הפתעה בטיסה – פוסט חופש מס’ 2

לפני הטיסה לחופש שלי עם ההורים, שחזרתי ממנו היום, הייתי בסטרס כמו לפני כל טיסה. אני טסה לא מעט ובכל זאת לפני כל פעם שאני צריכה לנסוע לשדה התעופה יש לי תחושת מועקה. לא שזה פחד, יותר חשש מהסבל הצפוי לי בטיסה. איני טסה במחלקת עסקים ולכן רוב הטיסות, בעיקר אלה הארוכות, אינן נוחות לי ונמאס לי מהן הרבה לפני שהו מחליטות להסתיים ולאפשר לי לדרוך על קרקע מוצקה. אני מניחה שאחרי כל השנים האלה האלה הבנתי שאני לא אוהבת לטוס. אני אוהבת לנסוע למקומות חדשים או כאלה שכבר ביקרתי בהם ואני שמחה לחזור לביקור, אבל הטיסה עצמה לא עושה לי טוב.

הפעם החלטתי להקל על עצמי ולו במעט ולבחור אאוטפיט מפתיע ונוח. אמא שלי חטפה שוק כשראתה אתי בשדה התעופה. לי לא היה אכפת מזה שאני ניראת כמו נערת גבעות ורק הנוחות הייתה אל מול עיניי. כן, כמו שאתם רואים בחרתי בחצאתי מקסי. את החצאית הזאת אמא שלי תפרה לעצמה לפני שנים לא מעטות, ולפני זמן קצת פחות רב היא עברה לארון שלי. הלכתי איתה די מזמן כאשר סיגננתי אותה כשמלת טסרפלס עם חגורה וכל הזמן השתעשעתי ברעיון ללכת עם חצאית מקסי כמו שהיא צריכה להיות. זה שלא רציתי שטייץ או ג’ינס צמוד ימעכו אותי בזמן הסבל האווירי איפשר לרעיון להפוך למציאות לשמחתי הרבה. לשמחתם של ההורים שלי קצת פחות.

החצאתי עצמה עשויה מבד טריקו עם קצת צמר והיא רכה ונעימה. זה אולי מוזר, אבל אפילו “ההארפרס בזאר” הבריטי של חודש אוקטובר שקניתי לי לטיסה מהלל את השילוב של חצאית מקסי עם חולצת פוטר רחבה. האאוטפיט שלי הוא וריאציה פחות חמה של המלצת הטרנד הזה. בכל מקרה הגיליון של אוקטובר של המגזין מומלץ מאוד. אני קראתי את כולו. טוב, אני תמיד קוראת את הכתבות במגזינים.

האאוטפיט: חולצה ישנה מ- ZARA, חצאית מקסי שאמא שלי תפרה, סניקרס של pull&bear.

אז אני כאן במונטנגרו, ביום הראשון של הטיול שלנו. בתוך חומות העיר Kotor העתי'קה. היה מזג אוויר מושלם. אמא שלי לא הפסיקה לרטון ולקלל את החצאתי, אבל אני נהנתי. אני ממליצה לא ללכת עם סניקרס בשילוב עם חצאית ארוכה אם לא רוצים שאמא שלכם תתבאס שהפכתן לדוסיות, אם היה לי כוח הייתי מחליפה לנעלי סירה או מגפיים עם שרוכים.

זה כבר בעוד עיר עתיקה לחוף הים שנקראת Budva. בכלל ביקרנו לרוב בערים קטנות לחוף הים. היה מזג אוויר מושלם. לשווא קיוויתי לחזור לארץ כשכבר קריר פה קצת יותר.

אני מניחה שאני אכתוב עוד על הטיול שלי. כדאי לכם לנסוע למונטנגרו, בזה אני בטוחה וגם כדאי להפסיק לפחד מחצאית מקסי, כי זה ממש נוח וזה גם אחד  הטרנדים של החורף הזה. אמא שלי כבר מחושלת והיא אפילו רוצה לתפור לי עוד חצאית. שיהיה לכם חג שמח!

