פעם לא חשבתי שלקחת אוהל לים זאת הרפתקה. אני גם חושבת שאף פעם לא עשיתי מעשה כה אמיץ רק עם חברה ובלי בנים שיצילו אתנו מאבדון בערבות נחל אלכסנדר וחוף בית ינאי. אבל זה קרה. אני וענת ברחנו עם אוהל וקראנו לזה הרפתקה.
ענת התקשרה אליי וסיפרה לי שהיא הביאה את האוטו הישן של אחותה. הדבר הראשון שאמרתי זה שאנחנו צריכות לצאת להרפתקה. מאחר והאוטו התברר כממש זקן הוחלט לצאת להרפתקה קרובה. הגיתי את רעיון חוף בית ינאי ואז החלטנו לקחת אוהל, גזיה (ללא בלון גז) ומיני גרגירים לנחל אלכסנדר הסמוך. קבענו שנעשה זאת מחר.
מחר הגיע ויצאנו לדרך. כשהגענו למקום, התברר שזה לא כל כך מגניב ואחרי סיבוב שבו עקף אותנו טרקטורון והשאיר אותנו אותנו בתוך ענן אבק החלטנו לישון על החוף, ולא סתם חוף, על החוף של כושי.
את כושי ענת ואני מכירות מהפסיקה הסביבתית בישראל ובהקשר של סוגיית בניה על החופים. למי שלא יודע, אסור לבנות בישראל על החופים שום מבנה,מלבד כאלה הנדרשים בסביבה החופית. במקרה של כושי, מלפנים משורת הדין הוחלט להשאיר לו את מבנה הקיוסק בחוף מכמורת. שמענו שכושי מנקה את החוף ושומר עליו ואפשר להעמיד שם אוהל ללא תשלום. כשהגענו באמת היו שם אוהלים ואף אחד לא ביקש כסף, אבל החוף היה מלוכלך. התאכזבנו. באמת ציפינו לראות חוף נקי, אבל אחרי כל מה שעבר עלינו בדרך שכלל לא מעט אירועים מתישים כמו חווית קניה בסופר של מחוץ לעיר, חוויות מוכרת ממש איטית ב”ריקושט” ואי יכולת לרכוש בלון גז מתאים לגזיה שלנו שגררו מחשבות על רעב על החוף, וחוויה חיובית של בשלנית דרוזית שהצילה אותנו מלהישאר בלי ארוחה חמה, אז רק רצינו להקים את האוהל ולנוח.
אה וגם האוטו הזקן של ענת התחפר בחול כשניסינו לחנות בסמוך לחוף, אבל חבורה שמחה של גברברים ירושלמים, כך התברר, דחפו את האוטו והוא יצא משם ברגע. זו הייתה התחלה של דברים טובים בהרפתקה שלנו. אז הקמנו את האוהל בחוף של כושי, הים היה יפה, ילדים ישחקו, אכלנו תבשיל בורגול עם עולש ולימון (כך הסבירה לנו המוכרת) והיינו רגועות ושמחות, למרות שהלכלוך על החוף לא הפסיק להטריד אותנו.
אחרי האוכל החלטנו לטייל קצת על החוף. צעדנו דרומה על קו המים. המים היו נעימים וחמימים, השעה הייתה שעת שקיעה. שני בחורים סחבו אוהל ענק לפנינו, העבירו אותו למקום אחר. וגם אנחנו מצאנו חוף נקי יותר רק 50 מטר מהמקום שלנו. על החוף ישבה חבורה חמודה של מבוגרים וילדים ובגלל שראינו שהם בלי אוהל, הנחנו שהם יזוזו משם עם בוא החושך. הם אמרו שאכן כך הוא הדבר וגם האוהל שלנו התרומם באוויר ונסחב בצורה מצחיקה למיקומנו החדש. התיישבו ליד האוהל עם החברה החדשה. הם הציעו לנו קפה שחור, את חום המדורה וגם קצת שייכות. שמחנו לראות בחוף אנשים שאוספים את הזבל אחריהם ובכלל, הם היו חמודים. הם השאירו לנו מדורה והזהירו שצריך להוסיף לה עצים. הם הלכו ונשארנו רק אנחנו. היו אוהלים מסביב, אבל לא היה לנו פנס. החלטנו לשמור את האש. אבל קודם קנינו בירה וערק. בבר על החוף, במחיר מופקע, אבל זה היה שווה את זה.
