אני חושבת שזה היה אחד השבועות המתישים של הזמן האחרון. מודה שאין לי זמן לכתוב, אין לי זמן לקרוא ואפילו אין לי זמן לראות סרטים. אבל הבלוג לא יכול לחיות בלי שאני אכתוב משהו, אני מרגישה שהוא כמו סוג של אינדיקטור לזה שהחיים ממשיכים, ושהם הרבה יותר מרק ללכת לעבודה, לכתוב עבודות לאוניבריסטה ולקוות לעתיד טוב יותר. יש בחיים האלה גם סתם רגעים שיושבים בהם בבית עם ג’ינס וסוודר ומחליטים שזה זמן מעולה להצטלם עם הכובע החדש שבדיוק מתאים לספה.
אה וגילוי נאות, אני לא קראתי את הספר הכתום של פרוייד שאתם רואים בתמונות, זה חבר שלי שקורא אותו. אני קוראת רק מאמרים במחשב. הספר האחרון שקראתי, שעדיין מחכה לי זה”מפה וטריטוריה” של מישל וולבק.
לבשתי בבית: סוודר אוברסייז מעולה וסופר נעים של ZIP, ג’ינס Lee, חזיה ישנה ואהובה במיוחד של פמינה וכובע של Tommy Hilfiger שהוא פשוט צמרירי ומהמם ואני מחכה לרגע הנכון לחבוש אותו בארץ קרה.
ולא, אל תתחילו עכשיו לחשוב שזה לא באמת מה שאני לובשת בבית. נכון! בבית שלי אני הייתי לובשת פיג’מה משובצת מושלמת, אבל זה לא הבית שלי. המקום הזה עם ספת הקטיפה מתפקד כסוג של צימר עירוני. אז את מה שאני לובשת כאן, הייתי לובשת לצימר, אם הייתי ברת מזל למצוא את עצמי בצימר שקוף הממוקם ביער, בגשם, כשאפשר לצאת וללקט פטריות מסביב. יואו, איך בא לי!
אז מה עושים כשלא נמצאים בצימר, ואין כח לצאת מהבית, למרות שיש יום יפה בחוץ? מכינים פנקייק! פנקייקס תמיד משפרים את מצב הרוח שלי, אלה של היום היו סופר מושלמים. ממליצה על המתכון הזה, הם יוצאים אווריריים ורכים. היום קישטתי אותם בשמנת חמוצה, סילאן ותותים טריים במחיר מופקע, שהיו שווים את זה. אחר כך לא מבינים למה אי אפשר להתמיד פה בחרם צרכנים. אנחנו אוהבים אוכל טעים ופירות וירקות שלא בעונתם. מפונקים אנחנו.
זהו, יום שישי מגיע לקיצו. הרשתי לעצמי להתבטל קצת, אבל מחר שוב לימודים. את השבת השמשית אזכה לראות רק מבעד לחלון.
נובמבר זה החודש שלי. מקווה שאתם נהנים ממנו יותר ממני. מהסוודרים, מהג’ינסים, מנעליים נוחות ומארוחות מפנקות בסופי שבוע.
נשיקות,
אני
כמה שעשית לי חשק לפנקייק!
השבמחקזה יפה זה. איפה צילמתם בעצם?
השבמחקובענייני כובעים: אני אוהבת, אבל גם כן לא מסוגלת ללכת איתם בארץ. הדבר היחיד שאני יכולה לחבוש בארץ הם כובעי צמר מעוכים שכאלה (ביני אניבאדי?), היתר מרגיש לי 'לבוש' מדי שלא לומר אלגנטי מדי. ועם זאת יצא לך כה יפה (אני חוזרת על עצמי ולא אכפת לי כלכך).
הייתי מתה להיראות ככה בבית.
השבמחקכל כך נהנתי מהפוסט הזה שמשהו בו גרם לי לרגשי אשמה איומים על כך שכבר נצח שלא כתבתי שום דבר בבלוג שלי.