למה לעולם לא יהיה לי ארון מינימליסטי - פוסט לפני ניו יורק

אין ממש הסבר לפוסט הזה מעבר לזה שראיתי שיש לי יותר כניסות לבלוג מהרגיל ונכנסתי לסטטיסטיקה של הבלוג כדי לחפש אחר הסיבה המסתורית לביקורם של כל כך הרבה מבקרים חדשים. ראיתי שהפוסט על הסרט המקסים על אייריס אפפל מקודם ע"י שירות קידום התכנים טאבולה. חשבתי שאולי yes מקדמים אותו כי הסרט שודר ב yes דוקו, או כל גורם אחר רלוונטי וסביר.
מסיבה לא ממש ברורה אייריס אפפל מזכירה לי תמיד את המכנסיים האלה שאני לובשת כאן. מדובר במכנסי חצאית של המותג האירופאי ESPRIT מסוף שנות ה-80. הגיעו אלינו מהשכנים שתרמו לנו בגדים כשהיינו עולים חדשים בשנת 91. אמא שלי לבשה אותם ואז גם אני. הבד שלהם נעים, אני חושבת שזה אפילו פוליאסטר בעיבוד משובח של פעם, וההדפס על זמני. אמא שלי סיפרה לי שנדמה היה לה שראתה ג'קט עם הדפס זהה באיזו טלנובלה טורקית שהיא הייתה רואה. לא ראיתי בעצמי, לכן לא יכולה לאמת את הידיעה.
לבשתי אותם בטיול משפחתי לצ'כיה ומונטנגרו בשנת 2010 
לעבודה במשרד
בביקור שלי בברוקלין ב 2012
לפעמים אני גם לובשת אותם עם חולצת פסים צמודה. אפילו התלבשתי ככה בשבוע האחרון של העבודה שבדיוק סיימתי, עם טרנץ' כמובן.

הפואנטה בפוסט הזה היא מין קשר רופף בין זה שאני אורזת לנסיעה וגם מסדרת את הארון, ולא מצליחה להתמודד עם כמות הבגדים שיש לי, לבין זה שאני לעולם לא ארצה שיהיה לי ארון מינימליסטי ומצומצם, כי אם היה לי כזה ארון, הייתי צריכה לוותר על הפריט הזה, על ההיסטוריה שלו אצלנו, על הזיכרונות מכל הטיולים, על זה שזכרתי מתי בדיוק ואיך לבשתי אותו. זה מנוגד למלתחה פונקציונאלית מינימליסטית כי מלתחה כזאת פשוט לא מייצרת זיכרונות, וזיכרונות של מה לבשנו, עבור אוהבי האופנה, הם חלק בלתי נפרד מכל חוויה ורגע.
A photo posted by Sefi Erlich (@way2yellow) on

אייריס אפפל, יקירתנו, חיה עם כמה בתים ובהם קולקציית בגדים מטורפת. למזלי, זה ממש לא הסיפור שלי. אני מנסה להכניס את כל הבגדים שמייצרים זיכרונות לארון אחד וזה אתגר לא קטן. אז, כנראה, שלא תיראו אותי חוזרת עם ערמות של שופינג מניו יורק, כי את מה שבאמת חשוב כבר יש לי. קניות חדשות ובודדות, הן רק תוספות קטנות לארון שלי. 

מקווה שיהיה לכם חודש אפריל אביבי ורגוע. אבלה את רובו בניו יורק, אבל אחזור.

תגובות

  1. אני זוכרת את המכנסיים האלו! כיף להיזכר בפוסטים שלך מהעבר. לגבי בגדים שמייצרים זכרונות, אני מאוד מסכימה. זה מתחבר לי עם הכתבה שכולן כנראה קראו בדה מארקר על הסכנה שבבגדים זולים - הבחורה שמרואיינת שם מדברת בסוף על זה שאי אפשר לעשות רציונליזציה לכל דבר בעולם ושבכל זאת את כן רוצה לקבל מסובביך מתנות עם ערך סנטימנטלי.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה וזה!
      ממי שמרואיינת בכתבה זאת מיכל, חברה שלי שלומדת איתי. אני מסכימה עם רוב מה שהיא אומרת. ובהקשר של הכתבה, אני יכולה להגיד שמבחינתי, יש מעט מאוד בגדים שאפשר לקנות היום שיש להם את ה-X פקטור החמקמק הזה של על זמניות. אני אפילו לא מנסה כבר. לכן, לרוב מרגישה שאת הדברים הכי יפים כבר יש לי, גם אם אני לא לובשת אותם כל הזמן. לכן צריך ארון גדול כדי לשמור הכל. ואני בכלל לא מבינה למה לקנות או לשמור בגדים בלי ערך רגשי. :)

      מחק
  2. הפוסטים שלך מאד נעימים, כן, אין לי דרך אחרת לתאר אותם.
    עשה לי טוב לקרוא את זה במיוחד וחיזקת אותי בהחלטה שלי לשמור כל מיני פריטים.
    אני בעיצומו של "ניקיון אביב" ועם כמה שעושה לי טוב, ממש, למסור ולהיפטר מדברים שמכבידים לי על שדה הראייה כבר, יש פריטים שאני פשוט לא מוכנה להיפרד מהם... ולמרות שכתבת על עצמך, ניסחת מאד יפה את ההסבר גם בשבילי.
    תודה!
    ותהני בניו יורק!

    השבמחק
    תשובות
    1. מאוד שמחתי לקרוא את התגובה שלך. ניקיון אביב זה חשוב, אבל ממש לא בכל מחיר.
      כבר התחלתי להנות בניו יורק. תודה!

      מחק
  3. כל כך מזדהה. אני נקשרת ריגשית לכל כך הרבה פריטים גם כאלה שכנראה כבר לא יראו עלי טותו דבר אחרי הלידות...

    השבמחק
    תשובות
    1. אני בטוחה שאחרי הלידות זה משהו שחולף.
      תודה על ההזדהות. נשיקות מניו יורק!

      מחק
  4. הנהנתי במרץ. בגדים עם זכרונות זה כל כך אני. יש בגדים שאני ממש נהנית להעיף מהארון בדיוק מהטעמים האלה. יופי של פוסט.

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!