לא כל יום צריך להתלבש

יש ימים  כאלה שלא ממש בא לי לעשות משהו. למזלי, הימים האלה הם מעטים ולא מגיעים הרבה לאזור מגוריי. אבל היום היה יום כזה ולראשונה בחיי שמחתי לקראתו. שמחתי לקבל יום שלא אצטרך להתרוצץ, לעבוד, לחשוב, לתכנן, להכין רשימות ולהספיק את המשימות הרבות שעומדות לפני. ברגע שתיית התה של הבוקר כבר הנחתי שלא צריך להתאמץ  ושמה שאני רוצה להיום, זה באמת לא לעושת כלום. ישבתי על האינטרנט במשך שעתיים והבנתי, לא לראשונה, שזה ממכר ומונע ממני לצאת מהבית. סגרתי את הלפ-טופ מיד לאחר ששלחתי אותו לישון וקבעתי טיול אל מחוץ לעיר לתחילת החודש הבא.

כדי להתרחק מהמפלצת הדיגיטלית הכסופה והחמודה שלי החלטתי לקפוץ לסושי האהוב עליי ברח’ אחד העם שאני אוכלת בו בימים שאני לא עובדת (כי שעות הפתיחה הן עד 17:00) ובחרתי פריטי לבוש שיתאימו למצב רוח ה”לא לעשות כלום” שהייתי שרויה בו. לא הייתי מוכנה לחשוב אפילו לרגע על אאוטפיט כלשהו. ידעתי שאני רוצה את המכנסיים הקצרים הקלאסיים בצבע בז’ וחולצה לבנה, וכך היה. ברגע האחרון, עיני צדה את החבילה עם הסיכות שנופר הביאה לי מלונדון ובחרתי לי סיכה עם ציור של אבן חן ורודה כהה, גדולה ונוצצת סתם בשביל הצחוק, וכי היא עושה רעש חמוד, משקפיים צהובים, הוויאנס ולדרך.

IMG_6398
היום לראשונה ממש הרגשתי איך אני מכריחה את עצמי להתרחק מהמחשב. אבל המחשב הוא החיים עצמם. רק שעה בלעדיו וכבר מיילים, מיילים, מיילים ורק מייל אחד לא בא. לא שאני יכולה להרשות לעצמי לחכות לו, אבל זה בטוח ישמח אותי כשהוא יגיע.

ורק עוד הרהור אחד שאני רוצה לשתף אתכם בו. היום כשרכבתי על האופניים, בשדרות בן-ציון בכיוון הירידה וחשבתי (כי כשנוסעים בכיוון העליה לא חושבים על כלום, מלבד הרצון לשרוד עד הבימה) על קארי בראדשו (תלחצו על הלינק – זה קטע מהמם מהסדרה) ועל ההשפעה של הדמות הפיקטיבית הזאת עליי בחודשיים האחרונים. אני צופה מחדש בסדרה הגאונית “סקס והעיר הגדולה” בזמני החופשי, וגיליתי שכשהייתי נערה בשנת ה-90 לא הבנתי את הסדרה וכעת אני מאוד מרוצה מההזדמנות לראות אותה שוב. הפעם, בצפיה החוזרת, היא מעוררת רגשות חזקים של הזדהות, של הבנה ושל עיסוק מתמיד במערכות יחסים. למרות שהסדרה הזאת היא פיקציה ניו-יורקית זוהרת, היא כל כך חיי הרווקות בתל-אביב. זה אולי נשמע שטחי, אבל אני מרגישה דומה לקארי מאוד בזמן האחרון והנסיעה הזאת היום באופניים גרמה לי לחשוב על האם לכתוב בבלוג שלי על יחסים. קארי אף פעם לא כתבה בבירור על החוויות האישיות שלה עם גברים, אלא רק באופן תיאורטי על שאלות מהותיות שעלו כתוצאה ממערכות היחסים שלה ושל חברותיה, כך גיליתי היום לאחר שיחה קצרה בנושא עם נופר, ולכן זה מעורר שאלות על אופני הביצוע האפשריים של כתיבה כה אישית בבלוג. העיר שלנו קטנה, צהובה, לבנה, מה שתרצו, אבל קטנה וזה באמת בעייתי (וגם אמא שלי קוראת פה וגם הבוסים וגם כל מיני אחרים) אז המחשבה על זה תאלץ להתבשל במוחי עוד זמן מה. בנתיים, תודה על ההקשבה.
IMG_6397 

בשדרה פגשתי את דני, שצילם את התמונות האלה. אז תודה.

