יום רביעי, 22 במרץ 2017

פסטיבל הקולנוע הצרפתי 2017

עברה שנה מאז הפסטיבל הקודם וזה קרה די מהר. אני תמיד כותבת על פסטיבל הקולנוע הצרפתי כי זה מעניק לי את התחושה של להיות זרה בתל אביב, קצת כמו "איך להיות פריזאית בכל מקום". יש בזה משהו מרתק בתחושת הזרות שהסרטים האלה מעניקים. גם השנה יש בפסטיבל לא מעט סרטים שאיתם תוכלו לשכוח שאתם כאן ותוכלו להנות קצת מהוירדיות והדכדוך הצרפתיים שהם בו זמנית מעיקים וגם נחשקים. אני גם כותבת על הפסטיבל בתקווה שזה יעשה לכם חשק ללכת לראות סרטים. זה אחד הבילויים העירוניים שאף פעם לא ימאס לי מהם.

בתחתית הפוסט תוכלו לראות לינק לתכנית המלאה של הפסטיבל שמתקיים בסינמטקים בכל רחבי הארץ, אבל תחילה אספר לכם על כמה סרטים שאני אוהבת והולכת לראות.


אתחיל בז'אן פול בלמונדו, שחקן צרפתי מוערך ששורה ארוכה של סרטים מאחוריו. השבוע יצא לי לראות את "פיירו המשוגע", סרט שהוא חוויה קולנועית ואסתטית מיוחדת. היה וירדי והזוי והצבעים היו מושלמים. במהלך הסרט התעורר אצלי הרצון הגאוני לברוח לדרום צרפת בלי לרצוח אף אחד קודם, כי אתם יודעים, אם רוצחים מישהו, גורלכם הדטרמיניסטי לא יאפשר גם לכם סוף טוב. הסרט הזה הוא אחד משני סרטים שהם מחווה לבלמונדו החתיך בפסטיבל הצרפתי הנוכחי. מאחוריו קריירת משחק של 60 שנה והוא אף זכה בפרס הסזאר למפעל חיים שהוענק לו על ידי האקדמיה הצרפתית לקולנוע בטקס שנערך ב- 24 בפברואר האחרון. הסרט הזה כבר הוקרן, אבל סרט מעולה נוסף איתו מחכה לכם:
האיש מריו - שבת, 25.03, סינמטק תל אביב, 19:00

יש עוד המון סרטים שרציתי לראות, אבל בסוף בחרתי את  אודיסיאה, סרט על הים ואני אוהבת ים. בשנת  1948. ז'אק-איב קוסטו, אשתו ושני בניו חיים בגן עדן, בבית יפה המשקיף לים התיכון. אולם, קוסטו חולם על הרפתקה. הודות להמצאתו, מתקן צלילה המאפשר לנשום מתחת למים, הוא מגלה עולם חדש. את העולם הזה הוא משתוקק לחקור, ולשם כך, הוא מוכן להקריב הכל...
הסרט מוקרן בשבת הקרובה ב 14:30 וגם ביום שני ה 27.3 ב 19:0, לכרטיסים. בסינמטק תל אביב.

השמיים יחכו - סוניה בת 17 נכשלה בפעולת ג'יהאד ולא הצליחה "להבטיח" למשפחתה מקום בגן עדן. מלאני בת 16, חיה עם אימה, אוהבת את בית הספר שלה ואת חברותיה, מנגנת בצ'לו וחולמת לשנות את העולם. היא מתאהבת ב"נסיך" באינטרנט ועוברת שטיפת מוח, האם היא תצליח לעמוד על שלה...? השם שלהן יכול להיות אנאיס, מאנון, ליילה או קלרה וכמוהן הן יכולות לעבור אינדוקטרינציה, אך האם הן יוכלו לחזור משם?
הסרט יוקרן ביום שלישי בשעה 19:00 בסינמטק תל אביב.

אני חוזרת לכתוב את עובדת הגמר שלי, היא על תל אביב, איך לא, העיר שאי אפשר לברוח ממנה כל כך בקלות, אבל תמיד כיף להציץ לעולמות אחרים ורחוקים. אני תמיד חושבת שזה מזל גדול שיש לנו את הקולנוע. מקווה שתלכו לראות סרטים ושקצת קסם רחוק ידבק גם בכם.

לרשימת כל הסרטים ותאריכי ההקרנות בכל ברחבי הארץ כאן.

יום רביעי שמח!
מקווה שאתם לובשים ורוד.

