כבר כמעט שנה בדירה הזאת

מחר אני חותמת שוב על חוזה שכירות  לדירה שלי. אני כבר גרה כאן שנה כמעט. שנה שאני לגמרי יכולה להחשיב אותה כשנה הכי טובה מזה הרבה שנים. הדירה שבה הצטלמתי בכמה מן הפוסטים האחרונים איננה דירתי. את הסלון של הדירה שלי תיראו כאן עכשיו. העברתי את היום בעבודה, סידור ואירגון הדירה שלי ובגגל שכבר הרבה זמן לא יצא לי להיות כל כך הרבה זמן כאן עם עצמי הנחתי שאולי זה זמן טוב לצלם אותה. יש עוד הרבה מה לעשות כדי להפוך את המקום הזה לדירה שאני ממש רוצה שהיא תהיה, אבל בשביל זה יש את השנה הבאה.

תוך כדי הוספת התמונות הרגשתי איך הלב שלי דופק.זה ממש מוזר לחלוק את חלל המגורים הפרטי שלי ען אנשים שאייני מכירה.אני חוששת מביקורת.אני כבר רגילה שרוב האנשים שבאים אליי לראשונה מזדעזעים מהמינימליזם הזה, מזה שאין לי טלוויזיה ומזה שלא תלויות תמונות על הקירות. לכל דבר יש לי תשובה. טלוויזיה אני רואה במקום אחר ובכלל הצפיה בטלוויזיה תמיד נתפסה אצלי כחוויה חברתית, לראות טלוויזיה לבד זה מדכא. בגלל זה אנשים מעדכנים סטטוסים בטוויטר בזמן שידור "האח הגדול", כי כשרואים את זה לבד אין עם מי לחלוק את דעותינו על סער ואיילה ואלירז. לגבי תמונות לא הייתי בטוחה מה אני רוצה לראות על הקירות שלי. תמונות זה מחייב והאמת היא שלא ממש חשבתי על זה. תמונות טובות עולות הרבה כסף ובגלל שאני כל כך ביקורתית, החלטתי להיות בלי. אני גם מאוד אוהבת מיעוט חפצים. אני התרגלתי להיקשר למעט מאוד דברים במהלך החיים בתל אביב. לא מאמינה בדברים קטנים וחמודים בכל מקום, מעדיפה לחיות עם מעט דברים. מספיק שיש לי הרבה בגדים.

האמת היא שיש כמה דברים שאני רוצה שיהיו לי: ארון ספרים נוסף – כי יש לי עוד ספרים שמאוחסנים בארגזים שאין לי מקום ראוי עבורם. לא קניתי עד היום כי רציתי משהו עם אופי ולא סתם ארונית. אני כן רוצה קישוט כלשהו לקירות בסלון. לא יודעת אם תמונות או אובייקט אחר  כלשהו.אולי איזו יחידת מגירות או שידה נוספת לאירגון ניירות העבודה שלי.אני צריכה מנורת קריאה לליד המיטה ובכלל אני צריכה להחליף כמה נורות שנשרפו בדירה בנורות אקולוגיות.

כל האדום הזה נקנה באיקאה לכבוד מסיבת הקריסמס שחגגנו בסוף דצמבר. זה דווקא נחמד למרות שזה לא מתאים לכורסת הוינטג' שמלווה אותי כבר מעל 6 שנים. היא הייתה איתי בדירות השותפים וכל הבגדים שלי ישנו עליה, במקום להיזרק על הרצפה. כל הפוסט הזה מזכיר לי תרגיל בקורס צילום באוניברסיטה כשהתבקשנו לצלם את החדר שלנו. אז זה היה כל כך אחרת. אולי אראה לכם פעם.

שבוע נפלא לכולם.

חלום באמצע היום

אתמול בצהריים שמתי לב שזה מן יום כזה. יום חורפי אבל בהיר. בהיר אבל לא מדי. בדיוק יום שמתאים לחלום בו באמצע היום. לעשות הפסקה מהכל ולנוח על מיטה. אני יודעת שאי אפשר לישון שנ"צ, גם אם יש זמן וממש רוצים כי הימים שלנו מלאים בכל כך הרבה דברים שצריך לעשות שאין לי אומץ לחשוב על זה בכלל. האמת היא שבזמן האחרון בכלל לא בא לי לישון בצהריים ואני חושבת שלא עשיתי את זה כבר כמה חודשים טובים. גם כשעובדים מהבית יש המון דברים שלא נותנים לנוח  באמת. אבל מותר לחלום על זה, נכון?