תגובות

  1. אנונימי20 מאי, 2009 10:24

    הדבר הזה אמור לתת לי השראה אופנתית, כאילו?
    סתם סתם סתם. בורינג

    השבמחק
  2. אנונימית - אם היית קוראת היית מבינה שזה לא השראה וזה בגדים סתם. וזה באמת משעמם, זה נכון. ולגבי השראה, אני לא הבטחתי כלום.

    השבמחק
  3. אני קוראת את הדברים ואני בדיוק על מה את מדברת. אני "מרגישה" את תל אביב בדיוק כמו שאת מתארת שאת מרגישה אותה וזה מאוד נחמד לדעת שיש עוד מישהו שמרגיש כמוך. זה מקסים בעיני הדרך שבה את מציגה את הדברים. אגב, אופנה יכולה להיות חלק מהחיים או החיים עצמם, אז אנונימי/ת - תפנים/י.
    בקשר לסקס והעיר, לפני כמה שנים כשהסידרה עוד רצה, בן זוגי (אז) צפה איתי באיזה פרק ושאל אותי "תגידי, מי מדבר ככה?" התשובה הייתה ברורה: "נשים". זה מסביר הכל.

    השבמחק
  4. ספי מהממת ,
    לי את נותנת השראה וזה מה שחשוב.
    ההבדל היחיד ביננו, התל אביביות ,לבין קארי וחברותיה ,זה שאנחנו רוכבות על אופניים בכפכפים והן מתניידות ב Yellow Cub עם נעלי סטילטו .
    נשיקות

    השבמחק
  5. אנונימי20 מאי, 2009 13:34

    איך אני אוהבת שאת לא מדברת רק על אופנה ואת משלבת גם דברים מהחיים או חוויות

    וחוץ מזה את מתלבשת מהמם

    נשיקות 3>

    השבמחק
  6. אהבתי את הלבוש :)

    השבמחק
  7. זהו סופית!!
    אני מתה עלייך!!
    את כותבת כל כך א-נ-ו-ש-י! בלי שום בולשיט והבגדים היפים הם רק התוספת לכמה שאת מיוחדת.
    אני התחלתי לקרוא לפני כמה זמן את הבלוג שלך מההתחלה ומאוד השתפרת בכתיבה,אני לא יודעת אם זה מקומי להגיד את זה אבל הרגשתי לנכון.
    היום הייתי בתל אביב על הבוקר ואת יודעת שזה לא כמו בצהריים או ערב והיה כל כך מושלם. כפי שאת מתארת הרבה בבלוג!
    נשיקות
    לנה.

    השבמחק
  8. גם להתלבש כשאין כוח צריך לעשות בטעם
    ולך יצא אאוטפיט מקסים עם שילבוי צבעים חמודים ובעיקר האקססורי הכי טוב -האופניים!

    השבמחק
  9. שמתי לב שבדרך חזרה את לא רכבת על שביל האופניים!

    השבמחק
  10. אני קוראת כאן לא מעט ואני חייבת להגיד לך שנגעת ללבי. באמת :) (בדרך טובה)

    וגם העובדה שהפוסט היה אינטראקטיבי, עם מעבר לצפיה בחלק מהפרק באמצע, רק עשה את המסר שלך יותר מוחשי.

    התחברתי ואהבתי.

    השבמחק
  11. אנונימי21 מאי, 2009 01:58

    תגידי ,יש ימים שאת פחות מאוהבת בעצמך ?