על איזה הר במונטנגרו

אני חושבת שהגשמתי את החלום החורף שלי להרגע. על איזה הר בעיירת סקי במונטנגרו ושמה קולשין. אני יושבת על הספה בחדר וגשם בחוף מטפטף על עצים ירוקי עד.  במחשבה הראשונה הייתי שמחה לגור פה כל חיי. הכל פה רך ונעים ומצופה עץ. בחוץ קר, לא קר כמו בחורף באירופה,  קר כמו הכי קר שיכול להיות בתל אביב, כך נדמה לי, לפחות. עשיתי סיבוב בחוץ, ברחובות הקרים והבודדים של המקום הזה שעוד לא התעורר משנתו. ברחוב ניתן להריח ניחוחות עץ שרוף להסקה ויש משהו רומנטי בקור הזה, אבל אני לא רוצה לחשוב על איך זה פה בחורף האמיתי.

אומרים על המונטנגרים שהם עצלנים ומעדיפים להתרחק מכל עבודה אפשרית, אבל בתיירות הם טובים. עוד לא נתקלתי במשהו לא מושלם בשרות שלהם. ההרגשה של להיות במלון כאן כל כך שונה מביקור במלון באילת. לא יודעת למה ההשוואה הזאת קופצת לראשי, אבל זה לא משנה כל כך. העיקר שקר פה ומגניב. האמת היא שכל כך קר פה עד כדי שהידיים שלי קופאות כשאני מחזיקה את הסלולארי שלי כדי לצלם.

ההורים שלי ואחי נסעו לראות איזה הר ואיזו שמורה, אבל אני החלטתי לוותר על ההסתובבות בקור ולהנות מהמלון. בכל זאת מלון 4 כוכבים באיירת סקי זה די משהו שחלמתי עליו לא מעט. אבל כשיצאתי לטייל היום הרגשתי איך הרומנטיקה של המקום הזה מטרידה אותי. מצד אחד ניראה כי ניתן לחיות כאן חיים פשוטים וכי כל בית קטן ומצ’וקמק שמחובר לחצר עם עצי פרי וגדר שעליה נשענת ערימה ששל גזרי עץ להסקה מעוררת אצלי חשק אדיר. זה כניראה כי החיים שלנו בעיר בדירות המעוכות, בחום המעיק והרחובות הדביקים מפתחת אצלנו איזה צמא למשהו עם קרקע, עם אוויר והרבה ירוק, אבל מצד שני, אני מתקשה להאמין שהחיים האלה היו יכולים לספק אותי. ניראה כי האידיליה תיעלם אחרי שבועיים כאשר השיעמום והקור יחדרו גם לבית הכי חמוד ברחוב עם הגג האדום והגדר הלבנה.

כל ביקור כזה בחייהם של אנשים אחרים, גם אם זה מרחוק, מעורר אצלי תמיד את השאלות האלה. האם אני רוצה משהו אחר והאם המשהו האחר והרומנטי והכאילו מושלם הזה הוא באמת משהו שניתן לרצות אותו גם אחרי שתקופת ההתלהבות עוברת. ניראה לי שאני אשמח לחזור לעיר בסוף החופש, עד החלום הקצר הבא על איזה בית עם אגם וסירה.

וזה בתוך המלון:

כתבתי את זה אתמול,,היום אני בר במקום אחר.

לילה טוב!

*כל תמונות צולמו ב VIVAZ של סוני אריקסון.

