יום שלישי, 29 באפריל 2014

תמונות משבוע שעבר 5

photo1לחכות לדגים על הים ביפו ולראות את תל אביב. קו החוף לא יראה כך בעוד כמה שנים. עכשיו זה כמו בתי לגו קטנים, מרוחקים ועתידניים, למרות שהכל שם באווירת אייטיז. זה בלי פילטר.

photo2 (1) אני מנגישה את הטרנדים לאביב במוסף “זמנים מודרניים” של “ידיעות אחרונות”. מכל התמונות, אני הכי אוהבת את עצמי בחצאית פליסה, אבל במציאות אני הכי אוהבת אוברול וכפכפים נוחים. תודה רבה לשלי גרוס ולצלמת המקסימה עדי אורני.

photo1 (3) ורד סגלגל שראיתי בחצר בניין ב”כוכב הצפון”. הגעתי לשם בטעות כשהאוטובוס פנה לכיוון נמל תל אביב מכיוון דרך נמיר במפתיע.

photo3 דיוקן עצמי עם דורה של נחום גוטמן. ביקרשתי לראשונה במוזיאון נחום גוטמן בנווה צדק. זה היה נעים ויפה. קצת לחזור לילדות וקצת להכיר את הסיפור התל אביבי שלו.

photo6 רשת דייגים בחוף ים כמעט סודי ליד תחנת הכח רידינג. בשבוע שעבר זה היה חוף נעים בודד ונקי והשבוע הוא היה מלוכלך ועצוב.

photo2 כובע חדש על כיסוי הספה המקסיקני שלי. את הכובע קניתי בדכון הכובעים שבכניסה לרחוב שקנין – 40 ש”ח.

photo4-001 ועוד כובע חדש. כובע רשת ורוד כמו שהיה לי בכיתה ד’, רק שההוא היה בצבע צהוב זוהר. בכלל, נהנתי ללבוש שמלה אפורה עם אקססוריז בצבעי גלידה ולהסתתר מאחורי שיח בפארק דובנוב.

לבשתי: שמלה COS, תיק BAGGU, כפכפים של טבע נאות וכובע משוק בכרמל ב 10 שקלים.

גם הבנתי שאורך השיער שלי עכשיו מושלם לכובע המשעשע הזה.

יום חמישי, 24 באפריל 2014

טרנד ה – Normcore

זה די עצוב שאפילו אני שחושבת שמה שכל כך מגניב ב Normcore זה החופש מטרנדיות ומתפיסת האופנה כטרנדית, קוראת לכותרת הפוסט הזה “טרנד ה-Normcore”. המילה המוזרה הזאת בעצם מתארת מצב, שבו אנשים בעלי מודעות אופנתית גבוהה זונחים את כל הבגדים הנחשבים טרנדיים, אופנתיים וכו’ ובוחרים בבגדים שלהם להיות חסרי יחוד, חסרי אמירה אופנתית, חסרי רצון להתבלט ובעיקר בגדים שהם בוחרים להיראות נורמליים בהם וחלק מההמון, במטרה להצהיר כי הם ובהם יש הרבה יותר מעניין חיצוני באופנה.

לצערי, מאז שהחלתי לקרוא על התנועה האופנתית הזאת מתישהו בפברואר זה הפך למילת באזז והאשטאג, וכל עיתון העוסק באופנה העלה את זה לדיון. כתוצאהמכל העיסוק הזה, זה הפך לטרנד וכתבות בסגנון “איך להתלבש לפי טרנד ה- Normcore” צצו בכל פינה והפכו את כל הסיפור הזה לדי מגוחך.

מצד אחד, בסך הכל המציאו מילה למשהו רגיל שכבר היה. הרי שלמה ארצי, סטיב ג’ובס וכל מי שלובש גי’נס בהיר של אבא וסווטשירט פליז מחברת טיולים שוהא קנה לטיול בדרום אמריקה כבר מתלבש ככה, כמו בן אדם נורמלי, אז המציאו לזה שם, כי עכשיו אנשים שמתעניינים באופנה החלו להתלבש כך. מצד שני, הייתי רוצה להאמין שאנשים באמת בחורים להתלבש כך במטרה אולי קצת למרוד במונחים שלפיהם עולם האופנה מתנהל. אויל בגלל זה אני קצת מאוכזבת. אני מוכנה למרוד בכל דבר כמעט שקורה בימים אלה מחוץ לדירה שלי.

