יום רביעי, 30 במרץ 2016

למה לעולם לא יהיה לי ארון מינימליסטי - פוסט לפני ניו יורק

אין ממש הסבר לפוסט הזה מעבר לזה שראיתי שיש לי יותר כניסות לבלוג מהרגיל ונכנסתי לסטטיסטיקה של הבלוג כדי לחפש אחר הסיבה המסתורית לביקורם של כל כך הרבה מבקרים חדשים. ראיתי שהפוסט על הסרט המקסים על אייריס אפפל מקודם ע"י שירות קידום התכנים טאבולה. חשבתי שאולי yes מקדמים אותו כי הסרט שודר ב yes דוקו, או כל גורם אחר רלוונטי וסביר.
מסיבה לא ממש ברורה אייריס אפפל מזכירה לי תמיד את המכנסיים האלה שאני לובשת כאן. מדובר במכנסי חצאית של המותג האירופאי ESPRIT מסוף שנות ה-80. הגיעו אלינו מהשכנים שתרמו לנו בגדים כשהיינו עולים חדשים בשנת 91. אמא שלי לבשה אותם ואז גם אני. הבד שלהם נעים, אני חושבת שזה אפילו פוליאסטר בעיבוד משובח של פעם, וההדפס על זמני. אמא שלי סיפרה לי שנדמה היה לה שראתה ג'קט עם הדפס זהה באיזו טלנובלה טורקית שהיא הייתה רואה. לא ראיתי בעצמי, לכן לא יכולה לאמת את הידיעה.
לבשתי אותם בטיול משפחתי לצ'כיה ומונטנגרו בשנת 2010 
לעבודה במשרד
בביקור שלי בברוקלין ב 2012
לפעמים אני גם לובשת אותם עם חולצת פסים צמודה. אפילו התלבשתי ככה בשבוע האחרון של העבודה שבדיוק סיימתי, עם טרנץ' כמובן.

הפואנטה בפוסט הזה היא מין קשר רופף בין זה שאני אורזת לנסיעה וגם מסדרת את הארון, ולא מצליחה להתמודד עם כמות הבגדים שיש לי, לבין זה שאני לעולם לא ארצה שיהיה לי ארון מינימליסטי ומצומצם, כי אם היה לי כזה ארון, הייתי צריכה לוותר על הפריט הזה, על ההיסטוריה שלו אצלנו, על הזיכרונות מכל הטיולים, על זה שזכרתי מתי בדיוק ואיך לבשתי אותו. זה מנוגד למלתחה פונקציונאלית מינימליסטית כי מלתחה כזאת פשוט לא מייצרת זיכרונות, וזיכרונות של מה לבשנו, עבור אוהבי האופנה, הם חלק בלתי נפרד מכל חוויה ורגע.
A photo posted by Sefi Erlich (@way2yellow) on

אייריס אפפל, יקירתנו, חיה עם כמה בתים ובהם קולקציית בגדים מטורפת. למזלי, זה ממש לא הסיפור שלי. אני מנסה להכניס את כל הבגדים שמייצרים זיכרונות לארון אחד וזה אתגר לא קטן. אז, כנראה, שלא תיראו אותי חוזרת עם ערמות של שופינג מניו יורק, כי את מה שבאמת חשוב כבר יש לי. קניות חדשות ובודדות, הן רק תוספות קטנות לארון שלי. 

מקווה שיהיה לכם חודש אפריל אביבי ורגוע. אבלה את רובו בניו יורק, אבל אחזור.

יום ראשון, 27 במרץ 2016

אז מה היה בפסטיבל הקולנוע הצרפתי?

