וואו, אני לא מאמינה שהיום הזה נגמר. יום שבת זה היום שבו האמוציות שלי עוברות מהפך מן הקצה אל הקצה. היום מתחיל עם אושר מטורף שלא צריך לקום עם עלות השחר ומסתיים עם תחושת עצב עמוקה שמחר צריך לקום בחמש וחצי, כמו שאני קמה בכל יום כמעט. אני עובדת ולומדת והזמן אף פעם לא מספיק ולכן סופי השבע הם ימי קדושים כמעט, ימים שאני לא אוהבת להתחייב ולעשות תכניות, בעיקר שונאת תוכניות ליום שבת. את ימי השבת אני שומרת לבטלה. לאוכל טעים, להימרחות מול סרטים, לקריאת ספרים ולפילאטיס בשעה שש בערב. משהו מכאיב ובלתי נמנע שמרמז על תחילת השבוע הבא שמתקרב. בקיץ, הולכים לים, כמובן.
בסופ”ש האחרון התחלתי להרגיש את הקיץ, הלכתי עם שמלה וג’קט, האופציה המועדפת עליי להתלבשות בזמן האחרון. כמו שליה, חברה שלי, אמרה. זה מדהים שג’קט הג’ינס חזר. ולדעתי הוא חזר בגדול. תיראו שניים מאוד אהובים עליי ממש פה למטה.
התחלתי את אירועי הסופ”ש בפתיחה של השואורום של שרית שני חי, מעצבת חדרי ילדים, נוער וחדרי שינה. הכל שם היה מקסיום ומיוחד, כולל תנין ענק ולבן על הרצפה. הסטודיו נמצא בנחמני 39, בתל אביב.
לבשתי את הגוונים האהובים עליי כרגע, גוונים בהירים טבעיים וג’ינס בהיר : שמלה Cos, ג’קט ג’ינס Lee, תיק של Rebecca Minkoff.
בפתיחה הוגש לאורחים מוס שוקולד מעולה. אכלתי שניים, אבל הם היו ממש קטנים.
משם זוהר ואני המשכנו לפתיחת התערוכה של אריק מירנדה בגלריית חזי כהן. היה שם חמים ונאלצתי לקשור את הג’קט, אבל רק לרגע. גם פה כדאי לכם לבקר. מלבד המובייל, אריק ידוע בצילומים שלו שהם על גבול בין האירוטי לתמים.
מכאן הלכתי הביתה. צעדתי חצי עיר בעקבים. הרגליים כאבו לי, אבל ללכת בתל אביב בלילה זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת וגם כבר מזמן הפסקתי לקחת מונית לכל מקום ככה סתם. לפי אפליקציית ה- Health באייפון שסופרת את מרחקי הליכה ואפילו את כמות הצעדים, שהתחלתי להסתכל בה מדי פעם, גיליתי שהלכתי ביום חמישי בסך הכל 13 ק”מ מהבוקר ועד שהלכתי לישון. לדעתי זה מטורף.
ביום שישי בבוקר פגשתי את ליה ולוליטה בפארק הירקון כדי לצפות בתחרות חתירה על סירות דרקון. זה לא היה מרגש במיוחד, אבל היה צריך לחגוג איכשהו את ה-1 במאי, חג הפועלים. הייתי כבר ביותר מדי מצעדי 1 במאי בחיי, וגם רמת האמון שלי בקומוניזם קצת הדרדרה מאז המצעד האחרון, אבל בפארק היה כיף ויפה כמו תמיד. אפילו ישבנו קצת בצל העצים, שתינו מים וריכלנו. אני למדתי את הלקח שלי מיום חמישי ונעלתי נעליים שטוחות ולקחתי את האופניים. וגם שמלת פרחים וג’קט ג’ינס אחר. אאוטפיט בסגנון שנות ה-90 האהוב עליי בשנים האחרונות.
