לבד על הגג

אחרי חמש שנים של מגורים בדירה שלי, השבוע יצא לי לראשונה לעלות על הגג. השגתי את המפתח הסודי בדיוק בערב יום העצמאות כדי לראות את הזיקוקים, אבל הדבר הכי שווה בגג שהוא לגמרי שלי, זו האופציה להתאמן שם. בביתי הקט אין ממש סיכוי להניף את חבל הקפיצה מבלי להעיף איזה עציץ או אגרטל באוויר, ושלא נדבר על רדיוס פנוי לאימונים עם ההולה-הופ. כבר חשבתי על אימונים בקפיצה על דלגית בחצר הבניין, אבל זה הרגיש לי פומבי מדי והגג התברר כלא פחות ממושלם. אני לא מצליחה להרגע מזה שנמצא עוד מקום פוטוגני במרחק קומה אחת ממני ושאפילו הנוף מהגג שלי הוא תל אביבי בקטע טוב. אמנם יש מגדל ברקע, אבל אפשר להתנחם שזה המגדל הכי יפה בעיר, בעייני, כמובן.

אז מה עושים על הגג – אימון של רבע שעה עם ההולה הופ ואז רבע שעה של קפיצה מאומצת על הדלגית עד שמזיעים וסובלים ממש. שמעתי שרבע שעה של קפיצה על דלגית שווה לחצי שעת ריצה ולא צריך ממש ללכת לשום מקום בשביל זה.

אביזרי הכושר – את ההולה-הופ  חבר שלי קנה בחנות על דרך יפו. יש שם אחת שקשה לפספס. את חבל הקפיצה קניתי ב”מגה ספורט” בדיזינגוף סנטר. יש לי גם משקולות ומזרון כושר כחול שלא הבאתי הפעם ואני מתכוונת להשתמש בו גם כן.

מה לבשתי על הגג – טייץ מגניב וממש נוח של Fila שמתאים לאימוני פילאטיס, עיצוב ודומייהם עם טופ ספורטיבי ישן וורוד ועוד סט שמתאים לאימוני ריצה שגם הוא מרוכב ממכנסי ריצה מופלאים ודקיקים של Fila עם הדפס של גלקסיה ושרוך ורוד וזוהר עם חולצה דקה ישנה. כמובן שנעלי הריצה שלי התאימו באופן קוסטי לכל אווירת הורדרדות הזאת ובסך הכל היה לי מאוד נח וכיף. מיד אעלה לגג להתאמן קצת באמת ובלי נוכחות המצלמה.   בסוף העייפתי מקפוץ ולהצטלם והשמש כבר החלה לרדת לכיוון הים. חזרתי הביתה והכנתי פסטה ברוטב עגבניות שלוותה בכוס יין לבן. הרגשתי שהקיץ כבר כמעט כאן.

זה היה סוף שבעו ארוך ומהמם. מקווה שגם אתם נהנתם. עכשיו עד שבועות יש לנו זמן להיכנס לכושר וגם לשים לב שאנחנו אוכלים בריא. תמיד יש משהו שמעודד אותנו להתאמן. בין אם זה הרצון להרגיש טוב או להיראות טוב. ואם זה שניהם יחד, אז זה גם לא רע.

תודה ל Fila על שפינקו עם הטייצים השווים. זה בדיוק מה שהייתי צריכה עכשיו.

נשיקות