יום ראשון, 27 בינואר 2013

the best of Saturday

1-IMG_62652-IMG_62674-IMG_6277 5-IMG_6285 6-IMG_6288 7-IMG_6291 לבשתי: חולצה גברית של pull&bear (ישנה), סוודר וטייץ מ-Forever 21 משנת 2009 ונעלי נייקי.

תאורה שונה, רקע שונה וזה מדהים מה שזה עושה לתמונות. אבל התחושה הנינוחה של מה שלבשתי לא השתנתה. אני כבר לובשת את החולצה הגברית הזאת יומיים ברצף וממש לא בא לי לי להפסיק. יום שבת היה גם יום נדיר שבו סוודר ללא שרוולים היה יכול להיות הפריט המושלם. ושילוב הצבעים הזה, עם כל החיוורון, הוא האהוב עליי ביותר.

הסופ”ש שלי היה מורכב בעיקר מבטלה, ביקור הורים, שיחת סקייפ עם סיוי והמון שעות קריאה של הספר המושלם ביקום, ”כמעיין המתגבר” של איין ראנד, שרק עכשיו יצא לי לקרוא. הספר יצא לא מזמן בתרגום חדש, אז מי שאף פעם לא עשה את זה ותמיד רצה, זה הזמן הנכון לקרוא. ראיתי השבוע גם את הסרט “5 מצלמות שבורות”, כרגע ניתן לצפות בו בחינם בהוט VOD. גם זה מאוד כדאי ולקרוא את הכתבה הזאת על יחסים בניו יורק. קצת מדכא, אבל מעניין.

שיהיה שבוע מהמם.

אם קראתם או ראיתם משהו מעניין, תשתפו בתגובות

יום שני, 21 בינואר 2013

פוסט על חפצים

לא יודעת אפילו איך להתחיל את הפוסט הזה. מצד אחד, חפצים הם לא משהו כל כך חשוב כדי שאעמיק מחשבה באיך לכתוב עליהם, אך מצד שני, הם תמיד סביבנו ולאלה שנמצאים תמיד בהישג יד יש משמעות מיוחדת בשבילי. אני לא אוהבת לקנות שטויות ולמלא את הבית בקשקושים מנטימנטליים, אבל איכשהו פריטים מסויימים מתנגנבים אליי בלי שאשים לב ולאחר מכן הופכים לאהובים ויקרים. כאלה הם חפצים.

2-IMG_6249לא חשבתי כלל על חפצים כשהתכוונתי לכתוב את הפוסט הזה, אלא רציתי לצלם את הצ’אבי סטיקס של קליניק והבושם של קלווין קליין ולכתוב פוסט על החידושים הקוסמטטים האחרונים שיצא לי לנסות, אבל כשהנחתי אותם לבד על השטיח הם לא ניראו מאושרים. הרמתי את עייני וכמה פריטים צבעוניים קפצו לשדה הראיה שלי וכשצרפתי אותם יחד הם הפכו לגוש הרמוני ומתוק של חפצים אהובים שהצליחו לספר על איך הרגשתי ביום שבת חמים של חורף לא קר. ולכל אחד מהם סיפור קטן עם זיכרון מתוק.

הספר - ארוחת בוקר בטיפאניס – אני זוכרת את ההשקה ואת האירוע שנערך בגלריה בירקון 70, כשעוד גרתי שם בשנת 2008 בין אמנים ומסיבות באווירה הכי בוהמיינית שיכולתי לחשוב עליה עד אז. אני כל כך אהבתי את הסרט כך שהייתי חייבת לקרוא את הספר וקניתי אותו גם כי הוא נורא יפה ומקשט בצורה מושלמת את השולחן שלי בסלון. הוא תמיד מעורר שיחות עם אורחים שבאים לבקר אותי. והוא באמת ספר ממש, ממש טוב.

