הודות לסיון המקסימה בעלת הבלוג Fashionably CV שהמליצה לי על התערוכה המדהימה על פועלו של המעצב הספרדי קריסטובל בלנסיאגה יצא לי להזיז את עצמי לכיוון פארק אווניו, השדרה הכי צפונית של ניו-יורק (בחלקה הצפוני, כמובן) ביום קר במיוחד ולהגיע ל- Queen Sofía Spanish Institute כדי לחזות בתערוכה באווירה קסומה של בית על פארק אבניו.
נכנסתי, מסרתי את המעיל שלי, שילמתי עבור הכרטיס ומצאתי את עצמי בתוך עולם שונה. מדרגות קטיפה אדומות פיתו אותי והחלטתי לעלות לקומה השניה ולא ללכת לפי הסדר עליו הומלץ לי בקבלה. בקומה השניה חיכה לי אולם עם כיסאות קטיפה ושנדלירים מקריסטל שמילאו חדר כמו שחדר במוזיאון שמציג מעצב נודע צריך להיות. רגוע שקט ומלא השראה.
בחדר הוקרנו סרטוני וידאו מתוך תצוגות של בלנסיאגה בשנות ה-50 וה-60 בפאריז. התרווחתי על כסאות הקטיפה בשורה השניה ונחתי מהקור בחוץ.
לאחר שצפיתי בסרטונים במשך כרבע שעה הרגשתי שאני מוכנה לדבר האמיתי שבכלל לא ידעתי מהו. לא היה לי מושג כיצד מוצגים הדגמים ומה אראה כאשר אכנס לגלריות שנמצאות מאחורי הדלתות הכהות. פסעתי למטה במדרגות ונכנסתי לחלל אפל מלא צלילים ושמלות. ספרד בכל גווניה שתמיד שמשה השראה עבור המעצב ניבטה אליי מכל פינה. התערוכה מציגה את העיצובים המרשימים של בלנסיאגה אותם יצר בסטודיו שלו בפאריז כשנאלץ לברוח מספרד בצל מלחמת האזרחים. הוא הביא איתו את מולדתו ספרד לעולם העיצוב והפריטים הבלתי נשכחים שיצר סיפרו על מלחמות השוורים והריקוד הספרדי. מקורות השראה נוספים היו עבורו אנשי הדת שאליהם היה קרוב בצעירותו וגלימתו האדומה של האפיפיור היא שהביאה אותו לעצב את המעיל האדום בתמונה הראשונה על הכרזה של התערוכה. בלנסיאגה אף שאף השראה מבגדים אזוריים של פשוטי העם. בכל אזור בספרד היו האנשים הפשוטים מתלבשים בסגנון מסויים וגם אלה הגיעו לעיצוביו בסלונים המובחרים של פריז.
בני תקופתו אמרו עליו כי היה מסוגל לעבוד לילה שלם כדי לתפור את השרוול בצורה המושלמת. כתבו עליו כי היה המעצב היחיד שידע גם לתפור את עיצוביו בעצמו ושכשרונו היה בלתי נתפס והתעלה על רבים ממעצבים בני זמנו. היה לי קל מאוד להאמין ולא רציתי ללכת משם.
בגלריות עצמן אסור היה לצלם, אך בחרתי לכם תמונות מרחבי האינטרנט כדי שתולכו להבין אולי מעט מאיך שזה ניראה. בזמן שבחנתי את המייצגים הרגשתי שאת רוב העיצובים שלו מאז אפשר ללבוש גם היום. רוב התמונות (חוץ משניה) הן של Kenny Komer.
בשנת 1967 פרש בלנסיאגה מעיסוקיו כי חש שהוא כבר עייף ויצא לטיול ברחבי ספרד אהובתו שתמיד הייתה איתו בפריז הנוצצת. בלנסיאגה נפטר ב 1972 אבל כולנו יודעים שהוא עדיין איתנו בכל מקום. בעיקר בזכות התיקים המדהימים שבית אופנה הנושא את שמו מייצר בשנים האחרונות. אני שמחתי לגלות את העולם הפנימי ויצירותיו של מעצב שכל מה שידעתי עליו זה שאני רוצה תיק הנושא את שמו כזה שלא אוכל להרשות אותו לעצמי. בדרך חזרה עברתי על פני הכלבו Bergdorf Goodman בשדרה החמישית וממש לא היה בא לי להיכנס פנימה, למרות שרציתי להעיף במט באיזה תיק. בכל הפעמים קודמות יצאתי משם בדיכאון, אז הפעם החלטתי לוותר ולהשאיר את ההרגשה הטובה איתי. עצרתי בסטארבקס, קניתי צ’אי לאטה והמשכתי לרכבת התחתית. היה קר אבל מגניב.
נשיקות קרות.
