יום שלישי, 30 בדצמבר 2014

החולצה של החבר שלי

IMG_7080-001IMG_7062-001 IMG_6582-001 IMG_7058 IMG_7073-001 IMG_7060 photo (69)-001 הייתי רוצה לכתוב קצת על איך הייתה השנה שלי, אבל סוף השבוע האחרון היה כל כך מושלם שהוא איכשהו טשטש המון זכרונות מהשנה האחרונה. אני לא ממש טובה בלסכם, אבל זו לגמרי הייתה שנת ה- normcore#. לבשת ג’ינס וסווטשירט וחולצת פסים זולה וסניקרס. בכלל, זו הייתה השנה שבה לא התעסקתי יותר מדי בבגדים. אה, ולבשתי אוברול. זה היה כיף.

ביום שישי אכלתי בייגל עם סלמון בדליקטסן ושתיתי גזוז עם פירות ועליי קייל בדוכן קטן בשוק לוינסקי עם סיוי, קפצתי לקנות ירקות בשוק הכרמל, אכלתי לחם שיפון עם איקרה ממעדניית “אברמנטו” האהובה, ראיתי סרט, נהנתי משנ”צ מאוחר וארוחת ערב בבית ויצאתי בערב, כן, אפילו זה קרה, למסיבה מגניבה ברוטשילד 12. זה היה רצף אירועים כיפי, רגוע ומדהים. זה קרה כמעט בלי לתכנן כלום, בלי לצפות לכלום. גם בשבת היה ממש כיף ושקט ואפילו עשיתי ספורט בפארק, גם עם סיוי.

תודה לסיוי על התמונות ועל הכיף ולחבר שלי על החולצה על האוכל הטעים שהוא מכין, על זה שנוא מגיע מיפו לפתוח את הדלת כשהפתח שלי לא מסתובב ועל החמידות הכוללת שלו.

הייתי רוצה שהשנה הבאה תהיה שנה כזאת. שנה שהכל פשוט יסתדר. שיהיה לי הרבה זמן פנוי, שאצליח להתחבר לזמן בטבע, שאבהה פחות בטלפון הנייד, שלא ארצה שום דבר שאני לא צריכה, שאצליח בכל האתגרים ובלקום בחמש וחצי בבוקר בכל יום ותמיד ארגיש שעשיתי החלטה אופנתית נכונה ואהיה בסדר גם כשלא. שארוץ יותר ואדאג פחות.

את כל זה אני מאחלת גם לכם.

אז בסוף לא היה סיכום, רק תקוות לעתיד.

הכי חשוב, אני מאחלת לעצמי להיות שמחה עם איפה שאני נמצאת עכשיו. שלא ארצה לברוח.

בואי 2015! אני מוכנה.

נשיקות לכולם ושתהיה שנה מהממת!

יום חמישי, 18 בדצמבר 2014

פרנזים בכל מקום

aDSC_0070SSaaDSC_0117SSaaDSC_0068SS פרנזים על המגפונים ועל הסווטשירטaaDSC_0148SSaDSC_0138SSS טוב, זה היה ביום שבת שעבר בחצר יפואית מושלמת עם ספת גינה מושלמת שהתאהבתי בה, ושולחן מושלם עם מזון צמחוני, שבתמונות עוד לא היה מלא בכל טוב כמו במציאות.

התאהבתי בסטטושירט הזה בחנות ביום שישי שעבר. אני בכלל לא תכננתי לעשות קניות ואחרי שרכשתי את המגפונים האלה, לא התכוונתי לקנו תעוד כלום, אבל לא יכולית לעזוב אותו. ואני שמחה, כי הוא מושלם. אפור, קצת פולקי (מקסיקני, כנריאה) ויש לו פרנזים.