הפנקס - קניתי אותו בצ’לסי בניו-יורק, בחנות בדים ווילונות של זוג צרפתים חמודים – Les Toiles Du Soleil. לראשונה הגעתי לשם כדי לאסוף סינרים שנתפרו בהזמנה ביום ממש קר. בחנות, מצאתי מגוון רחב של בדי פסים צבעוניים מדרום צרפת, מהם תופרים קייסים, תיקים, נעליים ומקבלים הזמנות מיוחדות. זאת אחת החנויות היפות לטקסטיל שראיתי בחיי.ועוד בתוספת שיק צרפתי. הגעתי לחנות עוד כמה פעמים כדי להזמין וילונות ולאסוף אותם וניהלתי שיחות ארוכות עם בעלת החנות הנפלאה על איך זה להיות זרים בניו-יורק ועל צרפת הרחוקה. בפעם האחרונה לא יכולתי לעמוד בפיתוי ולא לקנות את הפנקס הזה ובו אני כותבת משימות, או סתם מחשבות וכל מיני רשימות לעתיד שאף פעם לא אקיים.

הלק - זה דווקא סיפור חמוד. יום אחד כשעוד הייתי בניו- יורק, סיוי ואני החלטנו לעשות סיבוב בחנויות על מדיסון אבניו באפר איסט סייד ביום ראשון בבוקר. עברנו ליד החנות של J. Crew והיא הייתה סגורה כי הגענו מוקדם. החלטנו לחכות כמה דקות ובהינו בינתיים במצעד החגיגי לכבוד “יום פורטו ריקו”, בקיץ, בניו-יורק בכל יום יש סיבה לחגיגה. אחרי כמה דקות החנות נפתחה ונכנסו. בהינו בבגדים היפים והיקרים והכל היה ניראה מושלם וקיצי. פתאום הרמתי בקבוקון לק של אסי שהיה חלק משיתוף פעולה בין שני המותגים ושמו של הלק היה Mucho Dinero, הרבה כסף, בספרדית. לא קנינו כלום והמשכנו הלאה ואחר כך הצטערתי שלא קניתי את הלק היפה עם השם המצחיק והכה נכון. אחרי כמה זמן זה נשכח למרות שהשם אכן היה מוצלח. והלק הזה שבתמונה הוא מאוד דומה לשני, אבל שמו הוא Eternal Optimist, אופטימיסט נצחי, ואותו סיוי קנתה לי כדי לשמח אותי כשהייתי עצובה וכדי להזכיר לי את הימים שהיה לנו כיף בניו-יורק.

הבושם - Euphoria Blossom של קלוין קליין. זה פיצוי על זה שמעולם לא היה לי בושם של קלוין קליין בניינטיז. הריח שלו קליל, נעים ופרחוני שיתאים לאביב. זה ריח שבחורים שחושבים שאני חמודה וטובת לב יאהבו. פחות הריח שהייתי מדמיינת לעצמי שאני אוהב, אבל באופן מפתיע, הוא לגמרי חמוד בעייני. הבושם הוא מתנת “סופר פארם” ו”שסטוביץ”, שמביאים לארץ בשמים רבים ובניהם  בולגרי,האהובים עליי ואת הבושם הנפלא של Lanvin שאותו הייתי רוצה גם.

הנר - הוא פשוט התגלמות השלמות ומשהו שמעולם לא הייתי קונה לעצמי כי אני מסתפקת בנרות הזולים והיפים של איקאה. הנר הזה הוא בריח תה ירוק והוא היה בשקית ההפתעות של לאוקסיטן שקניתי לעצמי לכבוד השנה החדשה. המוכרת החמודה בחנות בצד המוזר של דיזינגוף סנטר ביקשה שאפתח את השקית כי היא הייתה סקרנית לגבי תוכנה וכשראתה שאני קצת מופתעת מהנר היא אמרה. זה יכול להיות טוב לסילבסטר. אותי זה הצחיק אז, אבל ריחו של הנר כה נעים שאני באמת שומרת אותו לאירועים מיוחדים ולא סתם לימים בהם אני קוראת בסלון מתחת לשמיכה.