יום שני, 20 במרץ 2017

24 שעות בים המלח

בשבוע שעבר מיד אחרי פורים ובזמן שכל תעשיית ותקשורת האופנה בישראל התעסקו בשבוע האופנה, אני עזבתי את העיר כדי להתרחק מהכל. 24 שעות בים המלח סיפקו לי תחושת בריחה מטורפת מהחיים וכמה שעות של קיץ שכל כך הייתי צריכה. אני חושבת שזאת השנה שבה אני הכי מחכה לקיץ ואני לא מתכוונת להתחרט על זה גם כשהחום הגדול יגיע ביולי. הספיק לי מהקור. בא לי ביקיני.

השנה הייתה הפעם הראשונה שבחרתי לא ללכת לשבוע האופנה הישראלי. לא גיבשתי איזו עמדה אידאולוגית נחרצת ומנומקת היטב, פשוט בכל פעם כשאני עוברת עם האופניים ברחוב קרליבך המפורק וראה את מפלצת שגינדי בנו, זה לא עושה לי חשק להתקרב וגם העיר שלנו לא זקוקה לעוד קניון שבו רק רשתות בינלאומיות שמוכרות אופנה איומה בזול יוכלו להרשות לעצמם לשכור שטח לחנות. וכל המותגים הישראלים הקטנים ואפילו אלה שהציגו בשבוע האופנה יצטרכו לחפש לעצמם מיקומים ברחובות הקטנים והמתפרקים תחת עול הבניה, של עירנו תל אביב, שם כבר אף אחד לא אוהב להסתובב ולחפש בגדים מיוחדים. בסופו של דבר, זה קשור לא רק לאופנה, אלא לאהבה שלי לתל אביב ותכלס, לא היה לי כח להתלבש כדי ללכת לתצוגת אופנה בקניון. העדפתי להתפשט וטבול בים המלח.

הטיול הזה לא היה מאורגן מדי. רק החלטנו שנישן באכסניית "מצוקי דרגות". חשבנו על אוהל, אבל בסוף פינקו אותנו בחושה על הצוק מל ים המלח. לים נכנסו בחוף "קדם" שם יש מעיינות חמים קטנים וחוף סלעי בודד וקסום. כדי לחפש גושי מלח פוטוגניים נסענו דרומה, לאזור המלונות ולבסוף התפנקנו ב"עיינות צוקים" בשיזוף ורחצה במעיינות מים מתוקים לקול צהלתן של ילדות דתיות שנכנסו בבגדים ונעליים לרחוץ בברכות, לא לפני שביקשו מאיתנו לעבור לבריכה אחרת, כי זוג בבגדי ים זה באמת מראה מסוכן.

ואני עוד הייתי שועל. כי פורים לא הספיק לי והזנב כל כך חמוד. רוצים לראות עוד תמונות שלי כשועלה ערמומית, כאן באינסטוש שלי way2yellow ויש גם וידאו Some like it sweet.

וזה זמן מושלם לבקר בים המלח. מזג האוויר נעים כמו קיץ מושלם וחופים ריקים כמעט. שקט, רצון כמעט מיסטי להישאר שם וברוח מהכל. מוזמנים גם לקרוא את הכתבה המעולה של צ'יקי ארד על ההיפים בחוף מצוקי הדרגות שהפעם לא היינו שם, אבל  הוא מוכר לי היטב.

נשיקות,
ספי

יום שלישי, 7 במרץ 2017

תמונות בפרספקטיבה של זמן

רעיונות לפןסטים בבלוג שעולים באמצע הלילה הם כמו סמסים שיכורים. אם לא כותבים אותם מיד, המומנטום נעלם. אז גם הפוסט הזה כזה. הוא בעצם פוסט על פרספקטיבה ועל זמן. גם קצת על הדרך בה אנחנו מסתכלים על עצמנו. ועל התבגרות.

התמונות האלה, טוב לא ממש אלה, יותר תמונות מסט הצילומים הזה הופיעו בשני פוסטים שונים בשנת 2013 כאן וכאן. כאשר בחרתי אז תמונות לפוסטים מתוך עשרות של תמונות שכבר בחר הצלם שלי, לא בחרתי באף תמונה שאותה אפשר לראות כאן. באחד הפוסטים אף הוספתי פילטר חם יותר. אבל מה שעוד שמתי לב בהבדל בין התמונות של היום לאלה שבחרתי אז, זה שאז בחרתי ממש מעט תמונות. הייתי סופר ביקורתית וסירבתי, כנראה, לראות את היופי בתמונות שאני רואה עכשיו. אז הייתי גם מאוד מרוכזת בעצמי, בדמות שלי. זה מרגיש מאוד משונה עכשיו. אולי חיפשתי איזו שלמות מיותרת.