התאהבתי בכל מה שיש בו פרנזים בעונה הזאת. זה הטרנד היחיד שמרגש אותי, מלבד טרנד הסניקרס המבורך. יש קימונואים עם פרנזים, שמלות וחצאיות ואפילו סווטשירט אפור ומושלם. אה כן, וגם מגפונים חומים שזה חדש לי אחרי שנים שנעלתי רק נעליים שחורות. זה מרגיש לי רגוע יותר ונעים יותר ופשוט יותר ואפילו פחות אורבני, שזה דווקא טוב. בכל מקרה, על זה צריך לכתוב פוסט נפרד. אה, ויש להם זנב וזה פשוט כיף.

אם קרה לכם ששיניתם את דעתכם לגבי פריטים ששנאתם במשך שנים ופתאום התאהבתם בהם מחדש, אני אשמח לשמוע.

וזה ברור לי שפרנזים ופרנזים זה ממש יותר מדי לאאוטפיט אחד, אבל היה יום שבת ורציתי להשתעשע ולעשות מה שבא לי וזה גם יצא די נחמד כמו שזה.

הגעתי לעוד תובנה חשובה השבוע, והיא שכשהשיער לי ידגל, הכל יהיה טוב יותר. אני מתגעגעת מאוד לשיער ארוך. מחכה לו.

0264918200_6_1_1 7197301103_2_1_1 סווטשירט ומגפונים ZARA, ג’ינס בויפרנד GAP (מקולקציית קיץ). מכאן ומכאן.

מחכה לסופ”ש רגוע ומעונן.

נשיקות

יום שלישי, 9 בדצמבר 2014

אמריקן סטייל

בזמן שאני חולמת על אמריקה, או יותר נכון על ניו-יורק, פורטלנד, קליפורניה ואפילו על חורים כמו דולות’ במינסוטה הקפואה (למי שראה את הסדרה “פארגו”, המקום אמור להישמע לו מוכר), ומחכה לסיוי היפה שתבוא לבקר אותי ותרעיף עליי קצת מהרעעננות הקפואה של איסט ריבר, קפצתי לי אל מול עץ האשוח הקריסמסי בלבנט החמה. הכל לא במקרה. ואולי כן.

aDSC_0122saDSC_0119sהסיפור סובב סביב סווטשירט הבורדו שאתם רואים בתמונה. לראשונה, לא מדובר באפור או שחור הרגילים, אלא בצבע עז, אמריקאי ועסיסי. קניתי אותו ב”רנואר” בדיל לא נורמלי. אבל לא הייתי חושבת עליו לולא פגשתי את חברה שלי ענת לשיחה צפופה על מלתחת החורף שלה ביום חמישי. היא טענה שאין לה מה ללבוש וביקשה את עזרתי. הגעתי לביתה ואחרי מבט קצר בארון המסודר שלה אישרתי שאכן אין לה מה ללבוש לחורף הקרוב.

במהלך השיחה על מה בא לה ללבוש ואיך להוציא את המיטב מהארון שלה היא סיפרה לי סיפור קצרצר שחשבתי שאין לו קשר עליי, והוא הלך ככה: למקום העבודה שלה נכנס אדם מבוגר והוא לבש סווטשירט בצבע בורדו. ישר חדשתי, איזה גבר שלובש פריט בצבע בורדו? לסווטשירט שלו היו מנג’טים בשרוולים וגם את החלק הזה בתחתית הסווטשירט שמצמיד אותו לגוף. נו, המנג’ט הגדול. לא ידעתי לאן כל זה מוביל. ואז היא אמרה שהיא כל כך רוצה את הסווטשירט הזה על גווניו הבוהקים ועל שרווליו הרחבים עם המנג’טים. אני הבטחתי לה שלא צריכה להיות בעיה להשיג כזה. לא התכוונתי לאחד בצבע בורדו, חס ושלום. היא דווקא כן התכוונה.

אחרי ששתינו תה והיא מרחה לי לק, יצאנו לטייל וקנינו סוודר שחור מוצלח לענת. ואז הלכתי הביתה ושכחתי מזה.

