ורדרדות נוסטלגית

בהמשך למחשבות ברוח הנוסטלגיה על אירועי שנת 2005, שהזכרתי די בהרחבה בפוסט הקודם, ועל הבחירות האופנתיות שלי אז, החלטתי היום ללבוש פריטים ברוח השנה ההיא. חברה שלי, ליה, חושבת שהקיץ של שנת 2005 היה הקיץ הכי טוב בחיים שלנו ואני מסכימה עם הקביעה הזאת. זה הקיץ האחרון של התמימות, הקיץ האחרון שבו בילינו ורק בילינו ולא עבדנו בכלל.מסתבר שהיה דבר זמן כזה לפני שהתחלתי לעבוד ולבנות את הקריירה שלי.

אתמול הצטלמתי כמו תמיד בהרצליה, שהיא הסמל לעבודה בעייני, כי זה אפילו מחוץ לתל אביב ורחוק מחיי הבוהמה, ולבשתי את הבגדים שהיייתי לובשת אז. מכנסיים ממנגו מקורדרוי דק בתוך מגפיים, וסט אפור במראה וינטאז’  ושילוב צבעים רגוע, אך אמיץ בו זמנית. אז לבשתי בגדים במראה יותר וינטאז’י והטעם שלי היה יותר מיוחד ואישי. אני גם נוטה להאמין שהתבלטתי יותר מתוך ההמון ודי התעלמתי מהאופנה ומטרנדים, מה שיותר קשה לי ל עשות היום. השילוב הזה של אפור וורוד, על כל גווניו, היה שילוב חביב עליי תמיד. ונזכרתי גם שאופנה זה לא רק שחור.

היום גיליתי את המקום הזה שהוא מן רחבה מוגבהת שמהווה חלק ממתחם אקרשטיין, והוא מזכיר לי אנדרטה. אולי זו אנדרטה לזמן החופשי של אנשים, סוג של אנדרטה לחופש שלנו, לזה שאנחנו מוותרים על מלא דברים למען עבודה. אני מניחה שזה הזכיר לי את זה כי אני פשוט עייפתי מהעבודה השבוע ואני בדרך כלל לא נגדה. הרוח פה מניפה את שערי בטירוף כאילו אומרת איזה כיף לך, כבר יום חמישי והסופ”ש הגיע.

בתמונות: מעיל, חולצה ומכנסיים ממנגו מעונות שונות, מגפיים מזרה, ווסט מפעם ושרשרת מ- H&M.

צילמה בכישרון רב, כמו תמיד, מיכל.

סופ”ש נעים לכולם!