סוף, סוף זה ניראה כאילו החורף בניו-יורק עומד לוותר ולהניח לאביב לתפוס את מקומו. למרות שהיו אלה חודשי החורף הקרים, אך המרגשים של חיי, אני מתקשה להתייחס אליהם כאל הצלחה אופנתית. אמנם היה לי חם, רוב הזמן ונוח, אבל הקור הזה וההיצע המוגבל של פריטי אופנה שהבאתי איתי לא הפכו את הלוק שלי ליותר מדי מעניין. יש לציין שמלבד בימי שבוע האופנה בחלקים מסויימים של העיר, רוב האנשים התלבשו בעיקר נוח וחם, אבל כולם שמרו על רמה סבירה של לבוש הולם ויפה.
עכשיו כשהגיע האביב הכל הופך למושלם ממש וכל העיסוק בבגדים הוא אמנם חלק בלתי נפרד מחיי, אך הוא נאלץ לזוז קצת הצידה. העיר מהממת ונעימה ולמרות הגשמים של הימים האחרונים, ההתרגשות ממזג האוויר החדש בשיאה. חלק מהעצים כבר פורחים ויש כל כך הרבה מה לעשות, ש”מה ללבוש” הופך לקצת שולי. לכן, אני לא יכולה לומר שהבלוג שלי בימים אלה מתעסק באופנה והאמת היא שאני לא ממש מצטערת על כך, ניו-יורק היא כל כך הרבה יותר מרק להתלבש. אמנם עכשיו כשהאביב כבר כאן, קל יותר להתלבש יפה וגם בטח תיראו את זה כאן בבלוג, אבל עדיין, זה רק להתלבש.
כשהייתי בארץ הייתי מתחילה את היום במחשבות על מה ללבוש למשרד, כי מה לעשות, לא היה שום דבר מרגש מזה על הבוקר. המחשבה על לבלות את היום בתוך חדר עם מנורות פלורסנט שדולקות לפעמים עד הלילה לא הייתה מנחמת במיוחד ולכן הייתי צריכה להתנחם בבגדים יפים שילוו אותי לאורך היום. ואילו היום, כשאיני עובדת הרבה ומעבירה את הזמן בדרך שאני רוצה, “מה ללבוש” הופך לקצת פחות חשוב. לא מתכוונת לומר שזה לא חשוב לי יותר, אבל זה לא הדבר הראשון שאני חושבת עליו בבוקר. אני חושבת על המשימות שלי, על מזג האוויר, על התכניות ורק אז כשהזמן לצאת מהבית מגיע, אני בוחרת מה ללבוש. זה כיף.
אז מה עשיתי השבוע:
פגשתי את ג’ון טרוולטה – לא הייתי אומרת שהמחשבה על מפגש עם סלב תרגש אותי, אבל כשדיברתי איתו ועם אישתו במסדעה רועשת על מטוסי הג’ט שלו, על המלונות האהובים עליו בעולם (בניו-יורק זה The Peninsula, אם את םמתכננים ביקור מפואר בעיר, זאת המלצה ששווה להקשיב לה) ועל כל מיני דברים כמו התכניות שלו לימים הקרובים, זה היה משעשע, מעניין ואפילו קצת מרגש. גם קצת מצחיק היה לשמוע אותו מסביר בהתלהבות עצמית לא מבוטלת איך הוא בוחר מטוס שאותו יטיס ליעד הבא שלו מבין 4 המטוסים שיש לו ולמרות שהוא נוסע הרבה, את רוב זמנה מבלה המשפחה בביתם בפלורידה. אבל הזמן הארוך ביותר שהם נמצאים במקום אחד זה 3 שבועות. בקיצור הבנתם, חיי הזוהר שלו זה לא חיי הזוהר שלנו.
אין תמונות עם ג’ון כי זה היה הזוי לדבר איתו כאילו הוא חבר שלנו ואז לבקש להצטלם. המקרה קרה במקס ברנר כשהוא חגג יומולדת לבתו אלה ועודד ברנר פגש אותו כדי לאחל להם מזל טוב, אני הצטרפתי.