בכל מקרה, אני שמחתי כששמעתי על מושג ה- Normcore מאחר וכבר שנים רבות (טוב,לפחות שנתייים שלוש) שאני כבר מתלבשת די רגיל. בוחרת בפריטים רגילים, נוחים וכאלה שלא מושכים תשומת לב מיוחדת, ושמחתי לגלות שאני לא לבד בזה. אני כן מעניקה משמעות לבגדים ע”י כך שאני בוחרת אותם והם כן מתאימים לי, אבל אני לא לובשת שום דבר צבעוני, טרנדי, נוצץ או מושך תשומת לב. אפילו ל”פאשן ויק” הישראלי הלוהט לבשתי אוברול וחולצת פסים. למרות כל זאת, אני די רחוקה ממה שהם מציגים, ואני גם לא מתכוונת לעשות מאמצים מיוחדים להשגת מכנסי אדידם עם פסים (למרות שקצת בא לי) ואני בעיקר לובשת את מה שיש לי.

למרות החיבור החלקי שלי למושג, זה שהשיח האופנתי הולך לכיוון של רגיל ונורמלי יותר, וגם אם מדובר בשוליים בלבד של עולם האופנה, אני מוצאת את זה מעודד, כי להעניק כל כך הרבה משמעות למה שאנחנו לובשים זה לפעמים מיותר ודורש לא מעט זמן שהיינו יכולים לבזבז על משהו מענג הרבה יותר. וכן, גם אני שאוהבת אופנה, אומרת את זה. אם להתלבש רגיל יהיה קצת יותר “באופנה”, אולי גם נצטרך לקנות פחות כדי לעמוד בקצב המהיר של האופנה וחילופי הטרנדים.

זה מה שנקרא Normcore לפי הכתבה הראשונה ב”ניו יורק מגזין”:

normcore-10-nocrop-w1800-h1330 normcore-14-nocrop-w1800-h1330 Both images are from the New York Magazine

הטמבלר הזה מראה איך בסדרה True Detective כולם Normcore.

tumblr_n1oefyym6N1tux1dxo1_1280truedetective03.jpg התמונות מכאן

אחת הסיבות שכל כך מחבבים את אופן הלבוש הזה פתאום, לפי ה”ניו יורק מגזין”, זה גם כי יש בו משהו ניינטיזי. שנות ה –90 הם העשור האופנתי האהוב עליי. אני הייתי טינאייג’רית בניינטיז וכל מה שלבשנו אז בצירוף אווירת החופש וחוסר הדאגות של העשור ההוא מזכירים תקופה נעימה שכיף לחזור אליה, גם אם רק מבחינה אופנתית, כי העולם כבר מזמן נע מהר מדי, לפחות עבור אלה שהיו טינאייג’רים בשנות ה-90.

normcore-07.nocrop.w840.h1330

Kristine Guico

(26, fashion designer)

"Everyone’s so unique that it’s not unique anymore. Especially in New York.""I tend to go for nostalgic things, and I feel like that’s kind of where normcore is... I wasan only child. I was very into Limited 2 and Nike and basically I’m kind of still the same, fashion-wise.”

מתוך: New York Magazine 

אני מאוד מסכימה עם קריסטין, לרצות לחזור למשהו פשוט ונוסטלגי, זאת אמירה מאוד מעניינת של מישהו שחי את עולם האופנה, כי מאז שהאופנה הפכה לנגישה לכולם בעזרת עידכוני הבלוגרים, אתרי אופנה הרבים, המגזינים שעברו לאונליין ובתוספת שבועות האופנה הכה מסוקרים, כל אחד מרגיש חלק מהעולם הזה וזה כבר לא ממש מיוחד. בנוסף,כל מי שכבר מרגיש חלק מעולם האופנה ממהר לצרוך כמויות בגדים בלתי ניתנות להבנה. כך יוצא שוהקשר בין הפריט למי שלובש אותו כבר לא רגשי ולא בהכרח מתאר את מי שלובש אותו באור ובקונטקסט הנכון. זה הרבה יותר נכון ללבוש משהו שגם מאמינים בו ולא רק כי הוא חדש, או מגניב יותר ממה שיש לשאר.

