יום שבת, 17 בספטמבר 2011

יום שישי - האכזבה מתל אביב

הכל התחיל כשרציתי לצאת קצת החוצה. עכשיו כשאני מתגוררת באופן זמני ברח’ בצלאל, אחד הרחובות האהובים עליי בעיר, אני לא מרבה לצאת מהבית בלי סיבה. כיף לי פה ובחוץ שום דבר לא מחכה לי ואני לא מפסידה כלום. אבל בכל זאת משהו ברוח הנעימה שהחלה נושבת בעיר עשה לי חשק ללבוש את חולצת הטריקו האפורה ולצאת.

IMG_1715כשהגעתי לכיכר רבין, בדרכי לכיוון הדיזינגוף סנטר וראיתי את המחבשים שמיישרים את הקרקע בכיכר, לא הרגשתי שום רגשות. את הכיכר שפעם סימלה בשבילי את הקירבה לבית ואת האזור אהוב עליי בעיר משפצים דווקא בקיץ וזה די מדכא ומפריע לתנועת האופניים. השלמתי עם העניין הזה שהקיץ לא אהבה מהמרחב שלהכבר מזמן  ובלי בכלל להרהר בעניין, גם הפעם לא חשבתי על זה יותר מדי בעת שבהיתי בשלט הציני “תתחדשו!” והמששכתי לכיוון כיכר מסריק.

לפעמים כשאני יוצאת מהבית, אני רוצה שתל אביב תהיה קצת פריז. לא בהכרח בגלל שיש לעיר הלבנה סיכוי להידמות לעיר האורות, אלא פשוט בא לי שיהיה כאן רגוע כמו שאני מדמיינת שרגוע שם ומזרקות וספסלים יקשטו גינות ושיהיה איזשהו חן. כיכר מסריק תמיד הייתה בעייני המקום הזה שקצת דמה למה שאיחלתי בליבי. מזרקה, עצים עתיקים וספסלים. ההליכה שם היום אחרי הצהריים תרמה קצת למלנכוליה הנעימה שהייתי שרויה בה. אבל כשראיתי הומלסית שמדברת לעצמה על הספסל זה החזיר אותי למציאות. זה לא דומה לפריז ואפילו לא לשום עיר שאני הייתי יכולה לדמיין שתל אביב תהיה דומה לה. בכל עיר יש הומלסים, בל זה במציאות ולא בשעת ההליכה החולמנית שלי ביום שישי בשעה שתיים.

היה לי עצוב לקבל את זה שהעיר היא כבר לא מה שאני זוכרת. זו לא אני שהשתניתי זה משהו פה קרה. פעם הייתי נהנת לצאת ביום שישי. לפגוש את אמא שלי לקניות חברים לקפה, בסוף לקנות עיתון וקרטיבים ולחזור הביתה. עכשיו אני לא מאמינה שהיציאה מהבית שווה את הסבל של השמש היוקדת, של הרחובות המדכאים ושל רגשות שליליים שעולים אצלי בכל פעם שמשהו בעיר הזאת מבאס אותי.

ואני לא אוהבת להתלונן, לפחות לא התלוננתי כאן בבלוג כבר די הרבה זמן.אבל אחרי שהשבוע אכלתי בשני מקומות ובשניהם לא היה טעים כבר אין לי כח. בסופו של חשבון מדובר כבר בשלושה מקומות ששילמתי בהם לא מעט כסף ולא היה לי טעים במהלך החודשיים האחרונים. לא ב”אחת העם” שמגישים סלט מחסה אייסברג שזה הזוי ופסול מבחינתי בכל מה שקשור לסלטים, לא בסושי “אוקינאווה” – טוב זה מגיע לי שאכלתי שם. זכרתי שפעם היה שם טעים והשבוע נוכחתי לדעת שזה איום ונורא. לא שווה את הכסף וכבר עדיף לאכול ב”סושיה”. בכלל, אחרי שהייתי ביפן זו טעות מוחלטת לאכול סושי בארץ ואני לא אומרת זה בקטע מתנשא. פה פשוט לא יודעים להכין אותו.

