילה. לבשתי את השמלה החומה מ”קאלה” שקניתי לפני כמה שנים, כשהם עוד היו החנות האהובה עליי בתל אביב ואת נעלי הבלרינה והתיק החומים מזרה. כל החום הזה הרגיש לי כמו האאוטפיט הנכון למפגש עם הגשם. תפסתי את המצלה ויצאתי. אבל אז הגשם כבר נגמר.

לפתע מצאתי בריצוף הבז’י של הכניסה לבניין שלי את הרקע המתאים ללבוש החום שלי. מיותר לציין שיצאתי בלי להתאפר ובלי להתכונן, שזה הכי מנוגד לאמירה שבחורה אופנתית צריכה אפילו להוריד את הזבל כשהיא ניראת מושלם, אבל הגשם היה שווה את זה ואנ יגם ככה לא מאמינה לזה ומסתובבת חצי מהזמן בלי איפור. עוד תמונה בדרך לדואר…

למרות שהגשם לא נגע בי כשיצאתי השלוליות היו מגניבות בדרך לסניף הדואר הקרוב שנמצא ממש מתחת לחלון האמבטיה שלי. ההמתנה הייתה פחות מענגת, אבל פגשתי את קלבה חסרת הסבלות. גם לא ידעתי מה מחכה לי שם, כי לא ציפיתי לשום הזמנות להגיע. אבל קיבלתי את זה:

look book מהודר עם כל הטרנדים של H&M לעונת החורף הקרובה. החבר’ה של H&M בארץ נורא נחמדים, תודה! בפעם הבאה מוזמנים לשלוח לי גם איזה משהו לשים על עצמי. אני מידה 34 כרגע,  ו 37 בנעליים, אז תודה מראש.

המשך שבוע חגיגי ונעים, צפו לעוד הפתעות כאן לקראת סופ”ש ובואו לשוק הפלסטיק!

יום שבת של בטלה בסוף הקיץ

אין כמו לעבור ליד איזה בניין ולהצטלם לידו רק כי חייבים לחכות למישהו שירד. מה שנחמד בתל אביב זה שבאזור שנקרא “העיר הלבנה” או “רובע לב העיר” כמעט כל בניין יכול להיות מספיק יפה כדי להצטלם לידו. מה שעוד היה נחמד בבניין הזה, מלבד הצבע החום כתמתם שלו זה עץ הפיטנה, העץ הזה עם הפרחים הלבנים עם המרכז הצהוב. עץ כזה גדל מתחת לחלוני בדירה הראשונה שלי בתל אביב ברח’ שפינוזה. הייתי בת 22 והתעוררתי כל יום כאשר הפרחים הנפלאים האלה בחלוני, וכשאני עוברת ליד עצים כאלה, אני נזכרת באיך היה פעם.

ברחוב מאז”ה עברנו אחרי ארוחת בוקר ב”מלון מונטיפיורי” וקצת לפני שחזרנו לשם שוב, לדרינק על המרפסת. זה מקום די fancy עם שירות גרוע ומלצריות יפות בשמלות שחורות. אף פעם לא יצא לי לבקר באף חדר במלון הבוטיק, אבל יש שאומרים שנורא יפה שם. מי שכן יצא לו, מוזמן לחלוק חוויות.

 

הקיץ הגוסס עשה לי חשק ללבוש את השמלה האדומה בעיצובה של petit A שהולכת להשתתף בשוק הפלסטיק הקרוב, וגם קלבה יקירתי תהיה שם. הצבע האדום העז שלה מתאים לשמש קצת פחות בוהקת ממה שיש לנו בקיץ ויותר מתאים לאור הרגוע של הסתיו, לפחות לפי ההרגשה שלי. היה ניראה לי שזה הזמן להוציא אותה לפני שהחורף יבוא ואני אצטרך להיפרד מהשמלות הדקיקות. אני גם מציגה כאן לראשונה את משקפיי Ray Ban החדשים שלי. גם אותם קניתי במחשבה על הסתיו שההמתנה לו כבר ממש ממש מתישה.

טוב, רואים שבתמונות אני מתלהבת מהמשקפיים החדשים, אבל ככה זה עם כל דבר חדש, לפני שמתרגלים אליו. וגם ממש אין לי גבות בסט הזה, אבל לזה כבר התרגלתי.

מקווה ששי לכם סוכה, כי זה כיף ומעורר אצל  חלקנו געגועים לילדות. לי, למשל, אף פעם לא הייתה סוכה. אז חג שמח!