טיול לילי

בלילה כזה של סתיו גיליתי את עצמי הולכת ברחוב דיזנגוף. זה לא ממש קרה במקרה, אבל זה היה די יוצא דופן יחסית לזמן האחרון כשאני כבר לא גרה בצפון בן יהודה ולא עושה את דרכי הביתה בין חנויות שמלות הכלה בצפון דיזנגוף. אז הלכתי ברחוב לבד והסתכלתי על חלונות הראווה של החנויות שהלכו לישון. היה נעים וסתווי ולא היו הרבה אנשים שהפריעו לי לבהות בחלונות הראווה ממש מקרוב. בכלל לא חשבתי על הבלוג כשהחלטתי לקחת כמה תמונות של שדרת האופנה הלילית, אבל בסוף יצא שרציתי לכתוב על זה. הרי זה חלק מחיי, לא? כ מקווה שזה נחמד גם אם הטלפון הסלולרי שלי מאכזב מעט בחללים סגורים ובעיקר בחושך.

כאשר יצאתי לרחוב דיזנגוף מבאזל וחציתי את הכביש ראיתי ערמת מכתבים ישנים מארץ רחוקה בחלון הראווה של גרטרוד. היו שם עוד ערמות מכתבים ושמלות שחורות ויפות, אבל אהבתי יותר מכל את הערמה הזאת.

חציתי את הכביש לצד השני של דיזנגוף כי היכן שממוקם מטה המשטרה אין חנויות ובצד השני יש כמה כאלה מיוחדות אפילו. החלון של יעל לב, לא מעצבת מעניינת בדרך כלל, משך את תשומת לבי עם השמלות המשובצות הקטנות שקישטו אותו וגם האור הבהיר הזה באמצע הלילה משך אותי אליו כאילו הייתי יתוש קטן.

המשכתי ללכת וחלפתי על פני בית הקפה אתנחתא שמעולם לא הבנתי אותו כל כך וגם לא ישבתי שם, אז לא רוצה להגיד סתם דברי טינוף על מקום שלא ניסיתי, אבל נו נגיד קאלה זה ממש ליד ושם פגשתי את החולצה הוורדה עם הוולן בחזה, זה היה נעים לי מאוד באמצע הלילה. כנראה שביום הייתי משנה את דעתי.

בצד השני של חלון הראווה של קאלה גיליתי את הסוודר האפור עם השרוולים הרחבים, זה היה מעניין.

עד פינת בן גוריון לא ממש עניין אותי משהו, אולי מלבד זה שבקפה "משולש" ישבו בעיקר תיירים ודיברו בשפות שונות. היה בזה משהו נעים, תחושה קלה של קוסמופוליטיות מתקתקה, דבר נדיר כאן. כאילו תיירים יש, אבל קוסמופוליטיות זה משהו שצריך לעבוד עליו קשה יותר. פניתי שמאלה לבן גוריון והלכתי לי. בשדרה ישבו ב"קפסיטו", ככה מסתבר קוראים לבית הקפה במרכז השדרה, זה שאחרי "בר גוריון" עם הסנדוויצ'ים. בטח היה להם כיף. כבר מזמן לא ישבתי לקפה על שדרה. צריך לעשות את זה מהר לפני שיהיה קר מדי.

אה כן, והקרינו שם סרט. לא יודעת איזה. הצופים בטח חשבו אותי לתימהונית כשכה עומדת לי ומצלמת מסך שמוקרן עליו סרט עם ג'ראר דפרדייה. אבל החלטתי שזה רגע נדיר בעייני ולכן אקח אותו לי.
כבר לא נשאר לי הרבה ללכת לאחר מכן. נסתיימה לה השדרה תחת רגליי ו"גן העיר" עמד מולי חשוך וזקן. חלפתי על פניו חציתי את אבן גבירול עדין מדמיינת את ריחות הסופגניות של בית הקפה הוהנגרי בגן הער בימי החנוכה ואת קרירות המזרקה בסגנון שנות השמונים שאפשר לשבת על שפתה בימי הקיץ החמים. חציתי את הכביש ומתחת לחנות ספרים משומשים פתחתי את שער הברזל הקטן והמשכתי לחדר מדרגות לבקר את חס, חברתי היקרה, לא לפני שצלצלתי בדירה הלא נכונה ולמזלי כנריאה לא היו שם בבית. זהו, תם הטיול מדיזנגןף פינת באזל ועד אבן גבירול כמעט פינת בלוך.
עכשיו כמעט לילה ואני בביתיי. לילה טוב.

תגובות

  1. "טיפשים ללא הפסקה"
    ג'ים קארי. סרט מאוד משעשע, מומלץ לערב עם חברים. (אני נשמעת עוד שנייה כמו ביקורת מהלכת)

    אני אוהבת מדי פעם להכנס לכאן, הסטייל שלך בהחלט כובש את המסך.

    השבמחק
  2. וואו, תודה רבה. הם באמת היו די טיפשים בקטע שראיתי וג'ים קארי כל כך צעיר.

    השבמחק
  3. זה לא ז'ראר דפארדייה - זה ג'ף דניאלס.

    http://www.imdb.com/title/tt0109686/

    השבמחק
  4. אני גרה בדיוק באזור. היה לי כיף לקרוא את הפוסט במיוחד כשעכשיו שיא הקיץ ופתאום נזכרתי שאכן הסתיו יגיע ואיתו קרירות שאני לא זוכרת. זה לא ייאמן איזה שינוי עבר דיזנגוף מהזמנים בהם הייתי ילדה. אפשר להוציא היום מפת תל אביב לפי חנויות מעצבות ומעצבים.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!