לא יודעת איך לסיים את הפוסט. אני רק יודעת שהעיר הזאת איבדה בעייני את הילת השלמות שהיא עטתה קודם. אני מאמינה שאני לא יכולה לוותר עליה כי היא ממכרת ברחובות שלה, באדריכלות שלה, בהבטחה שלה לאושר וכיף שאני כבר לא מאמינה שהיא מסוגלת לקיים. אני לא מתייחסת ליוקר המחייה כי זה לא רלוונטי לתחושה. הייתי רוצה שתל אביב תהיה שוב מרגשת בעייני כמו פעם והיא לא צריכה לחדש לי כלום. רק להיות טובה אליי שוב.

IMG_1705IMG_1718 IMG_1721 IMG_1722 IMG_1713 בזמן שהסתובבתי בעיר מאוכזבת לבשתי: חולצה אמריקן אפרל, חצאית pull&bear (מקיץ שעבר), סנדלים טופשופ, תיק ZARA, משקפי שמש ורודים H&M ושרשרת צינורות חדשה ואהובה byRufina (בקרוב המכירה)

האמת היא שבא לי לסיים עם משהו שכן שימח אותי היום כשהלכתי לא מעט רחובות של העיר שאני קוראת לה שלי, אבל אני בספק שהיא עדיין כזאת. הפריחה הצהובה לבנה והיוקרתית של העצים האהובים עליי. היה עץ כזה מתחת לחלון בדירה הראשונה שלי בתל אביב ברח’ שפינוזה ועברתי אז לעיר בדיוק בתקופה הזאת של תחילת הסתיו. זה הזכיר לי את זה וזה היה נעים. וגם אמנות הרחוב שמפתיעה ועם זאת ניראת ממש שייכת לעיר, ממש כמו התמונה המצורפת. הדפסה של תמונה מאינסטגראם וספירת לייקים בפייסבוק. זה ענק וזה תלוי ברחוב אבן גבירול, אותו אני דווקא אוהבת. הוא אף פעם לא אכזב אותי.

IMG_1724איפשהו על יהודה הלוי, אבל גם ברחוב שלי יש לא מעט עצים כאלה. IMG_1729 זה ממש יפה ויש לא מעט כאלה בעיר.

IMG_1730זאת התמונה שהכי מאפיינת את התחושה שלי בעיר לפעמים. עיר שרוצה להיות משהו אחר, אבל עדיין נשארת תל אביב, עם ההשתקפות של אבן גבירול בחלונות הראווה. בזמן שצילמתי אותה מישהו בבניין ליד התאמן על נגינה בפסנתר. עמדתי והקשבתי וניסיתי למצוא זווית צילום שבה פח הזבל ניראה אבל לא הורס. לא יודעת אם הצלחתי.

שתהיה שבת נעמה. החגים עוד מעט מגיעים והורסים הכל.

12 תגובות:

  1. שתדעי לך שאני גם חשה קצת כמוך. אתמול כשהלכתי לאכול צהריים ביבנה מונטיפיורי ועברתי ברחוב המקסים הזה, תהיתי למה לא כל העיר יכולה לראות כמו הבניינים היפים שיש שם. אני חושבת שגם אני מקיימת יחסי שנאה-אהבה עם העיר ובכלל בתקופה האחרונה ממש בא לי לעזוב אותה ולעבור לרמת השרון. כנראה שזה לא יקרה בזמן הקרוב (מכל מיני סיבות) ואני אשתדל כן להינות מהפינוקים שהעיר הזאת מציעה - ויש לא מעט כאלה. סופ"ש מקסים!

    השבמחק
  2. ספי'לה, וולקאם טו יזראל. אל תהיי עצהובה :)
    רציתי להגיד לך תודה על התמונה של "מכלת גבינות" בסוף הפוסט. החנות שייכת למשפחה של חבר ילדות ועד היום לא יצא לי לראות אותה.
    מאחל לך ימים הרבה יותר שמחים, צבעוניים וטעימים!
    אבי.

