כן, חופש מניו-יורק ומהבלוג. אבל אז כשחזרתי לניו-יורק שמחתי שהחופש נגמר, רק לכתוב בבלוג לא חזרתי מיד. בזמן החופש מהבלוג הצהוב והאהוב עליי חשבתי לא מעט מה יהיה איתו. חשבתי להפסיק לכתוב עליי ועל מה שאני עושה ומה שאני לובשת. יש בזה משהו נורא חופשי לחיות את חיי ללא המחוייבות הזאת של לשתף אחרים, לאשר תגובות, להגיב ולחיות בתוך עולם בו אני חייבת לכתוב פוסט חדש בכל כמה ימים. הבלוג שלי הופך להיות בן 3 בימים אלה ולראשונה מאז שהתחלתי לכתוב אותו, הייתי ממש בחופש מהכל.
אבל מצד שני, ראיתי בגוגל אנליטיקס שלא מעט אנשים נכנסו לבלוג שלי גם כשהפסקתי לכתוב ואני מניחה שהם חיכו לפוסט חדש. היה בזה משהו נחמד, כי מעבר לזה שאני מאוד נהנת לכתוב את הבלוג ולשתף את הקוראים בהרפתקאותיי, אני מאוד אוהבת שאוהבים אותי ומתעניינים בי. מן תכונה אנושית כזאת. זה מותר לי, כן? וגם התגעגעתי ממש, ממש לבלוגי הצהוב, לפינה שלי בעולם, לדבר היחיד שהוא לגמרי שלי. שלי ושל גוגל…
אז אני שוב בניו-יורק. אחרי חופשה של שבוע בארץ. החופש בארץ היה מקסים ומענג. כי אין כמו תל אביב וחברים ופסטיבל דוק אביב ובירה בנמל, והיציאות והחום והבית, אבל החזרה לניו-יורק הייתה מענגת כל כך. חזרתי לעיר שיצאה מתוך האביב הירקרק לקיץ חם, עסיסי, אורבני ולוהט. לוהט במובן כזה שמאז החורף חיכיתי לו והעיר הזאת בקיץ היא פשוט חלום. אני עוד אכתוב על החופש בארץ בפוסט הבא, אבל עכשיו כמה תמונות מהעיר שמצאתי כשחזרתי.
כל התמונות שראיתם עד כה נלקחו משוק האיכרים של Union Square שקורה כמה ימים בכל שבוע והוא מקסים בכך שאני פוגשת בו פרחים שראיתי לאחרונה רק בחיי הקודמים, בברית המעוצות ובכלל מה יכול להיות לא מקסים בפרחים וירקות טריים באמצע העיר.
בשבוע האחרון ביליתי כל יום, לא עשיתי שום דבר מלבד להסתובב במקומות שאני אוהבת ואפילו הלכתי לסרט.Something Borrowed וחצי מהסרט מתרחש בMadison Square Park, שם רייצ’ל ואיתן אוכלים ארוחת צהריים ב Shake Shack מסעדת המבורגים שנמצאת בתוך הפארק. מיותר לציין שיש שם תור תמידי שאני התעצלתי לעמוד בו, אבל אתמול עשיתי את זה ולא רק שזה לא היה כל כך נורא, זה היה מושלם. עמדתי מתחת לעצים בפארק, הסתכלתי על אנשים והתור התקדם מהר.
זה התור שצריך לעמוד בו כדי להשיג את ההמוברגר הנחשק ולאכול אותו מתחת לעצים הירוקים, אבל תאמינו לי שזה שווה את זה ובארצות הברית בשביל הדברים השווים תמיד צריך לעמוד בתור, כך שכדאי להתאזר בסבלנות.
זה השלל וזה מעולה. אפילו הצ’יפס שלהם מזוגזג והתה קר מעורבב בלימונדה זה ממש חלום.
לבשתי: חצאית שנקנתה בשוק בצלאל ועוצבה מחדש ע”י אמאלה שלי שלי המוכשרת וחולצה מ- H&M, סנדלים מחנות אהובה שאף פעם לא מאכזבת בקינג ג’ורג’. כן חזרתי עם קצת שלל מהארץ.
ולפני כמה ימים קפצתי לבקר את CV בויליאמסבורג. בקיץ השכונה הזאת של ברוקלין היא מקום מושלם. התכנית המומלצת למיצוי כל הפאן בביקור אחד.היא ישיבה בבית קפה נחמד ולגימת מרגריטה, למשל בקפה Aurora, לאחר מכן זלילת גלידה מאוטו גלידה שאלי יתמזל מזלכם לפגוש בדרך וירידה לעבר האיסט ריבר. לשבת על הסלעים בשמש בפארק הקטן והחמוד ולבהות במנהטן ומגדליה מעבר לנהר ולחשוב שאיזה כיף זה בויליאמסבורג וכמה קרובה היא למנהטן וכה שונה ורגועה. בדרך לנהר תוכלו לבקר בחנויות וינטאג’, בוטיקים מקסימים וחנויות פרחים.
לבשתי: ג’ינס וסנדלים מ- H&M, גופית משי מאורבן אאוטפיטרס ואת הקרדיגן הישן שלי מזארה, שממש לא היה בו צורך ביום הזה. 
תודה רבה לכל מי שקורא את הבלוג שלי. אתם מעניקים לי חשק להמשיך לספר.
נשיקות מניו-יורק.
יום אחד הרגשתי לא ממש טוב וביליתי את רובו עם הלפטופ במיטה כאשר הערוץ הניו-יורקי המקומי משרד לו ברקע. בין הסיפורים על תעריפי המוניות שאולי יעלו ובין הפשעים המחרידים שעדיין מתרחשים כאן, שמעתי על פסטיבל פריחת עצי הדובדבן שמתרחש זו כבר השנה ה-30 בגנים הבוטאניים של ברוקלין. מנהלת הפסטיבל הצטלמה מספרת על האירוע על רקע העצים בשיא פריחתם ואני ידעתי שזה לא משהו שאני מתכוונת להפסיד.
