יום שבת, 30 באפריל 2016

קר בניו יורק

באמת שלא חשבתי שאפסיק לכתוב פוסטים כשאני בניו יורק, אבל אחרי שניים בלבד, הרגשתי שאני צריכה חופש אמיתי וזה כולל חופש ללא כל התחייבויות. הבלוג שהוא בעיקר התחייבות שלי בפני עצמי, התיעוד שלי, של רגעים מגניבים בחיי שאני רוצה להשאיר בזיכרון ולהעניק להם חיי נצח באמצעות הפיקסלים, הוא חובה שאני חיה איתה כבר שנים רבות. התרגלתי לחובה הזאת, כמעט ולא יכולה לחיות בלעדיה, אבל הייתי חייבת הפסקה. זה בעצם מסביר את זה שכל הפוסטים על מה שחוויתי בניו יורק עדיין לא נכתבו.

 ביום שנחתי בניו יורק, אנשים הסתובבו ברחוב עם חולצות דקיקות ויומיים לאחר מכן, חודש אפריל החל להראות את פרצופו הבלתי צפוי. הטמפרטורות ירדו כמעט עד ל 0, ובעצם חוויתי חורף ניו-יורקי קר למשך השבוע הראשון של הטיול שלי. זה היה קצת מבאס כי מבחינה אופנתית זה הגביל אותי למעיל, צעיף ומכנסי ג'ינס, וכל הבגדים האביביים והנעימים שלי נאלצו לחכות בארון עוד הרבה זמן. פה בתמונות עם הקפה, היה יום ממש קפוא ואני בעצם צוחקת ואומרת בקול:"כיף לנו, בכלל לא קר לנו, מהמם לנו והשמש זורחת!". במציאות היה סופר קר. אחרי הקפה חזרתי הביתה לנוח קצת עד שהטמפרטורות יעלו קצת כדי לצאת מהבית שוב.
בימים האלה שמרתי על לוק בייסיקי וטיפחתי בליבי תקווה שהקור יגמר. בסוף זה קרה, אבל בינתיים סיון ציירה אותי שותה קפה בבקרים. בכל בוקר לפני העבודה של סיוי ישבנו לקפה ומאפה במקומות האהובים עלינו בוויליאמסבורג. ביחד עם הקפה אכלנו בננה ברד, מאפין אוכמניות או משהו אחר כדי להתחיל את הבוקר עם פחמימות. לאחר הקפה סיוי הלכה לעבודה ואני נותרתי לבד עם תכניות למה אעשה היום. חיים רגועים ללא לחץ, אל מול העיר שמחכה לי, בדיוק כמו שהיא מחכה לעוד מיליוני אנשים. לא הרגשתי כל לחץ לרוץ אחריה או אליה. היה אפילו יום אחד שלא יצאתי בכלל מהבית וחיכיתי לסיון שתחזור מהעבודה. פשוט נחתי, אהבתי את התחושה של לדעת שאני בניו- יורק.
 עליי: משקפי שמש של Prince eyewear, תיק של מירב אוחיון, קפה של Toby's Estate, שיער מהמם מתנת המים והאוויר של NYC.
 תמיד היה הבניין האהוב עליי בעיר
 מנהטן - הכי כיף להסתכל עליה מרחוק
 תה, קפה ומאפה ב Bakeri
 על הספסל ב High Line ביום קריר
 זה יפה
 עיר לא יכולה להיות מושלמת בלי גשרים שצריך לחצות כדי לנוע בה, או להגיע אליה.
 ביום קריר בדמבו. קר לי הרבה יותר ממה שניראה כאן. זה היום שבו הכפתורים מהמעיל הזה החלו לעוף.
מראה קפוא בצ'יינה טאון.

האמת היא שהיו לי הרבה מחשבות על ניו יורק כשהייתי שם. הן תמיד נעו על הציר של בין פליאה מההשפעה מלאת הקסם שיש לעיר הזאת עליי לבין ביטחון מלא שהכל פשוט מושלם בה. שהערך שלה בעייני הוא אדיר, שאני מוכנה לעשות את כל החופשות שלי בה ולא לטוס לעולם לפרז או ברצלונה (שם באמת לא הייתי). בכל רגע חשבתי לעצמי שכל מי שגר בה הוא בר מזל לחזות ביופי הזה כל הזמן, מתי שרק יתחשק לו.

הביקור הקודם שלי בניו-יורק היה בקיץ 2012. אלה היו שבועיים קסומים וחמימים ביוני, אבל הביקור האחרון היה הטוב מכולם. הבנתי ששלושה שבועות ויומיים זה טוב יותר משבועיים. אשליית החיים בעיר מתחזקת ומפעילה  איזה מנגנון של אושר מסוים, שהוא אולי קצר, אבל עוצמתי.

בפוסט הבא יהיה יותר חמים, מבטיחה!

נשיקות



7 תגובות:

  1. את מצליחה להעביר נהדר את העיר הזו. היא ככ גדולה ומורכבת ומעניינת, והכי בא לי לחיות בה איזה שנה שנתיים. מכיוון שזה לא יקרה, לפחות איך שכרגע אני רואה את חיי, אני נהנית לחלום אותה :) אז תודה, תמשיכי, מחכה לכל שאר הפוסטים.

    השבמחק
  2. אנונימי01 מאי, 2016 01:34

    100% הזדהות. איזה כיף לך!!!

    השבמחק
    תשובות
    1. היה באמת מאוד כיף. תודה!

      מחק
  3. התמונות שצילמת כל כך יפות וגורמות לי לחלון על ניו יורק עוד יותר. כל כך מצטערת שעדיין לא יצא לי לבקר בה אבל בטוחה שזה יקרה בקרוב ולא ארצה לעזוב לעולם.

    השבמחק
    תשובות
    1. הנסיעה לניו יורק שווה יותר מעשר נסיעות לאירופה. מאוד כדאי לבקר בעיר הזאת. באמת לא תרצי לעזוב.

      מחק
  4. הכתיבה המאוחרת מאפשרת לחזור ולהתענג על הרגעים היפים של החופשה.

    השבמחק
    תשובות
    1. נכון, למרות שעכשיו זה כבר מרגיש רחוק ועם זאת אני עדיין חיה כאילו בזמן ניו יורק כי לא חזרתי לעבוד עדיין.
      תודה!

      מחק

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...