אצל השגריר הספרדי

זה כבר ידוע שבלוגרים מוזמנים להרבה אירועי יחסי ציבור בהן השקות, פרזנטציות, פתיחות ומה לא. אני כבר לא זוכרת מתי התרגשתי מהזמנה לאירוע או נוכחות בו, אבל יש בזה משהו נחמד. פוגשים אנשים שלא יוצא לנו לפגוש הרבה, בהם חברים ובלוגרים אחרים, לוגמים קאווה זולה ומנשנשים איזה מזון בגודל מיקרוסקופי, מתמרמרים על זה שבאירוע הקודם האוכל היה יותר טוב והולכים הביתה עם מתנה. כמו חתונה או בר מצווה, רק נחמד ובלי הדודות. אז האירוע של אתמול היה כל זה רק בבית של שגריר ספרד והיה באמת כיף.

מעבר לזה שהייתי under dressed, כי הגעתי ישר מהעבודה ומה שבאופן מפתיע לא הטריד אותי כלל, הופתעתי מזה ששאר האורחים היו לבושים מעולה, רובם בשחור ולרוב גם בטעם. כניראה, שהיה כתוב בהזמנה שצריך להופיע באאוטפיט שתואם קוד לבוש רשמי, אבל אני לא קראתי וגם אם הייתי קוראת לא הייתי מסוגלת לעמוד במשימה. הכנת המצגת בעבודה חשובה יותר מכל שמלה שחורה שיכולתי ללבוש. האמת היא שהבלייזר השחור, סנדלי העקב והסקיני הכחול כהה ניראו בסדר גמור על הדשא הטובעני של השגריר. מה שהטריד אותי יותר, זה מה עושים אחר כך הגננים של השגריר עם כל החורים של נעלי העקב שהמוזמנות השאירו על המדשאה המטופחת.

האירוע בבית שגריר ספרד היה לשם הצגת הקולקציה של חביאר סימוררה, מעצב ספרדי שהנחית את החנות שלו בקניון רמת אביב לאחרונה ומציע בגדים יפים לנשים שיש להן כסף ולא אכפת להן להקריב חיות כדי שלא יהיה להן קר. אני לא קונה בחנויות שמוכרות פרוות, אבל להסתכל על הפריטים מלאי החטא האלה אין לי ממש בעיה. מה שהיה מצחיק (רק בעיניי, כן) באירוע, זה שבכל פעם שאמרו את השם חביאר סימוררה זה זרק אותי ל"וויליאם סונומה" – רשת כלי בית יוקרתית מאמריקה.

  המוזמנים ווסט הפרווה הירוק שהתאהבתי בו עד שקראתי את הקומוניקט וגיליתי שהוא כניראה היה חיה פעםגם את השמלה הזא תאהבתי. מקווה שהיא לא רצחה אף אחד הגיברת, האדון והקלאץ'

אני ואלה, ותודה לאבשלום על התמונה

ביי בנתיים, על המשך ההרפתקאות של השבוע הזה בפוסט הבא.