יום שישי כמעט סתווי

השבוע המוזר הזה הסתיים ושמחתי על כך מאוד. רציתי לבלות את יום שישי בבטלה בבית בלי לצאת בכלל, אבל מזג האוויר הקריר שהובטח לנו סיקרן אותי מספיק כדי להתלבש ולצאת החוצה. בחוץ היה חם מדי יחסית לציפיות שלי עד השעה 3 בערך ולאחר מכן, כשיצאתי עם רותם מה"באצ'ו", הרגשתי שנעים וסתווי ולא רימו אותי החזאים למרות הכל.

בתמונות: סריג H&M (ישן) מתנה מליאת מג'נבה, ג'ינס קצר ZARA, פלאטס ZARA, תיק מניו יורק.

כל כך שמחתי שמזג האוויר איפשר לי ללבוש סריג דק כי אני מאוד אוהבת את המראה הזה שלא כל כך אפשרי אצלנו בקיץ. בחרתי גם בצבעים שמרמזים על בואו של התסיו. יש בהם כהות ועומק שמתבקש להיות במשהו שלא רוצה להיות מסונוור משמש הקיץ החמה. בכלל, סריג דק ושקוף זו המצאה גאונית. אני מנסה לא לחשוק בעוד כאלה…

אמא שלי צילמה אותי בדיוק כשרותם התקשרה כדי לקבוע לקפה ופתאום נזכרתי בזה שיש בכל זאת משהו כיפי בלצאת החוצה ביום שישי. לרוב, שנאתי לייחס את עצמי לאלה שעובדים כל השבוע ונאלצים לבלות עם חבריהם בשישי העמוס, אבל החלום שלי הסתיים וכשהפכתי מעובדת פרילאנס ופשיה יחסית לעובדת משרד במשרה מלאה מדי מצאתי את עצמי כחלק מאלה.

הדברים הכיפיים ביום שישי  שלי הם: לטייל עם אמא שלי בנחלת בנימין בין חנויות הבדים ולתכנן את היצירה האופנתית הבאה, לקנות בורקס בקינג ג'ורג', לעבור בסנטר ולבהות בחנויות האהובות בתקווה לא להתפתות לקנות שום דבר, לשתות תה עם רותם ב"באצ'ו", לקנות עיתוון, קרטיבים ועוגה לשבת בכיכר מסריק. בסוף המסלול הזה אני ממש כבר ליד הבית. לא הבית שלי, אבל הבית שבו אני מבלה את השבת. מהרגע שבו אני נכנסת עם כל הקניות מתחיל השקט וגם אם זה החלק הכי טוב, אני עדיין שמחה על החלק הראשון. מזל שהגיע הסתיו שהפך את החלק הראשון הזה לאהוב. אולי משהו השתנה בי וקיבלתי סוף, סוף את החוקים החדשים של חיי, או שהצלחתי למצוא את הכיף גם ביום שישי קונבנציונאלי. אוי, זאת מילה שנואה. אותה אני לא אוהבת.

בשבת נסעתי להורים כדי לחגוג לסבתא יום הולדת וגיליתי עוד בגדים אהובים שלי מהעבר. אספתי אותם אל ביתי ויחד אנחנו מחכים לקרירות. הפריטים המסכנים שהיו דחוסים בארון העמוס שלי בבית הוריי ישמחו לראות קצת אור וכבר מתוכננים להם שילובים לא רעים בכלל.

מקווה שהיה לכם סופ"ש מעולה ותמיד מסקרן אותי לדעת מה אנשים אחרים אוהבים לעשות ביום שישי. אז אולי תספרו קצת בתגובות?

חזרתי מהיער

האירוע: הנופש השנתי של H.Stern, ביערות הכרמל. השנה היה בסימן השקה של ליין תכשיטים (דפדפו בקטלוג) שעוצבו בהשראת להקת מחול ברזילאית GRUPO CORPO. האמת היא שהקולקציה מדהימה ולא, לא הייתי רוצה פריט ממנה כי היא מאוד אוונגרדית ולצערי זה לא יהיה שימושי.

