רומנטיקה אורבנית בערב חג

ערב פסח. דיזינגוף סנטר, קפה "באצ'ו".

הדיזינגוף סנטר  כמרקחה. כולם רצים קונים, מסתובבים עם שקיות ומתנות ארוזות. זה לא כל כך קשור אליי. אני רק רוצה לקנות מחברת עם כריכה קשה. לא קונה מתנות לחג לאחרים ולא לעצמי. כמה בגדים כבר צריך. דווקא נעליים רציתי לקנות, אבל ערב קודם עברתי על כל החנויות בסנטר והכל היה משעמם. ויתרתי על כל זה בינתיים ואני ורותם הולכות לשבת ב"באצ'ו". בערב חג יחסית שפוי פה ואפשר לשבת כרגיל על הדלפק ולקבל שרות גרוע שאליו כבר התרגלנו ועדיין להנות. ערב לפניכן בילינו ב"מרסנד", גם שם אותו הדבר. זה כבר ידוע שלהתבאס מהשירות של ה"באצ'ו" זה הכי 2003. אבל מה, הקפה הכי טוב בעיר זה שם. גם הנטול, לרגישים לקפאין כמוני, מעולה.

הפסקת סיגריה.

לא שלי, של רותם. אנחנו בחוץ עם המצלמה. "פלאפל הקוסם" סגור, בטח בגלל שהם בעניין של פיתות ופעם ראשונה בחיים אני רואה את המקום הזה מכוסה שערי ברזל תעשייתיים ולא שוקק חיים בצבעי כתום וירוק. בגלל זה התמונות לא הכי נוראות כמו שצולמו בשלמה המלך, אבל זה דווקא מגניב ולא מתוכנן.

שחור זה מן שילוב מושלם כזה לאביב. את הגרביונים והנעליים בשחור אטום מצרפים לשמלה בהירה ודקיקה. בקיץ אין את האופציה הזאת, אלא אם כן התמזל מזלכן וקפצתן לפריז ביוני. אני חושבת שאנצל את השילוב הזה עוד הרבה ובעצם כל עוד אפשר במיוחד שיש לי עוד שמלה לבנה מהממת שקיבלתי מאמא לחג. או שאולי לא היה זה לחג. אמאלה שלי הקטנה קונה לי מתנות כל הזמן.

יום לפני כן. קפה "מרסנד".

ליה, חברתי היפנית כמעט עורכת מסיבת פרידה אחרונה בהחלט לפני שהיא נוסעת ליפן בעוד יומיים. מעניין איך זה יהיה כששתיים מתוך ארבעת  החברות הטובות שלי יהיו רחוק מכאן. למזלי, ליאת תגיע לבקר בקרוב והמפגש עם ליה לא יהיה רחוק גם הוא. ב"מרסנד" 10 בנות סביב 4 שולחנות צמודים. שולחן אחד מעט מדי. מעולם לא הייתי חלק מחברוה כה גדולה של בחורות שכל אחת מהן מהממת ומוצלחת בצורה כל כך ייחודית לה. האמת היא שאף פעם לא הייתי חלק מחבורה כה גדולה. זה מעניין. רק ליה יכולה לקבץ סביבה כל כך הרבה אנשים שונים ולגרום לזה להיות כיף. תהני בטוקיו :).

בתמונות: שמלה משוק בצלאל, סנדלים: פורנרינה (ישנות), שרשרת מקסטרו.

חג ראשון של פסח. מיטה.

אני עובדת וחושבת על הכל. גם כותבת את הפוסט הזה ומקווה מאוד לא לשכוח להגיד תודה לרותם, הצלמת האנונימית, על הצילומים האלה.

חופש נעים!

way too floral

איפה הכי כיף ביום שישי בצהריים? ברור שבמועדון קריאת המגזינים של קלבה ושיקסע. האמת היא שזה די הפתיע אותי עד כמה בילוי בסגנון בנות יכול לשפר את מצב הרוח שלי ביום שישי שאת כולו ביליתי בעבודה. היה ממש כיף בין המגזינים ופרקים של "סקס והעיר". היו גם בגדים חמודים אבל לא מצאתי כלום ובסוף רכשתי לי מגזין שהיה בא לי לקחת הביתה.

