יום שבת, 28 בנובמבר 2015

דינר יומולדת

DSC_0083DSC_0075 DSC_0142 DSC_0135 DSC_0145 DSC_0136 DSC_0173 DSC_0044 DSC_0042 DSC_0155 DSC_0094 DSC_0065אז היה לי יום הולדת. חגגתי כל השבוע, כך אפשר לומר. יותר נכון משלישי עד שישי. ביום שלישי ה 24.11, אני וחבר שלי ערכנו ארוחת ערב לחברים קרובים שלנו. היו הרבה הכנות, הרבה בישולים, רובם לא מופיעים פה, כי היינו עסוקים בלארח והתמונות שכאן, צולמו בין לבין ע”י האורחים שלנו. היה כיך לראות את התמונות היום, לגלות מה נשמר בזיכרון על גבי הפיקסלים ומה ישמר בזיכרון שלנו. בתפריט היו: קרוסטיני אבוקדו עם אנשובי שגיא המליח לבד, סשימי סלמון, מרק ארטישוק ירושלמי, סביצ’ה, סלט קינואה אדומה עם הפתעות, בטטה אפויה, קלמרי ממולא פטריות עם עגבניות, סלט קפרזה עם בוראטה ודגים אפויים בתנור. הייתה גם עוגה מהממת שרותי הביאה מברסרי והרבה יין. תודה לכולם, זה היה מושלם.

לבשתי שמלה בצבע הספה ומגפיים חדשים. פרטים בקרוב!

ביום חמישי חגגתי עם רותם בחפלה השנתית שלנו. אנחנו חוגגות במסיבה משותפת משנת 2009. היה ערב מדהים, חוץ מזה שבסוף הערב גיליתי שנגנב לי התיק עם מירב החפצים השימושיים שלי וגם עם שמלה חדשה ומהממת. בכיתי הרבה, אבל כשקמתי בבוקר החלטתי שזה יום שישי יום הולדת ושחפצים אפשר להשיג שוב. אז המשכנו להנות עוד קצת, אבל באווירה רגועה יותר במסעדת קלמטה. יש תמונות באינסטוש.

אז נכון שכתבתי בפוסט יומולדת שאני לא צריכה חפצים. אז עכשיו אני כן צריכה. אני צריכה משקפיים חדשים, אולי משקפי שמש וחלק ניכר מהאיפור שלי, את השמלה של גוסטה שכבר הספקתי להתאהב בה, למרות שלבשתי אותה רק יומיים ועוד כמה דברים חשובים שהיו בתיק שלי שמישהו לקח.

למרות שאני הולכת להתחיל את בוקר יום ראשון במשרד הפנים, אני בהחלט שמחה על החגיגות שהיו. תודה לכולם שבאו ולגיא שלי שאירגן ובישל ושרד את הבכי שלי אחרי שגיליתי את הגנבה.

DSC_0117 DSC_0152 DSC_0177 עד שנה הבאה, אז זה באמת יהיה אתגר!

שבוע מעולה ושיגיע כבר החורף!

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

כל מה שאני רוצה ליום הולדת

אני אמורה לכתוב עכשיו סמינר, אבל החלטתי שאני רוצה לשתף אתכם במחשבות שיש לי לקראת יום ההולדת שאחגוג ביום שלישי. מעבר לזה שכבר כתבתי את הפוסט הזה ממש לפני שעה והוא נמחק לי כרגע, דבר שגרם לי להתחיל לבכות, אבל בגלל שכל כך אהבתי את מה שכתבתי בו, החלטתי לא לבכות ולנסות לכתוב אותו שוב. (עכשיו אני עושה save, אחרי כל פיסקה)