 אז פסטיבל הקולנוע הצרפתי נפתח באירוע מקסים בסינמטק תל אביב ביום שבת שעבר, ואני שבדרך כלל אוהבת להסתכל על ההמולה קצת מהצד, שלפתי את מצלמת האייפון שלי כדי לתעד את אורחי הפסטיבל מלאי השיק והפריחה הורודה והאביבית שברחבת הסינמטק. איכשהו זה הסתדר לי טוב ביחד: אורחים מאירופה ופריחה אביבית. אלזה זילברשטיין, השחקנית הראשית בסרט של קלוד ללוש "הוא+היא", הגיעה בלוק לבן ומהמם, כיאה לשחקנית צרפתייה לא מתאמצת בפתיחת פסטיבל קולנוע.
קלוד ללוש מתראיין
וזאת אני עם יין וג'קט צבאי. הפתיחה התקיימה ביום שבת שעבר ולא יכולתי למצוא בי את הכוחות לגבש משהו גלאמי מדי, אז לבשתי את מה שאני הכי אוהבת ללבוש בימים אלה: שמלת מקסי שחורה, אולסטארס וג'יקט צבאי, מוכנה ללבוש את זה כל יום ולכל מקום.
שמלה ומעי ZARA, סניקרס של אולסטאר עם מדבקות clipclap.
לפני תחילת הקרנת "הוא+היא", הסרט הפותח של הפסטיבל, הוקרן סקטון קצר עם כל הדמויות המדהימות שבסרטיו של קלוד ללוש. אני הבנתי באיזה בור קולנועי אני נמצאת וכמה שאני חייבת לראות את כל הסרטים שלו.
כל אורחי הפסטיבל התלבשו יפה, אלזה הייתה מדהימה גם בחיים וגם בסרט "הוא+היא" שבו היא שיחקה לצד ז'אן דה ז'רדאן, השחקן הצרפתי האהוב עליי. "הוא +היא" הוא סרט רגיש ונפלא ושעלילתו מתרחשת בהודו הצבעונית. אם אתם מעריצים של קלוד ללוש וגם אם לא, אתם חייבים לראות אותו, כי הוא סרט על אהבה ואין הרבה כאלה כבר.

במהלך הפסטיבל ראיתי עוד שני סרטים "עמק האהבה" עם ז'ראר דפרדייה בבימוי של הבמאי גיום ניקלו, מי שביים את הסרט האהוב עליי במיוחד "חטיפתו של מישל וולבק", הסופר שעושה לא מעט בעיות וכותב נפלא על צרות האנושות שלרבים אין אומץ להתעסק בהן. מדובר בסיפור קצת הזוי על זוג גרוש שנפגש בעמק המוות בארה"ב. דמות האישה לבושה מדהים, בדיוק כמו שמצופה מאישה פריזאית להיראות כשהיא נוסעת בחופשה. הסרט מיוחד ומשאיר לא מעט חומר לחשוב עליו. הצילום והנופים מדהימים. ז'ראר דפרדייה מעולה כמו תמיד.

סרט נוסף שראיתי - "מי מרגיש צרפתי - האחרים". סרט דוקומנטרי המציג תלמידי תיכון בפרברי פריז שחיים מן הסתם בצרפת, מדברים צרפתית ובעלי אזרחות צרפתית, אבל לא מרגישים צרפתים. זה נושא שמעלה לא מעט דאגות בצרפת, אבל בשבילי זה היה סופר מעניין לראות איך צרפת ניראת היום, ועם אילו אתגרים היא מתמודדת כאומה וכמדינה. מעבר לחוסר נוחות שעוררו בי ההתבטאויות הגזעניות של בני נוער, אהבתי לשמוע את דעתם ואת מה שהם מרגישים, וזה הפליא אותי שהם יכלו לבטא את מה שהם מרגישים שצורה כה כנה ומנומקת, מה שלא הייתי מצפה מהנוער שלנו. אפילו לא יודעת למה.

היום אצפה בעוד סרט - "יומנה של חדרנית" על ליה סדו, יהיה זה כניראה הסרט האחרון שלי בספטיבל הנוכחי, ואני מאוד מקווה שאוהב גם אותו. הפסטיבל בסינמטק תל אביב מסתיים מחר. ומחר יש לכם עוד הזדמנות לראות שני סרטים מעולים "בראש מורם" -יש עוד כרטיסים לסרט הזה, בדקתי,  ו"מסייה שוקולד". בסינמטקים ברחבי הארץ הפסטיבל מתקיים ה 5.4, אז צאו לראות סרט צרפתי. זה כיף בדיוק כמו שזה נשמע.

יום חמישי, 24 במרץ 2016

Hey Hippie, don't run away before you drink your coffee!

לקום ביום שישי בבוקר וללכת לשתות קפה זה לא תמיד קל. לפעמים צריך להתעורר לפני, מה שגם לא תמיד קל. אבל לחשוב על להצטלם לפני ששתיתי קפה, לפני שאכלתי וכשאני בשיא הגראמפיות זה באמת אתגר רציני. אז הי, היפית, אל תברחי לפני ששתית את הקפה שלך!