יום שישי בבוקר החל כבוקר רגוע ונפלא. אני וחבר שלי בילינו אותו על הספה בסלון בקריאת ספרים ושתיית תה ירוק, נהנינו מהמשחק של האור עם הוילון ומהצל שהוא משאיר על הקיר ולא רצינו ללכת לשום מקום. אבל אני קבעתי עם רותי ללכת להופעה בתחנה המרכזית ולחבר שלי היו עיניינים משלו, אז פירקנו את האידיליה ובדרך לתחנה המרכזית, לאירוע שכתבתי עליו בפוסט הקודם, עברתי בדיזינגוף סנטר.

עשיתי סיבוב קצר בכמה חנויות ללא מטרה מיוחדת ואז כשנכנסתי ל”רנואר” ראיתי אותו, את סווטשירט הבודרו. לא היה לי שום ספק שהכישוף של הגבר עם סווטשירט הבורדו, שאפילו לא פגשתי עבד גם עליי, כמו שהוא עבד על ענת. אמנם הוא לא היה בדיוק כמו בתיאור שלה, אבל אני ממש לא מצליחה להבין איך מיד רציתי לקנות אותו ומאז שהוא אצלי אני נאבקת כל יום ברצון העז ללבוש אותו שוב ושוב.

נכנסתי ל”רנואר” כי היא אחת מהרשתות שבהן ניתן לנצל את המבצע 100 ב 100 של אמריקן אקספרס. 100 נקודות, שבטח יש לכם ואין לכם מה לעשות בהן, שוות עד סוף דצמבר 100 ש”ח ברשתות “רנואר” וtwentyfourseven, וגם בדיוטי פרי ג’יימס ריצ’רדסון (לבעלי המזל להתחפף מכאן בעונת הקריסמס), ובלא מעט מסעדות והופעות כאן בלבנט. אפילו חשבתי ללכת להופעה של James Blunt כי עם הנחה של 100 ש”ח זה מתחיל להישמע קצת הגיוני לשלם את מחיר הכרטיס.

aDSC_0155s (1) רציתי לכתוב שאם יש לכם אמריקן אקספרס אז הסווטשירט המכושף יכול להיות גם שלכם, אבל ביום שבת הייתי שוב ב”רנואר” עם חברה שלי ליאת שקפצה לביקור מז’נבה הקרירה, ואז כבר לא נותר אף סווטשירט בורדו בחנות בדיזינגוף סנטר. זה נשמע לי ממש, ממש מוזר. אז אני ממליצה על ג’יימס בלאנט, אולי הוא יגיע לכאן בפברואר כמתוכנן ובלי כישופים. זה השיר שלו שאני הכי אוהבת, למרות שהוא הכי צ’יזי, אבל מדובר הרי בסטייל אמריקאי, אחרי הכל.

נשיקות לכולם,

והסנטה הפרטי שלי מגיעה עוד ממש מעט מאמריקה ואני לא יכולה לחכות!

נ.ב. אני כל הזמן בסנטר כי אני גרה ממש ליד.

בתחנה המרכזית בתל אביב

photo 3 (4)photo 1 (4) photo 2 (5) photo 5 (2) התחנה המרכזית מתעוררת לחיים עם פרוייקט התחדשות עירונית של קולקטיב אוניה. מי שמעניין אותו התחדשות עירונית, חקלאות אורבנית, או סתם הופעות ואנשים חמודים, בלינק תמצאו רשימת אירועים שגורמים לי לקנא באנשים האלה על העשיה שלהם.

ביום שישי ביליתי בנווה שאנן עם רותי ועוד חברים. שמעתי לראשונה את Angelcy מופיעים וגיליתי להקה חמודה, קניתי קקטוס, קניתי בירה סינית וחטיפים תאילנדיים בסופר ובכלל, הסתובבתי באיזור שלא כל כך רגילים להסתובב בו למרות שעד לפני כמה שבועות גרתי במרחק של חמש דקות הליכה משם.