שקסע המהממת גם מרחה לי לק ורוד מתקתק והיה ניראה שהיא באמת פספסה את היעוד שלה כי הציפורניים שלי ניראו כאילו הרגע יצאתי מ"יוליה".

מעבר ללק וכל הכיף, די התאכזבתי מהתנהגותה של קארי. היא הייתה כה חסרת ביטחון עם גברים ולמרות שאני מבינה את זה שזו הדמות שבנו לה ושאם היא הייתה אחרת זו לא הייתה היא, אבל איך היא לא הבינה שבחור חמוד כמו היידן זה פשוט לא בשבילה. כאילו זה נחמד להיות עם מישהו כל כך חמוד כי סוף,סוף יש מישהו שלא צריך לנסות להרשים או לרדוף אחריו כמו ביג, אבל כמה קל להבין שכל החמידות הגברית הזאת פשוט לא בשבילה. מערכות יחסים זה באמת ממש לא קל.  האמת היא שעם כל הביקורת, אני די מחכה לסרט השני בסדרה, כי זה פשוט כיף, למרות שזה אמור להיות מצולם במדבר.

בתמונות: הכל פרחוני! טיץTNT, שמלה או שכרגע היא טוניקה - מכיתה ו', סניקרס pull&bear.

ביי בנתיים!

אז פרחוני זה באופנה

כך אומרים כולם וכך לובשים כולם, לפי מה שקראתי וראיתי בבלוגים רבים ואוהבים. אני די שמחה מזה כי אין כמו בגדים פרחוניים כדי לשמח אותי ובעיקר אם הם לא שייכים לשום רשת המונית וגם עולים בזול. אני הכי אוהבת את הבגדים האלה. הם מעטים מאוד ואני שמחה שאני יודעת למצוא אותם.

בתמונות: חולצה פרחונית משוק בצלאל, ג'קט וסניקרס פרחוניים pull&bear, ג'ינס של פורנרינה שהחור שלו קצת התרחב מדי וזה אומר שאני צריכה ג'ינס חדש,

בכל מקרה, אני מקווה שאתם כבר מכירים אותי ואתם יודעים שרוב הצילומים שלי בלוג הם תיעוד של מה שלבשתי באמת ולרוב אני לא מתלבשת רק בשביל להצטלם. זה איזשהו קו שאני מאמינה בו שנכון עבורי מבחינת כתיבה ובכלל תיעוד החיים שלי. לא בטוח שכל מה שאני עושה זה רק בשביל הקוראים ואני ממש חושבת שכל זה חשוב גם עבורי. כל ההקדמה הזאת היא בשביל שתדעו שאני קצת עסוקה בימים אלה, שזה טוב, ולא תמיד יש לי זמן להצטלם באור יום עם תאורה טובה. אז היום קיבלתם מסדרון עם פלאש. גם זה טוב לפעמים, שלא תחשבו שהחיים שלי כל כך יפים.

את החולצה הזאת מצאתי בערמה של בגדים בשוק בצלאל. האמת היא שהייתה זו ערימה ממש מוצלחת שכללה בגדים שבטוח נתפרו לעונה הזאת באיזה מפעל בהודו אבל משום מה לא הגיעו ליעדן המתוכנן ברשתות הגדולות אי שם בעולם. ההדפס הפרחוני, הבד הנעים וה"ראפלס" בשרוולים מצביעים על כך שהחולצה זאת שייכת בעצם לאיזה מותג ממש מוצלח. לי זה לא משנה שאין לה תווית. היא נפלאה ועלתה רק 30 ש"ח. אני יודעת שכתבו כבר לא מעט על שוק בצלאל, אבל זה אף פעם לא מספיק. אני תמיד מעדיפה אותו על פני מכירות וחנויות יד שניה בתור המקור לבגדים מעולים וזולים. שם הכל חדש וזול. בקיצור, מומלץ ביותר.

