סימנים לסתיו נטול שלכת

טוב, כולם יודעים שכבר סתיו ואתם ממש לא צריכים שאני אספר לכם על זה. כמות התיירים בעיר התמעטה, אפשר ללבוש חולצה ארוכה ובערב כבר ממש קר. כל אלה הם הסימנים, ממש כאילו פרח החצב בעיר. למרות שכל זה ברור לי לגמרי, ניראה שכל שאר האנשים ברחוב נאחזים בקיץ ולא מספקים לי את חווית הסתיו. אף אחד עוד לא לובש שום דבר נעים, סתוי וייפה.

את מה שאתם רואים לבשתי אתמול. באמת שלא יכולתי לקבל את היום הזה ביותר גרוע. אמנם קפצתי אחרי העבודה לבחור ג’ינס של דיזל בחנות המרהיבה שלהם בקניון רמת אביב ולמרות שזה נחמד לבחור ג’ינס מהמם ולא לשלם, עדיין סבלתי המון. הנעליים לא היו נוחות, היה לי קצת קר, כתבתי “דפנה” במקום “שירה” בפוסט עבור לקוח בפייסבוק וקיבלתי נזיפות במייל עם סימני קריאה, כל זה בנוסף לעומס הכללי בעבודה והראש שלא מפסיק לחשוב והלב שלא מפסיק לדאוג. כניראה שהציפיה מיום חמישי הייתה מוגזמת ושום דבר לא ממש נפתר כשהוא הגיע, אבל היו ביום הזה גם רגעים נחמדים, כמו ללכת לקנות מאפה ריקוטה וחמוציות במאפיה הקסומה של “דלאל” ולהצטלם בדרך ליד חנות וינטאג’ וקייס של כינור על כיסא קטיפה – כל זה כדי לתפוס רגע מחוץ למשרד ושקט של נווה צדק בבוקר.

אני לובשת: סווטשירט אפור של J Crew, חצאית שיפון שחורה מ-twentyfourseven, נעליים מ-DSW בברוקלין והן לא נוחות, למרות שהן מאוד דונוות לנעלי הסירה הקלאסיות של פרגאמו.

ועכשיו קצת יותר מדי מידע, אם לא הספיק לכם מקודם. אז גם היום בבוקר, אחרי שתיקנתי את האופניים שלי והרגשתי חופש פתאומי ובלתי מוסבר, החלטתי לנסוע ל”דלאל” כדי לקרוא עיתון, לשתות קפה ולאכול את כמות הקלוריות היומית שלי בבצק, ובעיקר כדי להיות לבד עם עצמי במקום יפה. התיישבתי על כיסא פנוי בבר החיצוני ליד בחור זר והחלטתי לדבר איתו קצת. הוא ניראה כמו מישהו שלעולם לא ארצה בו כבן זוג למרות שהוא היה אסתטי ולבוש טוב וגם די חתיך. בעקבות האשמות מצד חברי שאני בוחרת בגברים בעייתים החלטתי לנהל שיחה קלה עם הבחור הנ”ל שניראה בסך הכל הרבה פחות בעייתי מהסגנון הרגיל שלי. אחרי כמה משפטים הוא אמר שאני בעייתית וצריכה פסיכולוג ושהוא היה נשוי לאישה כמוני פעם, אבל זה לא עבד. כל זה עלה כשהוא אמר לי שהעור שלי יפה, ואמרתי לו שאיני אוהבת לקבל מחמאות מסוג זה. הוא מיד אמר שלא ילך לי איתו, למרות שמעולם לא הצעתי לו שום הצעות מלבד אולי שיחת חולין נעימה במקום הכי יפה בעיר ליד עיתון וקפה. אני מודה שהייתי מעט צינית ומאוד אני ולא באתי לקראתו, אבל אז כל המשחק לא היה באמת הוגן. אין כאן ניצחון לא לי ולא לו. כשהוא הלך הוא אמר לי שהוא הולך עם חברה שלו לבנק (ביום שישי) כי איזה מישהו נתפס במרמה פיננסית וזה עלול להיות קשור אליו ושהוא מאוהב בחברה שלו כבר שלושה חודשים ושהוא אופטימי. זה היה נורא מצחיק. על שום דבר מאלה לא שאלתי. זה היה ניראה לי כמו הרבה יותר מדי מידע לבוקר בקונדיטוריית “דלאל”. הוא הלך ואני קראתי על פייר ברז’ה, בן זוגו של איב סאן לורן, בגלריה. הוא אמנם בן שמונים, אבל הוא גר בפריז ושם יש שלכת כתומה, שזה כל מה שאני רוצה עכשיו.