בתכנית: הרבה סלבס, אוכל מדהים, תכשיטים בשווי עשרות אלפי דולרים (בהשאלה בלבד – אני התאהבתי בצמיד הקיפודי שלי בשווי 18 אלף $, אבל נאלצנו להיפרד בסוף הערב) מסאז’, בריכה וחברה טובה. כמובן גם חלוקים לבנים, הרבה סבלנות לאווירת הפאפארצ’י שלא באו בשבילי וגם סתם בריחה מהעיר ולו רק ליום אחד. ביליתי עם מיראל ועם אנה המקסימות ואני חייבת להן תודה גם על התמונות כאן בפוסט.

האאוטפיט: התכוננתי לזהב ולכן בחרתי באוברול שחור מינימליסטי וקלאסי של מנגו ונעלי ניוד (בערך) של TFS משנה שעברה כאאוטפיט למסיבה וארוחת הערב ובחלוק לבן ונעלי בית תואמות לשאר הזמן. זה פשוט כל כך נוח שלא צריך להתלבש ממש.

מבטיחה לפרסם פוסט אאוטפיט ממש בקרוב, פשוט השבועות האחרונים התאפיינו בלחץ בעבודה, בחום מעיק וחוסר חשק כללי. הייתי מרחיבה עוד על החוויה של “יערות הכרמל”, אבל באמת שאין יותר מה לכתוב. זה היה קצר. 24 שעות של ארוחות, צחוקים, החלפות בגדים, נסיעה באוטובוס באווירת טיול שנתי ובסוף חזרה לעיר.אה, כן. גם הרבה תה צמחים מסוגים וצבעים שונים כמו שניתן לראות כאן.

סופ”ש נעים ושיהיה חורפי כמו שהבטיחו!

אצל השגריר הספרדי

זה כבר ידוע שבלוגרים מוזמנים להרבה אירועי יחסי ציבור בהן השקות, פרזנטציות, פתיחות ומה לא. אני כבר לא זוכרת מתי התרגשתי מהזמנה לאירוע או נוכחות בו, אבל יש בזה משהו נחמד. פוגשים אנשים שלא יוצא לנו לפגוש הרבה, בהם חברים ובלוגרים אחרים, לוגמים קאווה זולה ומנשנשים איזה מזון בגודל מיקרוסקופי, מתמרמרים על זה שבאירוע הקודם האוכל היה יותר טוב והולכים הביתה עם מתנה. כמו חתונה או בר מצווה, רק נחמד ובלי הדודות. אז האירוע של אתמול היה כל זה רק בבית של שגריר ספרד והיה באמת כיף.

מעבר לזה שהייתי under dressed, כי הגעתי ישר מהעבודה ומה שבאופן מפתיע לא הטריד אותי כלל, הופתעתי מזה ששאר האורחים היו לבושים מעולה, רובם בשחור ולרוב גם בטעם. כניראה, שהיה כתוב בהזמנה שצריך להופיע באאוטפיט שתואם קוד לבוש רשמי, אבל אני לא קראתי וגם אם הייתי קוראת לא הייתי מסוגלת לעמוד במשימה. הכנת המצגת בעבודה חשובה יותר מכל שמלה שחורה שיכולתי ללבוש. האמת היא שהבלייזר השחור, סנדלי העקב והסקיני הכחול כהה ניראו בסדר גמור על הדשא הטובעני של השגריר. מה שהטריד אותי יותר, זה מה עושים אחר כך הגננים של השגריר עם כל החורים של נעלי העקב שהמוזמנות השאירו על המדשאה המטופחת.

האירוע בבית שגריר ספרד היה לשם הצגת הקולקציה של חביאר סימוררה, מעצב ספרדי שהנחית את החנות שלו בקניון רמת אביב לאחרונה ומציע בגדים יפים לנשים שיש להן כסף ולא אכפת להן להקריב חיות כדי שלא יהיה להן קר. אני לא קונה בחנויות שמוכרות פרוות, אבל להסתכל על הפריטים מלאי החטא האלה אין לי ממש בעיה. מה שהיה מצחיק (רק בעיניי, כן) באירוע, זה שבכל פעם שאמרו את השם חביאר סימוררה זה זרק אותי ל"וויליאם סונומה" – רשת כלי בית יוקרתית מאמריקה.