פרחוני ושחור, שחור ופרחוני זה שילוב מעולה והשילוב של שני פריטים פרחוניים זה לא צפוי ומדליק. ככה למדתי מפוסט של קלבה לפני כמה ימים. תנסו גם.

הולך להיות קריר בהמשך השבוע, תתלבשו טוב!

האמת היא שההערה על מזג האוויר שכתבתי כאן הצחיקה אותי ממש ברגע הכתיבה כי נזכרתי איך רותם, חברה שלי, מתקשרת אליי כל פעם לפני שאנחנו נפגשות כדי לשאול את דני רופ, אותי, אם לא הבנתם, מה כדאי ללבוש וכמה חם.

נשיקות!

סתם

לא ניראה לי שיש לי משהו מיוחד לומר היום. בכל זאת החלטתי לכתוב פוסט כי הגיע הזמן וכי זה לא יכול להיות ממש רע. ביום שישי, כאשר צולמו התמונות האלה לא היה חם כמו שאמור להיות באביב, אבל הספקתי לטייל קצת בעיר עם אמא שלי ואפילו להנות מזה.

  בתמונות: שמלה ונעליים ZARA, ג'קט puul&bear, תיק שקיבלתי במתנה בהשקה של נעליים של ANNE KLEIN שהתקיימה במלון מנדרין באיזה לופט בהיר ותת קרקעי. היה ממש נחמד. באופן כללי להסתכל על דברים יפים,זה נחמד. האמת היא שהייתה זו גם פרזנטציה של ניין ווסט וניראה כאילו העונה יש להם נעליים מדהימות, אם כי יקרות למדי. אני כבר חשה צורך בזוג סנדלים חדש. מעניין מתי אחליט לממש אותו.

בנתיים הגרביונים והמגפונים הם אלה שמלווים אותי בימים האחרונים. אני גם שרויה במצב של "מירמור שיק". לא יודעת למה אבל אני לא במצב רוח ממש מזהיר לאחרונה וזה מתבטא בלבוש קז'ואלי עד מאוד, אבל אני בטוחה שזה יעבור ואתחיל גם אני לחגוג על פריטים אביביים.

עוד משהו קטן ומטופש לכבוד סוף הפוסט. בטעות ראיתי איזו תכנית של גיא פינס בשבוע שעבר שבה התקיים דיון עמוק בנושא "האם יש דבר כזה צד יותר טוב, או יותר יפה לצילום". כל מיני סלבס בחנו ונבחנו על הרקע הזה והיגגו על האם הצד שלהם זה ימין ואיך זה עובד כשמצלמים טלנובלות ולשני השחקנים הראשיים אותו צד מעודף לצילום ובכל זאת צריך לצלם דיאלוגים. גם לי יצא קצת לחשוב על זה איזה יום כשעליתי במעלית לבד ובהיתי בעצמי במראה. אני חושבת שצד ימין שלי הוא הצד הטוב יותר. כאן, בתמונות, קצת קשה לומר, אבל אני שוקלת לעשות מבחן רציני בעניין הזה. אולי בפוסט הבא.

אז לכם, במיוחד לכן הבלוגריות המצטלמות, יש צד טוב יותר?

תודה לאמא שלי הקטנה על הצילומים וליואב על העיבוד של התמונות. הייתי חייבת לנסות את הקטע הזה עם הרקע המטושטש שעושים בפוטושופ.

המשך שבוע נחמד לכולם.

לכבוד פוסט ה-200 – אורחים בבלוג

הזמן חולף מהר והנה אני כבר כותבת את פוסט ה-200 בבלוגי הצהוב. לא בא לי להתפלסף על איך הבלוג שינה את חיי, למרות שהוא שינה אותם מן הקצה עד הקצה. כאשר כתבתי את הפוסט הראשון ביוני 2008 לא ידעתי מה יהיה ולאן כל התחביב הצהבהב והאינטרנטי הזה יקח אותי, אבל יצא ממנו רק טוב. לכבוד הפוסט החגיגי הזמנתי אורחים. אורחות יותר נכון. האמת היא שאפילו לא הזמנתי אותן והן אלה שעשו לי הפתעה.