השיער שלי מאתגר אותי בימים אלה. בדיוק ראיתי תמונות שלי מלפני שנה בערך, כאשר השיער שלי היה חלק למדי. הוא החליף את צורתו ואני בעיקר מחכה בסבלנות שהוא יתארך. אז כבר אראה מה לעשות איתו. בינתיים, אני מנסה לשרוד עם שיער גלי עד מתולתל ולא לרוץ להסתפר. בתור בעלת שיער מתולתל מאוד בימי התיכון, די שכחתי איך להתמודד עם דבר כזה. אני נותנת לו להיות מה שהוא בינתיים וזה לא קל.
היו גם סירות דרקון ובחורות סיניות חמודות שנתנו לטעום תה אורז. בכלל, אירועים בינלאומיים תמיד מרגשים אותי. אני אוהבת לראות אנשים מגוונים ברחובות העיר. זה גורם לי להרגיש שאנחנו אולי לא לגמרי תקועים באיזה חור רחוק מהעולם, כמו שאני מרגישה בכל פעם כשאני רוצה לטוס לחו”ל ומגלה כמה זה רחוק ויקר.
בדרך חזרה רכבתי על האופניים לאורך רחוב דיזינגוף שקצת התגעגעתי לחלקו הצפוני והרחב. רציתי לבקר ב”טנטי בקי”, הבוטיק החמוד של הדס שעבר ממיקומו הקודם לדיזינגוף 120. מסיבת הפתיחה המגה קיצית עם מטקות ואבטיח וערק אשכוליות הייתה סוג של חוף ים באמצע הרחוב והיה די קשה לפספס את זה.
האמת היא שמה שקצת הרס לי את הנסיעה הנחמדה זו אישה אחת שצעקה שאנחנו, רוכבי האופניים, הם בהמות, כי יש לנו שבילי אופניים ואנחנו רוכבים על המדרכות. הייתי ממש קרובה ללענות לה שהעיר הזאת היא צפופה והיא של כולם. היא עיר שכולם בה משלמים ארנונה, אבל רק בעלי המכוניות נהנים באמת מהוספת מקומות חניה שמקלה על החיים, וששבילי אופניים שחוצים את מרכז העיר לאורכו יש רק באיבן גבירול ובים. ואיפה אנחנו אמורים לרכב בתוך כל השטח הענק הזה שאין בו שבילים? בכל מקרה, ממליצה לכולם להיות סבלניים, יותר קל ופחות צפוף בתל אביב כבר לא יהיה. באופן אישי אני לא מרגישה בהמה אם אני רוצה לרכב באופניים במקום שלא מסכן את חיי ובמקום שלא ידרסו אותי, ובעשר השנים האחרונות שיש לי אופניים מעולם לא פגעתי בהולך רגל.
ואז הגענו ליום שבת. יום הפנקייק. לפני שבוע הכנתי את המנה הזאת לראשונה ומתחת לתמונה של הקסם הזה שהופיעה באינסטגרם כתבתי שזה לא יחזור על עצמו בקרוב. כמובן שלא עמדתי במילה שלי והכנתי שוב פנקייקים היום בבוקר. כן, עם סוכר, חמאה וסילן והכל. רוצים מתכון? קבלו! מדובר במתכון שאני ביססתי על מתכון לפנקייק מאתר “על השולחן” והכמויות מתאימות לכ- 8 פנקייקים בגודל בינוני כמו בתמונה. מתאים לזוג סועדים.
פנקייק עם בלובריז וקינמון בתוספת תפוחים בקינמון
לפנקייק:
1 גביע לבן – גיל 3%
1 ביצה גדולה בגודל L
חצי כוס יוגורט נוזלי, עיזים או אחר
20 גרם חמאה מומסת
3/4 כוס קמח לבן
1/2 שקית אבקת אפיה
2 כפות סוכר
1/4 כפית קינמון טחון
כמה טיפות תמצית וניל
קורט מלח
חופן או שניים בלובריז קפואות (מוכרים קפוא כמעט בכל סופר)
לתוספת התפוחים:
15 גרם חמאה
1 כף סוכר חום
1 תפוח ירוק או אחר – חתוף לקוביות
1/4 כפית קינמון טחון
חופן אגוזי מלך שבורים ביד
להגשה: סילן – פשוט מסתדר הכי טוב עם שאר הטעמים.