צ’אבי סטיקס - המקוריים של קליניק, שהם השפתון/אודם הכי נעימים שיש. מאז שקיבלתי אותם, אני לא אוהבת שום מרקם אחר ובגלל שהעמידות שלהם לא ממש חזקה אני אוהבת למרוח אותם כל הזמן כי זה נעים. נתתי אחד לאמא, את הצבע היפה הטבעי ואת הורוד והכתום, אני מורחת לפעמים ביחד, אחד על שפה עליונה, אחד על תחתונה ואז מערבבת בניהם וזה נותן גוון קורלי מתוק ומיוחד, גוון שלישי ואחר ככה סתם. הם עולים עד סוף חודש ינואר 99 ש”ח לאחד וכדאי לקנות שניים כי אז אפשר לערבב. את שלי קיבלתי במתנה מקליניק, אבל יש לי עוד אחד שכבר קניתי בקיץ בניו-יורק והם חלק מהטרנד הזה בעולם איפור של להראות כאילו את לא ממש התאמצת ולא התאפרת הרבה ואני לגמרי בעד.

המשקפיים - הם פשוט הזוג הכי יפה, הכי אופטימי והכי קיצי שיש. אני משתדלת לא ללכת איתם הרבה כי הם עדינים ואני לא מוכנה בשום פנים ואופן שהם ישברו. כן, גם אותם קניתי בניו-יורק, בחנות H&M על השדרה החמישית ורחוב 18, אזור השופינג האהוב עליי במנהטן, אני הולכת איתם רק בקיץ ובשאר הזמן אני סתם שמחה שהם איתי והם חפץ יפה וורוד.

3-IMG_6246 1-IMG_6255 כל כך הרבה מילים על דברים שכבר קרו בעבר, אבל מחר הוא יום ממש חשוב לעתיד שלנו. לכו להצביע בבחירות. יש אנשים ברחבי העולם שחולמים על היום בו יוכלו לבחור. זאת זכות גדולה, אל תשכחו את זה.

לילה טוב!

יום שלישי, 15 בינואר 2013

מחשבות על דברים רוסיים וסוודר

02-IMG_6183

ביום שבת נסענו לבאר שבע לבקר את הדודה והבן דוד. נסיעה משפחתית כה ארוכה באוטו היא דבר יחסית נדיר אצלנו כי אנחנו בעיקר נוסעים אחד לשני בין פתח תיקוה לתל אביב וארוכה הנסיעה הזאת לא יכולה להיות, למזלי. ידעתי שהשדות בדרך יהיו ירוקים ושארצה לעצור ולתת לאמא להקליק קצת על המצלמה. בחרתי גם את הפריטים שאני הכי אוהבת כרגע ושהם לגמרי חלק מהלך הרוח הפרטי שלי בימים אלה.

בחרתי בסוודר שאמא שלי סרגה אי שם בסוף שנות ה-80 בברית המועצות ובצעיף הרוסי הפולקלורי שלי שגיליתי את אהבתי אליו ממש בימים האחרונים. בדרך כלל אני די לא סובלת צעיפים, אבל כאלה שגם מחממים בימים הקרים של השבוע שעבר וגם זורקים אותי לעבר שהעיסוק בו הפך בשבוע האחרון  גם הווה, אני דווקא ממש מחבת.

למי שלא יודע, אני אוהבת כמעט כל דבר רוסי, אם לדייק, אז כל דבר סובייטי. אני אוהבת את הבגדים שלבשו שם, את הסרטים, הסרטים המצויירים, הביקורת על הממסד ואת הרומנטיקה של הקומוניזם, כמו שאני זוכרת אותה עד היום. אף אחד לא האמין שאלה החיים שאנשים אמורים לחיות, אבל לא פעם אני ואמא שלי נזכרות בימים ההם בחיבה רבה, בימי הממשל האחרונים של גרובצ’וב כשהייתי בכיתה ג’ וכל הזמן חיכיתי לביקור שלו בעיר שלנו. אנחנו מדברות גם על הבגדים שלבשנו אז ועל המקומות שהלכנו אליהם ואיך אנחנו זוכרות הכל, כולל את הביקורים בפארק בסתיו ואיסוף עלים שלאחר מכן ייבשנו בין דפים של ספרים עבי כרס. ייתכן וזה הזיכרון הכי מתוק שלי מהחיים ההם.