חשבתי על מה אני רוצה לקבל ליום הולדת. לא עלה לי שום רעיון לחפץ שארצה כי כבר יש לי כל מה שאני צריכה, אפילו הרבה יותר מדי. אני יודעת שהדבר הכי חשוב לי בחיים זה לחיות כמו שאני רוצה ולהינות ממתנת החיים שקיבלתי עד תום. אני ממש משתדלת להתפשר כמה שפחות. אי אפשר לחיות בלי פשרות, זאת כולם יודעים, אבל לחיות את החיים כמו שאני רוצה, זה הדבר הכי חשוב לי. לכן, אני מעדיפה לגור בדירה נוחה במרכז תל אביב, על פני צבירת חסכונות, לעבוד רק בעבודות שנמצאות בעיר, כדי לא לנסוע שעות, לנצל את הזמן הפנוי שלי לדברים שאני אוהבת, לנסוע, לטייל, לתכנן את העתיד, אבל לא לתת לחוסר הודאות שהוא מביא איתו למנוע ממני להינות כאן ועכשיו. עוד דבר שהוא מתנה חשובה, זה ללמוד, להבין את העולם ואת המורכבות שלו בשנת 2015, לדעת לאן אנחנו הולכים, לא להיתפס למוכר, לצעוד לעבר הלא נודע בהכרה מלאה שאין לנו שליטה על הכל, רק על החוויות, על הזכרונות שאותם חשוב לאסוף. הם כל אוסף הרגעים ששוה לזכור, הם אנחנו של היום וגם אנחנו שבעתיד.

אז מה הייתי רוצה ליום הולדת?

לגור חודש בברלין – אני מתכננת לבקר את בת דודתי האהובה, מילנה, ביקור ארוך באביב הקרוב, לאחר סיום הפרוייקט שעליו אני עובדת עכשיו בעבודה. כבר דיברנו על זה ואני צריכה להתכונן לקראת המהלך. זה יהיה מדהים גם לבקר בעיר אירופאית בלי החשש שצריך לחזור עוד כמה ימים לשיגרה וגם לראות את המיזם שלה, סופר מרקט ללא אריזות במרכז ברלין.

 

A photo posted by @originalunverpackt on

מתוך חשבון האינסטגראם של Original Unverpact.

לבקר בפריז – האירועים האחרונים בפריז היו קשים בכל מובן, גם לי, גם לאנשים המעורבים ולעולם, בגלל ההבנה של מורכבות הסיטואציה בעולם כרגע, אבל הם לא הפחיתו מהרצון שלי לנסוע לשם שוב. להסתובב בעיר, לא כמו תיירת, יותר כמו מישהי שמכירה את העיר מגלגול קודם, או סתם עם חברים שמכירים את העיר טוב. אחת הסיבות לחשק לבקר שוב בפריז, מעבר לזכרונות הטובים שלי משם, זה גם הבלוג החדש של סופיה, Une Baguette Fraîche - על החיים בפריז, שמתעדת את חיי היום-יום שלה בפריז. וגם מראה את פריז באור יותר יומיומי, כמה שפריז יכולה להיראות יומיומית. אם אתם לא מכירים, מוזמנים להכיר את הבלוג המקסים. סופיה היא מישראל והבלוג בעברית.

DSC_0414 לראות פריזאים בדרך לקנות באגט, בUne Baguette Fraîche - על החיים בפריז.

לפגוש את החברים שלי שגרים בחו”ל – אני מאוד מתגעגעת לחברות שלי שגרות רחוק, לליה, ליאת ולסיוי שלי, בעיקר בעונת ימי ההודלת. מאוד מקווה שיצא לי לראות אותן בקרוב, כי ווטסאפ וסקייפ לא מספיקים. בינואר מגיע חבר ממוסקבה לבקר בתל אביב עם חברה שלו וזה כבר משמח, כי גם יהיה כיף להיפגש סוף, סוף וגם לחוות את תל אביב קצת יותר כמו עיר חדשה. אני מחכה לזה מאוד.

לצאת לצייד פטריות – אני מאוד מחכה להזדמנות לצאת שוב ליער הרטוב לחפש אחר הפטריות, לגלות אותן, לקטוף עם סכין מיוחדת, לקחת הביתה ולבשל. להרגיש שמהו קדמוני וכיפי, להתחבר לטבע, לחזור לעשות משהו שלא קשור ללחיצה על כפתורי המקלדת. הסל כבר מוכן, צריך רק כמה ימים פנויים בסופי שבוע. זה יקרה בקרוב, בדצמבר. פטריות, אני באה!

aDSC_0255s_thumb[3] זכרונות מחורף שעבר בפוסט הזה.