את התמונות בפוסט הזה אני אוהבת הרבה יותר היום. עברו 4 שנים. השיער שלי ארוך יותר וגלי יותר. המון דברים שונים וכנראה גם הדרך שלי לראות את עצמי. התגעגעתי לשמלות האלה שעדיין אצלי. גם אז היה זה יום שרבי בחודש מרץ כמו שחווינו היום, ובית יפה ולא שלי. הצטלמתי מאז מאות פעמים, אבל את הצילומים האלה אני תמיד זוכרת במשהו מאוד מיוחד. אולי בגלל האור או בגלל הבית.

זה כל כך מרענן להסתכל על העבר באור נעים והייתי רוצה שאותו הצלם יצלם אותי שוב היום. מעניין איך היה רואה את דמותי אחרי הזמן שעבר. כתבתי לו הודעה בפייסבוק, אבל ניראה שהוא רחוק מכאן. אבל וואו, אני ממש אוהבת את התמונות האלה. אני בטוחה שאז לא אהבתי. איך הזמן משנה את נקודת ההסתכלות.


יום שבת, 4 במרץ 2017

מה עושים אם בא לך פתאום שיער חלק?

זה די נחמד להגיד שעכשיו עוברת על השיער שלי תקופה טובה. אני מרוצה ממנו, הוא זהוב ונעים, הכי ארוך שהיה מזה שנים רבות, הקצוות שלו בהירים יותר ממלח וים וגם מגוונים שעשיתי בפסח שעבר והא גלים ונחמד ובכל יום מתנהג די יפה.
אני יודעת שלהיות מרוצה מהשיער זה דבר מאוד חשוב בחיינו. חלקנו מגדירות את הימים שלנו לפי רמת שביעות הרצון שלנו מהשיער וכל Good Hair Day הוא הכי Good Day. אבל כבר זמן די רב הפסקתי לדרוש מהשיער שלי להתנהג כמו שאני רוצה והחלטתי לתת לו להיות מה שהוא רוצה והוא רוצה להיות גלי או מתולתל, תלוי ברמת הלחות באוויר. ברגע שהוא היה ארוך מספיק, לא חשבתי יותר על החלקות למיניהן ופשוט התחלתי להיות מרוצה ממש שיש.
כך ניראה השיער שלי לאחר שנתתי לו להתייבש קצת באוויר ואז יבשתו אותו טיפה עם פן.

אז איך אני מטפלת בשיער שלי?
בדרך כלל, התרגלתי לחפוף פעמיים בשבוע, אלא אם אני מתאמנת עם עומר המאמן שלי או גולשת בים, אז אני חופפת מיד אחרי הספורט, ואני משתדלת לא לחפוף יותר מדי כי זה מייבש לי את הקרקרפת והשיער. לאחר החפיפה אני מייבשת אתת השיער היטב עם מגבת ומסרקת עם מסרק אותו כל עוד הוא לח או קצת רטוב כדי לתת לתלתלים או הגלים את הצורה שלהם. לאחר מכן אני מורחת על הקצוות שמן כלשהו לשיער. כעת אני משתמשת בשמן של Amika שהוא מעולה וניתןן להשיג אותו ברשת או בחנויות של מוצרי שיער. לאחר מכן יש שתי אופציות: לתת לשיער להתייבש באוויר או לייבשו עםם פן. ייבוש עם פן מעניק לו מראה יותר גלי ופחות מתולתל וזה נחמד לפעמים. לפעמים אני נרדמת עם שיער רטוב ואז אני מתעוררת כמו אריה קטן, אבל גם זה מסתדר עם קצת ליטופים וסרום לשיער.

אבל מה עושים אם בא לי פתאום שיער חלק?
משתמשים במחליק, של רמינגטון, כמובן. הוא יפה ומהיר ויש בו אופציה לבחור לבד את הטמפרטורה כדי להתאים לכל סוגי השיער. לאמא שלי יש שיער מאוד עדין, והיא משתמשת בו בטמפרטורה של 150 מעלות וזה מספיק לה. אני משתמשת ב 170. הפלטות המחמממות מאפשרות החלקה מאוד קלה על השיער ומיותר לציין שהוא מחליק ממש מהר ובקלות. גם הפן, שלי הוא של רמינגטון. אני מאוד מרוצה מהעיצוב והביצועים של המוצרים של החברה הזאת.
ככה הוא ניראה המחליק  Remington PROLUX. הוא עשוי מפלסטיק ורוד בהיר עם נגיעות מטאליות בזהב ורוד, הצבעים הכי אופנתיים כרגע. אני אוהבת שחברות לוקחות בחשבון את הפרטים הקטנים האלה. על המחליק שלי נחרט שמי. איזה חמוד זה! יש לו צג טמפרטורה דיגיטלי שמציג 9 דרגות חום - עד 230 מעלות. לדעתי זה המון, אבל אולי מישהו צריך, הוא מוכן לשימוש תוך 15 שניות ועולה 499 ש"ח.
אני מקווה שיש לכם יום שיער טוב ושאתם מבלים כי שבת מהממת בחוץ!
3>
אני לובשת חולצה של ZARA. שקניתי מזמן בסייל, הגוונים המושלמים בשיער שעשיתי לפני שנה הם מידי אלירן הרוש המושלם.
 אביב מגיע, אז תהנו!