בדרך כלל, איני מרבה לדבר על אהבתי לכל דבר רוסי עם חבריי, רק עם המעטים בהם שגם מכירים את הסרטים, הספרים והסיפורים מהעבר, אבל בשבוע שעבר קראתי את הפוסט הזה בבלוג המקסים “בלוז הבית – The Home Blues”  של מילנה ולא יכולתי שלא להתחבר למה שהיה כתוב  ומוצג שם. בעיקר לזה שישראלים שונאים כל דבר רוסי. חשבתי לעצמי שזה עצוב ועוד באותו הערב ישבתי בבר שכונתי ברח’ שלמה המלך בתל אביב וכשהבחור שישבתי איתו הלך לשרותים הקשבתי לשיחה של חבורה שישבה לידי על פינת הבר. הם דיברו בניהם כמה שזה לא נעים להם כשמישהו מדבר רוסית לידם. לא לקחתי את זה באופן אישי, אבל זה הפתיע אותי לגלות ששנאת השונה כאן בישראל היא עצומה ואף לא מתביישים בה. בברלין, ניו יורק או כל מקום אחר בו ביקרתי, אנשים מדברים במגוון רחב  של שפות מסביבך כל הזמן ותחושת הקוסמופוליטיות ושייכות לעולם הגדול היא משהו שמקרב אותך הרבה יותר אל השונה. הסגירות הישראלית שלנו בתוכינו ותחושת העליונות מעל כולם היא די מיותרת במיוחד שממש אין לה סיבה.

אז אני חשבתי לעצמי  שאני אכתוב פה בבלוג על כל מיני דברים רוסיים שאני אוהבת מדי פעם. אם אתם רוצים להכיר מקרוב יותר את העולם הזה, תתחילו מהפוסט הזה של מילנה וגם תיראו את אנה קרנינה, יש שם משהו מאוד רוסי ולא סובייטי בכלל שהוא מעבר לסיפור, ההדר, הטבע וכמובן הסוף המר.

בנתיים עוד קצת מהאאוטפיט שגם הוא בהשראה רוסית, ככל שמצאתי בארוני הצנוע.

04-IMG_619006-IMG_6205 07-IMG_6206 08-IMG_6210 10-IMG_6214 11-IMG_6218 לבשתי: סוודר ושכמיה שאמא שלי הכינה בהפרש של כמעט 30 שנה, חצאית 24/7, גרביונים מיפן, צעיף מברית המועצות, ונעליים של נייקי שאני מטורפת עליהן.

תודה לאמא שלי הקטנה והחמודה על הכישרון הרב בתפירה, סריגה, צילום ומהממות עד בלי סוף, על הזיכרונות הרומנטיים ועל זה שהיא לוקחת חלק כמעט בכל דבר מטורף שאני מציעה ללא היסוס,

01-IMG_6179  שדה בדרך לבאר שבע… אשאיר אתכם עם קו האופק הזה.

ביי בנתיים.

יום חמישי, 10 בינואר 2013

השלג שלא כאן – פוסט השראה

התמזל מזלי לחיות בעיר שאף פעם לא יורד בה שלג ועכשיו כשהוא יורד בירושלים ולא יצא לי כבר לראות אותו, נשאר לי רק להיזכר בחורפים המעטים במהלך חיי בהם זכיתי לראות את השלג מקרוב. האמת, לא חסרים מקומות בעולם שאשמח לבקר בהם ממש עכשיו כדי לראות את השלג למרות הקור ולמרות שעכשיו זה בדיוק הזמן שבו כולם נוסעים לתאילנד.

כל המחשבת האלה הביאו לחפש תמונות של אופנת רחוב מהערים הקרות בעולם, כי גם בשלג אפשר להתלבש ממש יפה ולא רק פראקטי, כך שנשמור על חום הגוף. התמונות האלה אולי יעשו לכם חשק לא ברור לטוס לשוודיה או פינלנד, אבל גם בברלין או אמסטרדאם ובעיקר בוינה היפה אפשר להשיג אחלה שלג לפעמים.

