הסתיו עבר וקר בפנים

Fullscreen capture 10192011 81142 PM-1

הכנתי את הקולאז’ הזה ברגע של שיעמום עוד לפני יותר מחודש. ככה דמינתי את החורף שלנו, עם ג’ינס מצופה וסוודר מעט נוצץ. את המגפיים של איזבל מארה אני עדיין רק מדמיינת, למרות שחיקויים לא ממש טובים של הזוג המושלם הזה אפשר למצוא בכל מקום.

בנתייים נהיה קר ומאווירת סתיו נוסטלגית, בעיקר זאת שאני פספסתי השנה בניו יורק, נשאר לי בארץ חורף קר מדי ומעיק מדי. אני בעיקר מאבדת את התקווה לנוכח כל החוקים המגבילים שהממשלה שלנו מוצאת לנכון להתעסק בהם כרגע. כרגע, זה הזמן הכי מטורף שלנו, לפחות כך אני מרגישה. המשבר כלכלי הולך להגיע גם אליינו ואני לא מצליחה להפסיק לדאוג. אני מניחה בצד את הפנטזיות האופנתיות, את ההתרגשות של שבוע האופנה שחלף ואת זה שחגגתי יום הולדת שלושים וכל זה רק בשבוע שעבר. כל חיי פחדתי להיות עניה והמשבר הכלכלי מקרב אותנו לשם וזה מטריד.

זה מטריד הרבה יותר מ”חוק ההשתקה” בו הממשלה בחרה להתעסק. אני חייבת לציין שאני לא הולכת לפחד לכתוב את דעתי בבלוג גם בעתיד. לא הולכת לבחור מילים כך שלא יצטיירו כ”לשון הרע” ולא עומדת לחשוב על זה בכלל. אני לא מאמינה שיש לחוק הזה מקום בחברה שלנו. אחרי ששנים לימדו אותנו שחופש הביטוי הוא ערך עליון ושלכל אחד מאיתנו יש קול ושעל האמת יש להגן מאינטרסים של אחרים.

מה ש”חוק ההשתקה” יעשה לבלוגוספירה הישראלית זה משהו שניראה עם הזמן, במידה והוא לא יבוטל. אני מניחה שכמות התוכן המעניין, החושפני, הסרקאסטי והייחודי לפלטפורמת הבלוגים החופשית יצטמצם וכולנו נפסיד מזה. נחזור, כניראה, לכתוב כמה הכל יפה ומושלם, כמה אין כאן דברים לתקן או לשנות. נחייה קצת בשקר. חלק מהאנשים יפסיקו לכתוב ואנחנו נפסיק לקרוא. אולי נחליף את האייפד במיטה במסך המעוור של ערוץ 2, הרי גם את האלטרנטיבה של ערוץ 10 כבר לא תהיה לנו ואני אלטרך ללמוד להוריד סדרות מחו”ל.

ובחזרה לתמונה, אני רוצה כל מה שיש שם. בגדים יפים שאני יכולה להרשות לעצמי, סתיו כתום עם עלים בצבעי האש ושהמחשבה היחידה שתטריד אותי בבוקר זה מה ללבוש. אני מפחדת לחשוב שכאן לא אמצא את הדברים האלה ומיום ליום זה גם מעציב וגם לא מפתיע. קצת מפחיד לחשוב איפה כולנו נהיה בסתיו הבא.

תגובות

  1. אני מזדהה איתך לחלוטין עם התחושה שיכולים להיות לנו חיים בועתיים ונטולי דאגות בארץ רחוקה, כל פסיעה שאני עושה אני תוהה איך חיי היו נראים אם הייתי בוחרת בפריז. בינתיים אנחנו פה ואני אשמח אם נמשיך לכתוב את דעותינו ולהילחם כדי שגם לנו יהיו פה יום אחד בקרים בהם נתהה ברצינות תהומית "הו מה אלבש היום?"... ובנימה אופטימית זו...:)

    השבמחק
  2. ספי אני קוראת את הפוסט והוא נשמע לי כל כך עצוב.. עזבי אותך מכל המסביב ומתחזיות רעות ותבחרי בשביל עצמך את כל הטוב שבעולם שבא לך ויותר מזה- מגיע לך.
    תמשיכי לכתוב בלי לחשוב על אף מילה, בלי לסנן.
    מזל טוב ענק ליומולדת, מאחלת מלא חיוכים!

    השבמחק
  3. גם אותי מדי פעם מדאיגים דברים וחרדות מהסוג שתארת, אבל כזו היא מציות ישראלית ולא נשאר אלא להשלים ולהתמקד בדברים חיוביים. יחד עם זאת נראה לי שיש לך פשוט נוסטלגיה על חורף (שונאת כשזה קורה לי), אני בטוחה שבעוד כמה ימים תראי הכל באור אחר!!! :)

    השבמחק
  4. Maja* - אני שמחה שאת מבינה אותי בעניין הזה. גדם הנימה האופטימית של מה ללבוש היום מבאסת אותי כי אני לא מוצאת מגפיים טובים ויפים כבר יותר מדי זמן... כנריאה שאאלץ לקנות באינטרנט.

    Dror - תודה רבה, יקירתי. אני ממש לא עצובה. המצב בעולם מטריד וזה אכן עצוב. לגבי מה לכתוב, אני אמשיך לעשות את מה שעשיתי עד עכשיו ואקווה שלא יתבעו אותי על 300,000 ש"ח :)
    נשיקות

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!