  המוזמנים ווסט הפרווה הירוק שהתאהבתי בו עד שקראתי את הקומוניקט וגיליתי שהוא כניראה היה חיה פעםגם את השמלה הזא תאהבתי. מקווה שהיא לא רצחה אף אחד הגיברת, האדון והקלאץ'

אני ואלה, ותודה לאבשלום על התמונה

ביי בנתיים, על המשך ההרפתקאות של השבוע הזה בפוסט הבא.

3 ג’קטים קטנים ואוברול אחד שחור

אז עברתי השבוע ב”טנטי בקי” לבקר את חברותיי ולחשוב מחשבות אסטרטגיות לגבי החנות שלהן ועייני נפלו על שלושה ג’קטים קטנטנים בסגנון של שאנל אבל קלילים, רכים ורשמיים הרבה פחות, וחשבתי לי שמרוב בלייזרים ב”אובר סייז” לא שמתי לב לג’קטים קטנים וחמודים שיכולים לקשט בקלות רבה LBD לכל אירוע כמעט שעלול ליפול עליי בחורף הקרוב. לקחתי לי 3 אופציות הביתה כדי לבחור את מה שישתלב לי הכי טוב עם פריטים שיש לי בבית. זה היתרון שבלהיות חברה של בנות בעלות חנות בגדים.

כשהגעתי הביתה קלטתי פתאום שמבין כל השמלות השחורות והקטנות שלי דווקא האוברול הזה הוא השילוב המושלם לג’קטים החמודים האלה שאת כולם אני אוהבת, אבל אני אהיה חייבת לבחור באחד מהם בלבד, לצערי. בתמונות: כל הז’קטים של “טנטי בקי בוטיק”, אוברול מנגו (משנה שעברה), שרשרת מחומרים ממוחזרים מ- batucada שקיבלתי במתנה מהמותג, נעליים מזארה ומחנות לא מזוהה, גרביונים מ-H&M היו שיא האופנה בשנה שעברה ובטח גם השנה לא מתכוונים ללכת לשום מקום.

בכל מקרה, אני הייתי מאוד רוצה את שלושת האופציות, אבל אני נוטה לג’קט השחור שהוא יותר סריג וסוג של יומיומי יותר. מה אתם חושבים? מה כדאי לי לקנות?

והשרשרת ניראת מקרוב ככה. היא מאוד שונה ממה שאני בדרך כלל בוחרת, אבל הייתי סקרנית וגיליתי שזה די נחמד.

אני אנסה לעשות את הבחירה לגבי הג’קט עד יום שישי, מקווה שבעזרתכם!

תודה לצלם שלי.

יום חמישי שמח!

17.10.2010 – יום ראשון

זה מה שלבשתי אתמול לעבודה. לראשונה רכבתי למשרד על האופניים מאז שהחלטתי שכבר לא חם מדי. מזג האוויר היה נעים, אבל הרגשתי שהיה לי קשה לרכב, אולי כי זה היה לעבודה וידעתי שמצפה לי יום ארוך, או אולי כי זה באמת די רחוק וזה כניראה הפתיע אותי אחרי חודשים של קו 66. אין תחושה משחררת יותר בסוף היום מכך שלא צריך יותר לחכות בתחנה עם כל המיואשים שמתים לחזור הביתה ואפשר פשוט לעלות על האופניים ולרכב מלווה ברוח ערב.

אין ספק שטרנד ה”ג’ינס עם ג’ינס” הוא טרנד חביב. אני אוהבת טרנדים ששנואים על הרוב, אבל כאלה שבאמת יכולים להיות מיושמים בדרך שכן מכבדת את קורב האופנהן, במקרה הזה אני. הצלחתי ליצור מראה של ג’ינס קרוע עם חולצה מכופתרת שלא היה עובד בשבילי בהרבה וריאציות אחרות, פשוט כי איני מרבה ללבוש חולצות מכופתרות. שילבתי שני פריטים אהובים מהארון שלי וקיוויתי שיהיה בסדר.

האאוטפיט: חולצה H&M מקולקציית הקיץ, ג’ינס בגזרת בויפרנד מ-uniqlo בטוקיו, חגורה ישנה מאלנבי ופלאטס מזארה.

וואו והפוני שלי ארוך מדי.

שיהיה יום קסום!

