הסילבסטר שוב דופק בדלת

בכל שנה יש לנו הזדמנות חדשה לחגוג את כניסת השנה האזרחית החדשה כמו בחו”ל או כמו בסרטים. אני חייבת לציין שלא ניצלתי את ההזדמנויות האלה בשנים האחרונות. לא יצאתי למסיבות ואם כבר העזתי להוציא את האף שלי מהבית אז התחרטתי. בשנתיים האחרונות הסילבסטר היה ממש כישלוני ומה שהיה לפני אני כבר בכלל לא זוכרת.

וואו, דווקא לקחתי לי כמה דקות לחשוב ונזכרתי באיזה סילבסטר שהיה יחסית חמוד. זה היה לפני 3 שנים, אם איני טועה, אבל אני ממש לא מצליחה לזכור מה לבשתי אז וזה בטח גם לא היה כל כך חשוב. שמתי לב שהמחשבות על מה ללבוש מטרידות אותנו יותר, מאשר האירוע המיועד עצמו. זה קצת מצחיק בעצם כי הרי צריך באמת כבר לדעת לאן נצא ביום חמישי.

השנה איני סגורה עדיין לגבי האופציות לבילויים שעומדות לפניי, אבל מה שלא יהיה בסוף, אני יכולה לחשוב רק על 3 סוגי בילוי אפשריים בתוך העיר תל אביב ללילה שיכול להיות הכי מבאס או הכי מהמם. מעניין שהאופציה שהלילה הזה יביא עליי דיכאון איימים מופיעה ראשונה, לפני האופציה האופטימית שמבטיחה לילה הורס. בעיקרון אפשר ללכת למסעדה לארוחה רומנטית, להשתכר משמפניה וללכת ברגל הביתה, אפשר לצאת למסיבה נוצצת, רק חבל שהסיכוי למסיבה עמוסה ומעיקה גדול כל כך או ללכת למסיבת בית אצל חברים. הכנתי 3 אופציות לדברים שאפשר ללבוש לשלושת סגנונות הבילוי. עכשיו אני רק צריכה לבחור מה לעשות וזה, ניראה לי, הכי קשה…

למסעדה – עדיף רומנטית, עדיף עם מוזיקה טובה ושמפניה אמיתית. אני תמיד חושבת שהאוכל הוא לא העיקר, בעיקר אחרי כמה דרינקים.

בתמונות: שמלת שיפון כחולה: טנטי בקי, גרביונים: H&M, חגורה: TIFA ARTS, צמיד: lilla my, סנדלים: ישנים מקינג ג’ורג’.

היה אפשרלהפוך את הלוק הזה למושלם עוד יותר עם גרביונים לבנים שקופים. אני כל כך אוהבת שילובים של אדום, כחול ולבן, ושמלת שיפון זה משהו שרציתי כבר המון זמן ובסוף מצאתי.

למסיבה– לא עברתי עדיין על רשימת ההזמנות בפייסבוק ולא ממש שאלתי את כל החברים, אבל אני עדיין מקווה למצוא אחת כזאת כדי שתהיה ראוייה לשמלה המאוד נוצצת שלי שכבר מתה לצאת מהארון. שמתי לב שמזג האוויר והרגלי הלבוש שלנו בישראל, משאירים הרבה מהפריטים המיוחדים מאוד בארון. אוף, למה זה ככה ולמה אי אפשר לדפוק כאן הופעות נוצצות בתדירות גבוהה יותר. הסילווסטר הוא כמעט האירוע היחיד שמאפשר להיראות נוצצת במיוחד וזה יהיה חבל מאוד אם לא אמצא מסיבה טובה.

בתמונות: שמלה: זארה שנקנתה בשוק בצלאל ב-20 ש”ח, גרביונים: H&M, נעלי סירה: זארה.

כן, כן. התמונה האחרונה בסט הזה מדגימה גם רגעים פחות חיוביים העלולים ליפול עלינו בלילות סילבסטר. אל תשתו וודקה זולה!