    השבמחק
  3. אולי כי אחרי ניו יורק, כבר אי אפשר לרדת.

    השבמחק
  4. אני יכולה להזדהות איתך כל כך
    אמנם אני הייתי רוצה שת"א תהיה קצת יותר ניו יורק, אבל אני מוכנה להסתפק גם בקצת פריז... :)
    אבל יש את פינות החמד, ויש את הדברים המפתיעים, וכמו שאמרת - יש את עצי הפרנג'יפאני (הם האהובים גם עליי) שנמצאים ממש בכל מקום
    ולשמחתי תקופת הפריחה שלהם די ארוכה, לאורך כל הקיץ בעצם - מה שהופך אותו לקצת יותר נסבל....
    שבוע מקסים וחו"לי...

    השבמחק
  5. photo.fashion.passion - בלוג אופנה ישראלי - הי שרונה. אני בטוחה שגם זה וגם כל תחושה אחרת היא משהו שכניראה זמני. אני לא הייתי ממהרת לעזוב את תל אביב. רק בא לי שהיה ב כיף כמו פעם. מאחלת לך שתהני מהעיר הזאת כמה שיותר למרו תהכל, כי אחרי שעוזבים ר מתגעגעים. נשיקות ושובע נפלא.

    Avi - המון תודה על העידוד. אני לא באמת עצובה. סתם חושבת על הכל שוב. חנות הגבינות באמת מקסימה מן פינת חו"ל באמצע תל אביב. כל הכבוד לחבר ילדות שלך.

    אנונימי - זה נכון שאחרי ניו יורק אי אפשר לרדת, אבל פעם חשבתי שתל אביב היא העיר הכי מדהימה בעולם למרות שכל המזן נסעתי בעולם והייתי בניו יורק לא פעם. מרגיש כאילו לאף אחד כבר כח להתאמץ, כי העיר מפוצצת ואנישם יבואו בכל זאת. זה חבל.

    lillou - כיף לקרוא שיש שמזדהים איתי. מה שבאמת מבאס זה שתל אביב יא באמת עיר עם המון פוטנציאל להיות קצת יותר כמו משהו אחר, כי כולנו רוצים להיות קצת יורת באירופה ומתכחשים לקיומנו בלבנט. אבל לאחרונה היא לא כזאת. עניין יש רגעים כיפיים. לא תמיד אי מרגישה ככה כלפי העיר. נשיקות ותודה על שם העצים :)

    השבמחק
  6. כאב לי לקרוא על החוויה הלא נעימה שעברה עלייך ביום שישי האחרון בת"א. גם אני שנולדתי בעיר הזו וגדלתי בסביבת כיכר מלכי ישראל כיום כיכר רבין עובר ימים שאני מרגיש כאילו לא הייתה סיבה לצאת מהבית אבל תל אביב תמיד תישאר בשבילי אותה עיר אהובה אני למשל מעדיף ביום שישי את השעות של בין הערביים בזמן בו העיר נחה פצועה וחבולה מאנשיי הפריפרייה שתקפו אותה מהבוקר ומתכוננת להתקפה הנוספת שתתרחש בערב. יש לי המלצה למקום שאני ישבתי בו לאחרונה ומאוד נהנתי גם מהאוכל וגם מהאווירה זה "לולו" ברחוב שבזי בנווה צדק. מומלץ מאוד בשישי או בשבת אחרי הצהריים. אני מאחל לך יום יותר מוצלח בפעם הבאה ושנה טובה

    השבמחק
  7. היי ספי
    מוזר לקרוא את מה שאת כותבת בכנות שכזו על העיר שאת בדרך כלל אוהבת אבל מצד שני זה נראה לי טבעי לראות לפעמים דברים בעין ביקורתית, או מנקודת מבט שונה לצורך העניין. לא הייתי בתל אביב כחצי שנה ואני יודעת שכשאבקר בה שוב אני אוקיר כל רגע מהביקור הזה כי סך הכל זו עיר שאני ממש אוהבת, למרות שאת ירושלים אני אוהבת במידה לא פחותה. מקווה שהתחושה שלך תשתפר ושכן תמצאי את הריגושים הקטנים (או הגדולים) שוב:) שבוע טוב...