עשיתי פדיקור-מניקור – בסלון ניו-יורקי זה קצת אחרת מבתל אביב. אני מניחה שזה הכל לטובה. הבחורות הסיניות שעושות את העבודות מבצעות את המלאכה בזריזות ובמיומנות רבה. אין צורך להקשיב לסיפורים שלהן, הן עושות את זה בשתיקה או מקסימום מחליפות כמה מילים אחת עם השניה בסינית. אני ולירון שכבנו על כסאות הנוח שלנו וריכלנו עליהם בעברית, הן בטח עשות את זה בסינית. הייתה תחושה של מקצוענות ובעיקר היה נעים נורא. עכשיו כשהקיץ מגיע אני בטוחה שאעשה את זה שוב. אם אתן בביקור בניו-יורק – מאוד מומלץ להיכנס לסלון ציפורניים כדי לחוות את זה – בדרך כלל זה עולה בין 30-40 & – לפדיקור ומניקור שכולל גם מסאג’ של עשר דקות בצוואר וגב – והן עושות את זה מעולה!
ראיתי דינוזאורים – כבר הרבה זמן רציתי ללכת ל The Museum of Natural History כדי לראות דינוזאורים. זאת הפעם הראשונה בחיי שזכיתי לראות את הפלא הזה. ביום שבת האחרון, סיון ואני עשינו את זה. קפצנו למוזיאון שנמצא ממש על הפארק וזה היה הכי כיף בעולם. אני מאמינה שאנשים סקרנים בכל גיל יכולים להנות מהמוזיאון הזה בעיקר עכשיו כשמוצגת שם תערוכה מתחלפת של פרפרים. נכנסים לחדר חמים וטרופי עם צמחיית ענק ושם מאות פרפרים צבעוניים ענקיים מעופפים סביב ממש מתישבים על חלק מהאנשים. אין דבר מרגש מזה בעולם. ויש את הדינוזאורים – הם המהממים ומטורפים בגודלם עד כי קשה להאמין שיצורים כאלה התקיימו פעם באמת. אחרי היצאנו מהמוזיאון, אכלנו נקניקיה ברחוב וטיילנו בסנטרל פארק. מסלול מומלץ ומושלם.
בתמונה הזאת גם לי יש זנב כמו שתמיד רציתי וכמו שיש לדינוזאורים. אני אלך למוזיאון שוב לראות עוד תערוכה חדשה על דינוזאורים וגם את התערוכה המיוחדת על המוח האנושי וכמובן מקווה להספיק את מה שלא ראיתי בביקור הראשון.
רכבתי על אופניים על גדות ההאדסון ריבר – שכרנו אופניים ונסענו בשביל האופניים על גדות הנהר. בניו-יורק אסור לרכב על האופניים על המדרכה ואפשר לחטוף קנס, אז הזהרו וסעו על שבילי האופניים. היה זה יום מושלם וקיצי והכל היה פשוט מושלם.
אה והפארקים בשיאם עכשיו – לא חייבים ללכת רק לסנטרל פארק. גם פארקים קטנים וסודיים בין הבתים בווסט וילג’ מקסימים ופורחים עכשיו, ממש כמו שני אלה שכאן. הגנים החמודים הזכירו לנו את סוד הגן הנעלם עם הספסלים הקטנים מעץ, קירות האבן המקיפים את הפארק וקרני השמש מחממות.
הכפכפים בגלל שזה היה ביום של הפדיקור וכי היה חם ממש כמו בארץ – 24 מעלות
ואם אתם רואים אוטו גלידה של Mister Softee אתם חייבים לנסות, זאת גלידה אמריקאית טעימה עם תוספות יאמי!
עם עודד ונליק ורק לירון לא בתמונה :(
טוב, יצא ממש ארוך. אבל אני מניחה שזה ברור עכשיו למה פחות חשוב לי להתלבש פה. אבל עכשיו כשקיבלתי משלוח מהארץ עם חלק ניכר מהבגדים שאני אוהבת לאביב אני גם אוכל להתלבש מהמם כשאני נהנת, אם זה יהיה נחוץ, כמובן. ואני גם הולכת להשיג לי אופניים משלי ואני קצת חושבת על לקנות אייפד – פתאום גיליתי כמה זה נוח.
אז אם אתם באים לניו-יורק לביקור – אתם מוזמנים לכתוב לי שאלות בתגובות או למייל אני אשמח להמליץ לכם על מה שמעניין אתכם.
נשיקות.