 ביום שישי בבוקר על  כיכר דיזנגוף, מתעוררת.
לובשת: שמלה של Profil, ג'קט של ZARA, שרשרת של Mikanmor ונעליים בצבע בורדו עם פפיון של ZARA מלפני חצי עשורץ
ואז הגיע הקפה ב"קפה בוקה", אפשר להתחיל את היום! סופ"ש נעים!

יום שני, 21 במרץ 2016

איך לארוז לטיול בניו יורק באפריל?

אני נוסעת לניו יורק בעוד קצת יותר משבוע אחרי ארבע שנים בהן רק התגעגעתי לעיר המגניבה ביקום ולבילויים שלי שם עם סיוי. אבלה בניו יורק את רוב חודש אפריל וחודש אפריל הוא חודש טריקי כשמדובר באריזות. ואני מוצאת את עצמי בודקת כל יום את מזג האוויר, כי אני רוצה להביא איתי בדיוק את המעיל הנכון, כי לידיעתכם, אתמול ירד שלג בניו יורק, ביום הראשון של האביב. אז יש לי לא מעט דאות בעניין האריזה.

בפוסט הזה אראה לכם איך אני אורזת לטיול ארוך יחסית לניו יורק ומה השיקולים שאני לוקחת בחשבון.  אני מקווה שזה ישמש אתכם או לפחות אם אתם גם מתכננים טיול אביבי לחו"ל, תדעו איך לארוז נכון.

כשאני נוסעת לניו יורק, או לכל מקום אורבני, הדבר הכי חשוב לי זה להיראות שייכת. אני שונאת להרגיש תיירת כשאני בחו"ל, במיוחד בעיר שאני מכירה טוב כל כך. אני מתכננת ללבוש שם את אותם הבגדים שאני לובשת עכשיו בישראל. בגדים  נוחים, יפים, אורבניים, כאלה שנראים טוב גם בתמונות, כי אי אפשר להיות בניו יורק בלי לרצות להצטלם כל רגע ובכל מקום, לכן הבגדים האביביים, בעלי האפיל ההיפי נוסעים איתי לאמריקה.

טמפרטורת האוויר הממוצעת באפריל בניו יורק היא 14-6, אבל מזג האוויר באפריל נוטה להשתגע, אז אני רוצה להיות מכוסה לכל מרה ולכן אקח איתי 3 מעילים.

את שלושת המעילים האהובים עליי רכשתי השנה, תופעה נדירה כשלעצמה. שניים קניתי במבצעי סוף עונה, את הטרנץ' ואת המעיל הצבאי.
מעיל מס' 1 - הטרנץ' האהוב שלי, המעיל האולטימטיבי לאביב. מתאים לכל זוגות הנעליים. אני לוקחת שניים: מגפונים ואת האולסטארס. אקח גם נעלי ספורט כדי לצאת לרוץ או להתאמן.

מעיל מס' 2 - הג'קט הצבאי שלי. הוא מעיל ארוך יחסית ועשוי 100 % כותנה כבדה. הוא מתאים לימים לא קרים מדי ולמרות אני מאוד אוהבת ללבוש אות ועם המגפונים, הוא מושלם גם לכל סוגי הסניקרס.
מעיל מס' 3 - הג'קט הרך וקליל של keds שהיה המעיל האהוב עליי בחורף הישראלי האחרון. הוא קל משקל, אך מחמם וגם שחור ומינימליסטי. בדיוק מה שאני אצטרך בלילות הקרירים בניו יורק.
כאן אני ניגשת למלאכת האריזה.  לניו יורק אני אקח את הזוודה החדשה שלי של Eastpak, שיכולה לvכיל עד 70 ליטר של פריטי לבוש ומאחר וזאת הפעם הראשונה שאני נוסעת עם הקסם הסגלגל מעוטר הדקלים הזה, אני מנסה לארוז את מה שחשוב ואז לבדוק אם נשאר עוד מקום.
אני אוהבת לקפל כל פריט בצורה שארגיש שהוא שיהיה לו נוח והוא יתקמט הכי פחות. לרוב לא אקח איתי לנסיעות בגדים שמתקמטים בקלות ולא מתיישרים בעת תליה בארון.
את הנעליים אני אורזת בתיקי בד קלים שיש לי לשם כך. אני שונאת לנסוע עם שקיות פלסטיק במזוודה ולכן שקיות בד רב פעמיות הן פיתרון מעולה לאריזת נעליים. אה, ואני מביאה את מסלסל השיער החדש של רמינגטון כדי להשתעשע איתו בעיר הגדולה. בעיקר עכשיו כשהשיער שלי באורך מוזר ואני מחזיקה את עצמי חזק כדי לא להסתפר ולהמשיך להאריך אותו בגבורה.
המזוודה מחולקת לשני תאים, מה שהופך את האריזה לנוחה. בצד אחד בגדים, בצד השני, נעליים, תיק רחצה ומעילים.
כשסגרתי את המזוודה ראיתי שנשאר לי עוד מקום. זה משמח, כי לארוז ל 3 שבועות זה לא קל ואני צריכה להוסיף מעבר לשמלות המהממות גם שני ג'ינסים נוחים להסתובבות בעיר, קצת חולצות ואפילו סוודר. בגזרת האקססוריז אני מביאה כובע וצעיף למקרה שיהיה קר או ירד גשם, כי הרי ידוע, שכובע זה יותר כיף מלסחוב מטרייה בגשם קל.