ההפתעה הראשונה הגיעה מליליה בעלת הבלוג נפלא miss sunshine שמעבר להיותה בחורה מהממת עם סטייל הורס היא גם מאיירת מוכשרת. היא ציירה אותי כג'ינג'ית בפורים וגרמה לי הרבה נחת. תודה רבה, יקירתי והמון מזל טוב.

אבל זה לא הכל, מתארחת בפוסט הזה גם אורחת פרוותית והיא לא מעיל, היא ליצ'י, החתולה המתפנקת של השכן שלי. השבוע היא החליטה לבוא לבקר וקפצה לתוך הדירה שלי דרך החלון מהמרפסת של השכן. היא נכנסה לחדר השינה שבו עבדתי לי מיוסרת כולי עם הלפטופ במיטה. היא ניראתה כאילו משעמם לה לבד בבית וכשהזמנתי אותה לקפוץ אליי למיטה היא הסכימה מיד. אמנם היא כבר ביקרה אצלי בעבר, אבל אלא היו גיחות הססניות שהסתיימו במנוסה חזרה לעבר החלון. הפעם הייתה זו הפתעה וליצ'י נשארה אצלי כמה שעות. היא קיבלה ליטופים, מים ואפילו חתיכות קבנוס. היא הספיקה לבקר גם בארון שלי, לנמנם על השטיח האדום וגם סתם לילל על הספה.

הנה היא:

מיד כשהבנתי שהיא באה להישאר ולא הולכת, שלפתי את המצלמה וצילמתי אותה. גיליתי גם שאם קוראים בשמה, אז היא באה. זה משהו רגיל אצל חתולים?

עכשיו גם אני עושה כמו בלוגריות אחרות ומציגה לראווה יצור פרותי מתוק שהוא בכלל לא שלי.

אז תודה לכם, הקוראים הקבועים והקוראים המזדמנים והקוראים שמגיבים וגם לכאלה שלא. אני עושה את כל זה בזכותכם ובשבילכם. לפניינו עונה קיצית ואופנתית מתמיד עם הרבה פרחוני, בהיר ושמח! אז יש למה לחכות.

נשיקות וסופ"ש מענג!

פסים

בתמונות: שמלה TNT - קיבלתי אותה במתנה במסגרת שיתוף הפעולה שלי עם המותג, (הפסים שלה כחולים והיא שמלה נהדרת לקיץ למי שחושק בלוק הימי), חולצה H&M, סנדלים מקינג ג'ורג' שקניתי בשנה שעברה לפגישה חשובה והם עלו לי רק 50 שקלים, שרשרת פנינים מפלסטיק משוק הכרמל, מלפני שניפ. ביום שבת לבשתי את שמלת הפסים הזאת. היה יום נחמד בסך הכל. הבוקר התחיל בסימן אכזבה מבתי הקפה באיזור מגורינו והמשיך בתנומה קלה ואז קפץ באופן מפתיע כמעט לנסיעה ארוכה עד כדי שעה וחצי לפתח תיקווה שבמהלכה פגשתי שני בחורים יפניים מגניבים.

ניתן לראות שאני עדיין בעניין של חולצת הג'ינס שלי, או לפחות כך הייתי בשcת ואם להגיד את האמת, אז גם בחמישי הלכתי איתה בשילוב מנצח עם טוניקה פרחונית. אני לא יודעת למה כל כך קל לדבר על בגדים כשמרגישים רע. לא כל כך ידעתי מה לכתוב בפוסט הזה, אבל אני יודעת שהכל יהיה הרבה יותר ואפילו ממש בקרוב.

אני ניראת קצת חמוצה בתמונות האלה, למרות שהן די משעשעות, אותי לפחות, בגלל שבבראסרי מפסיקים להגיש ארוחת בוקר בשעה אחת, נדמה ולי זה הרס את היום. מה בסך הכל רציתי? פאנקייקס? אני כבר למדתי שבתי הקפה ביום שבת זה לא בשבילנו. צריך ללמוד להכין לבד את מה שרוצים לאכול בשבת…

נתראה בהמשך השבוע, בתקווה, במצב רוח טוב יותר.

