יום שוק

במסגרת ההחלטה של עם עצמי לכתוב בבלוג כל יום, די התרשלתי כשכבר יומיים לא עשיתי את זה. הבנתי שחומרים לפוסט ביום לא חסרים לי ורק החשק הוא שעובד נגדי, אבל עכשיו זה ממש אחרת, כי התשוקה לחלוק את מה שבראשי הצהוב חזרה אליי באופן מפתיע.

photo (1) אז אתמול הייתי בשוק. שוק הכרמל נמצא בדיוק באמצע הדרך בין ביתי לבין העבודה שלי, וכמעט בכל יום אני עוברת וקונה שם משהו, אבל הביקור בשוק במלוא מובן המילה, עבורי זה משהו אחר. זה כולל מעבר בכל הדוכנים שאני אוהבת, בהייה באלף ואחד דברים שאסור לי לקנות או שאני יודעת שלמרות שהם ניראים טוב, מדובר בבלוף, והבלוף הגדול מכולם זו הכנאפה. זה כל כך מעצבן שהיא פיקטיבית ושלמצוא כנאפה ראויה בתל אביב זה קשה מנשוא.

בכל מקרה, הביקור היה בלתי מתוכנן. זה קרה כי קמתי מוקדם מדי בבוקר של יום החופש שלי כדי לשלם את המקדמה לתואר שני באוניברסיטה, בחמישה לתשע כבר הייתי בבנק לאחר שבדואר התברר לי שאני בלונדינית נורא וכתוב שם באותיות גדולות שלא ניתן לשלם את זה בדואר. הסצנה בבנק הייתה קצרה כצפוי והרגשתי שהבוקר הצלול הזה של ערב סוכות, מגיע לו הרבה יותר מזה. יצאתי מהבנק בדיזינגוף סנטר, משכתי מזומן והחלטתי לקפוץ לאלנבי, ל”אמריקה הקטנה” לרכוש תחתונים לבנים פשוטים בחמישה שקלים, לאחר שלפני כשבועיים עברתי שם בבוקר מסנוור במיוחד ופגשתי אותם לראשונה. השפעת שנות ה-90 כניראה נחה עלי ולא עוזבת והחשק לעוד תחתונים לבנים מתוצרת תעשיית הטקסיטל הגוססת-מתה של ישראל, ועוד כאלה שמיועדים ליצוא זה מה שאני צריכה ואף אחד לא יעצור אותי.

הלכתי על קינג ג’ורג’, ללא מקדם הגנה מרוח על פרצופי. בחרתי את כתמי הצלהבודדים  וכשהגעתי לאלנבי החנות הייתה סגורה. הנחתי שמוקדם מדי לתחתונים ומשם קפצתי למרקו קהירי, ללא ציפיה למצוא כלי בית ראויים, כי כלי בית ראויים מזמן לא קניתי בישראל ומשם הדרך לשוק הייתה קצרה. שמיים ללא עננים של סוף הקיץ, מעט מאוד אנשים ברחוב, וזכרונות של תחילת שנות ה-90 שוב עלו בראשי. בתקופה ההיא את כל הבגדים אמא ואני היינו קונות בשוק. כל הבגדים הכי יפים שלי היו משם. האמת היא שחוץ מרשתות ישראליות כושלות כמו “ראש אינדיאני” לא היה מה לקנות בחנויות באותה התקופה גם ככה.

ירדתי במעבר הראשי ובהיתי בכל הירקות ופירות המחכים לקונים. בשעה תשע וחצי, עדיין היה ריק בשוק. הייתי רעבה כי לא אכלתי ארוחת בוקר, אבל החלטתי לומר “לא” לכל ערמות הלחם הלבן שהביטו אליי מכל פינה. חשבתי על זה שמגוון המזונות שאני מרשה לעצמי לאכול קטן הולך עם הזמן. סרבתי גם למקל הגבינה של מאפיית לחמים ונכנסתי ל”מזרח מערב” לקנות טופו, חטיף שרימפס מהפיליפינים ותה קר אריזנה. חטיפי אצות קוריאניים היו יקרים מדי 17.90 לשלוש חבילות והחלטתי לוותר. המשכתי לכיוון חנות הפרחים שבסוף השוק. בחרתי את עציץ החמוד ביותר, נאמר לי שהוא חזק וישרוד גם בשמש וגם בצל. מעניין אם הוא יכול לשרוד את הטרור שאני עושה לעציצים בדרך כלל.