זהו, סוגרים את המזוודה ואני חושבת לעצמי. חייבים לשמור מקום לספר ולקצת מתנות, ובטח קצת שופינג. שימו לב לזה כשאתם אורזים לנסיעות לערים עם קניות מוצלחות כמו ניו יורק.
זהו, הכל מוכן. את המעיל הירוק אני אלבש לטיסה. המזוודה היפה של Eastpak עושה חשק לטיסה ל LA, אבל הפעם אני נוחתת ב JFK. אז בקרוב אני שם. חכו לעדכונים. ואם בא לכם לראות מה אני עושה בניו יורק בלייב, מוזמנים להצטרף אליי בסנאפצ'ט way2yellow, ותוכלו לראות אותי אוכלת, מבלה ונחה בעיר שאני הכי אוהבת.
מקווה שזה היה מועיל, ואם לא מועיל, אז לפחות מסקרן.
אני

יום שני, 14 במרץ 2016

מה ללבוש לפסטיבל הקולנוע הצרפתי?

האירוע עם  הוייב הכי צרפתי שאני זוכה לו בעירנו הלבנטינית הוא פסטיבל הקלנוע הצרפתי בסינמטקים בכל הארץ שמתקרב בצעדי ענק ומתחיל ב 19.3, ממש בעוד שבוע. אני תמיד שמחה לכתוב ולהמליץ על הפסטיבל מראש כי הוא חולף כל כך מהר ואם לא מתכוננים אליו, בקלות ניתן לפספס סרטים מעולים, ואנחנו לא רוצים שזה יקרה לנו. הפסטיבל מתקיים בסינמטק תל אביב ב 19-28.3 ועד ה 7 באפריל בכל הארץ.
הפתיח של הפסטיבל עושה חשק לראות הכל, אבל אני יודעת שאני רוצה לראות את "הוא +היא" (Un Plus Une) של קלוד ללוש שמגיע בעצמו להתארח בפסטיבל וגם אלזה זילברשטיין, כוכבת הסרט תגיע לכאן יחד איתו. זה קצת משמח שהשנה מגיעים עם הסרטים גם המון יוצרים להתארח בפסטיבל. זה גורם לי לחשוב שאנחנו חלק מהעולם. אורחים נוספים שמגיעים הם: עמנואל ברקו, במאית "בראש מורם", כוכבת "מלך שלי", רושדי זם, במאי "מסייה שוקולד" (Chocolat), ז'ורז' בן עיון, במאי "מורים אבודים של הרפובליקה הצרפתית" ואיזבל ווקשטיין סטיג ומוחמד אולאד – במאים "הצרפתים הם האחרים". 

השחקנית אלזה זילברשטיין, אורחת הפסטיבל,  מתוך הסרט "הוא +היא".