לעשות קעקוע – לא יכולה להסביר את החשק הפתאומי שלי לקעקוע. אני לא חושבת שזה צעד מרדני, כי אני מורדת בכל המוסכמות החברתיות שאני יכולה לדמיין, בדרכי שלי, כמובן, אבל קעקוע עכשיו זה כמו מתנה קטנה שתישאר לעד. אולי כי עכשיו זה זמן מכונן. אני אפילו לא יודעת למה, אבל מרגיש לי נכון להשתמש בגוף בתור קנבס, לעשות איתו מה שבא לנו, ואין לי בעיה שזה ישאר לנצח. חשבתי על משהו קטן, אבל ממש לא יודעת מה.

Keep-Simple מתוך כתבה על קעקועים קטנים ואופנתיים ב pop sugar.

אמא שלי בטח כבר בלחץ אם היא הגיעה עד פה, אבל אמא אל תדאגי, אין עדיין שום קעקוע, זה רק מחשבות, אבל גם אם כן, זה בטוח יהיה יפה ואחרי מחשבה מרובה. בכל מקרה, זה יהיה כיף לקבל את כל אלה, אבל מה שאני הכי רוצה זה, אהבה, שקט נפשי, בריאות, חיים נוחים בלי לרדוף אחרי שום דבר וזמן פנוי להינות מהם. מאחלת את זה גם לי וגם לכם.

עוד משהו קטן, הייתי ממש שמחה אם תמשיכו לקרוא את הבלוג שלי כל עוד יש לי חשק להמשיך ולשתף. בדרך כלל, אני כותבת קצת הירהורים אישיים שלי בצירוף תמונות של מה שאני אוהבת ללבוש או לעשות, אבל לפעמים, יש לי רצון לכתוב משהו שיגע באנשים ואז זה כיף אם תבואו לקרוא. תודה!

ועוד משהו קטן, לפני שבוע אתר אופנה אמריקאי אהוב כתב עליי בסקירה על בלוגריות ישראליות שכדאי לעקוב אחריהן, זה היה מפתיע וכיף, אז אם לא ראית את זה בעמוד הפייסבוק של הבלוג, אז אתם מוזמנים לקרוא כאן.

אז שיהיה לכולנו שבוע מעולה וכיפי, אני הולכת לחגוג.

נשיקות,

אני

יום שישי, 20 בנובמבר 2015

כשלא בא לצאת מהבית

 aDSC_0683s

אני חושבת שזה היה אחד השבועות המתישים של הזמן האחרון. מודה שאין לי זמן לכתוב, אין לי זמן לקרוא ואפילו אין לי זמן לראות סרטים. אבל הבלוג לא יכול לחיות בלי שאני אכתוב משהו, אני מרגישה שהוא כמו סוג של אינדיקטור לזה שהחיים ממשיכים, ושהם הרבה יותר מרק ללכת לעבודה, לכתוב עבודות לאוניבריסטה ולקוות לעתיד טוב יותר. יש בחיים האלה גם סתם רגעים שיושבים בהם בבית עם ג’ינס וסוודר ומחליטים שזה זמן מעולה להצטלם עם הכובע החדש שבדיוק מתאים לספה.

אה וגילוי נאות, אני לא קראתי את הספר הכתום של פרוייד שאתם רואים בתמונות, זה חבר שלי שקורא אותו. אני קוראת רק מאמרים במחשב. הספר האחרון שקראתי, שעדיין מחכה לי זה”מפה וטריטוריה” של מישל וולבק.aDSC_0700saDSC_0710s aDSC_0725saDSC_0735saDSC_0764s aDSC_0681saDSC_0745s

לבשתי בבית: סוודר אוברסייז מעולה וסופר נעים של ZIP, ג’ינס Lee, חזיה ישנה ואהובה במיוחד של פמינה וכובע של Tommy Hilfiger שהוא פשוט צמרירי ומהמם ואני מחכה לרגע הנכון לחבוש אותו בארץ קרה.

ולא, אל תתחילו עכשיו לחשוב שזה לא באמת מה שאני לובשת בבית. נכון! בבית שלי אני הייתי לובשת פיג’מה משובצת מושלמת, אבל זה לא הבית שלי. המקום הזה עם ספת הקטיפה מתפקד כסוג של צימר עירוני. אז את מה שאני לובשת כאן, הייתי לובשת לצימר, אם הייתי ברת מזל למצוא את עצמי בצימר שקוף הממוקם ביער, בגשם, כשאפשר לצאת וללקט פטריות מסביב. יואו, איך בא לי!

