העבודה שלי התחפשה

 לבשתי: ג’קט וינטאג’, חולצה H&M משנת 2009, ג’ינס ZARA מהעונה הנוכחית, נעליים גזית משנת 2006 אולי, צמידים חדשים מ Forever 21. אני לא יודעת אם כל הקוראים שלי יודעים שאני עובדת בפרסום באינטרנט. רובכם בטח לא יודעים את זה שלמרות שאני ממש טובה בעבודה הזאת, כבר כמה זמן אני חושבת שאני לא רוצה להמשיך לעבוד בה יותר. זה קצת קשה להסביר איך זה לא לאהוב עיסוק שבא יחסית בקלות ולרוב מעניין, אבל כבר כמה זמן שאני חושבת על מה יהיה עם הבחירות שלי ומה יהיה הדבר הבא שבו אעסוק.

הפוסט הזה צולם בפורים. מי שלא היה בחופש סבל בשקט את רעשי הילדים ששאר העובדים הביאו למשרד ואני קפצתי לעבודה של אמא שלי. היא עובדת במשרד גדול שנקרא פלג אדריכלים. ומעבר לאווירת הרוגע שיש במשרד הזה אני גם מבקרת שם כמעט כל יום. אז אווירת פורים עשתה לי חשק לסשן צילומים קצר והומוריסטי, של איך זה היה  אם הייתי הבוס של אמא שלי, כי זה המשרד שלו שבו אני שמה את הרגליים על השולחן.

לבשתי ביום הזה צבעים שהם מסמלים עבורי את מעבר מחורף לאביב. טורקיז פסטלי יחסית וג’קט בצבע בורדו עמוק והחולצה הבהירה השקופה מחברת את כל הלוק הזה למשהו שמתאים לעבודה, אבל ממש לא רציני מדי. היה לי כיף ללבוש את האאוטפיט הזה כי נוכחות הצבעים עשתה לי מצב רוח טוב, למרות שבדרך הביתה כשהשמש נכנסה והיה כבר חושך, הרגשתי את הקור של סוף החורף.

אדריכלות זה לא מקצוע החלומות שלי, אבל היצירה הכה נחוצה הזאת לחיינו תמיד ריתקה אותי. מה המקצוע שאתם הייתם רוצים לנסות?

שיהיה אחלה המשך שבוע ואביב זה תמיד זמן טוב לחשוב על העתיד ותודה לאמא על התמונות.