רשימת הסרטים מעוררת תיאבון לקנות כרטיסים להכל וכבר עכשיו. מעבר ל "הוא +היא" ו"מיסייה שוקולד", אני מתכננת לראות גם את "בחודש מאי תעשה מה שתירצה", סרט על מלחמת העולם השניה שניראה מעולה וגם כי נורא כיף להגיד את זה בצרפתית, את "מי מרגיש צרפתי? האחרים", סרט על זהות צרפתית במערכת החינוך, את "בראש מורם" בבימויה של עימנואל ברקו - סרט על נער שצובר תיקים במשטרה וסביבו נוצרת משפחה חלופית של אנשים שמטפלים בסאגות המשפטיות בהן הוא מעורב ושניראה שאכפת להם. באופן כללי, אני אוהבת מאוד לראות סרטים על צרפת של היום, כי היא משתנה מאוד מהר ומעבר לתפיסה הרומנטית שלנו על האומה הצרפתית ואת הבירה כעיר המקרון והאקלר, כדאי גם להכיר את צרפת האמתית. בכל מקרה, הכל ניראה סופר מעולה ואחרי כמה שנים שלא פספסתי את הפסטיבל, אני יכולה להמליץ על הבחירות הטובות של הסרטים ושרובם לא יוקרנו שוב בישראל.

אז אחרי שבחרתי מה לראות, צריך להחליט על מה ללבוש וברוב שהשפעה צרפתית לא תפסח על הבחירה שלי. בגלל שאני חיה עם פרנקופיל, ראיתי כבר אינספור סרטים צרפתיים, והתפיסה שלי לגבי דרכן  של הצרפתיות להתלבש, מתגבשת גם על פיהם. הרי אני לא יכולה להאמין שמה שהצרפתיות לובשות, זה רק אאוטפיטים מוגזמים שרואים באתרי street style במהלך הפאשן ויקס בפריז.
בסרטים, הצרפתיות מתלבשות באופן הרבה יותר נוח, ארצי וקליל, ולפי מה שאני הספקתי ללמוד מהקולנוע הצרפתי, האישה הצרפתיה הצעירה תמיד מוצגת  בתור הקרייריסטית הנינוחה או הבוהמיינית הלא מתאמצת. וזה בכלל לא משנה לאיזו  משתי הקבוצות היא משתייכת, היא תמיד תיראה כאילו היא עשתה שופינג מחושב היטב, אך ממש לא התאמצה לבחור את האאוטפיט לערב הפתיחה. וכך גם אני מתכוונת לנהוג, במיוחד בהשראת תמונות מהסרט הפותח, ולכן קבלו שתי אופציות למה שחשבתי ללבוש.

הקרייריסטית הנינוחה - קופצת לאירוע ישר מהמשרד. היא מעריצה של חולצות לבנות נכונות ומכנסיים שחורים רחבים בחיתוך טרנדי שיושבים טוב. היא נועלת נעליים שטוחות של מעצבים וממעטת להתאפר. יש לה בושם אחד בניחוח נקי של כביסה שהיא נאמנה לו עד שיגמר ואז ניראה.
לובשת: חולצה ומכנסיים ZARA, פלאטס מ Barny's ניו יורק, בושם מ Colette.

הבוהמיינית הלא מתאמצת היא לא אוהבת לעבוד ולובשת בגדים באווירת בוהו שיק לא רק כשזה שיא הטרנד. היא מעדיפה אותם וינטאג' וכמובן שעושה השלמות בזארה ורשתות צרפתיות מוצלחות. חולמת על משהו של איזבל מראנט לקיץ 2016, אבל בשביל זה צריך לקום בבוקר למשרד.
לובשת: חולצה ונעליים ZARA, חצאית זאמש וינטאג' Castro משנות ה -90.

אני לא יודעת מה אלבש עוד, אבל זה בטח יוגש עם טרנץ' וקינוח עם תותים, כי זה שיא בעונה ובקרוב נתחיל להתגעגע.

נשיקות צרפתיות לכולם!

יום ראשון, 6 במרץ 2016

מתי לובשים טרנץ'?

