כל הדברים שעשיתי ביום שני שעבר

בוקר. כניראה. אני פותחת את העיניים בחדר חשוך וחייבת לדעת מה השעה. מבט אחד לטלפון של השידה ואני מבינה שעדיין לא שבע. זמן מעולה לפתוח את האינסטגראם. זה תמיד הדבר הראשון. הי בוקר טוב. מחכה לשמש שתיכנס בין התריסים ותעיר אותי.

לפעמים היא לא נכנסת, ממש כמו היום ואני נאלצת לקום מהמיטה בחדר קר. ואז לאמבטיה.

לפני שקמתי הגיע נועם ושאל אם יש לנו טונה. הוא כבר היה לבוש ליציאה מהבית. אמרתי שכן במגירה והוא רצה שאתן אותה לחתול. אבל הלכתי מהבית ולא נתתי.

באמבטיה אני עומדת עירומה מול המראה וחושבת שאני יפה. מחשבה ראשונה אופטימית מאז שפתחתי את העיינים התגנבה לראשי, אבל עם החצ'קונים האלה אני עוד אצטרך להתמודד. מיד הראש נודד לאבר המציאות סביבי. אני חושבת שאני חייבת לטפל בכביסה וגם לנקות את הכיור. מי עוד חושב מחשבות כאלה כשאתה מבוגר? תמיד זה מרגיש שיש מישהו שכבר יעשה את זה. אבל לא, זה עדיין התפקיד שלי.

במקלחת המים חמים ונעימים. איזה כיף שהדוד עובד. אם צריך להודות למישהו שאני מצליחה להתעורר בבוקר ולהוציא את עצמי מהבית, זה לטיימר המים החמים שלי. המצאה גאונית. סיימתי להתקלח והחלטתי לצאת. המגבת לא תלויה על הוו, יש רק חלוק. אני שונאת להתנגב עם חלוק כי הוא לא באמת מנגב. אני עושה את זה בכל זאת ויוצאת לבושה בו. ניראה שיש אור יפה בחוץ ואני צריכה לחשוב על מה ללבוש. אני ניגשת לטלפון שנמצא בטעינה ומביטה בו. מכורה.

עכשיו מול הארון. מחליטה בראש ללבוש את ג'ינס הליוויס והמעיל האפור הסרוג שכתוב עליו על הגב ANTI YOU כי לא בא לי שיהיה לי קר במשרד. איזה בן אדם יקנה דבר כזה? פתאום חשבתי שמעולם לא לבשתי את הפריט הזה לעבודה. הוא הרגיש לי מאוד "בייסיק", אם אתם מבינים אותי. לבשתי טופ חזיה מתחרה בצבע קרם, טישירט עם שרוול ארוך, כי הרי צריך משהו מינימליסטי מתחת למעיל הזה, ג'ינס, גרביים ואז הצלחתי לאתר את מגפי הבוקרים האדומים שלי בחדר. ניצחון. עכשיו להתאפר.

למה אני עושה את זה? אני יותר יפה עם איפור. קצת מסקרה, קונסילר וסומק ואני מוכנה לצאת מהבית כיצור חי.

מזגתי מים לחתול אבל לא נתתי לו טונה. אספתי מהמקרר את סנדוויץ' הפסטרמה שנועם הכין לי ויצאתי מהבית. שמחה שמוקדם. חייבים להעביר אצבע.

בתחנת אוטובוס לא קרה שום דבר מיוחד, גם לא במהלך הנסיעה בו. קו 82 הוא קו מעולה שלא מאכזב. שמעתי מוזיקה ואז היי. נחמד. עוד מעט אגיע. ירדתי בתחנה. מחשבות מטרידות לייו אותי בדרך למשרד. מחשבות נעימות שמעוררות עוד מחשבות ואז העיינים קצת לחות מתחת למשקפי השמש, אבל אני כבר כאן. במכשיר להעברת האצבע השעה 8:52. וואו, הספקתי לפני 09:00. המחשבות על הוידיאו שאני ודימה העורך עובדים עליו מתחזקות והופכות למטרידות יותר. המתח בין הרצוי למצוי גדל. אני רואה את המנהלים שלי במשרד וחולפת על פניהם עם האוזניות. ככה יש לי עוד כמה שניות שאף אחד לא פונה אליי. מניחה הכל על השולחן שלי ואז הולכת להכין תה ירוק וחם, של ויסוצ'קי. לימונית ולואיזה. בלי סוכר.

אז מה עכשיו? המשימה הקשה לא נעלמת. היא רק נהיית מורכבת יותר ככל שמבטיחים לעשות משהו טוב יותר. מבטיחה בעיקר לעצמי ולעוד אנשים שאכפת לי מהם. וואו, עכשיו נחפש שירים כל היום ולא נמצא עד סופו. הכי נורא זה כשיש רפרנס בלתי מושג. אבל ננסה כי זה כל הקונספט. לעשות הכל הכי טוב שאפשר. וואו. ואז היום עבר ולא הבנתי מה קרה בו.

מה שכן, הצלחתי לקדם עוד קצת את הפקת האופנה שבדרך, להזדעזע מעולם הסלבס המקומי שוב, לשמוע מליון טראקים לא נכונים, להציע שמות למוצרי ביוטי חדשים וכל הזמן הזה לתהות. מה לא בסדר?

אז אולי הכל בסדר וזה סתם עוד יום, אבל השעה עכשיו כבר די מאוחרת. המחשבות על מה לא בסדר לא הפסיקו ואז שאלתי, אבל לא הייתה תשובה.

כתבתי את זה ביום אפור בשבוע שעבר.
צילום: דימה טליאנסקי בסטודיו של TERMINAL X.