מזל שנגמר

לא ידעתי איך להתחיל את הפוסט הזה כי אני לא אוהבת להתלונן בפני אנשים זרים על הצרות הקטנות שלי, אבל אני אוהבת שהבלוג מייצג את המציאות של חיי ולא רק את הכיפי והמגניב שבחוויות שאני עוברת לעיתים. אז השבוע לא היה הכי מגניב. היה לחוץ, התעייפתי כל יום, חזרתי מאוחר מהמשרד ולא הרגשתי שמיציתי את עצמי בעבודה. אני בטוחה שאני יכולה להיות טובה יותר. גם הלכתי לפילאטיס רק פעם אחת ולא הצטלמתי לבלוג כמו שרציתי. בנוסף פרסמו תמונה שלי מנומנמת ב- nrg. טוב, מזל שאף אחד לא נכנס לשם. ניראה שאם רוצים להיות טובים בעבודה ולעשות את המקסימיום, אז צריך לוותר על המון דברים שאני אוהבת. גילוי לא מפתיע,וגם מדכא.

בנוסף, אני קוראת איזה בלוג של בחורה שעובדת בתחום ה- PR הדיגיטלי בניו יורק וככל שעובר הזמן אני שונאת אותה יותר ויותר. זו לא סתם קינאה ילדותית בזה שהיא שם ואני כאן, אלא יותר קינאה מקצועית בזה שהיא עושה דברים מגניבים ומנהלת פרוייקטים עבור מעצבי על, משתכרת הרבה יותר ממני וחיה במנהטן שלאורכו היא מדוושת באופניים לעבודה, שזה חלום קטן שלי, גם אם אני לא כל כך מודה בו בפני עצמי.

היום, יצאתי לסיבוב סידורים וקניות של יום שישי. זה הרגל שאני לא כל כך אוהבת כי להסתובב במרכז תל אביב עם כל העולם בחום זה לא בדיוק חלק מתוכנית המנוחה שלי לסופ”ש, אבל בגלל שכל השבוע הייתי עסוקה, הייתה זו די האופציה היחידה שלי לראות את החוץ באור יום ועשות את הקניות הנחוצות. בדרך כלל אני מעדיפה לפגוש חברות לקפה בבאצ’ו, לקנות עיתון ולחזור הביתה למזגן, לספר ולסדרות שמחכות לי כל השבוע. כך ניראתי היום כשחזרתי מבחוץ כשאני עייפה.

לבשתי שמלה שקניתי בשוק בצלאל לפני שנה או יותר, שרשרת חרוזי עץ עתיקה עוד יותר, נעליים מזארה, ותיק מניו יורק.

בימים האחרונים אני מרבה לשלב אקססוריז בגוונים חומים בעיקר כי יש לי נעליים חומות שאני נועלת הרבה בעיקר כי ונעלי בלרינה הכי מתאימות למזגן במשרד ותיקים חומים (לפחות שניים) וגיליתי שאקססוריז באותו הצבע יכולים להראות טוב ולא דווקא מעיקים על כל האאוטפיט. זה שוב מראה שלהתלבש לפי כללים זה די לוזרי והדבר הכי טוב לעשות זה פשוט ללכת לפי תחושה.

ואני ממש רוצה להודות לאחת הקוראות שלי ששימחה אותי היום במנגו בסנטר.זה לא היה מביך לפגוש אותך, זה היה חמוד :)

נשיקות לכולם ומבטיחה פוסט אופטימי בקרוב.

באמת הסוף של החופש – פוסט חופש מס’ 4

מה לבשתי: מכנסי חצאית וינטאג’ ESPRIT, גופיה מאלנבי, חגורה הוניגמן, קרדיגן, נעליים ותיק ZARA, כובע TNT (ממש ישן).

ביום האחרון של הטיול האחרון שלי הסתובבנו בעיר העתיקה של דוברובניק. הייתה זו תפאורה מושלמת למכנסי החצאית האלה שלי שכבר מזמן רציתי ללבוש. הם וינטאג’ של ESPRIT משנות ה-80 והם עוטים את צבעי הסתיו באופן רגוע ומושלם.  הסתיו של הקרואטים התאים להם בדיוק ואני כבר מחכה לחופש הבא שלי. בתקווה יהיה זה בחורף, עוד משהו שלא ניתן למצוא אצלנו כאן.

שיהיה לכולם שבוע מושלם, מלא בהשארה ובערבים קרירים.

יום ראשון שמח!