יצאנו לסיבוב קרשים ראשון בסביבות השעה שמונה. אני חזרתי עם שני קרשים שמצאתי לא קרוב מדי ולא רחוק מדי לאוהלים אחרים. אם הייתי צריכה לגנוב קרשים, גם את זה הייתי עושה. לא רציתי להישאר בחושך ובלי מדורה. מסתבר שלהחזיק את המדורה בחיים הפך לעיסוק העיקרי שלנו עד שהלכנו לישון. שתינו בירה ובהינו באש. דיברנו. חיפשנו עוד קרשים ואז נשפנו עליהם כדי שידלקו. גם הרתחנו מים ושתינו תה ירוק. אכלנו קצת עלי גפן מקופסת שימורים. זה התגלה כאוכל החוף המושלם וגם די המשיך את הקו הקולינרי של ארוחת הערב המוקדמת שלנו.
האש שלנו בערה בתוך חצי חבית מתכת ישנה עם חורים. זה היה נחמד להזיז את הגחלים והעצים עם שארית של ידית כורסת ים מפלסטיק שמצאתי לידנו. בכלל, אני לא חושבת שאי פעם הרגשתי כה אחראית לגורלי כמו בלילה הזה בים עם האוהל וענת.
האמת היא שהכי פחדתי ללכת לישון. דמיינתי איך יאנסו, ירצחו או סתם ישדדו אותנו בזמן השינה. ענת נרדמה ואני התרוממתי ופתחתי את רוכסן הכניסה לאוהל עם כל רעש קטן. שכבתי באוהל, בהיתי בטלפון הנייד ובבטריה המתרוקנת שלו. כל הזמן רציתי לשלוח את המיקום שלי לחברים כדי שידעו איפה אני כי כמעט ולא סיפרתי לאף אחד שנסעתי, אבל החזקתי את עצמי ופשוט דמיינתי דברים רעים. אחרי שהבטריה התרוקנה בהיתי בכוכבים דרך הפתח בגג האוהל עד שנרדמתי והתעוררתי שוב ונרדמתי והתעוררתי שוב. ראיתי צל של חיה קטנה נצמדת לאוהל. לא התייחסתי, רק הצצתי דרך חלון הרשת הפתוח, אבל לא ראיתי כלום. נרדמתי עד שעלה השחר.
כל כך שמחתי שתעוררתי בחיים שמיד החלטתי להכתיר את ההרפתקה כמוצלחת. יצאתי מהאוהל. הבגדים והשיער שלי הריחו ממדורה. הטלפון שלי היה מת ולא יכולתי לראות את עצמי. יצאתי לטיול על מים לבד. ראיתי את ארובות תחנת הכח בחדרה, ראיתי ציפורים, גלים, צדפים והרבה עורבים שנחתו על החוף וחיטטו בחול. והים, הוא היה מהמם וירקרק. זריחות בים זה כל כך נדיר, זה ממש יפה.