זאת לא הפעם הראששונה שלי בתחנה המרכזית ולא גיליתי משהו שלא ידעתי עליו קודם, אבל… אין ממש אבל. הייתי והרגשתי כמו בחו”ל בעיר שלי. הרגשתי שיש לנו דאון טאון שגרים בו אנשים אחרים, שזו עיר מפולגת מבחינה סוציאלית כמו כל עיר גדולה בעולם ושהייתי במקום שגרים בו כל האנשים שעובדים בכל העבודות שאף אחד מיאתנו לא רוצה לעשות. אבל יש שם מסעדות ויש שם חיים ויש שם תחנה מרכזית שהיא מבנה מגושם שמנסים לתת לו חיים חדשים וכיף שם.

אז תבואו!

יום ראשון, 7 בדצמבר 2014

בחורף משפריצים סאן-אין ומחכים לבלונד (ועוד כמה המלצות טיפוח)

IMG_7137 נכון שמוצרי הטיפוח והאיפור שבתמונה יפים וצבעוניים, אבל זאת ממש לא הסיבה היחידה לקנות אותם. הרגשתי שכדאי להתחדש בכמה מוצרים לחורף הקרוב כי אין הרבה במה להתנחם בימים אלה וכי הם באמת טובים ומפנקים. אז אני מצרפת כמה המלצות קצרצות. מי שחבר שלי בפייסבוק, סגנון ההמלצות האלה יראה לו, כנראה, מוכר. למי שזה חדש לו, אל תיבהלו. יש לי כוונות טובות בסך הכל, רוב הזמן.

נתחיל מלחות לעור הפנים – מאוד חשוב בחורף:

IMG_7151 1. קרם לחות מגה נעים של Biotherm מורחים בבוקר בימים שלא יוצאים לשמש לאחר שקנינו אותו בדיוטי פרי בפרנקפורט והוא היה לרכישה היחידה בנסיעתנו לגרמניה ביוני האחרון, מאחר והעם הגרמני נהנה יום חופש מטופש שמנע מאיתנו שופינג אירופאי מרענן והתחדשות בשמלה חדשה של Cos.

ורגע של רצינות: זהו קרם לחות אהוב עוד מלפני עשור כשהייתי קונה אותו באירופה לפני שהמותג הגיע לארץ וכניראה גם עזב, כי לא ראיתי אותו כאן הרבה זמן. כעת, הוא מגיע בגרסתו המשופרת ואף פעם לא מאכזב. מספק לחות נעימה לעור. ללא SPF.

2. קרם לילה של קלרינס מורחים לפני השינה בלילות אחרי מקלחת חמה מדי. יש לו ריח של פטל והוא לא שומני כמו קרמי הלילה שהכרתי קודם נעים להרדם איתו. בעת המריחה מזכירים לעצמנו שטרם הזדקנו מספיק כדי להשתמש בקרם מצעיר, אבל ברגע שמריחים אותו, שוכחים מהכל ולא אכפת לנו.

אין פינת רצינות מיוחדת: אנחנו תמיד רציניים כשמדובר בהזדקנות וכבר מחכים להתבגר בחן ולהיראות כמו טילדה.

3. בקרם לחות Effaclar Dou השתמשנו בימים של חצ’קונים אכזריים אותם אנחנו לא רוצים לזכור. למזלנו, הם עזבו לפני כחודש ואנו מקווים שלא יחזרו, אבל אם יחזרו, נהיה מוכנים לקראתם.

ורגע של רצינות: מדובר בסדרה לטיפול וטיפוח עור שמן ונוטה להתפרצויות מרושעות של פצעונים. מדובר בקרם לחות ללא שומן שמונע מהנקבוביות מלהסתם וגם עוזר לרפא צלקות ולטשטש סימנים שנואים מהר יותר. אחרי שהפסקתי עם הגלולות היו לי כמה חודשים לא קלים והקרם הזה ממש עזר. העור היה פחות מבריק. החסרון היחיד זה שלא ממש אהבתי את הריח שלו, זה לא מאוד הפריע לי להנות מההשפעות החיוביות שלו על העור. השתמשתי גם בסבון מהסדרה שהיה מעולה אף יותר והשאיר את העור נקי משומן.