מחשבות על אריזת מזוודה

בשנים האחרונות נסעתי די הרבה בעולם. זה היה מדהים כל פעם מחדש. ההתרגשות, ההמתנה, הציפיה והאריזות. אני חייבת לציין שאני אורזת טובה ובדרך כלל לא מביאה איתי דברים שלא צריך. זה הקטע הטוב בכל הסיפור, אבל הקטע הרע הוא שאני אורזת תמיד ברגע האחרון. אני פותחת את המזוודה כשעה לפני שמונית שתיקח אותי לשדה מגיעה ומתחילה לזרוק פנימה בגדים, נעליים וכל מה שצריך. אז גם היום אני דוחה את הקץ ואת כל עניין האריזה לרגע האחרון. האמת היא שאתמול עברתי על מגירת התחתונים שלי ובדקתי שיש לי מספיק. זה היה הדבר הכי אחראי שעשיתי השבוע.

אז כחלק מההתחמקות שלי מהעבודה והאריזה אני החלטתי להיזכר במה שלבשתי בזמן הביקור בטוקיו. היה זה קשה לארוז בגדים למזג אוויר קריר וגם חם מאוד בו זמנית וגם להשאיר מקום לשופינג. האמת היא שלא ממש הבאתי מספיק בגדים בסופו של דבר, אבל למזלי היה שם מה לקנות. זה די מזכיר את מה שאני צריכה לארוז עכשיו. בדרום אירופה אמור להיות חמים וקריר, גשום וגם שמש…

ביום הראשון בטוקיוחוקי האריזה שלי:

בייסיק – אני אוהבת להביא בגדי בייסיק שיהיה קל להתאים אותם אחד לשני במגוון וריאציות. איני נוהגת לבנות אאוטפיטים שלמים בעת בחירת הבגדים לנסיעה, כי פשוט אין לי כח לזה ואני מעדיפה בחור פריטים שניתן לשלב בקלות. ולכן ג’ינס, קרדיגן, חולצת פסים, פלאטס וטיצים תמיד יבואו איתי במזוודה. לעולם לא אשכח לקחת חולצות לבנות. אקססוריז זה דבר חשוב גם בטיול, אל תוותרו עליהם, הרי תרצו להראות מגניב בתמונות.

נעליים – אני בוחרת נעלי הליכה נוחות לרוב הזמן(נעלי סירה, סנדלים שטוחים או סניקרס) וזוג אחד יפה יותר לאירוע מיוחד או ליציאה. בדרך כלל יהיו אלה נעלי עקב בצבע שחור עם עקב בינוני שמתאים לרוב הבגדים שלי. אני יכולה להסתפק גם בכ- 3 זוגות נעליים.

קניות – אני תמיד מוכנה לזה שאני אחזור מהנסיעה עם רכישות חדשות ולכן משאירה תמיד מקום פנוי במזוודה. אני לא אוהבת להביא הרבה מדי בגדים כי אז קשה להחליט מה ללבוש :)

איפור,תרופות וכלי רחצה – אני תמיד מביאה הכל איתי, כולל את כל התרופות האפשריות, כולל אנטיביוטיקה רחבת טווח, כי תמיד עדיף שתהיה לי האפשרות לטפל בעצמי. תמיד צוחקים עליי, אבל בטוקיו פתאום נהייתה לי דלקת חניכיים וטיפלתי בעצמי בקלות בעזרת המלצות של אבא שלי הרופא. אני מביאה מעט איפור, בדרך כלל סומק, מסקרה וסט צלליות.

ביום קר במיוחד בטיול שכלל נסיעות ברכבות והרבה הסתובבות בטבע לבשתי בגדים קלים ובעיקר נוחיםביום חם במיוחדבבית של קיטי  צריך להתלבש בהתאםהאמת היא שאני אוהבת לפעמים לחיות במזוודה ולנסות להרכיב אאוטפיטים מכמות מוגבלת של בגדים. זה אתגר נחמד, בעיקר אם נוסעים לנסיעה ארוכה. אני אף פעם לא מביאה בגדים ישנים או לא יפים איתי לטיול. אני מאמינה שתמיד צריך להראות טוב, גם בטרק. עוד לא יודעת מה אני הולכת לקחת איתי היום, אבל בטוח שאני אביא שמלה אחת יפה, לפחות.

