בעיר.
יש שני דברים שאני אוהבת בחתונות. אחד, זה כשהן מתקיימות בחו”ל וזה תירוץ לטוס מכאן לקצת גם כשאין כסף ושני, זה שאפשר ללבוש שמלה אהובה וממש לא יומיומית לכמה אירועים. לבשתי את השמלה הזאת ביוני לחתונה של ליאת בגרמניה וגם ביום חמישי הארחון לחתונה ממש כיפית ונעימה בקיבוץ ניצנים. הייתה בריכה, אבל אף אחד לא קפץ, גם המשלה הזאת לא ממש מאפשרת התנהגות אינה מאפיינת “ליידי”.
עד שהגענו לניצנים השמש כבר שקעה ויצאו תמונות מגורענות. זה נחמד. גם הבתים היפים והקטנים בקיבוץ חמודים ובכלל, להתחיל את יום חמישי מחתונה התגלה כ דבר חיובי שמאריך את חוויית הכיף של הסופ”ש. אבל עדיין, אני מאמינה שלי יש מזל עם לתונות. החברים והקרובים שלי עושים את זה בכיף, בצורה מיוחדת, נעימה ורגועה. חשבתי על זה כשבדרך לניצנים חלפנו על פני אולמי “טרוייה”, חלל אירועים מצועצע ומזעזע בעייני. אני מעדיפה דשא של קיבוץ ובריכה.
נשאר לחכות רק לסוף עונת החתונות ולחורף.
שנה טובה לכולם!
יואו, טרויה זה מפגן של טעם רע ברמות לא הגיוניות. מעולם לא הייתי בפנים, אבל זה בטח קאלט מטורף. וחתונות ליד הבריכה של הקיבוץ זה באמת כיף. גם לי יש זכרונות טובים מאחת כזאת :)
השבמחקלמה השמלה לא מאפשרת התנהגות שאינה ליידי-לייק? היא דווקא נראית קלילה וזורמת, לא איזה משהו חונט וצמוד.
התכוונתי בעיקר שאי אפשר לקפוץ איתה לבריכה ככה סתם כי היא פשוט עדינה מדי ולא תעמוד בזה.
מחקהשמלה מהממת!
השבמחקולך יש יופי קסום כזה של פעם.
תמי.
תמי,
מחקתודה רבה :)
אין לי שום רצון להתחתן כרגע, אך אני חולמת על חתונה בדיוק כזאת על שפת ברכה.
השבמחקהשמלה מקסימה.
גם אני תמיד ממחזרת שמלות (ל)חתונה. זה כל כך מעשי.