    השבמחק
  8. היי ספי, כתבת בדיוק את הדברים שאני אומרת לאחרונה לכל מי שרוצה להקשיב. יום שישי ברחובות ת"א היה עד לא מזמן החלק הטוב של השבוע אבל עכשיו אני מעדיפה להשאר בבית. חם נורא, מלוכלך והעיר כולה עצבנית. האמת שאני דווקא חשבתי שזאת אני, שהפסקתי לראות את העתיד שלי בת"א ובישראל בכלל...אי אפשר לדעת.
    ועוד דבר, השבוע עברה שנה מאז שטיילתי ביפן שזה בכלל מדכא! מקווה שיהיה יותר נחמד בקרוב :)
    הילה

    השבמחק
  9. בדיוק חזרתי מלונדון ונפלתי על הבלוג הזה שמתאים בול, פשוט לא יאמן כמה הכל יפה ואסטתי ונעים שם וכמה הכל פה אפור ומדכא.ממש הייתי רוצה לקחת את עצמי ופשוט לעוף מפה, מהמדינה הזאת שממש לא מצדיקה את היוקר מחיה שלה ולעבור למקום שאולי גם בו יהיה קשה אבל לפחות זה יהיה שווה את זה....

    השבמחק
  10. יוסף חבר - האמת היא שלא מדובר בחוויה לא נעימה, זו סתם תחושה מהעיר. אני גם בטוחה שזה יעבור. הקיץ היה מאוד אינטנסיבי ולחוץ, זה השפיע על הכל. הסתיו, יעשה לעיר טוב.
    המון תודה על תהגובה :)

    Lilya - סורי שלקח לי הרבה זמן לענות על התגובות, אבל זה נכון שזה הכל זמני וזה יעבור. מה גם שאין עוד עיר שעושה לי טוב כמו תל אביב, אבל זה שאני אוהתב אותה זה עוד יורת מבאס שהיא מאכזבת...
    מעניין איך זה בירושלים, אף פעם לא גרתי שם. שיהיה שובע מקסים וחג שמח!

    הילה אנונימית - אני מבינה את העצב שלך וגעגועים ליפן. אחרי הביקור שלי בטוקיו בקיץ שעבר הרבה זמן הצטערתי שלא נשארתי יותר, אבל אני בטוחה שלכולנו עוד תהיה הזדמנות לנסוע לשם שוב.
    ולגבי תל אביב - כמ ושאמרתי, משהו בקיץ הזה היה מאוד עצבני והתסיס את הערי. חלק מזה היה יפה ומרגש וחלק קצת פוגע בתל אביביות הרגועה שלנו. עדיין ימי שישי בשעת אחרי הצהריים שכשל האנשים ממחוץ לעיר חוזרים לבתיהם, עדיין כיף. ושיתקנו כבר את כיכר רבין!!! תודה על התגובה

    hadasa - ביקורים במדינות שהן יש מסורת של אסתטיקה בכל התחומים תמיד מעלה את השאלות לגבי ההסתלקות מישראל. אני מאמינה בסופו של דבר שכל אחד צריך להרגיש בבית איפה שנוח לו ולמרות שישיראל היא באמת הבית שלנו, לא בטוח שזה מתאים לכולם.
    אני מקווה שתהני גם כאן ואם יש לך תכניות לעבור, שיהיה בהצלחה גם כן.
    נשיקות וחג שמח!

    השבמחק
  11. הי ספי
    העץ המדהים הזה עם הריח המשכר הוא -פיתנה. אני מאוהבת בו לגמרי והוא תמיד יזכיר לי את התקופה שהתגוררתי בתל-אביב...

    השבמחק
  12. היי
    דווקא רציתי לציין שמבחינה ויזואלית התמונות שלך יצאו מאוד אירופיות וכמעט לא מזהים לרגע שזו תל אביב.

    קצת חבל רק שגודל התמונות לא הכי טובות שיש מבחינה טכנית (רזולוציה)

    השבמחק

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...