מאחלת לכם חג שמח וחופש נעים.

סיבוב בשכונה בסוף הקיץ

בשעת האור האחרונה, כשהעיר נרגעה לקראת יום כיפור, יצאנו לסיבוב בשכונה. הקפנו את הבלוק וחיפשנו מקומות חדשים ומעניינים להצטלם בהם. לא גילינו כלום חדש, אבל נהננו מרגעי השקט המעטים של תל אביב. הצלם שלי אמר שהוא מריח את הסתיו והשיער שלי התעופף ברוח הנעימה והייתי מרוצה מכך שהסתיו באמת בדרכו לכאן. אני רק מקווה שהוא באמת מגיע בגלל שאני מרגישה את הדכדוך הזה שמבשר על בואו ואני ממש לא רוצה להרגיש את התחושה הזאת סתם. זה דיכאון כזה מבאס, אבל אם זה בא בסתיו, אז פחות. אני חושבת שבתמונות האלה אני תמיד אראה את סוף הקיץ, למרות שעדיין לא מפסיק להיות חם.

אני לא יודעת על מה לכתוב כי לא קרה דבר ששווה לספר עליו, בעיקר לא בשבוע האחרון. כולו היה עבודה, פספתי פעמיים פילאטיס זה רע, אפילו מאוד רע. אבל בשבוע הבא אסע לטיול עם המשפחה שלי, משהו שלא עשיתי כבה איזה 5 שנים ואני מקווה שיהיה על מה לספר. יהה זה טיול טבע רגוע בלי כוונות שופינג ואני מקווה שקרואטיה תמצא חן בעייני כי כולם מהללים אותה, ושיהיה חמים מספיק להשתזף על חוף הים האדריאטי.מה שבטוח זה שהגופיה הזאת של מוז’י נוסעת איתי. אני לוקחת אותה לכל נסיעה. בקרוב אתחיל לארוז.

 האאוטפיט: גופיה muji, מכנסוני תחרה שאמא שלי תפרה, וסט מטוקיו, שרשרת TNT, סנדלים מקינג ג’ורג’.

שבוע קצר ונפלא לכם וחופש מגניב!

האם זוהי חזרתו של הליוויס?

לפני חודש בערך,הציגה חברת ליוייס שמשיקה את קו הג’ינסים החדש שלה בכל העולם את התפיסה שלהם גם לבלוגריות הישראליות. הגישה החדשה של ליוייס ליצירת הג’ינס המושלם לנשים, שכל כך קשה קשה לנו לבחור לפעמים היא שלפני שבוחרים מידה, צריל לבחור את הצורה שהכי מתאימה לגוף שלנו. הכל טמון בהבדל בין רוחב המותניים לרוחב הישבן וה curve ID, הסדרה החדשה מציעה 3 ויראציות שונות אמורות להתאים לרוב המוחץ של הנשים. מדובר ברמות של קימור בירכיים: slight curve, לבנות בעלת גזרה ישרה, בה המותניים כמעט ברוחב הירכיים, demi curve, מבנה פרופורציונאלי, קימור קל בירכיים לעומת המותניים ו- bold curve, מיועד לבנות עם מותניים צרים ירכיים מעולגות יותר. אני מאבחנת את עצמי כבעלת demi curve וכשהלכתי לבחור את הג’ינס המושלם שלי באמת קיוויתי לנסות את זה. לצערי לא הייתה המידה ובחרתי בגזרה של jeggings, אבל אני לא מצטערת בכלל, הם ישבו באמת מושלם. הכנתי סרטון קצר על הבחירה וההתלבטות. באמת היה קשה להחליט, אבל בסוף זה הצליח והטיול לנמל לא היה לשווא. תהנו:

בתור חובבת ליווייס עוד מאמצע שנות ה-90, כאשר אלה היו מדי החובה בחטיבת הביניים ובתיכון, כמי שחנכה את הליוייס 501 הראשון לנשים נשנלח אליי ע”י אחותה של סבתא באמריקה, אני חייבת לציין שהתגעגעתי למותג הזה. הקיץ האחרון החזיר את הליווייס בצורתו הגזורה וזו שעברה התעללות,לתודעת כולנו וזה שכל בנות העיר מסתובבות בג’ינס גזור החזיר את אהבתי הנוסטלגית לליווייס גם אליי. כבר התרגלתי לג’ינסים של חברות אירופאיות, אבל תמיד אשמח לחזור לליוויס ואשמח אם הם יחזרו לגדולתם, גם כאן בארץ.

את הג’ינס שבחרתי תוכלו לראות עליי מתישהו כשיהיה גם קר ולא רק חשוך ובנתיים אשאיר אתכם עם האאוטפיט שלבשתי לפרזנטציה. זה היה מזמן והיה אז ממש חם, אבל בכל זאת זה מאחוריי ונעים להיזכר.

 האאוטפיט: שמלה שגנבתי מאמא, חגורה מאלנבי וסנדלים מקינג ג’רוג’ (ישנים). צילום: לם וליץ סטודיו

תודה לרותם הצלמת האנונימית שצילמה את הוידאו. הסרטון צולם במצלמת הוידאו של המכשיר הסלולארי VIVAZ של סוני אריקסון ואני בעצמי ערכתי אותו. זה הסרטון הראשון שערכתי בחיי. אשתפר בעתיד.

לילה טוב!

הימים הראשונים

הימים הראשונים של השנה החדשה עוברים עליי כעת. בערב חג ובארוחת החג לבשתי חולצה לבנה.לפני שנסעתי לארוחת הערב החגיגית בבית הוריי ישבתי בה מסונוורת בספסל מול הבאצ’ו אחרי ששתיתי תה קר בצבע ורוד וחיכיתי שרותם הצלמת האנונימית שלי תסיים את הסיגריה ותתעד את הפרחים הגדולים שעל צווארי. היה שווה לחכות. היה נורא רגוע, כאילו כולם כבר נסעו ועזבו את העיר. הרגשה מאוד מיוחדת לכמה ימים בודדים בחודש תשרי. אני אשתדל להנות ממנה, מהשקט העירוני ממש לפני החג.

אאוטפיט: חולצה לבנה וינטאג’, מכנסיים קצרים ZARA, שרשרת מתנה מיעל “דברים טובים”, סנדלי הקיץ העמידים שלי מסתם חנות.

צולם בשלמה המלך פינת קינג ג’ורג’, מול הבאצ’ו.

ביום הראשון של החג יצאתי לטיול אופניים בפארק הירקון. טיול עם עצמי, קצת לנוח נפשית ולהניע את הגוף. עצרתי להפסקה בפארק ממש ליד הגשר של אבן גבירול ושלפתי את הטלפון הסלולארי. בזמן האחרון אני לא יוצאת הרבה עם המצלמה שלי, לפחות לא כל יום כמו פעם. הרבה יותר קל להשאיר אותה בבית. ישבתי על הדשא וחשבתי על הרבה דברים, רובם לא כאלה שנועדו לשיתוף, בסוף הרעב הכריע ונסעתי חזרה למקום שיש בו אוכל והרגשה של בית. בדרך חזרה חשבתי שכבר לגמרי הזמן לחזור לרכב על אופניים.

האאוטפיט: חולצה וינטאג’, מכנסיים קצרים מנגו, תיק ZARA, משקפי שמש ray ban.

צולם בפארק הירקון, ת”א.

*כל התמונות צולמו בעזרת המכשיר הסלולארי VIVAZ של סוני אריקסון.

המשך חופש נפלא לכולם ושנה טובה!