87488_1265231212 המתונה צולמה בשטוקלהום – הקישור בלחיצה על התמונה

20121216_01 התמונה צולמה בהלסינקי – קישור בלחיצה על התמונה, וכך בכל התמונות בהמשך

20121215_03 צולם בהלסינקי, פינלנד

04a

צולם בגרמניה

20121201_02צולם בהלסינקי

elle-01-03-street-chic-ny  צולם בניו יורק

bigצולם במוסקבה streetstyle-fashion-28 לא יודעת מהיכן זה, אבל כל הבהיר נורא יפה בחורף

20121215_01 צולם בהלסינקי

tumblr_lph85sWK2u1qh9n5lo1_500 לא יודעת מאיפה זה, אבל זה בטוח ממקום קריר

berlin-green-hat-vintage-bagצולם בברלין - תיק חום, חולצה אפורה ולבן מסביב – מושלם

streetstyle6641-webצולם בניו יורק   100206-cape-girl-munich-dachauer-strasse-1-thumbnail צולם במינכן

מקווה שחם לכם, בבית או בחוץ ושיצא לכם לראות שלג בקרוב. זה אדיר!

יום שישי, 4 בינואר 2013

בשוק הפשפשים עם כל מה שאני הכי אוהבת ללבוש

7-IMG_61088-IMG_6113 5-IMG_6121

אני לובשת: ג’קט ZARA, שמלה MANGO, גרביונים ישנים מ- H&M וסניקרס של NIKE.

אני כבר הרבה זמן מחפשת ארון ספרים. הוא צריך להיות וינטאג’י במידה, קטן במידה, לא מבריק, לא יקר ולא כזה שיש בחנויות. אני מחכה לפגוש את האחד והיחיד ולכן קפצתי עם אמא ביום שישי לשוק הפשפשים כדי לחפש אחד שם. לא מצאתי בנתיים את מה שחיפשתי אבל יום שישי חורפי שטוף שמש ביפו זה לא יכול להיות רע.

במהלך שנות ה-90, שוק הפשפשים היה המקום שבו כל בנות השכבה שלא היו פרחות קנו מכנסי קורדרוי אצל ציפי שהיו גדולים מדי בשבילי ואני תמיד הייתי מבואסת שאין כאלה בשבילי. בתיכון היה לי מעיל סטודנט שקניתי בשוק הזה באחד המעברים הפנימיים שבהם מוכרים הבגדים ואיתו הסתובבתי במהלך החורף הזה כשצילמנו את הסרטים במגמת הקולנוע ואני זוכרת שלבשתי אותו ביום המיוחד הזה שבו הלכתי לסיבוב לוקיישנים בבית הקברות הציורי בגבעתיים שבו שתי שורות ברושים.

בשאר הביקורים שלי בשוק הפשפשים לפני שהוא הפך למלא במסעדות ובארים וחנויות מעצבים יקרות, בעיקר הבאתי חברים מחו”ל לטעום את הצד השני של תל אביב. לראות את המקום הצבעוני הזה ששומר משהו מסתורי ומיוחד ושממוקם ביפו וממנה רואים את קו החוף של העיר שלנו. כשאני ביפו אני חושבת יותר מבדרך כלל שאנחנו חיים בעיר נופש ואנחנו עדיין לא מרוצים. שוק הפשפשים מזכיר לי תמיד את הרגעים שהייתי בו, את האנשים שלקחתי לשם וזה תמיד מרגיש נכון. הייתי עוברת לגור בסביבה אם לא הייתי מפונקת  והייתי צריכה להגיע למרכז העיר בכל יום, אולי זה עוד יקרה יום אחד.4-IMG_61233-IMG_6124 1-IMG_6129 אני מקווה למצוא את ארון הספרים שלי בקרוב ואולי עוד דברים מגניבים.

תהנו מהשבת הגשומה, אני חיכיתי לה מאוד.

