השבוע המוזר הזה הסתיים ושמחתי על כך מאוד. רציתי לבלות את יום שישי בבטלה בבית בלי לצאת בכלל, אבל מזג האוויר הקריר שהובטח לנו סיקרן אותי מספיק כדי להתלבש ולצאת החוצה. בחוץ היה חם מדי יחסית לציפיות שלי עד השעה 3 בערך ולאחר מכן, כשיצאתי עם רותם מה"באצ'ו", הרגשתי שנעים וסתווי ולא רימו אותי החזאים למרות הכל.
בתמונות: סריג H&M (ישן) מתנה מליאת מג'נבה, ג'ינס קצר ZARA, פלאטס ZARA, תיק מניו יורק.
כל כך שמחתי שמזג האוויר איפשר לי ללבוש סריג דק כי אני מאוד אוהבת את המראה הזה שלא כל כך אפשרי אצלנו בקיץ. בחרתי גם בצבעים שמרמזים על בואו של התסיו. יש בהם כהות ועומק שמתבקש להיות במשהו שלא רוצה להיות מסונוור משמש הקיץ החמה. בכלל, סריג דק ושקוף זו המצאה גאונית. אני מנסה לא לחשוק בעוד כאלה…
אמא שלי צילמה אותי בדיוק כשרותם התקשרה כדי לקבוע לקפה ופתאום נזכרתי בזה שיש בכל זאת משהו כיפי בלצאת החוצה ביום שישי. לרוב, שנאתי לייחס את עצמי לאלה שעובדים כל השבוע ונאלצים לבלות עם חבריהם בשישי העמוס, אבל החלום שלי הסתיים וכשהפכתי מעובדת פרילאנס ופשיה יחסית לעובדת משרד במשרה מלאה מדי מצאתי את עצמי כחלק מאלה.
הדברים הכיפיים ביום שישי שלי הם: לטייל עם אמא שלי בנחלת בנימין בין חנויות הבדים ולתכנן את היצירה האופנתית הבאה, לקנות בורקס בקינג ג'ורג', לעבור בסנטר ולבהות בחנויות האהובות בתקווה לא להתפתות לקנות שום דבר, לשתות תה עם רותם ב"באצ'ו", לקנות עיתוון, קרטיבים ועוגה לשבת בכיכר מסריק. בסוף המסלול הזה אני ממש כבר ליד הבית. לא הבית שלי, אבל הבית שבו אני מבלה את השבת. מהרגע שבו אני נכנסת עם כל הקניות מתחיל השקט וגם אם זה החלק הכי טוב, אני עדיין שמחה על החלק הראשון. מזל שהגיע הסתיו שהפך את החלק הראשון הזה לאהוב. אולי משהו השתנה בי וקיבלתי סוף, סוף את החוקים החדשים של חיי, או שהצלחתי למצוא את הכיף גם ביום שישי קונבנציונאלי. אוי, זאת מילה שנואה. אותה אני לא אוהבת.
בשבת נסעתי להורים כדי לחגוג לסבתא יום הולדת וגיליתי עוד בגדים אהובים שלי מהעבר. אספתי אותם אל ביתי ויחד אנחנו מחכים לקרירות. הפריטים המסכנים שהיו דחוסים בארון העמוס שלי בבית הוריי ישמחו לראות קצת אור וכבר מתוכננים להם שילובים לא רעים בכלל.
מקווה שהיה לכם סופ"ש מעולה ותמיד מסקרן אותי לדעת מה אנשים אחרים אוהבים לעשות ביום שישי. אז אולי תספרו קצת בתגובות?