לראותם בלבד

אתמול היה יום חג לקהילה הפורטוריקנת בניו- יורק ויום לא קל עבורי. החלטתי לצאת לצייד ולאתר לי את התיק המושלם של מארק ביי מארק שאני רוצה כבר הרבה זמן. אפשר לומר שזה היה מסע כואב אך מענג בו זמנית. לאחר שלפני כמה ימים יצא לי לעבור בחנות של מארק ביי מארק בווסט וילג’ ולגלות שאין שם תיקים כי הם עברו, כניראה, למקום אחר עליו לא טרחתי לשאול את המוכרת כי במקום הקולקציה הקבועה של האקססוריז היו שם פריטים של קולקציה מיוחדת של בגדים שמטרתה לקדם נישואים חד מיניים בניו יורק. זה מאוד יפה שיש תחושה בעיר שכולם מאוד מתעסקים בעניין הזה ובכלל בשיוויון זכויות לגייז כי אין ספק שעיר כמו ניו יורק לא יכולה להשאיר בתוכה את האפליה הזאת.
לאחר נשנוש בוקר ב Little Brown ירדנו לאורך המדיסון אבניו ובהינו בחנויות והבוטיקים של המותגים והמעצבים, בעיקר באלה שעושים מאמץ ופותחים ביום ראשון ולא עצלנים כמו טום פורד שהשאיר אותנו (את סיוי ואותי) עם חלון הראווה בלבד. טוב, הוא יכול להרשות לעצמו. המטרה בטיול הזה הייתה לא לשמוע את קולות המצעד הפורטוריקני מהשדרה החמישית הצמודה ולהנות מעיר מפוצצת בשוטרים, אלא להגיע ל”בלומינגדיילס” בתקווה למצוא שם את התיק הנחשק. בבלומיס, כמו שאני קוראת לו לא מצאתי את מה שחיפשתי. הכל שם משתנה כל הזמן ובכל פעם מוצאים דגמים שונים וחדשים ואני לא אהבתי כלום. וחוץ מזה, כבר כמה זמן אני משתעשעת ברעיון של לבקש תיק של שאנל ליום הולדת שלושים הקרב ובא, אבל כשכל פריט של בית האופנה הנחשק עולה מעל 3,000 $ אין לי ממש חשק לכך כי זה פשוט לא סכומים שאני חושבת שהגיוני להוציא על פריט בודד, אבל כשמתקרבים אליהם, אל תיקי השאנל, הם פשוט קסומים מעבר למה שניתן לצפות. בחנתי אחד בצבע אדום יין מהקולקציה הביזנטית והוא היה מושלם, גם הקלאסי הבז’י הקטן היה מושלם לא פחות. הנה הם.

התמונות מכאן
ב”בלומינגדיילס”, הכלבו האהוב עליי (בסניף על לקסינגטון) אפשר למצוא מבחר גדול של משקפי שמש מגניבות של מארק ביי בארק וגם של ריי באנס. שם הם הכי זולים. יש שם הרבה ומהכל, אבל בשביל זה צריך mucho dinero, כמו שם הגוון של essie שהתאהבתי בו אתמול ב J.Crew.
חוץ מזה גם קפצנו ל Barney’s והיו שם דברים מעלפים כצפוי ועוד משהו מגניב שגיליתי אתמול זה שברשת בוטיקי המעצבים Intermix שמחזיקים קולקציות של כל המעצבים שאני חושקת בהם בסתר ושתמיד נמנעתי מלהיכנס אליהם בגלל שלא רציתי להתאכזב, יש פינות סייל. זה לא הופך את ההמחירים לזולים, אבל למי שיש לו mucho dinero ובא לעשות שופינג שווה בניו-יורק, זה אכן יכול לעזור. ראיתי מכנסיים של קלואי וסטלה מקרטני במחירים הגיוניים יחסית ומכנסיים קצרים של rag & bone שהתאהבתי בהם ועלו 200$. בקיצור, היה מענג.
כדי להטביע את הצער שלנו על העוני המר שאנחנו חיות בו החלטנו לגשת למקום שמשום מה נחשב למגניב ולאכול. אחרי שחיכינו 45 דקות, שבמהלכן הלכנו לבארני’ס וחזרנו, הושיבו אותנו בשולחן מקסים ב- Serendipity 3, מסעדה שמסתבר שקיימת בניו- יורק משנת 1954 ומגישה אוכל בינוני וקינוחים מטורפים והזויים. אנחנו הזמנו בננה ספליט בגירסה לפחדנים וזה היה הרבה יותר מדי אפילו עבור שתינו וזה הזכיר לנו מאוד את קפולסקי. למרות הכל היה משעשע וישבנו בשולחן מגניב ובהינו באנשים. מולנו ישבו 2 בנות קוריאניות שהתחלפו בזוג בנות אחר מאותו המוצא. ובצד השני ישנו שתי נשים מרוגשות שהתחלפו בזוג בני 40 שחמדו את הבננה ספליט שלנו. זה תמיד כיף לצחוק על המנות ההזויות שמזמינים אנשים לידנו במסעדה ולנחש האם הם הולכים לסיים אותן ובעיקר במסעדה הזאת עם תפריט הקינוחים המטורף.
זה לפני שעברנו לשולחן המגניב

זה כבר היה כמעט הסוף של היום העמוס הזה’ אבל כדי להמתיק את המרירות של עאחרי התיקים הבלתי מושגים ואחרי הבננה ספליט קפצנו לurban outfitters ממש מעבר לפינה לקצת שופינג בר השגה, אב לאני לא קניתי כלום. עליתי על קו 6 של הסאבווי ונסעתי ברכבת מפוצצת חוגגים בצבעי דגל פורטו-ריקו הביתה ולישון. הייתי אמוד עייפה.

אבל לפני הסוף של הפוסט אני רוצה לשתף אתכם בתמונות של חלונות הראווה של HERMES שעברנו על פניהם אתמול.

מאחלת לכם שיהיה לכם תמיד mucho dinero וכמובן המון אושר.
נשיקות.