למסיבת בית – אצל חברים איטנלקטואלים. והרי כל החברים שלי הם אינטלקטואלים, כך שכל מה שצריך זה לקחת בקבוק שמפניה, להתלבש ולקפוץ למסיבה שבה אכיר את כולם, השירותים תמיד יהיו תפוסים והמחשבה  על הסיכוי להיתקל באקסים תעיק עליי. לא נשמע לוהט במיוחד, אבל למה לא בעצם. אחרי כמה דרינקים הכל יהיה מעולה. והעיקר לא לסיים את הלילה כמו את הסט הקודם :)

בתמונות: חצאית: forever21, קרדיגן: טנטי בקי, נעליים: מקינג ג’ורג’, סיכת פפיון לשיער: חנות הכל בשקל.

באאוטיפיט הקיטשי והחמוד הזה הספקתי לספור 5 פפיונים. זה ניראה לי הכי הטרנד של שנה שעברהבהשפעת הסדרה gossip girl. זה כל כך חמוד,אבל ברור לי לגמרי  שזה הכל עניין של טרנד שיחלוף. מעניין אם מתישהו ימאס לי מהם. לקרדיגן כפתורים חמודים שצורת יהלומים וגם חוטי כסף בתוך הדוגמא שלצערי לא רואים בגלל התאורה. האלמנטים האלה מוסיפים קצת חגיגיות למראה הגיקי החמוד שלו.


ולמקרה חירום – למקרה שאתם לא יודעים לאן ללכת, או לא רוצים לתכנן מראש, או סתם בא לכם לפגוש חברים בבר ולראות לאן הלילה הזה יקח אתכם, אני הייתי ממליצה על האאוטפיט הסופר טרנדי של העונה שמשדר חוסר מאמץ – ג’קט מנומר פרוותי עם שמלת טריקו צמודה. אני מאמינה שעם הפריטים האלה יהיה קשה לטעות וזה אומנם הכי ללכת על בטוח מבחינה אופנתית, אבל  גם מבטיח שבכל מקום שאליו תגיעו, תרגישו בנוח.

בתמונות: שמלה: טופשופ, ג’קט פרווה סינטטי: אמא שלי תפרה (לפני 5 שנים בערך), נעליים: זארה.

עשיתי כאן קצת ניסיונות עם איפור ואני יודעת שהכי יפה לי בלי איפור כמעט. לכבוד הסילווסטר החלטתי לנסות להתאפר קצת יותר ממה שאני רגילה.התוצאות של הניסוי הן: אודם אדום זועק זה יפה, מעניין אם ארגיש בנוח איתו, אבל בטח אוותר על האייליינר כי אני לא כל כך מרגישה שזו אני.

תודה רבה לצלם שלי על הסבלנות ועל זה שיש לו שירותים של מועדון בבית, אחרת לא היה לי איפה לצלם את השמלה הנוצצת מאוד שלי.

אני מאחלת לכם שנת 2010 מאושרת ולילה מהמם ביום חמישי. לא משנה איך תבחרו לבלות, תהנו המון ותתנשקו בחצות.

היה זה שבוע אדום!

 

ולא, אין שום קשר לקבוצות כדורגל, אלא רק שאווירת הכריסמס המדומיינת שלי ושל החברים שלי שהובילה לארגון מסיבת הכריסמס הלוהטת אתמול בדירתי הצנועה. מכל מסיבות הנושא שראיתם אצלי עד עכשיו, היא הכי טובה, אבל כל התמונות הלוהטות בהמשך השבוע.

בכל מקרה, הדיבורים על המסיבה התחילו כשחזרתי מניו-יורק והתלהבתי מאווירת החג ששררה שם כבר באמצע נובמבר, אבל הרצון שלי ללבוש אדום התעורר דווקא השבוע. אני חושבת שבסופו של חשבון כל יום בשבוע החולף לבשתי אדום, אבל אני אראה כאן רק שני אוטפיטים אדומים, אחד ליום ואחד ללילה, מה גם שבשניהם שילבתי שני פריטים שעלו כל אחד 30 שקלים בלבד, בשןק בצלאל השבוע, כמו שכתבתי כבר בפוסט הקודם.