נעבור ללחות לגוף – עוד יותר חשוב בחורף, כי כעת אי אפשר להתעלם מהיובש:

IMG_7150 1. שמן גוף Fabulous Oil של לאוקסיטן עם 5% חמאת שיאה מורחים אחרי המקלחת בחדר לאור מנורה של איקאה ואז מריחים מדהים ונרדמים.

רגע של רצינות: זאת לא הפעם הראשונה שאני מנסה שמן גוף. בישראל זה טרנד טיפוח די חדש כי חם פה רוב הזמן וזה פחות מתחבר עם להיתמרח בשמן, אבל בחורף הוא מעניק לחות שכה חסרה לעור. השמן מריח כמו שדה פרחים, עשוי מאוסף שמנים טבעיים מצמחים שחקלאי פרובנס מגדלים במיוחד עבור ל’אוקסיטן. אין כמו שמן שמריח ממשהו טבעי והוא אכן מהמם בדיוק כמו השם שלו. לא ניסיתי אותו בשיער ,אבל על הגוף הוא נפלא ואז הפיג’מה שלי מריחה ממנו. זה כיף.

2. קרם גוף נעים מקולקציה מיוחדת לחורף של ל’אוקסיטן בריח לימון לא מורחים בינתיים כי הוא מהמם מדי ומפחדים שהוא יגמר. מחכים בסבלנות לאירוע מיוחד כדי להתחיל להתמרח בו.

ורגע ברצינות: ל’אוקסיטן מציעים השנה עוד כמה קרמי גוף על בסיס חמאת שיאה שאותה הם רוכשים מיצרניות באפריקה בתנאים של סחר הוגן. הקרמים האלה מאוד חמודים ועיצובם מזכיר מקרונים. בנוסף ללימון, יש בסדרה גם קרם בריח וניל וורדים. הריחות עדינים ומרגישים אבעיים למדי, ללא אובר מתויקות מעיקה. הם קטנים וחמודים ויש להשתמש בהם בתבונה.

קצת איפור:

אני בדרך כלל משתמשת במעט איפור. מסקרה וסומק ולפעמים צלליות. מוותרת על מייקאפ ומוצרים דומים. בקיצור, אני מהמתאפרות הלא מתקדמות, לכן, ההצעות שלי הן ברוח המינימליזם.

IMG_7148 1. סומק חדש של Soft Touch מניחים בשבע בבוקר במשרד כשהעיניים עוד בקושי פתוחות וזה תמיד ניראה טוב.

רגע ברצינות: אני קמה מוקדם מאוד כל בוקר ומתאפרת כשאני מגיעה למשרד כי אני לא יכולה לאחר להסעה שלי לעבודה. הסומק הזה הוא עדין, בעיקר בגוון הורוד הקריר, ומתאים בעיקר לחיוורות כמוני. הוא לא יותר מדי פיגמנטי ולכן נוח להניח אותו כמה שרוצים, כמעט, ולא להסתכן בלהיראות כמו ליצן. ואני אוהבת את המגע של מברשת הסומק שלי על לחיי ולא מפחדת להשתמש בה, אז זה טוב לי.

2. את צללית הקרם-אבקה של Clarins מניחים כשלא רוצים להרגיש מאופרים, אבל עדיין בא לנו לפנק את העפעפיים בקצת מגע מלטף בשעה שבע בבוקר, בחצי חושך במשרד בזמן שווינדואוס מנסה לעלות.

וקצת ברצינות: הצללית הזאת מעולה. פשוט מעולה. קל להניח אותה, כיף לגעת בה. לא זוכרת שום דבר רע שהיא יכולה לעולל. הדבר היחיד שהיא עושה זה חשק לעוד אחת בגוון אפרפר.