מה אתם אומרים? אתם Normcore או נערות ונערי asos ו- וAdika?

יום רביעי, 23 באפריל 2014

בוא נלך לכיכר המלך אלברט!

aaDSC_0224s ביום שני התעוררתי עם חשק עז לצאת מהמיטה. בדרך כלל אני מתעוררת עם חשק להמשיך לראות את הסרט שנרדמנו איתו ביום לפני ולשתות תה ירוק במיטה, ואז לעבור לעוד סרט ועוד אחד ולאכול גבינה מעולה עם תפוח וככה כל היום. כמובן שזה קורה בסופי שבוע או בימי חופש אחרים נעימים כשאין תוכניות ולא צריך לרוץ לרצות אף אחד עם הנוכחות שלי. אז ביום שני היה בא לי לצאת לטייל בעיר.

“בוא נלך לכיכר המלך אלברט!” הפך למשפט האהוב עליי השבוע. אני מוכנה לומר אותו לכל אחד שיהיה מוכן לבוא איתי לכיכר. אתמול עברתי בכיכר בדרך לבקר חברה שגרה ממש קרוב וזה היה נחמד לראות שמישהו יושב על אחד משני הספסלים שבכיכר הקטנה. אבל האמת היא ש”בוא נלך לכיכר המלך אלברט”, שבמקרה ואתם לא מכירים, נמצאת בפינת הרחובות מלצ’ט, נחמני, מונטיפיורי ועוד כמה, ממש מול בית הפגודה המסתורי, זה בעצם רצון ילדותי וואלי גם אביבי לצאת לשוטט ברחובות הקרובים לבית, או סתם לטייל ברחובות לא מוכרים. לצערי, לא נשארו הרבה רחובות לא מוכרים בתל אביב, לפחות לא עבורי וזה אולי אומר שצריך לעבור עיר, אבל עדיין נעים תמיד לטייל בהם כשהם ריקים ושקטים ונינוחים, ואז לשתות קפה קר “בקפה נואר” ולדמיין שזה צ’יפס כי אנחנו בדיוק בסוף החגים.

אז באמת טיילנו והלכנו לכיכר המלך אלברט ולחצרות פנימיים עם גדרות פורחים ולשתות קפה קר. אני לבשתי אוברול.

aaDSC_0018s aaDSC_0037s aaDSC_0103s aaDSC_0038s aaDSC_0155s aaDSC_0183s aaDSC_0207s לבשתי: אוברול Forever21, חולצה וינטאג’, כפכפים “טבע נאות”, משקפיים ריי באן מאירוקה.

המלצות לסופ”ש הקרוב:

תקנו כבר אוברול לפני שיהיה חם, תנעלו נעליים נוחות ולכו לכיכר המלך אלברט.

נשיקות

יום שישי, 18 באפריל 2014

חצאית של היפית

aaDSC_0055saaDSC_0024sחצאית ארוכה עם הדפס בשורות היא תזכורת ישירה לבדים תוצרת הודו. אם יש על החצאית הזאת פילים, אז היא היפית, כך נאמר לי, אבל על החצאית הזאת אין פילים והיא עדיין משדרת את החופש הזה של חצאית היפית. יש לה גומי במותן ושני שסעים, אחד מכל צד, כדי שיהיה נוח לנוע בה. היא מציעה חופש מתנפנף, כמו שבגד קיץ אמור להציע.

כשבחרתי את החצאית והגופיה, ידעתי שאני נוסעת לזכרון יעקב, לבקר ביקב של חברים, לשתות יין ובעיקר להינות מהיציאה אל “מחוץ לעיר”, דבר די נדיר עבורי. לא ידעתי שלבית וליקב יש פרדס עם עצים מלאי שסק, עצי זית ושקט מופתי של כפר. ישבתי לי תחת עץ השסק, אכלתי פירות ישר מהעץ וחשבתי שזה יהיה נחמד לא לחזור הביתה.