אז מה עושים כשלא נמצאים בצימר, ואין כח לצאת מהבית, למרות שיש יום יפה בחוץ? מכינים פנקייק! פנקייקס תמיד משפרים את מצב הרוח שלי, אלה של היום היו סופר מושלמים. ממליצה על המתכון הזה, הם יוצאים אווריריים ורכים. היום קישטתי אותם בשמנת חמוצה, סילאן ותותים טריים במחיר מופקע, שהיו שווים את זה. אחר כך לא מבינים למה אי אפשר להתמיד פה בחרם צרכנים. אנחנו אוהבים אוכל טעים ופירות וירקות שלא בעונתם. מפונקים אנחנו.

IMG_4597IMG_4595 זהו, יום שישי מגיע לקיצו. הרשתי לעצמי להתבטל קצת, אבל מחר שוב לימודים. את השבת השמשית אזכה לראות רק מבעד לחלון.

נובמבר זה החודש שלי. מקווה שאתם נהנים ממנו יותר ממני. מהסוודרים, מהג’ינסים, מנעליים נוחות ומארוחות מפנקות בסופי שבוע.

נשיקות,

אני

יום שישי, 6 בנובמבר 2015

ברוכים הבאים לאפלולית

aDSC_0006sבעוד כמה ימים זה יקרה. נתחיל לראות אחד את השני רק אחרי שהשמש שוקעת. את שעות השמש הימיות נעביר במשרדים. בעלי המזל יראו את השמש מהחלון, השאר יסתפקו בפלורוסנטים ותה ויסוצקי רגיל. מצחיק לחשוב שזה מה שאני הכי מחכה לו. למזלי, את החורף הקרוב אעביר במשרד עם חלון לעולם ונוף של הארובה של רידינג טבולה בעצים ירוקים, אבל בכל יום אחכה לשעה שבה החושך מגיע כדי לעשות את כל הדברים שאנחנו רוצים לעשות בחושך.
בשעות האופל נלבש הרבה שחור, הצבע האולטימטיבי של החורף, נסתובב ברחובות אפלים ורוב החיים החברתיים שלנו יתקיימו בחושך, חוץ מבסופי שבוע, אז נקווה לצאת קצת ליער ולראות ירוק. קשה לדמיין את הכל בלי קצת צבע, בעיקר ירוק וכחול.
אני יושבת בבית קפה השכונתי האהוב עליי “נחת” וכותבת את הפוסט הזה בבוקר גשום ומלא געגועים. זה הגשם שבאופן אוטומטי גורם לי להתגעגע לכל שאר הזמנים והמקומות והאנשים שרחוקים עכשיו. אני צריכה לסיים והתחיל לכתוב את הסמינר שלי. בסופ”ש הקרוב אתנזר מכל הבילויים הכיפיים של סוף השבוע ואלמד. אני מתגעגעת גם לסופי שבוע, עכשיו, במיוחד כשיש אחד ממש פה. בגלל זה החלטתי להתחיל את הבוקר בקפה, כדי לזכות בקצת תחושה קצרה ושקרית של חופש, כמו כל הרגעים הטובים בחיים שלנו. אנחנו אוהבים אותם כי ברגעים האלה הרגשנו חופשיים.
aDSC_0011s aDSC_0021s aDSC_0022s aDSC_0029s aDSC_0046s aDSC_0050s aDSC_0058s aDSC_0062s aDSC_0065s aDSC_0074s aDSC_0075s נאיר את האפלולית עם פלאשים שיגרמו לנו לזהור. אני לובשת את סט הבגדים שכניראה אלבש בלא מעט שעות אופל. אפור, שחור, מינימליסטי וקצת פלאפי, זה השילוב המושלם. זה כשאני לא אלבש משהו היפי.

מה לבשתי:  גולף ומעיל של KEDS, שמציעים עכשיו גם קולקציית אופנת נשים צעירה וכיפית גם באתר וגם בחנות הראשונה שהם פתחו בעזריאלי. יש בייסיק ממש כיפי באווירת ניינטיז מגניבה. ג’ינס ישן של ZARA ונעליים עוד יותר ישנות מאמסטרדם מלפני באמת הרבה שנים.

