סתיו אמריקאי

סתיו אמריקאי זה סוג של חלום שהתגשם. הוא כל מה שאנחנו קוראים לו סתיו במין טון מתנצל על זה שאנחנו מעזים לרצות משהו שאין לנו. אנחנו מחכים לסתיו כדי לנעול סניקרס, ללבוש טרנץ', לבשל מרק, וניראה שכל שנה החלום הזה של הסתיו שאף פעם לא מגיע, מתרחק עוד יותר. אז כן, לנו יש חגים, להם יש סתיו - אז למה לא לחבר אותם ביחד? וכך מצאתי את עצמי שוב בעיר האהובה עליי בעולם.

לקח לי קצת זמן לכתוב משהו אחרי הביקור הזה. אני מניחה שזה כי זה כבר די מטופש להתלהב מביקור בניו יורק. זאת אמנם עיר מהממת, אבל בכל זאת, מדובר במדרכות, אנשים, בניינים, רכבות. זאת עוד עיר. לפעמים היא גורמת לי להרגיש מיוחדת, כאילו זכיתי שוב לדרוך בה, ולפעמים זה עוד ביקור שיכול להיות בו קר ווחם בהפרש של ימים בודדים, אפשר להרגיש במהלכו over doze של שופינג ולסלוד מההתנגשות התמידית עם דברים שאולי נרצה לקנות ולהתעייף מהוייב הזה של העיר העמוסה, אבל אף פעם אין יותר מדי עלים כתומים ותמיד יש רצון לברוח ממנה כדי לחזור אליה שוב.

כמובן שניו יורק תמיד תהיה יותר מסתם עיר בשבילי. היא המקום הרחוק והקסום הזה שסיוי גרה בו. אנשים אהובים והזכרונות שחלקנו בעיר הופכים אותה למלאת ערך. כל רחוב, כל תחנת רכבת, מסעדות, פינות רחוב, כתובות באיזורים משונים של העיר, פארקים קטנים, המקומות בהם חיכינו בחוץ יותר מדי זמן כדי להיכנס לאכול ארוחת בוקר, דונטס, פיצה, דרינקים ושוטטות מקסימה שלא תמיד יש לה מטרה. כל כך הרבה זכרונות בעיר שאני מכירה כל כך טוב, פחות טוב אולי רק מאת תל אביב.

באופן מפתיע למדי, בביקור הזה זכיתי להכיר את חיי הפרברים האמריקאים קצת יותר. מדובר בסגנון חיים שמרתק ודוחה אותי בו זמנית. התחלתי משנאה תהומית כלפי אורח חיים אמריקאי פרברי שנדמה שכל מה שהם עושים זה לנסוע באוטו ולקנות דברים בסופרים הענקיים ולטרוף מזון שומני רק בסניפים של רשתות מזון מהיר שיש בכל פינה, אני מודה שלמרות כל ההתנגדויות שלי והאהבה לסגנון חיים עירוני, הפעם התאהבתי קצת. התחלתי לחבב את המרחבים, את הטבע מסביב, את הנסיעות הנעימות באוטו כשהסתיו מביט מכל פינה וגם את המבחר המרתק בסופרים. החלטתי להרשות לעצמי ליהנות מכל זה ולהבין שכיף ללמוד משהו חדש בכל ביקור, ושארוחת הבוקר במקדונלד'ס יכולה להיות קטנה וטעימה.
הגשמתי חלום קטן של לנסוע לחווה בה מגדלים דלעת, לנסוע בעגלה שנגררת אחרי טרקטור ולאסוף לי דלעת משלי בשדה. מנהג אמריקאי סתוי שאסור לפספס.
מוזיאון ה- Whitney לאמנות אמריקאית הוא יפה מבפנים ומבחוץ ומאפשר הצצה מרגשת לנוף הניו יורקי שעל גדות נהר ההדסון. אני תמיד אוהבת להשאיר לעצמי מקומות שעוד לא הייתי בהם בניו יורק כדי שאוכל לגלות משהו חדש בביקור הבא.
כשהקירות ברכבת ורודים ואני לבד בערב.
מוזיאון אהוב נוסף זה ה Met Breuer והתערוכה המהפנטת של Kerry James Marshall וגם תערוכת צילום של הצלמת הידועה Diane Arbus. מעבר לתערוכות המעולות שתמיד מוצגות בו, המבנה הברוטליסטי של המוזיאון יפה במיוחד.
אפילו בסנטרל פארק מצאתי מקום שטרם ביקרתי בו. כן, עוד אגם ועוד מזרקה וטיול ביום קריר עם המעיל החדש של יוניקלו שנאלצתי לקנות, אחרי הרבה שנים של התלבטות, כי היה לי קר מדי עם המעילים שהבאתי. 10 מעלות זה קר מדי לטרנץ', כך מסתבר. אה, והשיער בניו יורק תמיד מסתדר מעולה.
סתיו בניו יורק זה מזג אוויר מעולה לראמן. אכלתי יותר ראמן בביקור הזה מכל דבר אחר. אולי אכלתי יותר ארוחות בוקר בנקדונלדס. הראמן הזה מגיע עם ציר דגים מיוחד והוא כמובן של ippudo.
לשתות תה עם סיוי במקום סודי כשקר בחוץ וחם ומהמם בפנים.
ללבוש בגדים באווירת סבנטיז מול שקיעה מהפנטת בחניה של Target. להתרגל לקסם הפרברים ולמרחבים העצומים של אמריקה שכעת בעיקר מוטרדת מהעתיד של עצמה.

תגובות

  1. וואו הפוסט הזה קסום במיוחד וכל תמונה יפה יותר מקודמתה. ואת מזכירה לי את הסרט "סיפור אהבה" רק עם הסוף הטוב ;-)

    השבמחק
    תשובות
    1. בניו יורק הכל תמיד כמו בסרט. סוף טוב זה באמת כיף. תודה!

      מחק
  2. איזה סתיו קסום ואיזה שועל יפה! עכשיו בא לי איפודו. ורואדטריפ.

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מוכנה להחליף את זה בפולנטה ונסיעה לרמת הרון או משהו.
      או אולי קצת יותר רחוק.

      מחק
  3. זה קצת אכזרי לפרסם פוסט כזה עם המזגאוויר שבחוץ :) ובכל זאת תודה, כאילו שהייתי צריכה עוד תירוץ לחלום על ניו יורק

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף שבאת לקרוא :)
      אני תמיד חולמת על ניו יורק ותמיד, בכל רגע, מוכנה להגשים את החלום.
      מגיע מתישהו עוד פוסט, סתוי אפילו יותר. אז אני מקווה שיגיע מזג אוויר מתאים כדי שזה יהיה קל יותר לעיכול.

      מחק
  4. איזה פוסט מקסים,התמונות יפיפיות.ממש העברת את האוירה..

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

זה המקום לתגובות שלכם, תודה!