לפאצ'ה קוצ'ה, (ששוהה לכם מאוד ללחוץ על הלינק, אם אתם עדיין לא מכירים)  אירוע האמנות הכי לא משעמם ולוהט בעיר מזה שנתיים עשה לי חשק להתלהבש יפה, גם המזג אוויר הקר שאיפשר למעיל האדום שלי לצאת סוף, סוף מהארון ולתפוס טרמפ לעבר נמל תל אביב, שבאותו היום המתלא בתל אביבים מגניבים, שלא מרבים להגיע לאיזור באופן קבוע. גם להצטלם בנמל לא היה קל, למרות שכל מה שרציתי זה את הרקע הסואן, קיבלתי איש מוזר שבוהה במתרחש תוך כדי הוצאת לשון מעוותת. יאמי!

בתמונות: מעיל: uniqlo מניו-יורק, שמלה: שוק בצלאל, נעליים: sacha מאמסטרדם מקיץ שעבר, תיק: זארה.

צילומי לילה בנמל עברו בשלום למרות הכל. ביום למחרת כאשר עזרתי לחבר לעבור דירה התלבשתי בסגנון קריסמס כפרי משהו. בסך הכל רציתי ללבוש ג'ינס, מגפונים ושתי שכבות בתחום החולצה, כדי שיהיה נוח לארוז ולפרוק. יצא מעולה, לדעתי, למרות שאני מצצטלמת כמו תיירת בשדרות בן-גוריון אחרי ארוחת הצהריים שכללה גם גלידה,  הסוודר הזה נמצא ברשותי יותר מעשר השנים והחולצה נקנתה ממש יום לפני זה בשוק בצלאל הקסום תמורת 30 ש"ח. אני מאוד אוהבת לקנות בגדים שווים בזול, יש בזה איזושהי תחושה של ניצחון כי הרי לקנות כל מה שרוצים במאות שקלים, זה קל. רק צריך את הכסף, אבל לדעתי זה הרבה פחות מרגש.

 בתמונות: סוודר: אמריקן איגל מלפני עשור, ג'ינס ומגפונים: זארה, חולצה משובצת: שוק בצלאל.

מעבר הדירה הושלם, מסיבת הכריסמס מאחוריי ועכשיו צריך להסתכל קדימה לעבר חגיגות השנה החדשה והשנה החדשה בכלל. מעניין מה יקרה אז. אני רק רוצה לומר שאני לא מתכוונת לשנות את הבלוג שלי, כי אני מאמינה שמי שאוהב אותו, אוהב אותו כמו שהוא. אני מאוד אוהבת את בלוג גם וזו בעצם הסיבה העיקרית שאני כותבת אותו, אבל אם יש למישהו איזשהן הצעות או בקשות לתכנים מסויימים, אני אשמח לעזור. כיתבו לי בתגובות או למייל. תודה לכל הקוראים והמגיבים שלי, אתם עושים לי מצב רוח טוב. אם אתם רוצים לקרוא חלקי ראיון איתי שלעיתים קצת עוותו במקו, ליחצו כאן.

נשיקות מרגשות לקראת השנה החדשה!

שתי אופציות לשופינג שווה

לא כתבתי כבר כמה ימים כי פשוט לראשונה מזה הרבה זמן הייתי באמת מאוד עסוקה. בדרך כלל אני לא עסוקה כי כרגע אני עובדת יחסית מעט והאמת היא שאני אשמח לקבל עוד לקוחות. לקוחות שיש להם מוצר מגניב ושאני אוכל לעזור להם לקדם אותו במדיה חברתית. לקוחות בתחום האופנה, לייף סטייל או כל דבר אחר, בעצם. רוצים עוד פרטים והצעה מפורטת, כתבו לי למייל yellow190@gmail.com.

ועכשיו לדברים היותר מעניינים. הייתי עסוקה, כן, אז לא עדכנתי אבל היום ניצלתי כמה שעות פנויות והחלטתי לעשות סיבוב בשוק בצלאל, אתר השופינג האולטימטיבי למצבים שבא לכם לקנות משהו אבל אין לכם כסף. הפעם השוק לא אכזב אותי ואפילו יותר מזה, מצאתי כמה פריטים שחשקתי בהם זה זמן מה. את הפריטים שקניתי אל אראה לכם היום, אבל את המציאות האחרות שאתם יכולים למצוא בכלום כסף במרכז תל אביב אני אשמח להראות לכם ממש עכשיו.