זה הזמן להיכנס ולעקוב אחרינו, כי כיף איתנו גם כשאנחנו מדברות!
ואפשר לעקוב אחרינו גם בפייסבוק

יום חמישי, 2 במרץ 2017

סטודיו בן דוסא - מקום קסום ביפו

מאחורי הדלת האדומה הזאת בסמטאות יפו מסתתר מקום קסום באמת. אני מודה שאני לא מרגישה בנח לפתוח דלתות ולהיכנס למקומות חדשים שלא הכרתי, אבל הפעם זה היה מאוד כיף. מאחורי הדלת עם הציור החינני של השועל והווילון המתוק מסתתר חלל שהוא גם חנות, גם סטודיו לעיצוב של 4 נשים מוכשרות שהוא בעצם קואופרטיב, וגם מקום לסדנאות יצירה מתוקות ולא צפויות. זהו "סטודיו בן דוסא" הממוקם ברח' בן-דוסא 19 בסמטאות יפו.

אז את מי תמצאו בקואופרטיב הנשים הקסום הזה?
סטודיו חיית וינטאג' - סטודיו להום סטיילינג וחידוש רהיטי וינטאג' של דיקלה מנחם. התחושה בקומה הראשונה של המקום היא של סלון שבא להישאר בו בזכות אווירת הוינטאג' הכיפית והצבעונית שנותנת את הטון לחלל כולו. אני מאוד אוהבת. מגוון רחב של פרטים קטנים וחמודים וחוויה יפואית אמיתית של לדמיין איך זה לגור בסמטאות השכונה הכי מגניבה בעיר, לדעתי.
בדינא - מותג מתוק של בגדים וטקסטיל בעבודת יד של חגית ארז מזרחי. חולצות וצעיפים עם רקמות מתוקות ומונימליסטיות. כמו סווטשירט הדב המהמם וחולצת הטי שירט הלבנה בתמנה העליונה. פריטים שיכולים לשמש אתכם ביום-יום, אבל משהו בהם בכל זאת מיוחד וחד פעמי. 
קומת הכניסה ל"סטודיו בן דוסא"
אביטל מאיר - מעצבת שמציעה פריטים מיוחדים ובהם תיקים, בגדים, שרשראות ועוד בטכניקות מסורתיות של איור והדפס. אביטל סיפרה על לימודי העיצוב בדום אמריקה ועל הטכניקות המסורתיות שהיא התאהבה בהן והביאה איתה לסטודיו. היא גם שמחה ללמד טכניקות כיפיות בסדנאות בקומה השניה והמתוקה של הסטודיו. בואו עם חברות, יהיה כיף!
Maya Gur Studio - מיה גור מאיירת בצבעי מים תמונות ומוצרי נייר בסגנון נאיבי ומתוק שמביא אור ואופטימיות לכל מי שמביט בעבודות שלה, אפילו לציניות כמוני.
צלחות מתוקות שהכנו בסדנא - גם שתינו תה ואלכנו עוגה ושמענו את סיפורן של הנשים המוכשרות שמצאו את עצמן בעבודה היצירתית מתוך אהבה אמיתית לעיצוב והדרך הנעימה שבה הן בחרו להאתגד יחד במקום הקסום הזה. זה היה יום קר, אבל ממש לא רציתי ללכת משם אחרי שהגעתי. היה באמת מהמם.
 תה וידיים בסנדת יצירה, כי כיף לעשות דברים ביחד.
הנשים המוכשרות (מימין):חגית ארז מזרחי (בדינא), דיקלה מנחם (סטודיו חיית וינטאג'), מיה גור (מיה גור סטודיו לאיור בצבעי מים), ואביטל מאיר (טכניקות ייחודיות של הדפס ואיור).
Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...