מותר גם לחלום על קיץ במקום רחוק. קיץ קריר בשוודיה, או קיץ חלומי בפרובאנס. לא שאי פעם יצא לי לבקר במקומות האלה (למרות שלנסוע לשוודיה זה כן משהו שאני מאוד רוצה בזמן האחרון, אבל עד הקיץ יש עוד זמן להחליט) אבל אני מדמיינת ששם הכל איטי יותר ויש זמן גם לחלום באמצע היום. פשוט כאן הכל כל כך מהיר ומעצבן שלפעמים קשה מאוד לעמוד בקצב. אני מאמינה שלפעמים צריך לעצור ולנוח, גם אם זה באמצע היום.

כדי לחלום באמצע היום על מקום אחר, בחרתי כמה שמלות בהירות, אווריריות ושקפקפות. למרות שנהוג לחשוב ששמלות בצבעים כאלה לא מחמיאות לבחורות בעלות עור בהיר, אני מאוד אוהבת אותן וכבר הצטלמתי בעבר עם כמה מהן.

.  

  בתמונות: כל השמלות של טנטי בקי.

האמת היא  שאתמול, כשצילמנו את התמונות האלה היה לי יום ממש רע. אני לא האמנתי שהכל עובד באופן כל כך שונה ממה שאני מאמינה שהדברים צריכים לעבוד. מעבר לזה שמאוד התעצבתי מהתכנית האחרונה של "the tonight show" של קונן או'בריאן שראינו אתמול, הכל לא הסתדר כל היום. הצלחתי לריב עם כל מיני אנשים, שלמזלי אינם חשובים כלל וכלל, אבל עדיין כל השליליות הזאת העיקה עליי לא מעט. מהתכנית האחרונה של קונן הבנתי למה הוא הקומיקאי היחיד בעולם שהצליח להצחיק אותי ולא רק בגלל שהוא דומה כמו שתי טיפות מים לשחקנית האהובה עליי טילדה סווינטון, אלא בגלל שהדברים שהוא אמר פתאום נתנו לי להרגיש שיש בו משהו שדומה לי. הוא גם מאמין בלעשות דברים טובים בלי סיבה ושכל הטוב הזה יכול להביא לנו טוב בחזרה. אני מקווה שקונן יחזור במהרה עם תכנית חדשה, אם עוד נשאר ערוץ אמריקאי פנוי בשביל זה.

לקוראים שלי שמתעניינים בתחום הקולינרי, אני חייבת לציין ניצחון קטן שקרה לי אתמול, למרו תשהיום המדכא. אחרי הביקור האחרון ב"סלון" של אייל שני והתלהבות מתבשיל של צוואר עגל ביין, אתמול הכנתי כזה בדיוק ויצא מושלם. וזה אפילו לא עלה כל כך הרבה כמו שם. אולי אפרסם מתכון פעם, שזה ממש אוסף מתכונים ואילתור אישי שלי. אה, וזה לוקח יום שלם להכין את זה.

עוד דבר שנגלה אליי ממש בדקות האחרונות בטוויטר, זה הסיפור האישי של קובייקו בבלוג החדש שהוא פתח. לא יכולתי להתעלם מזה ואני ממש רציתי להעביר את זה הלאה.



אל תשכחו לנוח.

new arrival

כשיצא לי להתראיין לכתבה כלשהי בתקשורת הישראלית תמיד אמרתי שאין עוד חברת אופנה מקומית גדולה שראתה בבלוגרים כח אמיתי וכאשר TNT פנו אליי, דרך משרד הפרסום שלהם, כמובן, הבנתי שהנה זה מתחיל. החברה הזאת רואה בנו, הבלוגריות, אנשים שלדעתם כדאי להקשיב. חברת TNT הייתה מאז ומתמיד חברה שהמהלכים השיווקיים שלה היו חדשניים, חדים ומושכי תשומת לב, והמסרים שלהם תמיד עוררו בי תחושה שזו חברה מגניבה.  אפילו התמודדנו פעם על התקציב של החברה הזאת באיזה משרד פרסום שעבדתי בו, אבל הפסדנו וחבל!

נכנסתי לחנות TNT בדיזינגוף סנטר והטייץ הפרחוני הזה שהיה תלוי מתחת לשלט new arrival, לא רק היה ניראה כמו הפריט המדוייק ביותר לאביב, אלא גם כמשהו שהיה באמת חסר לי במלתחה. כבר מזמן רציתי טייץ פרחוני, אבל כזה שלא יהפוך את רגליים שלי לערוגת פרחים שמנמנה וכזה שכן יתאים לטוניקת התוכים שלי שנקנתה בניו-יורק ולא יצא לי ללבוש אותה עדיין. ניראה, שקולקציות מתחלפות ממש מהר וכבר אפשר להתחדש בפריטים לאביב הבא. את הטייץ המושלם בחרה גם דנה, שבפוסט שלה מצולמת באווירה ירוקה הרבה יותר מהכיכר הכי מוכרת במדינה.

