היום גיליתי שהג’קט שלי מתחיל להתפרק. החומר הסינטטי דמוי העור ממנו הוא עשוי החל להיפרד מהחלק השני של הבד. אני יודעת שהג’קט שלי חי אצלי כבר משנת 2008 ושהוא חי חיים טובים ומלאי יציאות ואירועים ונסיעות לניו-יורק וברלין והוא בסך הכל פריט מאושר שנלבש לא מעט. אבל זה עדיין מצער לחשוב שיש משהו שלא יהיה איתי לעד. בנתיים הוא עוד בסדר, אבל יבוא יום ונאלץ להיפרד. היום הזה מתקרב.
טיול בפארק זה בילוי אחר צהריים נפלא. מומלץ בשילוב חולצת פסים.
לבשתי: הכל ישן. החולצה הכי ישנה, מימי בית הספר התיכון.
תודה להילה על הצילום ועל החברה. מה אתם עשיתם היום?
את יפה עם או בלי.
השבמחקאני הולכת להוריד איפור מהעיני רקון שלי.
נשיקות!
תודה דרלינג!
מחקנשיקות בחזרה.
אוהבת את הצורה בא את כותבת את הפוסטים שלך.. יש בזה משהו מיוחד :)
השבמחקזה אכן עצוב שבגדים אהובים לא נשארים איתנו לעד.. אני בטוחה שכשהג'קט שלך לגמרי יצא מכלל שימוש, הוא יהיה מאושר כי הוא ידע שהוא מילא את תפקידו נאמנה ;)
ולשאלתך מה עשיתי היום- העברתי את הזמן במיטה בלימודים, יחד עם כאב בטן :/
אוהבת טיולים בפארק הזה, מאוד מרגיע..
השבמחקאני אתמול הייתי בראיון עבודה מאוד חשוב, אחרי זה עבדתי, וכשחזרתי הביתה עבדתי שוב עד 3בלילה..
והיום זה לא פחות יום עסוק-עוברת דירה, בלגןןןןן!
נשיקות םפי,
חולצת פסים rulz!;)
בהחלט מבאס שמגיע הזמן להיפרד מפריטים ישנים. היה יום מקסים!
השבמחק