    השבמחק
  12. תודה רבה לכולם, זה נחמד לקבל תגובות חמות גם על פוסט שהוא לא רק על בגדים וכיף. אני שמחה שגם המחשבות שלי מעניינות אתכם ומעוררות הזדהות.

    לאורית- תודה ממש. עקבים זה רק לניו-יורקיות באמת. האמת היא שאם הייתי שם, גם אז הייתי רוצה לכבר על אופניים, אם זה היה מתאפשר, וגם שמתי לב שבדרה הם הולכים המון ברגל. טוב, אולי זה נועד להראות לנו ולתת תחושה יותר חזקה של העיר.

    לנה - הגבתי לך גם בבלוג שלך. את מהממת. ולגבי הכתיבה, היה לי נעים לשמוע ואני גם יודעת שככל שכותבים יותר אז משתפרים, או מביאים את הכתיבה למקום יותר קרוב אלינו. תודה.

    טל - אני תמיד רוכבת על השביל, זה היה רק בשביל התמונה...

    דבי - שמחה שאהבת את הקטע. בכתיבה שלי אני מצד אחד כותבת על מה שבא לי, ומצד שני אני רוצה שהקוראים שלי יהנו ויתרגשו. מניחה שזה איזון טוב, אם אהבת. תודה על התגובה.

    לאנונימית האחרונה - אני תמיד מאוהבת בעצמי, גם בימים הפחות טובים. זה מה שמחזיק אותי. ולמרות שממך זה נשמע כאילו זה שלילי, אני מאחלת לכל אחד להיות מאוהב בעצמו.

    השבמחק
  13. אנונימי21 מאי, 2009 15:20

    מסכימה עם שתיים מתוך שלוש האנונימיות. עכשיו אנחנו שלוש מתוך ארבע, והרוב קובע (-:

    השבמחק
  14. לאנונימיות הלא מפרגנות במיוחד.
    הקריאה בבלוג הינה משהו וולנטרי לחלוטין.
    לא אוהבים-לא ממשיכים לקרוא. נדמה לי שככה זה עובד.
    איך זה שאתן משקיעות כ"כ הרבה אנרגיות בלהגיב תגובות שליליות ?אל תמשיכו לקרוא ותורידו את הבלוג מרשימת המועדפים שלכן.בהצלחה !

    השבמחק
  15. אנונימי21 מאי, 2009 19:21

    אני הכי אוהבת ימים כאלה, שאין דאגות ואין לחץ.
    ואני כל כך מקנאה בך ! רק בת"א אפשר לצאת על אופניים ולהרגיש טבעי עם זה. (רשמתי לפני עוד סיבה למה אני צריכה לעבור לת"א)
    ובאשר לקארי בראדשו - אני חושבת שאת צריכה לכתוב כאן על מה שאת אוהבת ומה שעובר לך בראש זה הרי הבלוג שלך ואם לכתוב על חיי אהבה ברצונך - אז כך יהיה.
    ואמא שלך תוכל להזכר בימים שגם היא עסקה באותם תהיות. (ואולי אפילו לעזור?)

    השבמחק
  16. אהבתי את התגובה לאנונימית. באמת ממתי לאהוב את עצמך זה משהו שלילי?..
    הלוואי על כולנו.
    :)

    השבמחק
  17. אנונימי31 מאי, 2009 17:13

    הייתי בלילה הלבן בשוק המעצבים ובזמן שוטטות בין הקולבים נתפס המבט והחלו התהיות...מאיפה היא מוכרת לי....אולי...בדיוק נדלקת הנורה..מהבלוג הנ"ל!
    אז דבר ראשון אני חייבת להסכים איתך בארוע היה מאוד כיף חבל רק שהאוורור המועט שהיה לא היה יעיל כלל.
    דבר שני בהצלחה עם הבלוג הוא מקסים וגם את...תמיד נחמד שיש למה לצפות כשנכנסים למחשב לעוד ישיבה ממושכת חסרת תחושת זמן :)

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!