3. את אייליינר ה-EYE TECH של Soft Touch מניחים רק פעם אחת ומגלים שהוא מהמם, אבל בגלל שבו בזמן מבינים שאנחנו מגה עקומים, מחליטים להעניק את מלאכת ציור הקו לאלה שטובים בזה.

וברצינות לשניה: הוא מעולה, שחור מאוד, נעים ונוח לעבודה, רק לא עבור ידיי העקומות. בידיים הנכונות הוא יהיה פשוט מושלם.

IMG_7127 הצללית נחה לה בין קוציו של הקקטןס החדש ומרושע שלי שקניתי בתחנה המרכזית ביום שישי.

ועכשיו לדבר הכי חשוב, המרדף אחרי הבלונד!

IMG_7129 1. סאן אין משפריצים על השיער אחרי שכל העולם אומר שהשיער שלנו חום ואנחנו כבר לא צהובים. זה קורה ביום שבת ואז נוסעים ליפו לקנות קלמרי ומסתובבים קצת בשמש ומקווים לחזור הביתה קצת יותר בלונדיניים. אנחנו לא יודעים אם הצליח לנו ונצטרך לחכות עד לדייט עם אמא שתחליט אם הבלונד שב אליינו.

וברצינות בפעם האחרונה: חשבתי כל החיים שסאן אין זה תכשיר מפוקפק של ילדות מתלהבות בתיכון ושאני כל כך בלונדינית שלעולם לא אזדקק לשירותיו. כל זאת למרות שלאחד החברים שלי, שהוא עיתונאי מכובד, תמיד היה בקבוק כזה בארון התרופות. קראתי לפני שבוע בבלוג של גראנס דורה הצרפתיה, שיש מישהי שמתחזקת את הבלונד שלה כך באופן קבוע. לא צבעתי את שיערי מעולם והחלטתי לנסות. אני חושבת שבגלל שהייתי בשמש ממש מעט, אני אצטרך עוד סיבוב בשבוע הבא, אבל זה די כיף ומרגיש שזה לא כל כך אכזרי לשיער (שזה בטח שקר).

זהו, זה הסוף. תודה שנשארתם עד הסוף וחבל שהחורף לא הגיע בזמן שקראתם.

בקשה קטנה: אשמח להמלצות על סרום, כי אני לא יודעת מה טוב מכל המבחר הקיים. דרישות בסיסיות מהסרום: צריך לכווץ נקבוביות ולשמור על עור בהיר. גם מותגים טבעיים ולא מיינסטרימיים יתקבלו בברכה.

נשיקות ולילה טוב.

יום שישי, 5 בדצמבר 2014

יצורי היער התאחדו!

FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (8)זה קרה בערב קריר ואפל. יצורים עירוניים שחיים בשקר בכל ימות השנה התאספו במקום מיוחד מאוד וחגגו את אהבתם ליער. היצורים שאוהבים להתקשט ולטרוף מתוקים לא יכלו לשאת עוד את המרחק ממולדתם. היער ההמלאכותי שנוצר במיוחד עבורם התברר כתחליף הולם ביותר לתשוקתם הנסתרת לליטוף איצטורבלים ונשנושי מקרונים וצ’רי פאי.

מלכת היער הבלתי מעורערת דאגה לכל. כל מה שנותר ליצורי היער זה להלבש בבגדי היער החגיגיים ולרקד באופוריה לצלילי היער שבקעו מאי שם. כל זאת אחרי שסיימו להכין לעצמם את קשת היער המושלמת. אוי, הגעגועים ליער התעצמו. זה היה מעולה!

FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (7) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (6) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (41) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (39) ORIT8015 - CopyFOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (16) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (17) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (20) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (12) FOREVER21XGIFT_MAGAZINE - THE BIG FOREST PARTY צילום אורית פניני  (42) ORIT8099 - Copy יצור יער חיוור שנתפס בפלאש ופרוותו סמרה!

