האם זאת הרוח נושבת?

תכירו את האופניים החדשים שלי. הם האופניים הנוחים ביותר שהיו לי עד כה וגם הקלים ביותר. נורא עצוב להיפרד מהזוג הישן שהיה איתי כבר הרבה שנים למען הנוחות וההילוכים של ההאופניים הסופר מגניבים האלה, אבל ככה העולם עובד,

 

האאוטפיט: חולצה vero moda, מכנסיים מנגו (ישנים), חגורה הוניגמן, סנדלים מקינג ג'ורג', צמידים מהשוק.

אתמול היה עוד יום מלא התרחשויות, קפצתי לאלירן הספר האהוב עליי לקצר את הפוני ולכן השיער שלי ניראה הרבה יותר טוב, בדרך גם מרחו לי לק ורוד בהיר באצבעות הרגליים, כן, ממש כמו הסלון של פעם מספרה ופדיקור. היה כיף כמו תמיד. הייתה זו אתנחתא קצרה מהעבודה שנאלצתי לקחת  מאחר והכבל העייף של הלפטופ שלי נקרע ולקח לו שעה שלמה להיות מתוקן. בסופו של דבר הכל סודר ויכולתי לחזור הביתה לעבוד.אין בזה שום דבר מרגש.

אבל אחר הצהריים לקחתי את האופניים החדשים והמהירים שלי ונסעתי לי לאורך רחוב דזינגוף לכיוון הנמל, לאירוע הבלוגריות של "קום איל פו". היה ממש כיף לפגוש את כל הבנות בעולם האמיתי וגם למשש את הפריטים המשובחים, אך היקרים מדי של הבוטיק. הפריטים אומנם יקרים מדי עבורי, אך נשים שמעריכות איכות ופחות רודפות אחרי טרנדים, זה ממש המקום בשבילן. האמת היא שלאוהבות הטרנד הגברי, יכול להיות זה ממש גם עדן של נעליים. ל"קום איל פו" יש בלוג מקסים שבו הם מספרים על כל האקססוריז המופלאים שלהם הרבה יותר טוב משאני אוכל לכתוב. בנתיים קצת תמונות מאתמול:

אני ממששת משהו יקר ונעים בטירוף ב"ירוק בית חולים" מקסים.

מיראל ושני, וברקע תמר, שרונה, נעלולה, קרן  וליליה

.היום זה ה blog day – אני מאחלת לכל הבלוגריות החמודות שפגשתי אתמול וגם לאלה שלא באו, המון הצלחה ושהבלוג יביא אתכן השנה למקומות טובים ומעניינים. חבל שלא עשינו תמונה קבוצתית. טוב, אולי בפעם הבאה!

נשיקות.

ביקור ברשפון

כשהזמינו אותי לפרזנטציה של מאיה נגרי בחנות המותג שלה ברשפון לא ידעתי למה לצפות. מצד אחד הייתי סקרנית לגבי הבגדים שלה שמעולם לא יצא לי לראות מקרוב, אבל מצד שני ידעתי שהיא מכוונת לקהל בוגר יותר ממני והמחירים שלה גבוהים. בסופו של דבר הביקור הזה גרם לי להבין שהסקרנות האופנתית שלי מובילה אותי למקומות טובים וגיליתי קולקציה מקסימה שכמה מהפריטים הייתי שמחה מאוד לאמץ לעצמי. אחד גם אימצתי, אבל זה בסוף.

אהבתי את הבדים האיכותיים ואת זה שמלבד השימוש בבדים בצבעים שהם “ללכת על בטוח”, מה שבדרך כלל מאפיין מעצבים ישראלים,  בקולקציה הנוכחית מככב צבע החרדל האהוב עליי במיוחד. הגזרות שידרו איכות ועם זאת היו טרנדיות למדי. כיכבו “מכנסי גזר” בגזרה גבוהה בגוונים אפורים מקסימים, קרדיגנים עבים שכיף להתכרבל בהם, חולצות לבנות בגזרות מיוחדות כמו “חולצת השכמיה” המופיעה בתמונה מס’ 3. ניראה כי אשת קריירה שמחוברת לאופנה תמצא לא מעט פריטים מיוחדים שיצליחו להדהים את חברותיה למשרד.