התשובה היא, כמובן, עכשיו!
עכשיו זה האביב שלנו כשחם ביום וקר בלילה וזה הזמן שלנו ללבוש את הפריט האירופאי ביותר, מלא השיק, שתמיד גורם לי להרגיש כאילו אני לא מכאן. את הקסם הזה, הטרנץ' האובר סייזי בצבע המושלם עם הרכיסה הכפולה ובד שמורכב מ 75 אחוזי כותנה, רכשתי לי בביקור תמים ב Forever 21 בעזריאלי במחיר מבדר של 75 שקלים בלבד. הם היו תלויים שם ואף אחד לא ממש התלהב מהמם, לא ברור לי איך. הוא מגיע עם חגורת בד שאני לא מרגישה צורך בה בימים אלה ולכן היא נשארה בבית.
אפשר ללבוש אותו ביום שבת בלוק שיצא לי קצת יותר עבודה, אבל היה כיף איתו על מדרגות הבניין הזה ברוטשילד. אני אוהבת שבתמונות האלה רואים את השיער שלי בשני גוונים, כאילו יש לי שורשים, כשבאמת יש לי שרשים. חושבת לחזק את הגוונים קצת שוב.
 ביום אפשר ללבוש עם שמלה אביבית פרחונית ומוקסינים קלילים (שמלה ומוקסינים ישנים מ ZARA, תיק מושלם של Meirav Ohayon Studio.

טרנץ' Forever21, תמידי אבנים Sketcha, צמיד זהב Julbox.
אפשר ללבוש אותו גם לפתיחת תערוכה במוזיאון בת ים "הילדים רוצים קומוניזם".תערוכה שלא יכולתי לוותר על ביקור בה. אני בעצמי קומוניסטית לשעבר וחולמת על קומוניזם רומנטי בהווה. בתערוכה הקומוניזם מוצג כחלום של אנשים שרואים אות ובעתיד ובעבר. אני מצולמת כאן על רקע אוסף ציורים של קבוצת "בארביזון" שהציגו רגעים מהחיים בברית המועצות. אל רובם התחברתי ועלה בי חשק עז לספר לכל מי שמוכן לשמוע איך גם אצלנו זה היה. אני זוכרת רק את הדברים הטובים, מיותר לציין ואיך הייתי מאוהבת בגורבצ'וב. לא מאוהבת, יותר הערצתי אותו. ולמרות שבתמונה מאחורי יש דירה שמזכירה לי מאוד את הדירה שלנו במולדובה, לנו היה טעם קצת יותר טוב, אפילו בשנות ה -80, זה היה קצת מנחם.

אז אם כבר הזכרתי את זה שזה מזכיר לי את הדירה שלנו, אני לא אומרת את זה סתם. ברית המועצות לא התברכה בגיוון רב בכל הקשור לפריטים לבית. לרוב האנשים היו את אותם הספלים הכתומים עם העיגולים הלבנים, את אותן שמיכות הצמר, אותם השטיחים ואפילו ספות מאוד דומות. כל מה שייצרו בברית המועצות, היו מייצרים בכמויות גדולות מאוד וזה הוביל לאופנה מאוד ספציפית בעיצוב הבית, עד כדי כך שניתן היה למצוא בתים מאוד דומים בערים שונות, להיכנס לבית בכתובת שלך רק בעיר אחרת ולא להבין שטעית. כן, אפילו עשו על זה סרט מעולה.

בכלל, אינדיבידואליות בעיצוב לא היה שם ערך עליון. מי שרצה משהו אחר היה צריך למצוא דרכים ולשלם הרבה כסף. אמא שלי תפרה וילונות לבד והפכה עולמות כדי להשיג לנו את השטיח שהיא רצתה ואת הספות שהיא ממש חיכתה להן. כשהייתי בכיתה א' נרשמנו לקניית ספות. היה צריך לחכות יותר משנה עד שהגיע תורנו לקבל את הספות שלנו. זה היה ניראה רגיל אז, כולם חיו כך. אבל הבית שלנו היה מעוצב בצורה מהממת יחסית לאופציות. חבל שאין לי תמונות.

בערב לבשתי אותו עם שמלה קצרה שחורה שלא רואים, גרביונים שחורים וסניקרס לבנות של נייקי. היה זה הכי Bad Hair Day, אבל זה היה יום חמישי, לא היה לי מה לעשות נגד זה.

אז זהו, תלבשו טרנץ'. עכשיו זה הזמן, או כמו שאני אומרת: Maybe it's not raining today, but there are a few misteries to solve out there.

ואם כבר קומוניזם, אז לכבוד ה- 8 במרץ, יום האישה הבינלאומי, חג מאוד סובייטי בזיכרון שלי, נתקפתי געגועים לחיים הסובייטיים האבודים שלי ומצאתי את שיר הסיום של "מוסקבה לא מאמינה בדמעות", והגיבורה הראשית לובשת שם שמלת טרנץ'.

שיהיה שבוע מהמם!
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...