כאשר סיימתי עם העציץ אמא התקשרה ואמרה לי שאיזה באסה שלא קראתי לה לבוא לשוק ושהיא באה עכשיו. ממש יוצאת הרגע מפתח תיקוה. הבנתי שאת היום הזה אבלה בהליכה כואבת על המדרכות הלוהטות. בדרך חזרה לכיוון אלנבי קניתי גם עלי גפן ממולאים מהדוכן של הפיתות הדרוזיות, גבינת גאודה עזים במחיק מפקע שהמוכר המציע בזמן השקילה, כי בפני הגבינות אני לא יכולה לעמוד, בעיקר כאלה מחלב עזים ללא הלקטוב הדוחה. בהיתי בדוכנים של צמידים, הרגשתי בכיתה ו’, אבל ידעתי שאני לא יכולה לבזבז כסף על שיט, לא כי חבל על הכסף, פשוט ממש אין שום סיבה לקנות שום דבר מעבר לתחתונים לבנים וחולצה של אקסל רוז.

נזכרתי בחולצה ביציאה מהשוק, בעודי בוהה בכל הלחמניות הנוצצות, אבל לא קניתי. בבית מחכות לי לחמניות מקח שיפון עם דגנים. איכסוש יחסית ללחמניית בריוש, אבל בסדר. בדוכן הדפסות על חולצות דפדפתי באלבום “מוזיקה” אבל חוץ מהדפס בנאלי של הלוגו של “גאנס אנ רוזס” לא מצאתי את מה שרציתי. חציתי את אלנבי והלכתי לכיוון “אמריקה הקטנה” שבינתיים נפתחה. בגלגל התחתונים התלויים במידה S,M היו תלויים התחתונים שרציתי. לפי התוויות הבנתי שהם בעצם עודפי יצוא של JCpenny, רשת בתי כלבו די כושלת באמריקה, אבל הם פשוט מופלאים. קניתי שני זוגות וידעתי שהקניות שלי הושלמו.

photo (3) ריק בנחלת בניימין ב 9:30

photo (2) לא לקנות את זה

photo (4) חנות הפרחים האהובה בסוף השוק

photo לדרך לרכישת תחתונים על אלנבי, השנה אין סוכה.

נ.ב. כתבתי את הפוסט הזה כשאני אוכלת חטיף שרימפס, בתחתונים מול חלון פתוח. השכנים ממול נסעו לחו”ל.

תגובות

  1. אני אוהבת פוסטים כאלה. בליל של מחשבות. אני שוקדת על אחד כזה לאנטייטלד ברגעים אלו ממש. מנסה להבין אם זה קריא וברור ומחליטה שלא אכפת לי. שבת שלום מותק

    השבמחק
    תשובות
    1. הכי חשוב זה לכתוב משהו שאת אוהבת.
      הפוסט הזה הוא סיפור מסע, אני מאמינה שהוא קריא, אבל גם לי לא באמת אכפת.
      הקונספט של לדבר על משהו ברור אחד ויחיד, זה לא ממש הסגנון שלי. בכל פוסט יש בליל של מחשבות. אני יצור מאוד אסוציאטיבי.
      מחכה לפוסט שלך!

      מחק
  2. סתם מסקרנות: לאיזה תואר שני נרשמת?
    אני מתלבטת לגבי שלי בימים אלה וזו החלטה לא קלה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי, בחרתי ללמוד לימודי סביבה.
      משהו מעניין ומאוד שונה מהעיסוק שלי היום.
      ההחלטה הנכונה זה איפה תרצי לראות את עצמך כשאת בת 60 ועדיין צריכה לעבוד.
      זה היה הקו המנחה שלי בבחירת לימודים לתואר שני.
      שיהיה בהצלחה בכל בחירה.

      ללמוד זה כיף!

      מחק
  3. מה זה "אמריקה הקטנה"? מה אפשר למצוא שם חוץ מתחתונים לבנים?

    השבמחק
    תשובות
    1. הי יעל,
      אמריקה הקטנה זאת חנו תבעיקר של הלבשה תחתונה באלנבי בערך פינת ברנר.
      יש שם תחתונים, גופיות, חזיות ספורט ודברים דומים.
      בעיקרון, נמכרים שם עודפים של טקסטיל שמיוצר בישראל לחברות מחו"ל.
      לא קניתי שם שנים, אויל מאז תחילת שנות ה- 2,000, אבל יש שם אחלה תחתונים פשוטים ב 5 שקלים לחובבות הז'אנר.

      מחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!