החצאית, שוב אני חוזרת אליה, היא בכלל ניסיון שלי לחזור וללבוש את מה שהיה “אופנתי” בשנות ה-90, וכך גם קראו לזה. מה שהיה באופנה אלה חצאיות מקסי צבעוניות, עם שסעים ו”גופיית ספגטי”, בעיקר בשחור או בצעי פסטל. מעל לגופיה לבשתי ג’קט ג’ינס, אבל היה חם והוא לא הצטלם. בכל מקרה, הרגשתי הכי קלי טיילור מ”בוורלי הילס 90210”,  מה שעשה לי חשק להציץ שוב בסדרה הזאת, אבל לצערי, למי יש זמן. אז זו אני בפרדס בשנת 2014, לובשת את מה שהיה אופנתי בשנות ה-90 וזה לגמרי עובד גם היום. כל מה שהיה בניינטיז עובד גם היום, אפילו שאנחנו חושבים שזה היה עשור לא משמעותי מבחינה אופנתית.

aDSC_0005saDSC_0117saaDSC_0077Sלבשתי: חצאית וחולצה twentyfourseven, משקפי שמש מאירוקה, נעליים של בנסימון.aDSC_0107s

נשיקות והמשך חופש נעים.

לבשו משהו משנות ה-90.

זה די נעים!

יום שבת, 12 באפריל 2014

הסוד מאחורי story

האמת היא שלא מדובר באמת בסוד, אבל מעטים יודעים שמאחורי רשת story שמשדרת קלילות יוקרתית ומציעה את כל מותגי אופנת הרחוב הנוחים והשווים, עומדת חברה שפועלת כבר לא מעט שנית ושמה 911 fashion. שם משעשע לחברה רצינית שפועלת להביא את כל המותגים האלה להישג ידם של חובבי האופנה בישראל.

לפני כמה שבועות כשהשיער שלי היה עוד ממש קצר הוזמנתי לבקר בחלל התצוגה המהממם שמכיל את כל המותגים שאני אוהבת. מדובר במותגים שהם סוג של לא מתאמצים אבל יקרים ושווים. בניהם נעלי TOMS, מליסה, APC, מותגי תיקים ובגדים נוספים. החלל מעוצב וכל הפריטים מוצגים על המדפים ועושים חשק. הבאתי קצת תמונות מהביקור המפנק בשואו רום של 911.

photo1 photo3 photo5 photo8 תיקי הרשל החמודים לחובבי תיקי הגב.

photo9 911 מייבאים את נעלי TOMS המקוריות. החברה שמייצרת את נעלי הבד הצבעוניות תורמת זוג נעליים אחד לילדים נזקקים במדינות העולם השלישי על כל זוג טומס שנרכש מסביב לעולם. אלה עם הדקלים משגעים.

photo6 זה ממש גן עדן לחובבי אופנה.

photo11 מונוכרומיטות אורבנית קשה

photo16 כך ניראה רק חלק קטן מהחלל

photo15 ומסר חיובי לסיום.

את כל עשרות המותגים שמיבאת חברת 911 ניתן לרכוש ברשת story, בחנות האונליין ובחנויות נוספות ברחבי הארץ. ואם כבר מדברים על קניית מתנות לפסח, קניית המתנות צריכה להיות בעיקר לעצמנו, למרות שרובנו עושים את זה במהלך כל השנה. בכל מקרה, היה כיף ומגניב. זה לא מפתיע שדווקא הביקור הזה גרם לי לחשוב על מתנות. אבל אני לא קונה יותר כלום!

חג שמח!

יום רביעי, 9 באפריל 2014

תמונות משבוע שעבר 4

photo3 ללכת בעיר ולראות אביב בכל מקום זה מקסים. חנות פרחים ועציצים מקסימה על דיזינגוף ההולך ומתרוקן מחנויות זה קצת עצוב אבל נחמד.

photo4נמנום בפרדס של יקב פויזנר בזכרון ביום שבת בזמן שכולם אוכלים וטועמים יין בהמולה גדולה. אני לא נמנמתי. אני ישבתי תחת עץ השסק ואכלתי אולי 20 מהם.