מחשבות של יום שישי, או נסתפק בינתיים בסנטר

כניראה שפתיחתה של H&M עשתה הרבה רעש שגרם לכל האנשים לרצות לעשות שופניג.הגעתי למסקנה הזאת כאשר יצאתי היום לסנטר לכמה סידורים וגם כדי לבחור את משקפי הגיק שיק החדשים שלי והגעתי לדיזינגוף בנטר מפוצץ כמו שהוא לא היה כבר מזמן ביום שישי רגיל. אני מניחה שהם מוציאים את החק שלהם לשופינג על רשתות אחרות, לפחות בינתיים. ברור הרי שכולם רוצים ללכת לחנות המדוברת, אבל באופן כה אבסורדי היא עדיין נמצאת מחוץ להישג ידם של רוב האנשים השפוייים. כל החברים שלי קינאו בי על כך שכבר הספקתי לבקר במעוז השוודי הנוצץ, כי הם דוחים את הביקור שלהם לעוד שבועיים לפחות. אז, הם חושבים, שהבאזז יעבור ויהיה אפשר להיכנס לחנות בלי להרמס. אני לא יודעת אם שבועיים יספיקו כדי להרגיע את עם ישראל, אבל אני אדחה את הביקור הבא שלי, למרות שאני מאוד רוצה לקפוץ לשם שוב.

אחרי צפייה בוידאו בו אנשים פורצים לתוך H&M בטירוף חושים, עצרתי את עצמי רגע וחשבתי. לא מיהרתי לשפוט ולא מיהרתי להתבייש בעם שלי. קראתי את כל הטוקבקים בוואלה. טוב, לא את כולם, אבל לפחות 50 מתוך כמעט 700 שהיו שם הבוקר ונדהמתי לגלות כל כך הרבה שנאה עצמית. אני לא מרגישה שום אחריות או הזדהות עם האנשים האלה, אבל אם זו בחירה שלהם להתנהג בברבריות רק בגלל בגדים,אני אניח שזה פשוט ככה ולא צריך להסיק מזה על כולם. עם ישראל, כפי שהוא מוצג שם, הוא לא ברברי, הוא פשוט פרובינציאלי. אנחנו רק נקודה קטנה על הגלובוס שפתיחת רשת בינלאומית באיחור של 10 שנים לפחות, הזכירה לנו את זה מחדש.

קצת על בגדים, בכל זאת זה בלוג על בגדים ואני רוצה לשתף אתכם באיזה משהו. אני קניתי השבוע 7 פרטי לבוש. זה מספר כה גדול עבורי בזמן האחרון עד כדי כך שבחודשיים האחרונים יחד קניתי פחות מחצי מזה. אבל הפריטים שאני קניתי השבוע עושים את מלתחת הקיץ שלי למושלמת. איני מתכוונת לומר כי לא אקנה יותר כלום, אבל הבנתי שקניתי פרטי מפתח שאת רובם אראה לכם ממש בקרוב. אצל השוודים קניתי 5 פריטים בסיבו רכישות הראשון, עוד לפני שהיה תור לקופות, שזו ההגבלה שהצבתי לעצמי לפני אירוע הפתיחה ובאופן מפתיע הצלחתי לעמוד בה. היה מאוד קשה, אבל התור הארוך מנע ממני סבב רכישות שני. עוד 2 פריטים קניתי בTNT שהשנה הפתיעו בכמה פריטים מהממים ומדוייקים למדי. הסלון שלי ניראה כרגע כמו אחרי ביקור של פורצים אחרי שמדדתי את כל השילובים האפשריים שהפריטים האלה יכולים לספק לי, גם בשילוב עם פריטים שכבר יש לי בבית וכעת הם כולם נחים על הרצפה, הכורסא והספה. ודבר אחרון, קניתי את חולצת הג'ינס המושלמת שלי. היא פריט מפתח בארון שלי לאביב הקרוב.