כלי אפיה מתוקים בשקלים בודדים – כל דבר שאתם רואים כאן, כמו אוסף חותכי עוגיות, חבילת תבניות לקאפקייס מסיליקון ועוד – 12  ש”ח

משקפי ראיה עם מספר, שיכולים לשמש גם כרק מסגרת למשקפיים הבאים שלכם – 10 שקלים. יש מנומרים ובהדפס זברה. זה ממש חמוד.

בגדי חורף מהממים לילדים - 20 ש”ח לפריט

חולצות משובצות ומנוקדות ממש איכותיות בערימה של30 ש”ח. אני קניתי באדום, ויש גם בתכלת כמו שזרוקה ממש כאן.

גם הטוניקה הצמרירית הזאת בהדפס של מטפחת זקנות מזרח אירופאית עם כיווץ במותן – 30 ש”ח. אימצתי אותה בשמחה.

דוכן המוכר גרביונים ב 14 ש”ח, גם גרביונים עבים ונעימים בעובי של 180- 200 דניר.

ולסיום- שמלת פרחות באווירת שנות ה-90 שבסטיילינג הנכון יכולה להיות שמלת סילבסטר מהממת. פאייטים והבד המבריק הקשה הזה בחזה. פשוט מושלמת – 100 ש”ח למי שלא מצליחה להשתחרר מהעשור הקודם.

עוד דבר מאוד חשוב – יריד מתלבשות על זה – יריד שכל ההכנסות קודש למרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. היריד יתקיים בביתן 16 בגני תערוכה בימים שישי-שבת 25-26.12. ביריד ימכרו פריטים של כ-400 מעצבים שתרמו את הכל. האירוע כולו מוקם ע”י מתנדבים וזו הזדמנות לחזות בצד היפה של החברה הישראלית הנרתמת למטרה טובה  כדאי ללכת כי זה שופינג שנותן ערך לא רק למי שקונה את הבגד. כל הפרטים באירוע של היריד בפייסבוק.

אז המשך שבוע מעולה, אל תשכחו לעשות מעשה טוב!

חלונות גבוהים

תמיד חשבתי שדירה שמשקיפה על כיכר רבין זה שיא המגניבות מאחר ויש בכיכר הזאת איזו תל אביביות טובה, ישנה ומזוקקת וגם בגלל שיש את הבראסרי ממש ממול, שאין ספק שזו המסעדה הכי טובה באיזור. מעבר לחוסר הנוחות הזמנית במהלך אירועים המוניים בכיכר, אני מוצאת את זה מהמם למדיי להציץ מהחלון ולראות את הפסל של תומרקין. לא לדאוג, זו לא הדירה שלי, אבל אני אזכה לבקר בה מדי פעם.

בתמונות: סוודר  עם כתפיים עומדות שאמא שלי סרגה בשנות ה-80, גופיה, ג’ינס ומגפונים: זארה

וזה הסוודר על מי שהוא היה מיועד לה מראש, אמא שלי:

כן, היצור הפרוותי עם המשקפיים הענקיים זו אני. היצור החמוד בתכלת זה אחי הקטן. אני הייתי ממש מאוהבת בשמלה שלבשתי אז. היא הייתה יומיומית ולא חגיגית (כי בטעות אפשר לחשוב שבברה”מ לבשו שמלות רק לחגים, אבל לא, כמעט ולא לבשתי מכנסיים אז)  והיא הייתה עשוייה מבד כל כך נעים והיה לה את הצווארואן העגול החמוד שאני כל כך אוהבת. אני רוצה כזאת עכשיו.

