אחרי בהייה קיצונית בביקורו של אובמה אתמול במהלך כל היום במטרה למצוא חסרונות ביצור המושלם והנשיאותי, נזכרתי בביקור המהמם שלי בירושלים לפני קצת יותר משבוע. אני לא אוהבת לנסוע רחוק ובטוח שלא לירושלים, אבל כשמציעים לי לנסוע לירושלים אני תמיד רוצה. האמת היא שלא תמיד, יותר כשמדובר בביקור שסוטה קצת מהמסלול התיירותי של ויה דולורוסה והכותל. ירושלים היא הרבה יותר מזה, ירושלים זה גם מזרח העיר ובמסגרת הטיול השנתי לכבוד חשיפת “עונת התרבות של ירושלים” טיילנו שם לא מעט.
את הטיול התחלנו בחנות של אדידס ברח’ הילל, שם נמצא הסטודיו שמגזין הכיס “אף”. מגזין אורבני בו מתפרסמים בכל גיליון תכנים של יוצרים מכל רחבי הארץ כמו שהם, ללא עריכה. יש במגזין הזה של יותי וליאו משהו מאוד ירושלמי, בלי היומרנות התל אביבית. הזכיר לי את EXTRA LARGE של תחילת שנות האלפיים בתל אביב, רק ממש קטן וחמוד. כל גיליון הוא בנושא אחר. דברים בנאליים כמו סקס וסמים.
בחנות של אדידס כל הבנות היו צריכות ללכת לשירותים כי כל הדרך לירושלים שתינו מרטיני ביאנקו באוטובוס, ככה זה כשמשרד יחסי הציבור משקיע במוזמנים שלו. היה מאוד קשה לעמוד בפיתוי בפני כל הפריטים המאוחסנים במחסן, שם נמצאים השרותים. נאלצו לשמור עלינו, כדי שלא נגנוב, יש שם זוג מכנסיים שהיה הקשה לעמוד בפניו.
הסצנה הסוריאליסטית הזאת התרחשה ברחבה הצמודה לבית ספר לנהיגה בסביבת בית ספר התיכון “דנמרק” שתואר כמקום איום. מקום בו למדו איתי מאוטנר והשף של “מחניודה” אסף גרניט. צפינו בהדגמה חיה של ימי העבר בהם איתי היה חוזר מבית הספר, מוסר בקבוקי זכוכית תמורת פיקדון וקונה בכסף הזה “רבע הלחם”. בהשראת “רבע הלחם” והסיפור הזה הכינו לנו שם במקום את הסנדוויץ הקיצוני ביותר שראיתי בחי. הוא היה ענק, מעולה וטעים. אני אפילו מצולמת בוידאו מתענגת על כך ביס מהפיסה שקיבלתי. הוא שהכיל חומוס, טחינה, כרוב אדום, חמוצים, שקשוקה ירוקה וצ’יפס.
כל הסיפור הזה בא לספר שהמלך עונת התרבות בירושלים בחודשים יוני אוגוסט, “אוטו אוכל” יעבור במקומות בעלי אופי ירושלמי מובהק ויציע בכל פעם אוכל אחר ומרגש בהשראת דמות ירושלמית שתתלווה לכל הסיפור הזה.מדובר באוטו ענק, מאובזר וגאוני שימכור מיני מנות מידי השף הכי ירושלמי. הפרוייקט הזה נשמע כמו הדבר הכי גאוני ואני אספר עליו בטח בקיץ כשהוא התחיל. אני כבר מתכננת לי עוד נסיעה לירושלים. למי יש אוטו?
אחרי כל הסיפור הזה שלקח לנו לא מעט זמן להירגע ממנו נסענו למזרח ירושלים. זה היה החלק שלו חיכיתי.
בדרך לרח’ סלאח א-דין, רחוב קניות שכולם קנו בו קישועים ושקדים ירוקים. אני רק בהיתי בחנויות, בעוברים והשבים ונהנתי בלהיות במקום שניראה כה מוכר אבל לא ממש.
בניין Institut Francais במזרח ירושלים
בגלריית אל-הואש לאמנות פלסטינית. עבודה מתוך רטרוספקטיבה של מוסטפה חלאז’. הגלריה לקחה על עצמה ליצור ארכיון של כל האמנות הפלסטינית ומציגה תערוכות בנות זמניינו וגם רטרטספקטיבות של אמנים לאורך כל השנה.
את היום הזה סיימנו על גג מלון Saint George בקפה שחור ששתיתי כמעט לראשונה בחיי. היה אדיר.
עונת התרבות בירושלים מתחילה ב 15 ביוני השנה. זה עוד קצת מוקדם, אבל אני בטוחה שזה יהיה מיוחד. כדאי לעקוב באתר עונת התרבות בירושלים.
יש לי תחושה שאם ברק אובמה היה בא לטיול הזה, הוא היה נהנה הרבה יותר מיום בירושלים, ואפילו לא חייבים שפם בשביל זה.
תודה למשרד היח”צ של אלה איתן ולכל האנשים המגניבים שגרים בירושלים על החוויה הבלתי נשכחת.
זה נראה מהמם ואני כמובן, מתחברת יותר לאותנתיות של מזרח ירושלים ולא רק לחלק של העיר העתיקה. אנחנו צריכות לנסוע פעם ביחד, בטח יהיה לנו מהמם במיוחד.
השבמחקכן, זה יכול להיות ממש מגניב. בכלל כל החופש הזה עושה חשק לטיולים, אני רק מצטערת שת החשק הזה יש לכולם.
מחקנשיקות
מקסים!!! כבר תקופה ארוכה מאוד אני חולמת לנסוע לבקר בירושלים ובזמן האחרון נראה שהרבה בנות רושמות על כך.. למזלי יש לי חברות ירושלמיות שיעשו לי סיור כמו שצריך! :)
השבמחקחברים מקומיים זה לגמרי רעיון טוב. אחרת לא מכירים את כל המקומות השווים.
מחקאין כמו ירושלים! עשית לי חשק.
השבמחקשמחה שעשיתי חשק, זאת אכן עיר נהדרת, אם יודעים לאן ללכת בה.
מחקחג שמח!