בתמונות: חולצת ג'ינס להוטת H&M חדשה שעלתה רק 60 ש"ח, בגד גוף GRIP, מכנסי הרמון pull&bear משנה שעברה, פלאטס ZARA משנה שעברה, תיק צהוב מ-century21 בניו-יורק (17$ בלבד) ומשקפי שמש חתוליים מ-ERROCA שקיבלתי במתנה מהרשת במסגרת הפרוייקט אירוקה DC.

היום היה קריר, יחסית, לשאר השבוע ולכן בחרתי באאוטפיט האביבי הזה. בזמן האחרון התאהבתי לגמרי בתיק החרדלי הזה שלי ואני הוכלת איתו כמעט כל יום, עד שימאס. זריקת הצבע הזאת עושה כל אאוטפיט לשמח ואביב יותר. טוב, אותי לא צריך לשכנע בסגולותיו של הצבע הצהוב.

ועוד דבר, בסיבוב בסנטר ראיתי שלכל הרשתות יש קולקציות אביב חדשות ומעניינות. גם בלי השוודים יש מה לקנות פה.

סופ"ש נעים לכולם!

ארוחת בוקר עם H&M

כבר קצת נמאס לי לחכות להם וקצת נמאס לי מכל הדיבורים עליהם וכבר חשבתי שזה לא כזה חשוב אם הם יפתחו חנויות בארץ, אבל היום בבוקר התחושות שלי השתנו. מעבר לזה שאני איחרתי לפגישה שהתחילה בול בעשר כיאה לשוודים ונשאתי איתי שקית של GAP שביקשתי מתמר המהממת להסתיר, הכל היה לא פחות ממושלם. מנהלת פיתוח הטרנדים של H&M, שבגלל שאיחרתי לא זכיתי לשמוע את שמה, ישבה מוקפת בחברותיי הבלוגריות והן קישקשו על עולם האופנה, באנגלית, בלאונג' בהיר בקומה 20 של מלון הקראון פלאזה סיטי סנטר במגדלי עזריאלי. ברקע נשמעו קולותים של אנשי עסקים יפניים ובאמצע ניצב לו עם פריטים מקולקציית ה"גארדן" החדשה והפרחונית של H&M.

מעבר לזה שכבר בעודי צועדת בקניון בדרך לפגישה ראיתי את שלטי הענק המבשרים על בואם של השוודים ואפילו הצלחתי לראות מרחוק את אותיות הענק האדומות הקבועות במקומן בקיר החנות החדשה שעוד לא נפתחה. אני כבר לא מאמינה יותר בדיון הזה שבו אנשים נוטים להעניק לרשת הזאת חשיבות רק כשהיא בחו"ל וקשה להשיג ויש אווירה ייחודיות סביב פריטיהם הנגישים לכולם. אני חושבת שאין דבר מגניב יותר מלהסתובב בקניון שלנו ולכלול בסיבוב החנויות הרגיל שלנו גם את H&M. אני עוד אנסה את זה.

לאחר סיום הפגישה כאשר כולן היו עסוקות בלדבר ולחייך, ניגשתי לסטנד ונגעתי בבגדים. כניראה שבאמת התרגשתי מזה שהם כאן. שכחתי מהציניות ומכל הדיונים האידיולוגיים הקשורים לנושא ואני מניחה שכל הדברים המדהימים שחשבתי על המותג הזה עוד לפני שדובר על הבאתו לארץ, חזרו אליי ובגדול.

כאן, בתמונות אני מלטפת את קולקציית ה"גארדן" שהולכת להיות מושקת אצלנו לפני שאר העולם ואני מקווה שכבר היום בערב אוכל לקנות לעצמי משהו פרחוני. כמובן ששמחתי לפגוש את כל חברותיי הבלוגריות, ולמרות החום היה זה בוקר מוצלח מאוד.
בתמונות: חולצה עם פפיון DIY, חצאית H&M מקולקציית החורף האחרונה, נעליים מאמסטרדם.