אז שיהיה סופ”ש אפל, גשום ונעים. אחד כזה שמושלם לחיבוקים.
נשיקות,
ספי

יום ראשון, 1 בנובמבר 2015

טיול יום שישי עם miu miu

היה זה יום שישי עם מזג אוויר מושלם אחרי שבוע גשום והייתי חייבת לצאת לסיבוב במקומות האהובים עליי. לקחתי איתי את הבושם החדש והנעים של miu miu כי הוא פשוט הופך כל תמונה להרבה יותר מגניבה ואת המקומות הכי שווים בתל אביב לעוד יותר פוטוגניים. ככה זה, כשחברות אופנה סופר יצירתית מוציאה בושם ראשון והופכת אותו להרבה יותר מסתם בקבוק יפה עם ריח טוב, היא הופכת אותו ל It item, המוצר של הרגע, כזה שכל אחת רוצה להריח, אבל גם ללטף. זה היה הטיול שלנו, מוזמנים!
IMG_4143 יצאתי מהבית על אופניים. שמתי את הבושם בתיק וקפצנו להגיד שלום להדס ב"טנטי בקי" בדיזינגוף 120. דיזינגוף הוא עדיין הרחוב שהכי כיף להסתובב בו בין חנויות המעצבים וזה גם קרוב לבית.
IMG_4161 משם הייתי צריכה להגיע לצד השני של העיר. קבעתי עם רותי ליד המזרקה על רוטשילד. אז עליתי על האופניים ודיוושתי לי לאורך טשרניחובסקי ואז על נחלת בנימין, בין הדוכנים, לכיוון למלון בראון, מלון הבוטיק הראשון המגניב בתל אביב שהחל את הטרנד של בילוי בלובי או על גגות של מלונות. בחו”ל זה נחשב לבילוי סטייליסטי מקובל למדי וזה משמח משהו שאפשר לעשות את זה גם כאן.
IMG_4152 בלובי המלון נערך בדיוק יריד אופנה ואמנות, והציורים של עמית בן נון, שהיא גם משוררת, שימשו לרקע מושלם לבושם.

IMG_4167 ואז עלינו לגג, קצת קרוב יותר לשמיים התכולים עם ענני הנוצה. רק בחורף יש לנו שמיים בצבע כזה ותל אביב ניראת יפה כל כך מלמעלה.
IMG_4166 ולא נדרש כאן שום פילטר. רוצים לראות קצת נוף יפה? תעלו במעלית לגג של מלון בראון, זה תמיד כיף, בעיקר אם אתם לבד שם ויש לכם את כל הגג לעצמכם.
IMG_4169אחרי מלון בראון רותי ואני טיילנו לשוק לוינסקי. הייתי צריכה לקנות קינואה אדומה וזכיתי לטעום לראשונה את פרי ”עץ הדומים”. כן, זה מ”עץ הדומים תפוס”. אומרים שהוא טוב נגד משהו, אבל אני בעד לטעום כל דבר סתם כי זה מסקרן.
IMG_4173 איך אפשר להגיע לאיזור בלי כוס רוזה ובראנץ’ קטן ב"רוטשילד 12", המקום האהוב עליי באזור, או כמו שאני ורותי אומרות: "זה לא שזה המקום שאני הכי אוהבת, פשוט לא בא לי לשבת בשום מקום אחר".

IMG_4181וזה היה בילוי יום השישי שלי בעיר עם רותי, miu miu וקצת עם ירון. התלבשתי הכי "יום שישי קז’ואל" בגווני השמיים.

וקצת על הבושם:
הוא קליל, נעים, אולי טיפה גירלי, שזה בעצם כל מה שבושם חדש של miu miu יכול להיות. הוא כל כך יפה מבחוץ, שהוא לא יכול להיות מאכזב בפנים. הוא crowd pleaser, והוא ממש, ממש יפה. אם תגעו בו, תרצו אותו וכל אחת תשמח לקבל אותו במתנה, כי הוא לגמרי הולך להיות הבושם הכי נחשק השנה, אם הוא לא כזה כבר.

נשיקות ונובמבר שמח!
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...