יום רביעי, 2 בינואר 2013

בלנסיאגה במוזיאון תל אביב

08-IMG_6030 ניראה כי מוזיאון תל אביב למד מהמטרופוליטאן הניו-יורקי שתערוכות אופנה מביאות קהל למוזיאון ולכן הוא מארח כרגע שתי תערוכות כאלה. שתי התערוכות מעולות ממש והתערוכה שרק נפתחה לפני פחות משבועיים מביאה אלינו ללבנט פריטים מהאוסף האישי של כריסטובל בלנסיאגה, מעצב האופנה הספרדי הנודע, וכמובן מעיצוביו המרהיבים כדי להבין את ההקשר של יצירתו.

למדתי להכיר את העבודות שלו וקצת את עולמו המרתק בביקור בתערוכה של בלנסיאגה בניו יורק בחורף קר במיוחד של שנת 2011, כתבתי על זה כאן. וכמובן שלא התכוונתי לפספס את התערוכה בתל אביב אז הגעתי לפתיחה מרובת מוזמנים בערב של יום חמישי של אחרי שבוע האופנה והייתי מותשת במיוחד, אבל הקסם של בלנסיאגה עורר אותי. אני לא יכולה לעמוד אדישה מול גלימת קטיפה שנתפרה בתחילת המאה שעברה, גם לא מול שמלת ערב עם פפיונים. התערוכה מוצגת בתור ארון בגדים ענק מואר עם מגירות בהן תחת זכוכית ניתן לראות אביזרי אופנה, תכשיטים ורקמות מעשה ידי אמן או כאלה שמהן שאב את השראתו.

בני זמנו של בלנסיאגה סיפרו עליו כי היא היה בין המעצבים היחידים שידעו לגזור ולתפור בצורה מושלמת בעצמם. הוא ידע ליצור את הבגד מתחילתו ועד סופו, אומרים אף שידע לגזור ביד ימין ושמאל. הוא קיבל את רוב ההשראה שלו מחיי הכפר הספרדים הפשוטים, ממלחמות שוורים ומלבוש הכנסיה. למרות חייו בפאריז, בירת האופנה, בלנסיאגה התגעגע מאוד לארצו ספרד מוכת המלחמות והתהפוכות הפוליטיות וב- 1968 כאשר עייף האמן מעבודתו, הוא סגר את הסטודיו בפאריז וחזר לארצו מולדתו לחיות ולטייל בה עד סוף ימיו.

06-IMG_6026 07-IMG_6029 03-IMG_6022 זוהי רק טעימה קטנה מהתערוכה כי אתם חייבים  לראות אותה בעצמכם. אני מאוד ממליצה לקחת בכניסה לחלל התערוכה את הספרון הקטן שמפרט את מקורות ההשראה או את ההסבר לכל פריט. כך תוכלו להציץ בו כדי לקרוא על איך נוצר הבגד הנפלא שעליו אתם מסתכלים בהערצה כעת. תזהו את הפריטים בספרון לפי המספר שמופיע ליד כל מיצג. זה ישאיר אתכם עם רשמים עמוקים יותר וגם תוכלו לתת כבוד למאסטר הספרדי, כי לבלנסיאגה מגיע שתבינו את יצירתו.

התערוכה פתוחה כעת ותימשך עד 27.4.12. כך שיש לכם עוד לא מעט זמן.

אוצר: אוליווייה סייאר, מוזיאון גליירה, פריז,  אוצרת אחראית: מאירה יגיד חיימוביץ

ואם כבר היינו במוזיאון, אז הנה כמה מבקרים שפגשתי:

10-IMG_6059 זוהר, אבשלום ואח של אבשלום – סטייל אירופאי מתבקש

12-IMG_6065 עוד בחורים עם סטייל

11-IMG_6061 גם בנות בלוק לא מתאמץ וחמוד מאוד

הצילומים האלה צולמו בתערוכה ממול – גוף הדברים: שלוש סביבות אופנה, בלס, בודיקה וסנדרה באקלונד – תערוכה מעולה כשלעצמה עם מגוון די רחב של מיצגים, מיצבים וסרטי וידאו, לא הייתי מפספסת אותה גם כן.

הצילומים קצת מגורענים כי אסור להשתמש שם בפלאש, אבל תודו שהיה שווה לקפוץ למוזיאון וזה תמיד בילוי עם קלאסה, עכשיו זה גם עם המון סטייל.

תהנו…

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...