יצורי היער מודים למלכת היער ויוצרת ה- Gift magazine ולנסיכת היער איילה ול-Forever21 על מסיבת הנושא האסקפיסטית שאיפשרה להם לחוות רגעי יער קסומים בלילה של בריחה מהעיר

מלבושי יער: מקולקציית Holiday של Forever21

קינוחי יער קסומים הודות ל: ”צינקה קונפיסרי” – של רונית צין־קרסנטי שגם הוציאה את הספר “כישופי סוכר” שמלמד להכין ממתקים וסוכריות בבית. ולא פחות מקסום

צילום רגעי הקסם ביער: אורית פניני

מיותר לציין שבא לי שוב ושאני מחכה כבר לקרירות הנכונה כדי לשלוף את הפרוות הסינטטיות שלי מהארון

נשיקות יער לכולם!

יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

Love Story

aDSC_0066sהדייט הראשון שלנו היה בבריכה. ככה סתם בצהרי יום שישי הוא הציע שנלך לבריכה. לקחתי את בגד הים השחור המלא שלי, כי הוא הכי מתאים לבריכה במלון והלכתי על זה. כך יצא שהפעם השניה שנפגשנו בחיים הייתה כשהייתי בבגד ים וישבנו בג’קוזי ודיברנו. צחקנו קצת על כל האחרים ששחו ושחינו גם אנחנו, ואז התקלחנו ויצאנו החוצה. בחוץ היה קר כי זה קרה בינואר. על רחוב הירקון ירד כבר הערב והלכנו לברבוניה לאכול שרימפסים. הוא בחר את המנה הטעימה יותר והשרימפסים ברוטב עגבניות שבחרתי היו פחות מרגשים. ניסינו ללעוס את הזנבות הורודים שלהם ולא הצלחנו, שתינו יין. היה ממש כיף ובכל זאת שאלתי אותו איך זה שהוא מעדיף להיות איתי עכשיו במקום לבלות בכל מקום אחר. זו שאלה של יצור צהוב ומוזר אבל היא לא הפחידה אותו, וכמעט שנה שלמה אחרי היום ההוא בבריכה במלון רנסנס הגענו ליום שישי האחרון שבו צילמנו את התמונות האלה.

כל סיפור אהבה מתחיל איכשהו, אבל זה הרבה יותר מעניין לחיות אותו ולגלות איך הוא ממשיך.

אחרי סיפורי האהבה שחוויתי בחיי, הבנתי שהכי חשוב זה שיהיה כיף ומעניין. זה אולי נשמע פשוט מדי, אבל גם אהבה היא דבר די פשוט אבל הבעיה היחידה היא שהיא דבר די נדיר. אבל כשמוצאים מישהו שיודע לצלם מעולה…

aDSC_0025s (1)aDSC_0055s aDSC_0058s הפוסט בהשראת הבושם Love Story by Chloe, שמזכיר בעיצובו מנעול שטן שתולים זוגות מאוהבים על הגשר בפריז שכבר הספיק להתמוטט תחת נטל כל האהבה הזאת. הבושם יפה, פרחוני וקליל. האריזה שלו מושקעת ומפנקת, כזאת שבא לשמור והבושם מונח בה כמו בקופסה שבה מעניקים משהו בעל ערך למישהו אהוב.

o.27777aDSC_0063s לבשתי: שמלה של “אמה” משנה שעברה, ג’קט מזארה ונעליים מ- Asos

זה מה שלבשתי למסיבת יום ההולדת שלי בחמישי ובגלל שהיה מאוד כיף וחשוך יצאו בעיקר תמונות מטושטשות, אז החלטתי לצלם את זה בבוקר. לא שאני חושבת שמדובר באיזה אאוטפיט יוצא דופן, אבל כן מדובר בשמלה מאוד מוצלחת ומוגזמת של “אמה” משנה שעברה שהיה לי כיף להתפרע איתה במסיבה המטורפת שאני ורותם אירגנו לעצמנו.

כן, אני מתחבאת מאחורי הבושם, אבל זה היה בוקר יפה ליד גינת רות, איפה שאנחנו גרים עכשיו.

אהבה לכולם!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...