כבר מזמן רציתי להצטלם על הכיכר כאשר מאחורי ניתן לראות את הלב על מדרגות העירייה. אמנות רחוב בתל אביב זה אחד הדברים שנותנים לעיר את הייחוד לה. עבודת אמנות גרילה שהעירייה לא מסירה יש בה אמירה של פתיחות והיא מספרת שהעיר הזאת היא סמל לחופש. אך האם זה כך באמת? אני מקווה שהעיר הזאת תישאר כמו שהיא. ללא תקנות לסגירה מוקדמת של מסעדות בשכונות מגורים וללא המגבלות הנוספות ששמועות עליהן מסתובבות בעיר. אני מקווה שישאירו את העיר הזאת מושלמת.

בתמונות: טייץ מתנת TNT,  טוניקת תוכים ונעליים: forever21, בלייזר אוברסייזד: מתנה מאמא שלי. נקנה מתישהו במהלך שנות ה-90.

התמונות צולמו היום, בבוקר החמים של יום ראשון. עוד לפני שהגיליתי כמה המון עבודה יש לי וכמה שהשבוע הזה הולך להיות עמוס. מקווה שהשבוע שלכם יהיה מושלם, לא משנה מה יהיה צבע השמיים!

תודה רבה לצלם הכי טוב שלי, לעיר הכי טובה וכמובן לכם הקוראים שלי שאני כל כך שמחה שאתם כאן (אני יודעת כי גוגל אנליטיקס מגלה לי). נשיקות.

הגיע זמן הכובע

היום היה זה יום של פגישות וסידורים ובגלל שלא מצאתי את המטריה שלי החלטתי שהכובע זה הפיתרון, אחרי שבפוסט הקודם הוא חזר לחיי החלטתי ללכת איתו באמת למרות שלא כל כך קר. נזכרתי שגם בניו- יורק הלכתי עם כובע כשהיה גשם חלש שלא ממש הצריך מטריה והרי להסתובב עם מטריה זה די מעיק, או בלתי אפשרי, אם לא מוצאים אותה. מאז אתמול אני מוטרדת מגורלה של המטריה הסובייטית שלי שליוותה אותי בימי הגשם בעשרים השנים האחרונות. היא מעולם לא התהפכה כתוצאה ממשבה של רוח עזה ואפילו שהיו כבר חורים קטנים בבד שלה, היא הייתה עדיין הכי טובה. מקווה שהיא מסתתרת היכן שהוא בבית.

בתמונות: מעיל: מנגו, ג’ינס: פורנרינה, תיק מגפונים וחולצת פסים: זארה, כובע: אמא סרגה.

ניראה כאילו השנה מעיל הגשם הוא הדבר האולטימטיבי לימים שבהם מטפטף ואני שמחה שלא מיהרתי להסיק מסכנות חורפיות ולהתעטף במעיל. יוצא ככה שאת המעילים החמים יותר אני שומרת לכשאני יוצאת בערב ואילו ביום לא מספיק קר למעיל של ממש. רק השבוע הצצתי על מעיל הפרווה החמוד שלי מזארה שתלוי לו בארון ומחכה לימים קרים יותר שבטח לא יבואו. בנתיים המעיל הזה ממנגו זה הדבר הכי טוב שיכול להיות לעכשיו. ושוב חולצת הפסים היא הפריט המושלם ביותר לכל רגע. אני לא מצליחה לתאר את חיי ללא כמה חולצות פסים מעולות. אני מאמינה שאלה הם שני הפריטים שחשוב להשקיע בהם כסף בחורף:

פרקה בסגנון ספורטיבי –זאת של burberry

וחולצת פסים מושלמת  - עדיף בגזרה פשוטה ולא ממש צמודה לגוף – זאת של sonia rykiel

שתי התמונות מ net-a-porter

אני, כמובן, מסתפקת בפריטים הנגישים מהרשות הקיימות בקניון הקרוב למקום מגוריי. למרות שאת המעיל הזה קניתי במנגו בעזריאלי לפני איזה שנתיים וזה לא כל כך קרוב לאיפה אני גרה עכשיו. האמ תהיא שזה כל כך רחוק שאני אפילו לא בטוחה שיהיה לי כח להזיז את עצמי לשם לכתוב פתיחתה של H&M.  קניתי אותו בסוף העונה ב-120 ש”ח בלבד ואפילו הלכתי לראות כמה פעמים מתי המחיר שלו ירד הכי הרבה. הייתה לי הרגשה שבסוף המעיל הזה יהפוך להיות אחת הקניות הכי טובות שלי וזה הסתבר כנכון. טוב, פעם עבדתי ליד עזריאלי וכניראה שבגלל זה הטרחתי את עצמי עד לקניון ההמוני הזה. מקווה שיום אחד אוכל להרשות לעצמי להצטייד במעיל של burberry, כי אם כבר מעיל גשם אז בטוח שלהם.

