כל מה שקרה ביום שלישי

  ביום שלישי התעוררתי בתחושה שונה מבדרך כלל. זה מתחיל מזה שאני עובדת בימי שלישי והפעם לא הלכתי לעבודה ותכננתי רצף אירועים שממש קיוויתי לדחוף אותם לתוך היום הזה ולהצליח. בכלל, כל הקונספט של לצאת מהעיר תמיד מרגיש לי מאוד משונה ומורכב כשצריך להשתמש בתחבורה ציבורית, אבל בסופו של דבר, זו סתם חרדה שלי והכל עובד פה די טוב, אם מגיעים לתחנת הרכבת במונית :)

אז נתחיל בזה שקמתי בבוקר יום שלישי וניצלתי את השעות המוקדמות כדי לכתוב את הפוסט השני על החופש שלי באילת. אני קצת נאחזת בזכרונות משם כי אני לא באמת יודעת מתי יהיה החופש האמיתי שלי, ורציתי כבר לפרסם את הפוסט כדי שאוכל להציץ בו מדי פעם כשיש לי דקה פנויה. די שקעתי בתוך הפוסט וכבר הייתי צריכה לקום מהספה והתחיל להתלבש לקראת היציאה מהבית להדרכה על מק בחברת IDigital. לא ממש ידעתי מה ללבוש כדי שזה יתאים גם לאירוע ברמת חשיבות סבירה וגם לנסיעה באוטובוס לירושלים ולהסתובבות בשכונה שאני לא מכירה.

עיניי נחו על ג’ינס מתרחב שקניתי בניו-יורק לפני 5 שנים ושתמיד אהבתי, אבל הוא מאלץ אותי לנעול עקבים בכל פעם שבא לי ללבוש אותו והחלטתי לשים לזה סוף. אחזתי במספריים וחתכתי כ 4 סנטימטרים מכל רגל. הרגשתי תחושה של התעלות כאילו עשיתי משהו שכבר מזמן היה צריך להיעשות. לא היה לי אכפת משום מקפלת, רציתי ג’ינס מתרחב וגזור ורציתי אותו עכשיו והוא היה שלי.

זרקתי על עצמי את כל שאר המרכיבים של הלוק ההיפי שהתחשק לי עליו ויצאתי מהבית. נעלתי סנדלים שטוחים וגופיה ואת הג’ינס וזה הרגיש מעולה. בהדרכה על המק לא חידשו לי הרבה. היה לי פעם מק וזה תמיד נחמד להיזכר כמה נעים וכיף לעבוד עליו. וגם כמה קל לערוך עליו סרטוני וידאו, מה שאני כבר לא עושה כי חבר שלי פשוט טוב בהכל והוא עושה את זה בשבילי, אבל שוב התעורר בי החשק למק, בעיקר כי הוא יפה. אם גם אתם בעיניין והמחיר בארץ עוצר אתכם, אז החודש יש Mac Month ב IDigital  ובמסגרתו מחשבים  ימכרו בהנחה של 12-15% ואם אתם מגיעים לאילת, אז תורידו את המע”מ וזה יכול לקרב אתכם למק בהנחה של 30% בערך. אם זה לא חדשות מעולות, אז מה כן?

אחרי שיצאתי מההדרכה עם חשק ל Mac שנתנו לי ללטף, נסעתי לתחנת הרכבת כדי לקחת אוטובוס לירושלים. אני אוהבת את האוטובוס הישיר הזה, נרדמים בנסיעה ותוך 40 דקות אני מוצאת את עצמי בתחנה המרכזית בעיר הקודש. אחרי סנדוויץ חביתה בארומה שהיה הרבה  פחות טעים מסנדוויץ’ חביתה של ארומה תל אביב, אני וענת עלינו על הרכבת הקלה לראשונה בחיי. לקנות כרטיס היה קצת מאתגר אבל זה עבר בשלום והיינו בדרך לשכונת “בית הכרם” כדי לראיין סוכני שינוי לקיימות עירונית בשכונה. כן, זה ללימודים שלי. פגשנו אנשים מעניינים, בדירות יפות ומרווחות. הרגשנו את הרוח מההרים שליטפה בקרירות מרגיעה ובהינו בגינות הקהילתיות שלהם וקינאנו על איך שהם לא גרים על הכביש, אלא בשכונה פנימית עם גינות וירוק מסביב. פינטזנו קצת על ירושלים והחלטנו לבוא לביקור ארוך ומסודר בסוף הסמסטר.
ברחוב נוף הרים באמת יש נוף הרים. זאת הייתה הפתעה ידועה מראש אבל עדיין מרגשת. אפילו הגינון שלהם מהמם.
משם נסענו לבניין כלל, בניין שנחשב ל”פיל לבן” בעיר, אבל דברים מגניבים קורים שם עכשיו. החל מגינון גגות ועד פעילויות נוספות כמו סדנת קיימאות מעשית ובניה באדמה שיקרו בקרוב. מי מכם שירושלמי ונושא הקיימות מעניין אותו, מוזמן לעקוב אחרי העידכונים והזמנות לעבודה בגינת הגג שעל בניין כלל – בעמוד הפייסבוק של קיימותה.
חזרנו הביתה עם ראיונות מוקלטים באורך של שעתיים, חוויות ירושלמיות וחשק עז לחזור לעיר ממש בקרוב עם ענת שגם מכירה את העיר וגם צילמה אותי כל כך יפה. תודה!
עכשיו נשאר לתמלל ולהנות קצת בסופ”ש הזה ובתקווה לא לנסוע לשום מקום.
נשיקות היפיות מג’רוז!