מחכה לערב. מקווה שיהיה על מה לספר מחר.
תודה רבה לתמר על התמונות ומי שרוצה לראות אותי אוכלת שיציץ אצל קלבה, יש לה עוד תמונות מהאירוע.

העולם דרך משקפיים ורודים

רציתי ללבוש משהו תכלת ויצא לי הרבה תכלת. אני מניחה שיש די הרבה סיבות ללבוש את מה שלבשתי והיום, אחר הצהריים, כשבחרתי את הבגדים כל הסיבות האלה קפצו לי לראש.

אוברול התכלת הפרחוני - לבשתי אותו כי היה בא לי על משהו תכלת וכי אני מרגישה שהפריט הנפלא הזה לא זכה למקום המכובד שמגיע לו בבלוג הזה. הצטלמתי איתו בשנה שעברה ביום מדכא בחדר המדרגות שלי. איזה איום!

חולצת הפסים הורודה – לבשתי אותה כי רציתי לשלב את האוברול הפרחוני עם חולצת פסים. לצערי לא מצאתי את חולצת הפסים בצבעי שחור לבן האהובה עליי וגם נזכרתי שאת החולצה הזאת לבשתי רק פעם אחת והיא עלתה 180 ש"ח במנגו. החלטתי שאני אתן לה הזדמנות נוספת.

הג'קט – נקנה עבורי בH&M באביב שעבר וגם לו לא הענקתי מספיק תשומת לב.

הסנדלים והגרביון – יחד לא לבשתי אותם עד היום. אני יודעת שזה הכי שנה שעברה, אבל עדיין בא לי.

אלה המחשבות שקפצו לי לראש כאשר עמדתי מול הארון שלי ושלפתי בגדים מתוכו. הזזתי ערמות חולצות, העברתי אצבעות ומיששתי את מרקמי הבדים הקרירים. הרכבתי את הכל בראש ושלפתי. לבסוף כשלבשתי את הכל יחד זה פשוט הסתדר לי.

משקפי השמש – חשבתי שהמעלה היחידה שלהם זה שהם גדולים וורודים, אבל כשיצאתי איתם מפתח ביתי הכל היה ניראה הרבה יותר יפה מבדרך כלל. לא הבנתי איך השמיים כל כך כחולים והבניינים בעלי צבע קרם נעים. אחרי כמה דקות הסרתי את המשקפיים רק כדי להתוודא לאמת המרה ולגלות שאפילו שבת אחרי הצהריים לא ניראת כל כך יפה כמו דרך המשקפיים הורודים.

בתמונות: ג'קט, גרביונים ואוברול H&M – מעונות שונות, חולצה MANGO, סנדלים ZARA, משקפי שמש של אירוקה.

שבוע מעולה לכולם!

הולך להיות חם, תתכוננו!

ביום אפור בשדרה עירונית

היום הייתי בפגישת עבודה בהרצליה וכאשר חזרתי התחשק לי לתעד את האאוטפיט היומי שלי בשדרה ליד הבית. אבל אני לא אדבר על בגדים היום, אלא דווקא על ה"אח הגדול".

אני מרגישה שאם אלירז יזכה זה יעצוב אותי מאוד. אני לא מבינה מה יש בבחור הסתמי הזה, שניראה מבוגר מגילו, שגורם לכולם לרצות להצביע לו. מצד אחד, אני שמחה שהעונה הנוכחית לא הייתה זירת התכתשות עדתית כמו שהייתה העונה הראשונה שבה לא יצא לי לצפות, אבל גם בעונה שמגיעה לסיומה היום נוצרו מחנות. היו כאלה שקראו לעונה הזאת ה"ראשג"דים" נגד ה"לוזרים", כי הרי הכל אנחנו אוהבים לקטלג ולהגדיר, אבל אני חושבת שבסופו של דבר הייתה זו סתם חבורת אנשים שניסתה להעביר שם את הזמן. אם אני הייתי נאלצת לשהות בבית הזה יחד איתם, אני מעריכה שהיה לי קשה מאוד להתחבר לאנשים האלה ולא ניראה לי שמישהו מהם היה הופך לחבר שלי. כל אחד מהם הוא יצור מעצבן שמרוכז בעצמו. חלקם, כמו גואל, מרושעים אפילו יותר ממני וחלקן, כמו איילה, מעצבנות הרבה יותר. אבל אלירז – הוא ממש סתם.