זה מוזר לחשוב איך עברו כל כך הרבה שנים וקילומיטרים בין התמונה הזאת לבין התמונות שלי למעלה. לא משנה מה כולם אומרים לי יש רק זכרונות טובים משנות ה-80 המאוחרות בברית המועצות. יש לי הרבה תמונות מאז שבהן אני מופיעה עם משקפיים ענקיים, אבל הבגדים שלי תמיד נבחרו בקפידה. זה כיף לראות ולהיזכר. לא יכולה לומר שאני זוכרת את הרגע עצמו שבו התמונה צולמה. אני מניחה שהייתי אז בת 7 בערך, אבל את הסוודר הזה של אמא שלי אני לבשתי כבר פעם בניינטיז. בכל עשור יש לי מקום בשבילו. אני מניחה שאתם צריכים ללמוד מזה שיש פריטים שהם לנצח. מקווה שיש לכם כאלה, ואם לא, זה הזמן לחפש אחד כזה.

חום, אפור, שחור

וכתבה ממש מטופשת ב-ynet. זה מה שעל הפרק כרגע, למרות שיש סוג ממש מעיק של שרב שעשה לי קשיי נשימה גם כשהחלונות שלי סגורים. כבר ממש מאוחר בלילה, אבל ראיתי אצל קלבה את ההתייחסות שלה לבלוגריות שמצלמות את עצמן וזה גרם לי קצת לחשוב. לחשוב על זה שבחרתי לפתוח בלוג כזה ולא שום סוג אחר של מטחנת מילים כדי להביע משהו אישי שלי ושום עיתונאית אופנה מתוסכלת לא יכולה לגרום לי להרגיש שזה לא רעיון טוב. הבחירה ההתחלתית שלי לכתוב על עצמי נולדה מזה שקראתי כמה בלוגים שנהנתי לראות בהם את נקודת המבט האישית של הכותבות וה”מצטלמות” על אופנה. מה לעשות שעבור רובנו אופנה היא “בגדים” ולא עולם הקוטיור הבלתי מושג. אני קוראת בלוגים כל הזמן ומעדיפה את אלה שבהם יש חשיפה של הפן האישי של החיים האופנתיים של הכותבת ואת ההיסטוריה של האופנה אני משאירה להצצות נדירות למדי לעבר ספרי ההיסטוריה ולסרטים. ודבר אחרון, להתייחס כל כך ברצינות לנושאים כמו אופנה זה לא בריא ובטח עושה קמטים. אז אם אתן לא בקטע של להשקיע בבוטוקס, כדאי לקחת הכל הרבה יותר בקלות.

התמונות שלי שבהן אני הולכת להתעסק ממש עכשיו וממש לעומק, כי זה כל כך מגניב בעייני ובטח גם בעייני חלק מהקוראים שלי, צולמו ע”י אמא שלי. היא הגיעה אליי לדירה באמצע היום ורצתה ליווי לנחלת בנימין בחופשת חנוכה. ברור לכם שהתחרטתי על הרגע שיצאתי מהבית כשרגלי רק דרכה על רחוב דיזינגוף בואכה הסנטר. חשבתי לתומי שיום חמים ובגדים חומים ילכו טוב יחד. האמת היא שמה שרציתי ליצור בעזרת הפריטים שבחרתי זה משחק של טקסטורות הבד וגם רציתי לראות האם זה אפשרי ליצור אאוטפיט הרמוני בגוונים של חום, אפור ושחור. ניראה לי שהצלחתי ליצור מראה כמעט מונוכרומטי כאשר המעבר בין חום, אפור ושחור הוא מאוד מאוד רך ונעים לעין. הבנתי עוד משהו מהאאוטפיט הספציפי הזה. הבנתי שאין דבר כזה איסורים על שילובי צבעים, גזרות וכל חוק אופנתי נועד שיצחקו עליו ולו רק כי החוקים באופנה נועדו רק כדי למלא עיתונים ותוכניות טלוויזיה שפונים לאנשים שאמורים לבלוע בשקיקה כל כלל מטופש שיעזור להם להיראות “נכון”. מעבר לזה שלהיראות “נכון” כל הזמן זה משהו שכל כך קשה לעקוב אחריו (אם אתן לא קונות את כל חנות טופשופ, כמובן) גם ללמד מישהו טעם טוב מהו זה מאוד קשה. חוש לסטיל זה משהו שנולדים איתו,  ומי שלא ניחן בו באופן טבעי יוכל לבצע בחירות אופנתיות נכונות אפשר רק אחרי הרבה ניסיונות. אני גם החלטתי שאני הולכת לכתוב כמה פוסטים שבהם אני אספר על הראייה האופנתית שלי בימים אלה ועל איך החיים יכולים להיות בלי לקנות חודש שלם בזארה. זהאפשרי וזה בקרוב, ובנתיים לאאוטפיט. גם ככה כתבתי כבר יותר מדי.

