את רוב שנות בית הספר שלי למדתי בשנות ה –90 וסיימתי ללמוד בשנת 2000.זה היה העשור שבמהלכו רציתי להיות כמו כולם. זה לא ממש הצליח לי, אבל ניסיתי המון. נעלתי ד”ר מרטינס ולבשתי ליוויס ששלחו לי מאמריקה וג’קט ג’ינס של קרוקר והייתי תיכוניסטית קצת משונה. רק בסופו של העשור הזה ויתרתי לעצמי ובחרתי בלהיות אני עצמי, אבל החיבה לאופנה המינימליסטית והמובנת של אז לא עברה. גם היום הליוויס הוא מותג הג’ינסים הקרוב ביותר אל ליבי, והבגדים של העשור הזה, דרכם אני חיה את התחשוות שחוויתי אז ויש לי אפילו כמה שאני לובשת עד היום. מיותר לציין שבשנות ה-90 הייתי מאוד רזה כך ששום דבר חוץ מהמידה הקטנה של הג’ינס לא ישב עליי טוב. לא היה אז XS בזארה.
אני מאמינה שיש בזה איזשהו צדק קוסמי שעכשיו כשאני יכולה להיות מה שאני רוצה ויש מגוון מטורף של אופציות ליישם את זה מבחינה אופנתית, להלתבש נורמלי הפך ללהלתבש “נכון”. מישהו הבין סוף, סוף מה זה אומר להתלבש פשוט. להתלבש בצורה שמכבדת אותנו ומעניקה לאופנה מקום, אבל עדיין שמה את היצור האנושי שבתוך הבגדים במרכז והוא לא צריך להתקשט בכתר פרחים וים אקססוריז כדי להיות יצור אופנתי ו”נכון”. (שונאת את ההגדרה הזאת כשהיא מכוונת לאנישם, אבל הפעם לא הצלחתי להתחמק).
וכשראיתי את זושה שוכבת עם הבגדים על המיטה והמפתחות לידה זה הזכיר לי את השנים שלפני הטלפון הנייד והזמינות התמידית. אני מצליחה לדמיין את עצמי לבושה ומוכנה לצאת בעודי מחכה לטלפון או לצלצול באינטרקום או שמישהו יבוא לאסוף אותי. ואני שונאת לחכות.
פעם היו אומרים על GAP שזה מותג נורמלי ומשעמם, עכשיו הוא ניראה כמו אופציה טובה לג’קט ג’ינס ללא צווארון.
ונעבור לפינת הדברים שלא היו בשנות ה-90. מכונה לרענון בגדים. מצד אחד עוד מכשיר חשמלי לא נחוץ, מצד שני מכונה שמונעת בזבוז מים והרס בגדים בכביסות חוזרות ונשנות, וחוסכת כסף על ניקוי יבש. מה דעתכם?
הייתי מרעננת בה את שמלת הפרחים החדשה שלי לפני שאני אלבש אותה עם ג’קט ג’ינס ישן וסניקרס לבנות.
מה אתם תלבשנו בסתיו?
איך אני אוהבת את מה שכתבת בתחילת הפוסט. בעיקר את הקישור שלך לתמונה, אני ממש יכולה לדמיין את זה.
השבמחקאני חושבת שאלבש חצאיות קצרות, חולצות צוארון וקרדיגן. יאני בוייב מאז מורקמי
תודה!
מחקאני חשובת שזה שזושה שוכבת על המיטה עם הבגדים זה הדבר היחיד שנגע בי בקמפיין הזה.
סגנון מורקאמי זה מאוד מגניב.. ראיתי שאת קוראת את הציפור המכנית - זה הספר השני הכי טוב שלו, בעייני, אחרי יער נורווגי וקראתי המון משלו. זה באמת עושה לבשל לבד ארוחות קטנות. זה תמיד מאוד מודגש אצלו מה הדמויות אוכלות. עכשיו הבנתי את זה.
מוצפת זכרונות על הליוייס (505, כי 501 הפופולארי לא התאים לי) והאולסטאר הראשונות (בורדו-יין עז).
השבמחקגם אני הרגשתי לא "בדיוק" ורק "ליד הנכונים". אני עדיין מרגישה ככה לפעמים.
עוד לא הייתה לי חוויה חיובית מ GAP אבל הפוסט שלך עושה חשק לסור לשם ולארגן לעצמי אחת כזו.
לי יש הרבה חוויות חיוביות מגאפ, בעיקר מאמריקה, אבל יש להם דברים טובים ונכונים בפשטותם. שווה לנסות. יש לי משם חולצות, שמלה, תיק ועכשיו גם ג'ינס אהוב.
מחקקיסס.
מכונה לרענון בגדים מזכירה לי מדריך לניקוי יבש שקראתי פעם: תולים את הבגד בחוץ כמה ימים, כשנמאס מורידים, מרחרחים בתענוג ומכריזים: "בואנה, זה נראה לי מה זה נקי ורענן!"
השבמחקזה בעיקרון השיטה הכי טובה. אני עושה את זה מלא.
מחקאהבתי את שנות התשעים בעיקר את הליוויס 501 עם טי שירט לבנה וג'קט עור
השבמחקלי לא היה בניינטיז ג'קט עור, אבל אפצה את עצמי עם הלוק הזה השנה.
מחק