בתמונות שצילמתי בזמן הפרזנטציה ניתן לראות את מאיה נגרי מסבירה על הדגמים שלה. היא מודה שהיא מעצבת לנשים כמוהה, גבוהות ורזות, אבל מגוון המידות בחנות שלה הינו נרחב, כאשר כל בגד מעוצב ל2 מידות. מידה 0 ומידה 4, ומשם עושים התאמות לשאר המידות  מאיה הסבירה שלא ניתן לבצע התאמות למידה 42 על גבי גיזרה שנבנתה עבור מידה 0. זה הפתיע אותי לטובה.

בתמונות ניתן לראות את הדגמים שמשכו את תשומת ליבי במיוחד.

לבסוף התחדשתי בג’קט קליל שחור הזהה בגזרתו לאפור שאתם רואים כאן למטה, אבל מבד רך ודק יותר. מבטיחה להראות לכם ברגע שיהיה פחות חם.

שהסתיו יבוא מהר.

החזיקו מעמד!

פפיון בלילה

בלילות הקיץ החמים שום דבר אינו קורה… זה נכון ואין ממש סיבה לצאת בערב, אבל לפעמים תוכלו למצוא אותי שותה גולדסטאר עם חברות ב”פרוזדור” או ב”תדר”. כמות הבארים שאני אוהבת בעיר מתמעטת עם הזמן,אבל כל עוד יש מקומות שנחמד לי לשבת בהם, אני מרוצה.

מתישהו בשבוע שעבר יצאתי עם רותם לפרוזדור ולאכול פיצה באלנבי, נכון נשמע רומנטי? אכן כך היה, אם מתעלמים מהמדרכות הדביקות שעליהן נאלצנו לצעוד לאורך הרחוב הכי דביק בעולם, כניראה. האווירה בפרוזדור והקירות האדומים היו ממש במקום לליל שבת, ואפילו היוו רקע מצויין לצילומים של הפפיון של שבכלל לא תוכננו, אבל כפי שאתם רואים, הם כאן. האמת היא שהיה אפילו ממש כיף. המוזיקה הייתה בדיוק  כמו רציתי וכל השטויות ה”וינטג’יות” שהונחו סביבנו כמו ספרים ישנים ברוסית וקלטות ישנות של שירים שאף אחד כבר לא שומע השרו אווירה של מקום אחר. רותם ואני דיברנו על כך שה”פרוזדור” ניראה כמו בר במזרח אירופה, וזה דבר טוב.

תכירו את הפפיון שלי. בטוקיו קניתי לי כמה קשתות עם פפיונים כי כשנמצאים שם, ממש קשה להתנגד לדחף הזה לרכוש את הדברים המתוקים האלה, אבל מאז שחזרתי לא הרגשתי בנוח ללכת עם פפיון בראש ברחובות עירי הלחים. בכל זאת, את גיל הגן כבר עברתי, אבל כשהסתפרתי והפכתי לבעלת פוני, כל נקודת המבט שלי על העניין השתנתה ופתאום זה ניראה לי ממש מגניב להתקשט בפפיון, בליווי של שמלת תחרה עדינה. אני מניחה שעם הפוני הפפיון ניראה כאילו יש בשבילו מקום על הראש. זו תחושה מוזרה למדי, ואולי ההסבר הוא פשוט שזה די חמוד ככה.

בתמונות: שמלה טנטי בקי, פפיון מטוקיו.