טוניקה: H&M (לפני שנתיים), ווסט: יד שניה (משנות ה-90), טיץ:forever21, תיק ומגפונים: זארה, משקפי שמש: ray ban.

בנחלת בנימין, ב”בית התמר”, הבניין היפה ומחודש באמצא המדרחוב יש חנות יד שניה חדשה וחביבה שאני לא יודעת איך קוראים לה. חיבבתי שם את צווארון הפרווה העתיק הזה, אבל נאלצתי לוותר כי היה זה גוש פרווה אמיתי. הצטערתי כשלא קניתי לי אחד סינטטתי ומשובח בניו-יורק. לא נורא, נשיג כזה גם כאן.

כבר יום חמישי ואני מקווה שזה יהיה היום הכי טוב שהיה לכם השבוע. נשיקות

איך עברו עשר שנים

אני לא יודעת אם יש לי משהו רומנטי להגיד על העשור האחרון של חיי, אבל הבנתי לאחרונה שעברו באמת עשר שנים מאז שסיימתי תיכון ואלה עשר שנים של מודעות אופנתית. גם בימי התיכון היה לי אכפת מה אני לובשת ותמיד העדפתי לצאת מהבית כאשר אני מרוצה מהמראה שלי שראיתי במראה. בזמן שבחרתי את התמונות, נזכרתי בנעורי כאשר לא היה לי כסף משלי והייתי נתונה לחסדיה של אמא בכל הקשור לרכישת המלתחה שלי. שנות ה-90 לא היו סלחניות מבחינה אופנתית ומי שלא היה לו את הג'ינס הנכון היה יכול להעביר את שנות התיכון בבעסה. למזלי, אמא שלי תמיד תמכה בבחירות האופנתיות שלי, אבל הייתה קונה לי רק מה שהיא אהבה. את רוב הבגדים בתמונות כאן היא קנתה לי, בנוכחותי, כמובן. אבל כמה מן הפריטים האהובים עליי מאותה התקופה היו לגמרי בחירה שלי.

גם לפני 10 שנים קניתי נעליים בחנות האהובה עליי בקינג ג'ורג'. כל שאר הבגדים מחנויות אנונימיות שהיו קיימות אז בפתח-תיקוה ותל אביב

מעבר לאופנה גם הצילומים ניראו אחרת אז, לפני עידן הצילום הדיגיטלי, זכינו חברה שלי ליאור ואני במצלמת סטילס על סרט שעשינו בתיכון שלקח מקום ראשון בתחרות העירונית. הסרט לא היה רק שלנו, אבל ברש ומורן לא ממש הלתהבו המהמצלמה. בתקופה ההיא זה הצחיק אותנו שנותנים מצלמת סטילס לעידוד יצירה קולנועית, אבל אמרנו תודה. המצלמה ההיא התבררה כהמצלמה הכי טובה שהייתה לי עד היום והתמונות המוצגות כאן צולמו בעזרתה. היא נגנבה מליאור באיזו חופשה באילת ואני די מצטערת על זה כי כבר מזמן לא יצאו לי תמונות כאלה.

אני ואמא בפראג – אני לובשת ליוויס 501 בגזרה נשית (כן יצא להם דבר כזה) וסוודר של אמריקן איגל – שניהם מתנה מאחות של סבתא שלי שגרה בסיאטל.