אני יודעת שהם היו בסך הכל קרקס עבורנו ושאנחנו צריכים להודות להם על כך שהם סיפקו לנו בידור זול במשך יותר ממאה ימים. אבל אני מעולם לא ראיתי שום סדרה או יצירה טלוויזיונית שלא הצלחתי להזדהות עם אף גיבור המופיע שם. אני מודה שהייחוד של ארז עורר אצלי סימפטיה גדולה, גם בגלל אומץ ליבו וגם בגלל הסטייל המהמם שלו. נורא פחדתי להפוך את ארז לדמות האהובה עליי מאחר והחשש שהוא יודח הטריד אותי מאוד, אבל כשהוא נשאר ונשאר הוא בהחלט הפך לפייבוריט שלי. האמת היא שזה ממש מעציב אותי שהוא לא בגמר.

ולגבי הניצחון הצפוי של אלירז, אני מקווה שהוא לא יזכה. אני לא חושבת שיש מישהו שמגיע לו במשחק הזה משהו יותר מלמישהו אחר, אבל הזכיה תייצג את הבחירה שלנו כחברה במישהו שנוח לנו להזדהות איתו. לי לא נוח להזדהות עם אלירז מהרבה סיבות. אחת מהן היא שהוא קשקשן סתמי ולא מבריק במיוחד. עדיף כבר את אלין. היא חמודה, צעירה ותמימה. הלוואי ותחכה לה משאית של מגנום ושהיא תזכה.

בתמונות: טרנץ': petit A, קרדיגן: ZARA, שמלה פרחונית: אמא שלי תפרה לפני יותר מ-10 שנים, נעליים: ALDO, גרביונים:H&M, תיק: מניו-יורק וחגורה משוק בצלאל.

סופ"ש מהמם וש"האח הגדול" הזה יגמר היום כבר!

נגמרו החגיגות

הג'ינג'ית הזוהרת של חגיגות פורים היא בעצם עקרת בית ממורמרת…

או אפילו מרושעת…

בתמונות האלה אני לובשת שמלות שיפון שהשאלתי מ"טנטי בקי". ראיתי אותן במסיבת הפורים ביום שישי והחלטתי שהן יראו מדהים במטבח. האאוטפיט הזה מזכיר לי את בטי דרייפר וזורק אותי לשנות ה-60 כאשר הגברים הלכו לעבודה והנשים נשארו בבית ובמטבח. אני חייבת להודות שבימים אלה אני די מאושרת מהעבודה בבית שמאפשרת לי לבשל ומונעת ממני את הצורך לחפש אוכל בחוץ, כי נמאס כבר מכל המסעדות הזולות יחסית שבהן אוכלים ביום- יום. ברור שעל מסעדות יוקרתיות השמורות לאירועים מיוחדים, בהן האוכל מדהים ומרגש, אני לא אהיה מוכנה לוותר כל כך מהר.

נעלי הפלסטיק האדומות עם הפרח השחור נקנו ביום שישי בקינג ג'ורג'. מעניין אם הן הולכות להיות הלהיט התורן של הקיץ כמו נעלי סירה של מליסה שאת הגרסה הזולה שלהן יש לי, כמו כפכפי "דפנה" שעשו קאמבק בצבעים זוהרים או כמו נעלי הגלדיאטור הכעורות מפלסיק לבן או שחור ששלטו ברחובות העיר בקיץ שעבר. זה די מעניין לראות איך נעליים מהחומר הזול הזה הופכות ללהיט בכל קיץ. כניראה שנעליים בצבעים שמחים שעולות מעט הן התשובה לקיץ הלוהט שלנו, בעיקר בקרב נערות צעירות..

אה, בישלתי אורז עם ירקות!

המשך שבוע נפלא לכולכם. מבטיחה לחזור לבלונד שלי בפוסט הבא!