הכנת הפנקייק: מערבבים את המרכיבים היבשים בכלי אחד, את המרכיבים הרטובים של הבלילה בכלי אחר ואז מאחדים את הכל לבלילה אחת אחידה ונוזלית ומוסיפים את הבלובריז. אם הבלילה לא מספיק נוזלית הוסיפו עוד מעט יוגורט נוזזלי וערבבו היטב.
לטיגון מטגנים את פנקייק במחבת משומנת בממש מעט שמן. מניחים עם מצקת (חצי או שליש מצקת, תלוי בגודל פנקייק הרצוי) את הבלילה במחבת בחום בינוני ומחכים עד שיופיעו בועות על הפנקייק (כ-3 דקות) ואז הופכים לצד השני ומטגנים עוד דקה בערך. הפנקייק צריך להיות זהוב משני הצדדים וקצת שמנמן ולא ממש שטוח. אם אתם חדשים בתחום הפנקייקים, עדיף לא לעשות אותם גדולים מדי כי קשה להפוך אותם והצטיידו בתרווד טוב ונוח לעבודה. כדאי לערום את הפנקייקים אחד על השני, כך הם ישמרו על חום עד שכולם יהיו מוכנים. וכן, זה לוקח זמן לטגן אותם אחד, אחד. תתכוננו לזה.
לתפוחים בקינמון: בזמן הכנת הפנקייקיים, מציבים מחבת נוספת על האש וממיסים בה את החמאה. כאשר היא נמסה מניחים את כף הסוכר החום. אל תחכו שהסוכר יימס, לי לא הייתה סבלנות. נתתי לסוכר להינות במשך שתי דקות לבד בתוך החמאה והוספתי את קוביות התפוחים ורבע כפית הקינמון. נותנים לתפוחים להתבשל עד שהם מתרככים מעט והטעמים נספגים בתוכם. אם בחרתם בתפוח לא ירוק, ממליצה על כמה טיפות לימון שיוסיפו חמצמצות עדינה. כשהתפוחים מוכנים מוסיפים את אזוגי המלך ונותנים עוד כמה עירבובים. מורידים מהאש ומניחים בצד.
כשערימת הפנקייקים מוכנה, מחלקים אותה בין הסועדים, מוסיפים למעלה את התפוחים ומזליפים סילן. בתיאבון!
אני, כאמור אילתרתי מתכון פנקייק אחר שבכלל היה אמור להיות עם בננות מקורמלות ובלי קינמון ובלי בלובריז, אבל יצא מהמם. הפנקייק עצמו לא מתוק מדי, כי התוספות מתוקות ושמנמנות מאוד. אם הפנקייק הראשון ששמתם על אש לא צלח, זה לא נורא, תמצאו את החום הנכון של כיריים, והבאים יצאו מושלמים. בתיאבון!
טוב, זהו. עוד מעט יום ראשון ומהסופש הזה ישארו רק זכרונות ומתכון.
נשיקות ושבוע מעולה!
נשמע שהיה לך סופ״ש ממש כיפי! מאד מאד אהבתי את הלוק של יום חמישי ובתמונה שלך בשואו-רום את נראית כ״כ יפה וזוהרת.
השבמחקאה והפנקייק - הו הפנקייק.. נראה לי שנתפנק עליו לא. בוקר מתישהו השבוע.. הוא נראה מצויין ואני ממש אוהבת בלובריז! ותפוחים! ופנקייק! ;-)
נ.ב
כאחת שמוסרטת ע״י השיער שלה על בסיס דו-שבועי אני מבינה את התסכול (גם אם הוא לא מוצדק) אבל בובה, השיער שלך נראה מעולה!
משגע והפנקייק מעורר תיאבון :-)
השבמחק13 זה בהחלט לא רע! בגדול בערך 8 ק"מ זה 10 אלף צעדים שזו המלצה יומית לשמור על כשור בסיסי. :-)
השבמחקגם אני חובבת הליכה למרות אהבתי לעקבים. אני פשוט נוהגת לסחוב איתי שטוחות בתיק. :-)
כמו תמיד יופי של פוסט (ושל סופ"ש)
השבמחקאוהבת את סגנון הפוסטים האלה. את כותבת מעולה ואני מרגישה כאילו הייתי איתך כל הסופש.
השבמחקנשיקות!