אז מה יש בפרוזדור:

אווירת וינטאג’

מוזיקה טובה

בירה זולה, ולמי שאוהב מכבי, אז בכלל

חומוס ופול

ובעיקר, קצת משהו אחר מכל השאר.

הסופ”ש כבר כאן!

לילה טוב!

שבת בים

ביום שבת הלכתי לים עם אמא ואבא. זה אכן דבר יוצא דופן, אבל הם רצו ולכן הסכמתי. נחתנו על אחד החופים ההמוניים של העיר. למרות אני נמנעת מלהגיע לשם בעצמי או עם חברות ואנחנו בדרך כלל “משתזפות” בחוף הילטון ביום שישי בבוקר כשעוד אין שם אף אחד., הסכמתי לבוא איתם מאחר וחיפוש החניה בצפון העיר לא היה מאפשר לנו להספיק ולהרגיש אפילו את קרני השמש האחרונות. למרות הכל ואחרי שהחלטתי שאני מפסיקה לעשות פרצוף סובל היה חביב. היה ים, ענבים, שמש, כאשר אלה עם השמשיה לפנינו לא הסתירו לנו אותה ובעיקר קצת מנוחה.

השמלה הזאת היא האאוטפיט המועדף עליי ללבישה לחוף הים. הצבעים שלה מזכירים לי חופים עם ים טורכיז והדקיקות המתנפנפת שלה היא הדבר הנוח והנעים ביותר ללבוש גם על בגד ים רטוב בדרך הביתה. לא כל כך אוהבת ללבוש מכנסיים קצרים לים, למרות שגם זה משהו שלפעמים יוצא לי לעשות. יש לי זוג מכנסיים קצרים מבד מגבת בצבע ירוק ממנגו שמושלמים יחד עם חולצה לבנה מתנפנפת., אבל תמיד כיף  יותר לזרוק על עצמי שמלה קלילה וכובע, כמובן. בתמונות: שמלה שאמא שלי קנתה לי לפני שנים, כובע מתנה מלוריאל, תיק ישן של מנגו ומשקפי שמש מתנה מאירוקה.

תודה לאמא על התמונות שלי

*התמונות צולמו בעזרת המצלמה של המכשיר הסלולארי סוני אריקסון VIVAZ. שאותו קיבלתי במתנה מהחברה.

מקווה שעוד יצא לי ללכת לים השנה. מקווה שגם לכם.

נשיקות.

דיכאון סוף הקיץ

כבר כמה פעמים ניסיתי לכתוב את הפוסט הזה, אבל היום כבר לא יכולתי להימנע מזה. יום שבת, שכבתי על הספה בסלון הקריר שלי, לקחתי לידיי את ספר הצילומים של סקוט שומן  The Sartorialist, ואחרי שלא הצצתי בו כמה חודשים עברתי על חלקו הראשון תמונה אחר תמונה. מי שאין לו את הספר הזה ואופנה מעניינת אותו חייב להשיג אותו. אני מניחה שזה הספר הכי טוב שיצא בתחום האופנה בשנים האחרונות.

בעודי מדפדפת בספר אני חושבת על הסטייל האל-מותי שכל אחד מהמצולמים בו אוחז. יש בזה משהו מאוד מרגיע לחשוב שמה שהם לובשים עדיין כל כך IN וכל כך מרגש, מבחינה אופנתית, כמובן. גם הצפיה בבלוג הזה (תודה לטל), גרמה לי לחשוב שאנחנו בתור מדינה ותרבות לא מספקים הזדמנויות להתלבש ולהביע את הסטייל האישי שלנו. זה פשוט לא מעניין כאן את האנשים וזה שחם זה אולי רק תירוץ לרוב ימי השנה, אבל השבוע האחרון באמת ביטל אצלי כל חשק לפתוח את הארון, או בכלל לצאת מהבית. אני מאוד אוהבת להיות כאן ותל אביב היא באמת העיר הכי מדהימה בעולם, אבל לפעמים, כמו היום, בשבת בבוקר, הייתי רוצה להיות במקום אחר. זו ממש לא ביקורת על אף אחד, סתם הרגשה שלי. זה כניראה בסדר ולא צריך לשנות כלום.