לפני כמה ימים נחתה אצלי בתיבת הדואר חבילה מרובעת ושטוחה למדיי. מפתחות התיבה לא היו עליי ונאלצתי לדחוף פנימה את אצבעותיי השמנמנות כדי להוציא את החבילה החומה שסיקרנה אותי. בתוכה חיכה לי “ספר האופנה של ישראל” בהוצאת בסוכנות הדוגמנים “יולי” ואירוקה, כפי שנכתב בקומוניקט המצורף, The Book. האמת היא שהפורמט הקטן יחסית של הספר קצת איכזב אותי וגם לא כל כך הבנתי מה עומד מאחורי ההחלטה להוציא אותו לאור, מלבד יחסי ציבור, כנראה. אבל אולי זה מספיק. הצילומים בפנים חביבים למדיי ואפילו מכילים בתוכם את הטרנדים של החורף הנוכחי כמו מעילי פרווה והרבה שחור ונוצץ, כך שלא סבלתי במיוחד במהלך הדפדוף בספר. הוא, כנראה, יקשט את שולחן הקפה שלי, אבל הוא יראה די אומלל ליד הספר של סקוט שומן, The Sartorialist, שהיה ספר שולחן הקפה שלי עד עכשיו ולא מתכוון ללכת לשום מקום.

טוב, אני לא אוהבת להגיד דברים רעים על הפקות ישראליות, בעיקר לא בתחום האופנה כי אני חושבת שכל יוזמה היא מבורכת, גם אם היא שמה לה לדגל לשפר את תדמית הדוגמנים בארץ שזו מטרה נעלה כשלעצמה ואני חושבת שהספר חמוד למדי בסופו של דבר. ברור שגודלו שקרוב מדיי למיימדיו של משה, עכבר המחמד שלי מאיקאה, מאכזב, אבל מצד שני זה ידידותי יותר לסביבה אם מבזבזים פחות נייר על אופנה. ובכלל אני כבר מזמן חושבת שאופנה וסיקור אופנה יהפכו למדיום דיגיטלי. מעניין כמה זמן המגזינים מנייר עוד יחזיקו מעמד.

אם הספר נופל לידייכם, דפדפו בו. לא יודעת מה עוד אמורים לעשות איתו.

נשיקות!

כשחזרתי משוק המעצבים

הלכתי לשם  ביום שישי בבוקר וציפיתי לעומס כבד של אנשים, בגדים מחרידים וכמובן אכזבה בסוף היום. אני חייבת לציין ששום דבר מכל זה לא התרחש ודווקא קצת נהנתי. לא שהמבחר היה כזה לוהט ולא שהמוסיקה פרי יצירתו של אהרוני הייתה כל כך משובחת, אבל היה נחמד למדי, מלבד סידורי האבטחה המעיקים שהכריחו אנשים לצאת מהצד השני של הביתן, מה שממש לא התחשק לי.

פגשתי חברים ומעצבים שאני אוהבת. קיבלתי קצת השראה מדוכן תכשיטים ממש יפה של "תמרה", שהיה הרבה יותר מדי יקר גם אם היה ממש ממש יפה. רציתי גם לומר תודה רבה לכל קוראי הבלוג שלי שפגשתי וניגשו להגיד שלום. היה לי מאוד נעים לראות את האנשים האלה שאין לי דרך לדעת מיהם גם כשהגוגל אנליטיקס מספר לי שהם ביקרו אצלי בבלוג. שמחתי גם לשמוע מחברתי petit A שהיה שימוש רב בקופונים שהצעתי כאן בפוסט הקודם.

בשוק רכשתי רק את השמלה השעירה החמודה הזאת בצבע תכלת בדוכן של "קאלה" והיא עלתה רק 70 ש"ח. משהו בצמריריות התכולה שלה שמשדרת חורף וקרירות עשה לי חשק לקחת אותה איתי בלי למדוד. כשהגעתי הביתה ורציתי לשלוף חגורת מותן כדי להצטלם עם השמלה, במגירת האקססוריז ראיתי את כובע הצמר האפור שהתאים בדיוק. את הכובע הזה סרגה אמא שלי (כרגיל) והוא העתק מושלם של כובע שהיא סרגה לעצמה לפני איזה 30 שנה והיא לא שמרה. אז היא פשוט הכינה לי עוד אחד. זה היה לקראת הנסיעה שלי לוינה בימי הלימודים באוניברסיטה.

