חושך בכיכר דיזנגוף

היום נחתה עליי השראה מוזרה. היא לא כל כך מוזרה כשאני חושבת על זה שוב. כבר כמה זמן בא לי על מכנסיים שחורים רחבים, כאלה עם שלייקס. מכנסיים שמזכירים לי את צירלי צ'פלין והליצן העצוב ואת אלה של סוניה ריקל שראיתי בפוסט של החברה הפריזאית שלנו Alix. אבל לא רק שלא היה לי זמן לחפש משהו כזה, כי הרי את אלה של סוניה ריקל לא ארוץ מיד לקנות. גם לא ממש הספקתי להעמיק בנושא הזה, כי כמו שכולנו יודעים, חם עכשיו וזה לא כל כך דחוף לי עדיין לממש את כל הפנטזיות החורפיות שלי. אבל כאשר פתחתי היום את הארון וראיתי את האוברול השחור שלי, שגזרתו מזכירה את המכנסיים השחורים הרחבים הנחשקים, ידעתי שאיתו אפשר בנתיים להשתעשע. זרקתי על עצמי את חולצת הפסים, שמתי אודם אדום, שאותו אני שומרת לאירועים מיוחדים וירדתי לכיכר.
בכיכר היה כבר חושך. לא חושך מוחלט, אבל חושך כזה שלא מאפשר לצלם תמונות ראויות בלי חצובה. למרות הטשטוש והגירעון של התמונות, אני מוצאת אותן מיוחדות וחביבות עליי מאוד. גם די מאסו עליי הצילומים בשמש הבוהקת בשעות הצהריים, שמש שמזכירה לי שהסתיו עוד לא כאן וכנראה שצריכים לנסוע רחוק כדי להרגיש קצת את הרוחות הקרות. הדבר היחיד שמעודד אותי היא הידיעה שהחורף באמת יגיע כי בכל שנה ביומולדת שלי שחל בחודש נובמבר כבר די קריר.

באמת שהייתי יוצאת עכשיו ככה, כמו שאני לבושה בתמונות האלה, אבל אין כל כך לאן וגם חם מדי. אבל אני שמחה שהבגדים שלי נותנים לי השראה שלא בהכרח קשורה למה שאפשר באמת ליישם.

בתמונות: אוברול ממנגו, חולצה מ-H&M, סנדלים מגזית, תיק וינטאג' ושרשרת עלים מדיוה.
במהלך הצילומים ניגשה אליי מישהי שקוראת את הבלוג שלי וראתה את צילומי הבלוג בתהליך הכנתם. תודה רבה על ההתייחסות :).
 זה באמת מקום די פומבי לצילומים, אבל העיקר שיצא טוב. אני אמשיך לפנטז לי על המכנסיים של סוניה ריקל, או על דרך להשיג משהו תחליפי ואפשרי קצת יותר.
נשיקות לכולם!