בכל מקרה, אני מחכה לחופשה שלי בסוכות. אסע עם משפחתי למזרח אירופה, סביבות קרואטיה. אנוח וארגע. בנתיים, כאן.

בתמונות: ג'ינס ליוויס גזור, חולצה וינטאג', סנדלים ותיק מזארה.

סקוט שומן אמר באיזשהו ראיון בנושא עתיד בלוגי האופנה שהוא לא מבין למה בלוגריות שמתעדות את עצמן מעלות יותר מתמונה אחת של האווטפיט שלהן ומצטלמות מהרבה מדי זוויות. זו הייתה הפעם הראשונה שלא הסכמתי איתו, עם האיש המוכשר הזה, וגם שמעתי בקולו נימה של התנשאות. אני מניחה שלפעמים הבלוגריות האלה מספרות גם סיפור ולא רק מראות את הבגדים. כמו כאן, בתמונות האלה ממש ניסיתי לברוח מהמוכר וכל הזמן רציתי כבר חופש.  יצאתי מהבית וממש אחרי הליכה קצרה הגעתי לחצר של בניין שבה היה את הדק החמוד הזה ודלת שמובילה, כניראה, למקום מגניב. זה מעלה חיוך.

בתמונה העליונה זה ההדפס על החולצה שאני לובשת בפוסט הזהי. היא משנות ה- 70 והגיעה מברזיל. כל כך רחוק וכל כך מזמן, אבל כל כך יפה. הציור הזכיר לי את הראיון שלי ל"הארץ" בנושא שמשיות שפורסם ביום שישי לפני שבועיים. על זה בפוסט הבא…

ונעבור לתוצאות ההגרלה: מזל טוב ל- Leah Baz שזכתה בשרשרת של dvarim tovim, נא לכתוב לי מייל עם כל הפרטים שלך. מזל טוב!

שיהיה שבוע נפלא!

בדיוק חזרתי מהקייטנה

טוב לא באמת, אבל לפי איך שאני לבושה בתמונות האלה זה יהיה הגיוני להניח שחזרתי מקייטנה. האמת היא שהלוואי והייתי יכולה להרשות לעצמי לבלות בקיץ הזה, החלק האהוב עליי בטוח היה הבריכה. אני עדיין זוכרת את הקייטנה הראשונה שלי ואת בגד הים השלם והמנומר שהיה לי. כן, היה לי בגד ים מנומר בקיץ שבין כיתה ג’ לד’. חבל שלא שמרתי אותו. כל המחשבות על הקייטנה מתקשרות לי גם לחשק עצום לקפוץ לבריכה, כמו בריכת “גבעת השלושה” או ה”ספורטן” בפתח תיקווה, הבריכות שבהן שחיתי בחיי. אני גם מאוד מתגעגעת לבריכה של מועדון הספורט של אוניברסיטת תל אביב, ומאחר והיא מאוד רחוקה ממקום מגוריי, אני ממעטת לבקר בה. כל ההקדמה הזאת על בריכות מובילה אותי להבנה האכזרית שאין לי חברים עם בריכה. לכם יש? אם כן, אתם ברי מזל, רוצים להיות חברים שלי?

   בימים אלה אני באמת מאוד עסוקה. יותר עסוקה משהייתי מזה הרבה זמן. עדיין יוצא  לי לפעמים לפגוש חברים ולמרות שחם ברמה לא אפשרית וגם לאכול איתם המבורגר. הבנתי שמאז שהתחלתי לעבוד קשה, לא יצא לי לאכול המבורגר ב”וולף נייטס” מחודש ינואר בערך. הפעם האחרונה תועדה בפוסט. שתיתי אז קולה זירו ולבשתי מעיל פרווה. יואו כמה חם, ואחרי שהצצתי בפוסט החורפי הזה, ממש בא לי חורף. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה. בכל מקרה, מרוב עיסוקים, בעיקר עבודה, אין לי אפילו זמן לעדכן את הבלוג בתדירות שאני רגילה אליה או רוצה.