אחרי שקצת צילמתי ראיתי את ענת מציצה מהאוהל היא קמה וצחצה שיניים. ניערנו את החול מהסדין הירוק שלנו ויצאנו לחפש מישהו עם גזיה שיתן לנו להרתיח מים בפינג’אן של ענת כדי להכין לנו קפה. אני לא שותה קפה, בטוח לא שחור, אבל זאת הפעם השניה ששתיתי קפה שחור על החוף ההוא. זה היה טעים ומתוק וחם. שתינו את הקפה ליד האוהל, אכלנו עוגיות ותכננו את המשך ההרפתקה. לפתע נעמד לידנו בחור עם כובע ופנקסי גביה. הוא ביקש מאיתנו 50 ש”ח עבור האוהל ו- 30 עבור החניה. זה די הפתיע אותי, אבל גם הבנתי שאנחנו כניראה לא בחוף של כושי יותר כי היו שם פחים מסודרים והרבה פחות זבל. עדיין זה היה ניראה לי מופרך לשלם, בעיקר כשכבר סיימנו לישון וגם בכלל לא חנינו בחניה שלו. חנינו יחסית רחוק על הכביש. בסופו של דבר הוא ויתר לנו, אחרי שאמר שזה חמור מאוד שהגענו ממרחק 50 מטר והתמקמנו. הוארק רצה שנקפל את האוהל ולא נעשה את זה יותר.
כך עשינ, קיפלנו וניקינו ועברנו לשבת בצילו של גזיבו מאולתר, ענק ולבן שהיו בתוכו רק אוהלים של בנות, הנחנו שמדובר במסיבת רווקות, אבל זה היה מחוץ לגדר הבד והייתה גם מוזיקה. הן שמעו גלגל”צ. שם בילינו את שארית הבילוי הימי שלנו. נכנסו לים, הדבקנו קעקועים זמניים שהבאתי איתי, שאותם קיבלתי מהבנות החמודות של H&M לכבוד השקת קולקציה של פרטי ג’ינס שעוצבו כך שתהליך יצורם יהיה פחות מזיק לסביבה במובן של השקעת אנרגיה ומים בתהליך היצור. הקולקציה נקראת Conscious Denim והיא מוצלחת ונעימהוהיא תגיע לחנויות ב- 6.10. את הקעקועים עיצבה koketit, מאיירת האופנה שירה ברזיל,י בשיתוף פעולה יחודי וראשון מסוגו עד כה בארץ עם הרשת.
אחרי שהדבקנו קעקועים הכנו סלט בלי שמן, אבל עם אגוזים מלח ומיץ לימון והוא היה טעים. דוע הרי שהאוכל על החוף תמיד טעים יותר. מזג האוויר היה מושלם ואפילו לא נשרפתי. בצהריים זזנו לכיוון תל אביב. זה היה כבר יום שבת וסוף ל-4 ימים לא קלים של חופש שעברו מהר מדי. רציתי להישאר שם עוד, בתוך ההרפתקה, רחוק מהבית, רחוק מהכל. אבל לא נשארתי. חזרנו למציאות.
אפשר לראות בתמונות את ענת, המדורה שלנו עם הגזיבו הלבן הגדול ברקע, את הים ואותי עם מדבקת קעקוע של התחת.
אני כבר מחכה לחופש הבא, לסוכות. אני יודעת שקוראי הבלוג שלי לא מלכלים את הטבע והחופים, אבל אם אתם יכולים, תעזרו גם לנקות קצת. תודה למי שנשאר עד הסוף. נשיקות ושבוע מעולה ושיעבור מהר.
תודה לענת על ההרפתקה ועל הצילומים. היה כיף. אני רוצה עוד.
הפוסטים שלך פשוט יפים, תמיד כיף לקרוא אותם מההתחלה ועד הסוף. קעקועים זמניים זה ה-דבר!
השבמחקלובה,
מחקתודה רבה!
אני שמחה שאת נהנת לקרוא.
יצא לי פוסט מאוד ארך הפעם. אויל הכי ארוך אי פעם.
שנה טובה!
כיף של הרפתקה עברתן.
השבמחקנחמד לפעמים לעזוב קצת את הרעש של תל אביב.
תמי.
הי תמי,
מחקתודה רבה!
זה תמיד נחמד לעזוב את הרעש של תל אביב. אבל גם תמיד כיף לחזור.
שנה טובה!
קראתי עד הסוף:-)
השבמחקאהבתי את הפירוטים הקטנים..גלגלצ..קפה..
