יום ראשון, 16 בנובמבר 2008

שנות ה-80 היו סוערות

ורק ג’יימס בונד הוא הכי המאה ה-21. הרבה תעוזה ומעט עלילה היו בסרט הזה שראינו בשישי בצהריים. הכניסו אפילו סצנה עוצרת נשימה של קרבות אוויר, שבעניני זה שיא המופרכות מכל המופרחויות שהציגו הפעם. ככה זה כשיש חוקי ז’אנר, אין מה לעשות נגדם. הסרט היה כיפי, שלא תחשבו אחרת, והבלונדי הבריטי הולך מכות מעולה, הרבה יותר טוב מפירס ברוסנן, שהיה ג’יימס בונד הורס, לטעמי. בקוואנטום וגם בסרט הקודם גידלו לג’יימס הבלונדי שלנו גם רגשות וקצת עומק דמות שזו המחמאה הכי טובה שאני יכולה לתת מבחינת התסריט וגם הפתיח יצא להם יופי.

למרות שג’יימס בונד נולד הרבה לפני שנות ה-80, הדמות שלו תמיד זורקת אותי לעשור הזה, שבו אני נולדתי. בטח בגלל השתתפותו במאבקים נגד רשעים מהגוש הקומוניסטי. היום שידרו בשעות הערב בערוץ ההיסטוריה, הערוץ הכמעט הכי אהוב עליי בטלוויזיה, תכנית אמריקאית שמסכמת את העשור המדליק הזה. אז הנה תקציר של כמה מהאירועים החשובים, שלא תגידו שאתם לא מחכימים מהקריאה בבלוג שלי:

  • המצאת הפאק מן וההתמכרות של אוהבי משחקי הוידאו לדמות הצהובה והנשכנית, שההשראה אליה הגיעה למוחו של הוגה המשחק בעת זלילת פיצה. הוא דמיין משולשי פיצה אוכלים משולשים אחרים וככה נולד משחק המכונות המצליח בעולם.
  • הטלפונים הסלולריים נכנסו לחיינו – יותר נכון לחיי האמריקאים ועד היום אנחנו מתמודדים איתם.
  • יום שני השחור – כאשר הבורסה בוול סטריט נפלה ביום אחד. אבל אז לא יצא מזה משבר, ואחרי כמה חודשים הבורסה הצליחה לחזור לעצמה.
  • התקרבות בין אמריקה לגוש הקומוניסטי - מפגש פיסגה בין רייגן וגורבציוב, דמות שהערצתי רבות בימי ילדותי. נפילת החומה בברלין ואושר גדול למזרח גרמנים המסכנים.

העשור הזה, שבו נולדתי אבל הייתי קטנה מדי מכדי לחיות אותו כראוי, הוא העשור שאני הכי מתגעגעת אליו. אופנת האייטיז, הגוש הקומוניסטי הקורס וכל הסרטים שנעשו בשנים האחרונות סביב הנושא הזה רק מגבירים את הגעגועים, אבל גם עושים נעים. “להתראות לנין” ו”חיים של אחרים” הם שני סרטים גרמניים המספרים באופן שונה על החיים במזרח גרמניה לפני נפילת החומה. מי שבטעות לא ראה, מיד לרוץ לספריית וידאו ולקחת.

IMG_3767 IMG_3754 IMG_3770

IMG_3765

IMG_3753

בדרך חזרה מ “קוואנטום של נחמה”, הכי מתגעגעת לאייטיז בג’קט של החבר שלי, ברחוב תל אביבי של שנת 2008.

IMG_3758

בתמונות: ג’קט ג’ינס של החבר, חולצה מ -pull&bear, טייץ ממנגו, סניקרס משובצות מ H&M, שרשרת מטופ טן ותיק ממנגו.

7 תגובות:

  1. חשבתי שרק אני מתגעגעת לעשור הולדתי ועצובה על זה שלא זכיתי לחיות אותו כמו שצריך
    בעיקר כשאני רואה פרקים ישנים של חברים ותוהה אם באמת אנשים התלבשו ככה..
    אה וכמובן שהתלבשת מדהים.. בעיקר הנעליים

    השבמחק
  2. אורי ברייטמן16 נובמבר, 2008 18:40

    אגב פול אנד בר, יש להם אתר ישראלי חדש שאולי שווה לכתוב עליו:
    www.africa-israel.co.il/pullandbear

    אבל רק אם בא לך....

    השבמחק
  3. you look so adorable sefi. I love the converse.

    Yellow iPod? You're not kidding right? That's so cool. I trust you'd share that beauty in the blog. Wouldn't you?

    kisses.

    השבמחק
  4. סתם הערה קטנה וקטנונית: מופרכות זה עם כ' לא ח... אלא אם כן התכוונת לרמוז שג'יימס בונד הוא סוג של פרחה ואז טעות שלי :)

    השבמחק
  5. לאנונימי - תודה :) לפי שעת פרסום הבלוג ברור למה כל הטעוית. כל פעם כשאני קוראת אני מתקנת עוד משהו.

    השבמחק
  6. את מתלבשת ממש יפה ,
    וכן,החכמתי מהקריאה בבלוג שלך D:

    השבמחק
  7. אוי אני מאוד אוהבת את הג'קט.
    יש לי ג'קט דומה שמצאתי אצל אח שלי והוא די קטן, אבל הוא יושב ממש ממש יפה...

    80's הוא אכן עשור שעשיר במגוון של סגנונות, כל אחד היה יכול למצוא את עצמו בשנים האלה וזה כל היופי :]

    השבמחק

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...