photo1 בגד ים בהרכבה עצמית. חלק עליון מ- twentyfourseven, חלק תחתון של רנואר. הביקיניז מושלמים וזולים מאוד. כל חלק עולה בין 39.90-49.90 ש”ח. אני אוהבת בעיקר את התחתונים ללא הקשירה.photo6 רגלי ההוביט שלי זכו סוף, סוף לנעליים שהכי הולמות אותן. טרנד הנוחות נחת גם אצלי. נעלי טבע נאות בגוון טורקיז מרגיע גם כשכל העולם הפוך. כיף איתן עם ג’ינס ואוברול ושמלת ג’ינס החדשה שלי ממנגו.

photo8 התחדשויות מהקולקציה החדשה המעולה של מנגו. יש המון פריטים יפים, נוחים, קלאסיים עם שיק רגוע ושקט כמו שאני אוהבת. בחרתי בשמלת ג’ינס וחולצת T אפורה. איך לא? ויש להם גם את דריה.

photo2אני והקימונו-טוקסידו שלי התאחדנו שוב אתמוך אחרי הרבה חודשים קרים של פרידה. הוא היה מהמם עם ג’ינס צמוד וגופיה שחורה. אבי זה כיף וזה אפ פעם לא מאוחר להתחדש בקימונו עם השפעה יפנית סינית. לבשתי את זה לפתיחת חנות ה- POP UP של Adika במתחם התחנה. יש שם מגוון מטורף של בגדים. קצת מלחיץ.

photo9 לצאת מהבית בבוקר ולראות עננים מעל המזרקה. הכי אביב אירופאי פתאומי ונעים.

הייתי רוצה לכתוב פוסט על מה אתם הכי אוהבים לעשות באביב. אם בא לכם להשתתף, תכתבו מה הכי כיף באביב בתגובות.

נשיקות לכולם!

יום שבת, 5 באפריל 2014

יום ניינטיז בשמש

photo 4 (2)photo 1 (1) וקצת ניינטיז בצל: photo 2 (7) photo 4 (4) הדפס חרציות ובגדי ג’ינס זה הכי קלי טיילור בשבילי. המשיכה שלי לשנות ה-90 מוכרת בטח לקוראי הבלוג היקרים שלי. אני מוכנה לחזור לעשור ההוא. היו פחות דאגות ויותר תקוות. בכל מקרה, הדפס חרציות, שזה גם הפרח האהוב עליי, הוא די ח כרגע, אז מי שמתגעגעת מוזמנת לסור ל Forever 21 ולהשיג. זה מגיע כמעט בכל פריט. אני בחרתי בגד גוף שהיה הכי זול ומגיע עם ההדפס הכי יפה.

אני לובשת: ג’ינס ליוויס, ג’קט ג’ינס שקניתי בקנדה בשנת 2002, בגד גוף Forever21, תיק Gap משנה שעברה ומשקפיים חדשים ואהובים של אירוקה מסדרת הרטרו.

ממליצה להצטייד בחרציות.

נשיקות

יום חמישי, 3 באפריל 2014

לבקר במקום יפה בסופ”ש הזה

photo 5 (1)photo 3 (1)photo 2 (2) IMG_6908 IMG_6910 IMG_6911 IMG_6913 IMG_6914 IMG_6915 IMG_6918 IMG_6921למקרה אם תהיתם,  המקום הזה אכן נמצא בתל אביב. חלל מעוצב בהיר ומהמם שלכל פריט בו יש מדבקה עם מחיר והכל יקר. חפצי הקרמיקה מהממים ואפילו העציצים הם כאלה שתרצו שיבואו איתכם הביתה, גם הספות, התמונות והספרים. אני לא יודעת לגבי הבגדים, אבל יש שם גם לא מעט כאלה. קפצתי לביקור קצר האירוע השופליפטרס ביום רביעי כדי לראות על מה מדובר וזה התברר כרגע האסקפיזם היומי. טוב, זה היה אחרי הפרזנטציה של  “בת שבע”, על זה בפוסט אחר.

אירוע השופליפטרס – אירוע אופנה ועיצוב, מתקיים בסופש הזה, יום ד’- שבת, נחמני 15, קומת קרקע, תל אביב. שווה לבקר סתם כי יפה שם.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...