חוף בית ינאי מקסים..להבא תנסו את חוף הבונים בחוף דור..עוד 20 דק נסיעה.
ההרפתקאה מציאותית..קסומה וכה פשוטה..
המשיכי לצבור חוויות ולספר לנו.
נשיקות.
שיר
הי שיר,
מחקתודה רבה על תגובה היפה.
לקח לי זמן לענות, אבל ממש תודה.
היה לי כיף לקרוא.
לא נסענו לחוף דור כי חשבתי שבחופש הוא יהיה מלא מדי.
ההרפתקה הייתה מושלמת בדיוק כמו שהיא.
חג שמח ונשיקות
איזה כיף לכן. לילות בים מזכירים לי את הספר אחיות קיץ ואת הצופים, וגם התמונות נראות כמו מתוך סרט על התבגרות. הקעקועים יפים לך לתחת ;)
השבמחקתודה!
מחקזה מזכיר לי שלא היו לי חוויות התבגרות כאלה כמ ובסרטים. הכל היה רגיל כזה ועירוני.
אולי בגלל זה זה ניראה לי כמו הרפתקה..
ולמזלי הקעקוע ירד לי כבר מהתחת, אבל הלבבות הקטנים על הירך די עשו לי חשק לקעקוע.
קשה לי להאמין שאני אלך על זה.
אני אוהבת קעקועים אבל רק על אנשים אחרים, זו התחייבות שגדולה עלי. אבל בשביל זה הקעקועים הזמניים כאלה מעולים לטעמי- מינימום מחוייבות
מחקאני שונאת לינה באוהל.
השבמחקהבינג סייד ד'את - עשית לי ממש חשק. הילדים שלי עוד יודו לך.
לסיכום1: חופי חיפה הם הקסומים ביותר בארץ. צפצפי כשאת מגיעה.
לסיכום2: פוסט מקסים.
איזו חמודה!
מחקלישון באוהל זה ממש כיף. אמנם עשיתי את זה פעמים ספורות בלבד בחיים, אבל זה תמיד היה ממש מוצלח.
כדאי לך ותודה על ההזמנה.
אולי אעשה הרפתקה בחיפה יום אחד.
ואף אחת עוד לא אמרה מילה על הכפכפים!
השבמחקגם אני ממש התרשמתי מהם! בייחוד עם הלק השחור.
מחקאוי, תודה!
מחקזאת הכי קניה שהתרחשה בטעות.
קניתי לחבר שלי כפכפים שהיו גדולים עליו ולא היה במה להחליף כי יש לו כפות רגליים הכי צרות, אז לקחתי לי אותם. הם מצחיקים אותי.
מרג'ורי, תודה!
מחקבאמת הזכרת יל שאנ יצריכה לחדש את הלק.
נשיקות וחג שמח!
(גם אותי הכפכפים הצחיקו. בעיקר כי הם הזכירו לי את הכפכפים של חבר שלי, שמכונים אצלינו "כפכפי הכדורגלנים", אלא שאצלו זה בכחול כי כידוע - כחול לבנים, ורוד לבנות :) )
מחקאלה בדיוק הכפכפים שקניתי לחבר שלי שלא היו טובים לו.
מחקישנתי באוהל פעמיים בחיי- בטיול שנתי בבית הספר ובנסיעה איומה לכינרת אחריה נשבעתי שבחיים לא אחזור על החוויה. אבל, נו די כזה עשית לי חשק.
השבמחקהדרך שבה שילבת בפוסט הזה את המידע על השיתוף פעולה של אייץ' אנד אמ עם קוקטית פשוט מקסימה.
תודה, יקירתי.
מחקעכשיו גם הייתי בנופש בחושה בדרום. יותר כיף ונוח מאוהל. אולי יהיה סיפור בפוסט הבא.
אצל כושי יש חניה חינם. אם דרשו מכם חניה אז או שזה היה בבית ינאי ולא אצל כושי במכמורת, או שניסו שיטת מצליח כלשהי
השבמחק