המכנסיים הישנים של נוהר

יש לי מכנסיים כאלה שכבר מזמן אני מתכננת להיפרד מהם ולהעבירם הלאה. את המכנסיים האלה קיבלתי פעם מחברה שלי נוהר ואז הם היו עוד ארוכים. לא הבנתי בזמנו למה אני צריכה מכנסי צמר ארוכים והם מיד הפכו למכנסיים עד הברך בעזרתה הנדיבה של אמא. הלכתי איתם בשמחה חורף שלם אחד לפחות ואפילו התקבלתי לעבודה שלי במשרד פרסום כשלבשתי אותם לראיון. אחרי שכמה שנים כבר לא נגעתי בהם חשבתי שהרומן שלנו הסתיים. המכנסיים האלה מונחים כבר כמה חודשים בשק של בגדים למסירה והיום התחשק לי פתאום ללבוש אותם, ככה סתם בבית הממוזג בטמפרטורת 20 מעלות. האמת היא שאולי זה לא פתאום וזה מלמד אותי על יכולתו של התת מודע לתעתע בנו. אניח לזה כעת.

מה שאתם רואים כאן אלה 3 אאוטפיטים שהרכבתי בתוך שניה בעזרת הפריטים שהיו מונחים על הספה בסלון, יותר נכון זרוקים על הספה בסלון. לא ממש הספקתי לפרוק את המזוודה מאז שחזרתי וגם הפריטים שלא זכו לטייל בעולם וננטשו שם טרם האריזה שכבו להם בשקט הקריר והבלגאן חוגג לו ואפילו מופיע בחלק מהתמונות. לקחתי את מה שהיה על הספה וזרקתי על עצמי. ניראה לי שאני מוכנה לסתיו.

אאוטפיט מס' 1: מעיל pull&bear משנה שעברה, חולצה H&M ישנה, מגפונים ZARA.

אני לא יודעת אם זה השילוב המושלם, אבל אני אוהבת חום עם אפור וניתן לראות ברקע על הספה את הבלגאן שלי שנסוג לו עם התקדמות הצילומים. כשאמא שלי קיצרה לי את המכנסיים היא גם הוסיפה לי שני כפתורים ושסע קטן. אמנם זה לא האורך הכי נכון לעונה כי הטרנד מורהלנו להתהדר במכנסיים קצרים יותר, אני מעדיפה אורך כזה שאותו אפשר ללבוש בימים הלא כל כך קרים גם ללא גרביונים מתחת.

אאוטפיט מס' 2: חולצת ג'ינס H&M, מגפונים ZARA.

את החולצה הזאת אני מאוד אוהבת אבל גם לא כל כך לפעמים. לפעמים בא לי על חולצת ג'ינס קלאסית של גאפ או מותג קלאסי אחר ללא שרוולים נפוחים וללא תוספות טרנגיות למיניהן , אבל אני נמנעת מעכשיו מקניות עד סוף החורף, על זה בפוסט נפרד. הפס החום של המכנסיים ניראה כמו חגורה וזה מגניב. המכנסיים הנהדרים האלה היו במקור מ-ZARA, אבל מתחילת שנות ה-200, אז הם מאוד איכותיים מצמר מעולה, אפילו בדקתי והתווית מבטיחה 75% צמר. לא כמו מה שמוכרים לנו היום.

אאוטפיט מס' 3: חולצה ZARA, שרשרת ישנה, תיק pull&bear ומגפונים מ-ZARA.

אני אוהבת את הלוק המעט עגמומי והמעט ילדותי הזה יותר מהאחרים. החולצה עם הארנב נראתה לי כמו העתקת הטרנד היפני כי בדיוק כשחזרתי מטוקיו שבה חולצות עם הדפסי ארנב היו ברוב חנויות העיר, החלו בזארה למכור חולצות עם היצורים החמודים. רכשתי חולצת ארנב באווירה סתווית וזהו, אני לגמרי מוכנה לסתיו. אז השראה ממכנסיים ישנים של נוהר וכמה דקות עם המצלמה וכבר אני מרגישה שהוא קרוב, גם אם זה רק אצלי בסלון.

מקווה שגם אתם מזהים השראה ורעיונות גם בבגדים הישנים שלכם ולא רק מאושרים מהחדשים. גם בגדים ישנים יכולים לגרום אושר.

נשיקות