נסענו לצימר

אתמול חזרנו ליה ואני מהנסיעה שלנו אל מחוץ לטוקיו. עוד בטרם הגעתי לכאן ידעתי שליה הזמינה עבורנו מלון עם אונסן, שזה ספא במעיינות חמים שבוקעים מהר געש באזור Hakone. זהו אתר נופש לתיירות פנים יפנית והרבה מהם קופצים לספא מחוץ לטוקיו. מדובר רק בשעתיים של נסיעה ברכבת וכבר רואים נופים אחרים. באזור יש עוד אטרקציות תיירותיות, אבל הספא והמלון היו שני הדברים שהכי נהנתי מהם.
במלון חיכה לנו חדר יפני מסורתי עם שולחן נמוך ושטיחוני טטאמי על כל הרצפה. כשנכנסתי לחדר לא הבנתי היכן המיטה, אבל הסתבר שאחרי ארוחת הערב שגם עליה יש לא מעט מה להרחיב, מגיע איש ומסדר לנו את הפוטון שעליו ישנו. אחרי שקיבלנו הסבר על הספא מעובדת המלון היחידה שדיברה אנגלית סבירה, החלפנו ל"יוקטה" קימוני ביתי עשוי כותנה וירדנו לספא. יותר נכון עלינו לספא. הוא היה גבוה יותר מקומה 8 של המלון שלנו ושכן במבנה נוסף ליד המלון. זה היה הספא הכי יפה שראיתי בחיים. הכל שם היה נקי ומושלם, רצפות הפרקט בהקו בזוהר שקט והעיצוב היפני הקלאסי של המקום השרה רוגע כבר מרגע הכניסה.
ב"אונסן" – המעיינות החמים היפניים נהוג להתרחץ ערומים ולכן הרחצה היא נפרדת לנשים וגברים. לפני שנכנסים למרחצאות עצמן צריך להתקלח באופן יסודי. בהתחלה היו לי חששות לגבי להסתובב שם עירומה,כי אני מכירה מהארץ את כל המלונות בים המלח שתמיד עמוס בהם באנשים זרים והם היו הבסיס שלי להשוואה, אבל תוך שניה הבנתי שאין מה להשוות.. כאן, למרות שזה בסדר להתכסות במגבת במעבר בין הבריכות החמות, הרגשתי כל כך נוח כי היו שם בחורות בודדות והכל הרגיש כל כך אינטימי ושלו. כמובן שאסור לצלם שם, הצילומים שתיראו כאן הם מהבוקר השני של הביקור. ניצלנו את זה שלא היו מתרחצות נוספות בספא באותו הזמן וצילמנו קצת תמונות למזכרת.
אחרי הרחצה חזרנו לחדר, שם הוגשה לנו ארוחה עם אין-ספור מנות קטנות, כמקובל במטבח היפני. זו הייתה הארוחה הכי יפה וטעימה שאכלתי בחיי. הארוחה הוגשה בשני גלים. אחרי הגל הראשון היינו המומות, ואז החדרנית דפקה שוב בדלת. היא הביאה עד מנות ומרק מיסו ועוד אורז. היה מושלם. אחרי הארוחה התפנקנו במסאג'ים ונרדמנו עייפות אך מרוצות בשעה 10 בערב.
כשבצער רב יצאנו מהמלון המשכנו את הטיול שלנו. ביום השני נסענו כמעט בכל כלי תחבורה אפשרי שקיים באזור. הטיול שלנו כלל טיפוס על הר (בעזרת הרכבל, כמובן, טעימת ביצים שבושלו בבריכת גופרית, שייט של חצי שעה בספינת פירטים מצועצעת וכל מה שרצינו היה לישון, או לחזור למלון המהמם שלנו. כשבתחנה הראשונה של הספינה לא מצאנו מקום נחמד לשבת בכפר התיירותי מדי שבו מצאנו את עצמנו, החלטנו לקחת אוטובוס ולחזור לתחנת רכבת. רצינו כבר לחזור לטוקיו כי הרגשנו ששם בטוח קורה משהו. חזרנו עייפות.

שלום וביי! נתראה בפוסט הבא.