טוב, לא אקדיש פוסט שלם לחום, אבל אני חייבת לציין שהקיץ הזה שבר אותי. בכל קיץ אני בכלל לא מתרגשת מהחום, מנסה להתעלם עד שהוא יעבור ואוקטובר יבוא. אבל השנה זה פשוט בלתי נסבל. מיותר לציין שהחום הזה לא ממש מעודד אותי להתלבש בהידור. אני הכי אוהבת כשנוח לי בעודי נוטפת מים ואז מתאדה באמצע הרחוב בדרך למזגן כלשהו. כאשר סיימנו לאכול את ההמבורגר הטעים, להצטלם וסתם לקשקש והלכתי הביתה, 5 דקות הליכה לתחנת האוטובוס הקרובה גרמו לי להתחרט על זה שיצאתי מהבית ועל רכיבה על האופניים במזג האוויר הבלתי אפשרי הזה אני בכלל לא חושבת, למרות שיש לי אופניים חדשים ומהממים.. מזל שהשארתי את המזגן בבית דולק.

בתמונות: חולצה זארה, מכנסיים קייטנה משנות ה-90, שרשרת ספרינגפילד, נעלי פלסטיק מלפני שנים, קאפי מיפן.

בתמונות האלה אני נפרדת מקאפיברה-סאן, היצור הכי חמוד שהבאתי מטוקיו במתנה ליואב, ידידי. כצפוי התאהבתי בו והצלחתי לעכב את המסירה שלו במשך חודשיים. בחודשיים האלה שיחקתי איתו וליטפתי אותו כשראיתי סדרות מפחידות. עכשיו הוא כבר לא שלי וכולם יכולים לגעת לו ברגליים. יואב, תודה על הצילומים ואל תיתן ליערה לרייר עליו.

טוב, כבר כמעט 4 בלילה ואני צריכה לישון.

סופ”ש מהמם לכולם!

חרדל ודבש

כולם חושבים שכבר סוף הקיץ. התחושה המוטעת הזאת מתעוררת אצלנו בגלל שבכל החנויות קולקציית החורף מופיעה כבר במלוא הדרה. טוב, רק בזארה היא מופיעה במלוא הדרה המהמם. אין ספק שזה מבלבל, אבל אני לא מתכוונת להתבלבל ולהתחיל להתבכיין כמה בא לי שכבר יגיע הסתיו הלא קיים שלנו כדי ללבוש כבר קולקציה חדשה. זה לא שלא התחדשתי כבר בכמה פריטי מפתח לחורף, אבל הם מחכים להם יפה בשקט בארון הממוזג ולא סובלים בחום, בניגוד אלינו.

בהמשך לבהייה בפריטים החומים של קולקציית החורף המרגשת בזארה וגם קצת מרגשת במנגו, החשק לפריטים חומים מתחזק והפלטה הניוד-פסטלית כבר גם נמאסה עליי קצת, אבל ממש קצת. החלטתי בעקבות התחושות האלה לחפש לי בארוני פריטים שיענו להגדרת הצבע המרגש החדש. ומצאתי את החרדל, הפעם בדמות חולצת בטן מתחילת שנות ה-90 שנרכשה, כמובן, ע”י אמא הגאונה שלי. היא גם הלכה איתה פעם, עם מכנסיים בגזרה גבוהה כמובן, ממש כעמט כמוני כאן בתמונות. לאחר שכבר הלכתי כל הקיץ במכנסי ברמודה חרדליות, עכשיו יש לי גם חולצה בצבע הזה ועוד דברים בגוונים סתויים נוספים בדרך למלתחת ה”כאילו תקופת מעבר” שלי. בז’ים, חומים, אבל עדיין לבן וניוד יככבו בה לא מעט.