כל התמונות שאתם רואים כאן מציגות את הבחירות האופנתיות שלי בשנת 2000, שזה עדיין ניינטיז. התמונות צולמו בזמן הטיול שלי עם ההורים שלי למזרח ומרכז אירופה לפני הצבא. אני לגמרי עומדת מאחורי הבחירות האופנתיות שלי שעשיתי אז. והשיער שלי היה כל כך בהיר…

תודה רבה ליואב שסרק את התמונות בשבילי.

חג שמח ואני מקווה שלרובכם יש זיכרונות נעימים משנת ה"באג 2000" הלא ממומש.

מסתבר שאף אחד לא אוהב את המכנסיים האפורים שלי

וזה קצת משעשע אותי. אתם כניראה מבינים שאני הסקתי את זה מכמות התגובות הזעומה שקיבלתי לפוסט הקודם שכתבתי באהבה רבה למכנסיים האפורים שלי. אבל זה לא משנה לי מה כולם חושבים, כולל אנשים קרובים אליי שחושבים שאלה הם “מכנסי נמרוד קמר”. נמרוד, אני יודעת שאתה לא קורא את הבלוג שלי, אז בטח לא תיעלב והרי אין זה עלבון כלל לקרוא למכנסיים על שמך מאחר ואני חושבת שהם מאוד יפים.

בכל מקרה, השתעשעתי במחשבה ללכת שבוע שלם עם המכנסיים האפורים הנימרודיאניים, אבל בגלל שנהיה קצת קר וכשקצת קר אני אוהבת ג’ינס ומגפונים, אז ניצלתם ואני הספקתי ללכת איתם רק עוד פעם אחת. מצד שני, השבוע עוד לא הסתיים. ביום רביעי פגשתי את ליה לקפה וסופגניה ב-coffee&bagels מול הסנטר (מומלץ הרבה יותר מרולאדין הגנבים שמנסים לרכב על טרנד הבריאות ולמכור סופגניות פיצפוניות בטירוף ב-7 ש”ח ליחדה) ואז ישבתי בקפה נטו ליד ה”דיאדה” בשד’ בן גוריון. לא ממש בילוי “אינדי” אבל העיקר החברה ואני מצולמת כאשר מקום המפגש לאימהות פלצניות ולתינוקות צווחניים מחוברים לגופן בעזרת צעיפים מחרידים וסמרטוטיים ממש מאחוריי. לא מבינה בכלל את כל עניין נשיאת התינוק על הגוף, אבל לפני שיגידו לי שאני לא מבינה כלום, ואני באמת לא מבינה בזה, אני אניח לנושא המסוכן.

הפעם שילבתי את מכנסי המריבה (כמעט) עם סריג גורף שחור ואפודות סרוגה שחיממה לי קצת את הגב. הוספתי תיק צהוב כדי לא להיגרר להתאמת צבעים קיצונית ואפילו דאגתי לנעול נעליים עם סרט חום. על צווארי החנוק בגולף שרשרת מ”אקססורייז” שקיבלתי במתנה מרותם. האמת היא שבדרך כלל אני לא אוהבת ללבוש חולצות עם צווארון גולף צמוד כי זה פשוט חונק ולא כזה מהמם לי באופן כללי, אבל הפעם זה ממש התאים והנקודה הזאת הזכירה לי שעדיין לא ניסיתי לשלב את המכנסיים עם חולצה בעלת מחשוף. מממ… רעיון לעוד פוסט כבר מתבשל אצלי. אולי בכל זאת אגשים את ההבטחה לגבי שבוע המכנסיים האפורים. מי שבעד הפרוייקט הקטן שלי שיצביע בתגובות!

בתמונות: מכנסיים אפורים: (יד שניה), גולף: זארה, אפודה: forever21, תיק: century21, נעליים: ישנות, שרשרת: אקססורייז.

הפעם פינקתי אתכם קצת בדיטייל’ס של האאוטפיט האפרפר שלי. מקווה שאולי בכל זאת תתנו עוד צ’אנס למכנסיים האפורים. אז מה אם הם לא מ-TOPSHOP והם היו של אמא של דותי והם עלו רק 20 ש”ח במסדרון האיימים של קלבה?

סופ”ש מהמם!