יום שני, 20 במרץ 2017

24 שעות בים המלח

בשבוע שעבר מיד אחרי פורים ובזמן שכל תעשיית ותקשורת האופנה בישראל התעסקו בשבוע האופנה, אני עזבתי את העיר כדי להתרחק מהכל. 24 שעות בים המלח סיפקו לי תחושת בריחה מטורפת מהחיים וכמה שעות של קיץ שכל כך הייתי צריכה. אני חושבת שזאת השנה שבה אני הכי מחכה לקיץ ואני לא מתכוונת להתחרט על זה גם כשהחום הגדול יגיע ביולי. הספיק לי מהקור. בא לי ביקיני.

השנה הייתה הפעם הראשונה שבחרתי לא ללכת לשבוע האופנה הישראלי. לא גיבשתי איזו עמדה אידאולוגית נחרצת ומנומקת היטב, פשוט בכל פעם כשאני עוברת עם האופניים ברחוב קרליבך המפורק וראה את מפלצת שגינדי בנו, זה לא עושה לי חשק להתקרב וגם העיר שלנו לא זקוקה לעוד קניון שבו רק רשתות בינלאומיות שמוכרות אופנה איומה בזול יוכלו להרשות לעצמם לשכור שטח לחנות. וכל המותגים הישראלים הקטנים ואפילו אלה שהציגו בשבוע האופנה יצטרכו לחפש לעצמם מיקומים ברחובות הקטנים והמתפרקים תחת עול הבניה, של עירנו תל אביב, שם כבר אף אחד לא אוהב להסתובב ולחפש בגדים מיוחדים. בסופו של דבר, זה קשור לא רק לאופנה, אלא לאהבה שלי לתל אביב ותכלס, לא היה לי כח להתלבש כדי ללכת לתצוגת אופנה בקניון. העדפתי להתפשט וטבול בים המלח.

הטיול הזה לא היה מאורגן מדי. רק החלטנו שנישן באכסניית "מצוקי דרגות". חשבנו על אוהל, אבל בסוף פינקו אותנו בחושה על הצוק מל ים המלח. לים נכנסו בחוף "קדם" שם יש מעיינות חמים קטנים וחוף סלעי בודד וקסום. כדי לחפש גושי מלח פוטוגניים נסענו דרומה, לאזור המלונות ולבסוף התפנקנו ב"עיינות צוקים" בשיזוף ורחצה במעיינות מים מתוקים לקול צהלתן של ילדות דתיות שנכנסו בבגדים ונעליים לרחוץ בברכות, לא לפני שביקשו מאיתנו לעבור לבריכה אחרת, כי זוג בבגדי ים זה באמת מראה מסוכן.

ואני עוד הייתי שועל. כי פורים לא הספיק לי והזנב כל כך חמוד. רוצים לראות עוד תמונות שלי כשועלה ערמומית, כאן באינסטוש שלי way2yellow ויש גם וידאו Some like it sweet.

וזה זמן מושלם לבקר בים המלח. מזג האוויר נעים כמו קיץ מושלם וחופים ריקים כמעט. שקט, רצון כמעט מיסטי להישאר שם וברוח מהכל. מוזמנים גם לקרוא את הכתבה המעולה של צ'יקי ארד על ההיפים בחוף מצוקי הדרגות שהפעם לא היינו שם, אבל  הוא מוכר לי היטב.

נשיקות,
ספי

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...