בתמונות: שמלה: קאלה משוק מעצבי העיר, כובע: אמא עשתה לפני איזה 6 שנים, צמיד: שוק בצלאל.

לשוק המעצבים עצמו לבשתי את שמלת הג'ינס הקצרצרה שקניתי בניו-יורק. גיליתי שאני מאוד אוהבת פריטים מבד ג'ינס דק שנופל יפה וכדאי שיהיו גם בצבע יחסית בהיר. מה שקצת אכזב אותי אצל מעצבים ישראלים זה שהם שלא ממש הלכו עם הטרנד הזה בחורף וחוץ מבטופשופ היקרנית לא היו פריטים ראויים מהבד הזה למכירה. בסוף, מצאתי בניו- יורק את השמלה החמודה הזאת שסיפקה אותי למדי.

  בתמונות: שמלת ג'ינס: strawberry, קרדיגן: זארה (משנה שעברה), גרביונים: h&m, מגפונים:זארה

תודה רבה לצלם ולוילון הפוטוגני. גיליתי שבתאורה הנכונה הצילומים בבית יכולים לצאת לא פחות יפים מאשר מבחוץ. המשך סופ"ש חמים.

חורף קריר עם petit A בשוק מעצבי העיר

החורף שלנו רק ניראה סגרירי בתמונות האלה שצילמתי במיוחד לקראת שוק המעצבים שמתקיים בסופ"ש הקרוב, אבל אנחנו עדיין צריכים להתלבש בהתאם לעונה שכולנו כל כך אוהבים לאהוב ולחכות לה. הפעם אפילו אני אגיע לשוק המעצבים מאחר והמותג האהוב עליי petit A משתתף בשוק הזה ולא רק שהוא משתתף, אלא גם מעניק הטבה מיוחדת לקוראי הבלוג הצהוב שלי.

הקולקיצה של petit A לחורף 2010 מורכבת משמלות, חצאיות וטוניקות משובצות, כאשר אצלי מוצג רק קטן חלק מהדגמים, כאשר את כולם תוכלו לראות בשוק. כל הבגדים מגיעים בשלוש מידות S-M-L.

אז עכשיו להטבה: אם אהבתם את אחד הפריטים שאתם רואים כאן, הדפיסו את התמונה ,הביאו אותה איתכם לשוק המעצבים  ותקבלו הנחה של 50 ש"ח לפריט הנבחר בדוכן של petit A בשוק בסופ"ש הקרוב, ממש כמו קופון (אפילו השקעתי בסימני הגזירה :).

 

בתמונות: שמלה בהדפס מנוחש  עם כתפיים מודגשות של petit A (קיימת בעוד מספר צבעים), שרשרת: דיווה, מגפונים: זארה, קלאצ': שוק בצלאל.

 

בתמונות: שמלה עם חור בגב ופפיון של petit A (יש בעוד צבעים), צמיד לב שחור על שרשרת: שוק בצלאל, שרשרת: מתנה מאמא.

בתמונות: חצאית עם חגורה שנקשרת לפיפיון: petit A (יש בעוד צבעים ובדים עם הדפסים ופסים), בגד גוף עם תחרה: forever21.

בתמונות: שמלה עם פנסים מקדימה ורוכסן חשוף מאחור: petit A (יש גם בצבע כחול, שחור ועוד), גרביונים: H&M, שרשרת: דיווה 

בתמונות: טוניקה משובצת: petit A (יש, כמובן בעוד צבעים), טיץ: forever21, מגפונים: זארה

אז ככה, הצילומים בחוץ שכללו החלפות בגדים לא היו קלים, אבל הרומנטיקה שעל גג גן העיר והנוף האורבני הקשוח של בניין עיריית תל-אביב המלבב ורחוב אבן גבירול הפסטורלי תמכו בנו מאוד וסיפקו את הנוף שכל כך מתאים לדעתי לבגדים. תודה רבה לצלם שלי על הצילום, לנופר המעצבת של Petit A על הבגדים, ההשראה, הקונספט, ההטבה וכמובן האיפור. תודה רבה לאלירן הרוש המקסים על עיצוב השיער וליואב עינהר על העיצוב הגרפי.

מקווה לראות את כולם בדוכן של petit A.

נשיקות והמשך שבוע מעולה!