בתמונות: חולצה ומכנסיים מהארון של אמא, חגורת ליוייס עתיקה שלי מהחטיבה, נעליים מקינג ג’ורג’, תיק זארה, שעון toywatch, משקפי שמש ray ban. צולם בערבות הדיזינגוף סנטר. תודה לאמא גם על התמונות.

אל תשכחו להשתתף בהגרלת השרשת מהפוסט הקודם.

שיהיה שבוע קסום ומתוק ולא חם לכולם!

giveaway מס' 2 – שרשרת של Dvarim tovim!

הפעם בחרתי להגריל בין הקוראים היקרים שלי את הפריט הקסום הזה. השרשרת המיוחדת הזאת עוצבה ע"י יעל אוריאלי שמעצבת תכשיטים ובגדים תחת המותג המקסים שלה "Dvarim tovim". כמה ששם המותג נשמע פשט כך הוא גם מגלם בתוכו ערכים שאני מתחברת אליהם מאוד. העיצוב של התכשיטים מאוד טרנדי היות ושרשראות שהן פריט גדול, מרשים ובולט הופיעו בשנה האחרונה בכל בתי האופנה המובילים בעולם.

יעל יוצרת תכשיטים מבדים שהם שאריות של מפעלים ליצור בגדים שנמצאים באזור מגוריה. הערך האקולוגי שהמידע הזה מעניק לתכשיט הקסום הזה השפיע עליי מאוד, כי אני כל מאוד אוהבת את הרעיון של לייצר משהו חדש  ויפה משאריות או ממשהו ישן. השרשרת עשויה מבדי כותנה והיא קלה מאוד על הגוף. טווח המחירים של היצירות של יעל נע בין 90 ל –250 ש"ח. לצפות בקולקציה המתחדשת שלה ניתן בעמוד הפייסבוק של דברים טובים. שם גם ניתן לתקשר עם המעצבת ולרכוש ממנה את התכשיטים. יעל היא גם סטייליסטית ומעצבת תכשיטים וחגורות במיוחד להפקות אופנה. כל פשריט שהיא מכינה יוצא מיוחד במינו והמגוון הוא גדול.

הצעות הגשה :)

רוצים לקבל את השרשרת הזאת?

אז מה אתם צריכם לעשות?

1. לבקר בעמוד הפייסבוק של Dvarim tovim, להציץ בקולקציה ולעשות Like!

2. לעשות Like לפוסט הזה, אם אהבתם כמובן.

3. לעקוב אחרי עידכוני הבלוג שלי או בפייסבוק ע"י LIKE לבלוג שלי בפייסבוק בצד שמאל פה, או להצטרף לעוקבים בגוגל (גם כן כאן בצד שמאל ע"י הלחיצה על כפתור עקוב)

4. השאירו הודעה לפוסט הזה אם בצעתן את כל המשימות וכמובן  כיתבו גם מייל או פרטי התקשרות אחרים למקרה שתזכו.

ההשתתפות בהגרלה היא עד יום חמישי הבא ב-12 בלילה. ביום שישי הבא אערוך את ההרגלה בפועל ואודיע לאחר מכן לזוכה המאושר.

 

סופש" מקסים לכולם,

ספי

אור לבן מדי וצל

בתמונות: שמלה TNT, כובע ומשקפי שמש מתנה מלוריאל, תיק זארה.

יום חמישי, אחר הצהריים. יציאה ספונטנית לקפה ליד הבית. חם ולא חם.העיקר שיש כובע גדול.

אני ממש רוצה לצאת מהבית, אבל חם מדי. בנתיים מתלבטת. מישהו עושה משהו מגניב בשבת החמה הזאת?

נשיקות